הצהרת זכויות האדם והאזרח, 26 באוגוסט 1789

נציגי העם הצרפתי, שהתכנסו וכוננו אסיפה לאומית, והסבורים כי אי-ידיעת זכויות האדם, הזנחתן או הזלזול בהן מהווים את הגורם היחידי לצרותיו של הציבור ולשחיתותן של ממשלות, החליטו להציג בהצהרה חגיגית את זכויות האדם הטבעיות, הקדושות והנצחיות, כדי שהצהרה זו, בהיותה תמיד לנגד עיניהם של חברי הגוף החברתי, תשמש להם תזכורת מתמדת לזכויותיהם ולחובותיה, כדי שיהיה אפשר להשוות ללא הרף את מעשיהן של הרשות החוקקת ושל הרשות המבצעת עם המטרות שנועדו למוסדות השלטון, וכך יזכו ליותר כבוד מן הציבור וגם כדי שתביעותיהם בעתיד, בהיותן מבוססות על עקרונות פשוטים שאין עליהם עוררין, יחתרו האזרחים תמיד לשימורה של החוקה ולאושרו של הכלל.

בגלל הסיבות האלה, קבל הישות העליונה ובתקווה לברכתה ולחסדה, מכירה האסיפה הלאומית בזכויות הקדושות של האדם והאזרח, ומכריזה עליהן :

1.      בני האדם נולדים, ונשארים תמיד, חופשיים ושווי זכויות. לפיכך אפשר לבסס הבדליים חברתיים רק על תועלת הכלל.

2.      מטרת כל התאגדות פוליטית היא שימור זכויות האדם הטבעיות והנצחיות. זכויות אלו הן החירות, הקניין, הבטחון והתנגדות לדיכוי.

3.      האומה, מעצם מהותה היא מקור כל ריבונות. ושום איש או קבוצת אנשים, אינו זכאי לסמכות כלשהי שאינה נובעת בפורש מן האומה.

4.      חירות פוליטית היא היכולת לעשות כל אשר אינו מזיק לזולת. למימושן של הזכויות הטבעיות של כל אדם אין שום סייגים מלבד אלה הנחוצים כדי להבטיח לכל אדם אחר שימוש חופשי באותן זכויות. את הסייגים האלה מותר לקבוע רק על פי החוק.

5.      החוק רשאי לאסור רק מעשים המזיקים לחברה. לא יימנע מאדם מה שחוק אינו אוסר, ולא יחויב איש לעשות דבר שחוק אינו תובע.

6.      החוק הוא ביטויו של רצון הציבור. לכל האזרחים יש זכות להשתתף בחקיקה, אישית או באמצעות נציגיהם.החוק אחד לכל, בין אם מגונן ובין עם מעניש.הכל שווים בפני החוק, והכל זכאים במידה שווה למשרות שלטוניות, לכהונות ציבוריות ולתפקידים ציבוריים, איש איש לפי יכולתו ובלי שום הפליה בין הבריות מבלבד סגולותיהם וכישרונותיהם.

7.      אדם לא יואשם, לא ייעצר, ולא יוחזק במאסר, אלא במקרים הקבועים בחוק ורק באופן שהחוק מורה. כל מי שיוזם, תובע, מוציא לפועל או מורה על הוצאה לפועל של צווים שרירותיים יבוא על עונשו, וכל אזרח הנקרא על ידי החוק או נעצר כחוק יציית מיד להוראת החוק, שכן התנגדות לחוק היא עבירה לעצמה.

8.      החוק יטיל רק עונשים שהם הכרחיים באופן ברור ומוחלט. ולא יוענש אדם אלא בתוקף חוק שפורסם עוד לפני העבירה ושהוצא לפועל כדין.

9.      אדם נחשב לחף מפשע עד להרשעתו. לפיכך, כל אימת שמעצרו של הנאשם הוא בלתי נמנע, חייב החוק למנוע כל אלימות נגדו, פרט לפעולות הנחוצות למנוע את בריחתו.

10. שום אדם לא יוטרד בשל דעותיו, אפילו לא בשל דעותיו בעייני דת בתנאי שדבקותו בהן אינה מפריעה את הסדר הציבורי שנקבע בחוק.

11. העברה חופשית של מחשבות ודעות היא אחת מזכויות האדם היקרות ביותר. לכן רשאי כל אזרח לדבר, לכתוב ולפרסם ללא סייג, בתנאי שהוא יישא באחריות אם ישתמש לרעה בחופש זה, כפורט בחוק.

12. לשם אבטחת זכויות האדם והאזרח דרוש כח צבאי ציבורי. כח זה נוסד לטובת הכלל ולא לתועלתם הפרטית של האנשים שבידיהם הוא מופקד.

13. להחזקתו של הכח הצבאי הציבורי, ולכיסוי הוצאות הממשלה האחרות נחוץ מס כללי. המס יוטל על כל האזרחים ללא יוצא מן הכלל וכל אזרח ישלם כפי יכולתו.

14. לכל אזרח יש זכות להשתתף, אישית או באמצעות נציגו, בהחלטה על הצורך במיסוי כללי, על הקצעת המס, על גובהו, על אופן השומה ועל משכו.

15. לכל קהילה הזכות לתבוע מפקידי הציבור שלה דין וחשבון על מעשיהם.

16. קהילה שחסרות בה הפרדת הרשויות והבטחת זכויות הפרט – אין לה חוקה בכלל.

17. זכות הקניין היא קדושה ואסור לפגוע בה. לפיכך אסור לשלול רכוש מאיש, אלא אם כן יש בכך צורך ציבורי ברור וקבוע בחוק ובתנאי שישולם פיצוי הוגן מראש.