יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

ח"כ בהלול: "רדיפת ערבים כמו רדיפת היהודים באירופה"

דבריו של ח"כ זוהיר בהלול מקוממים. נקודה. אבל כמו בכל מקרה אחר, התקוממות רגשית היא לכל היותר נקודת מוצא. היא בוודאי לא נקודת סיום.

כרגיל, מה שקובע הוא ההקשר והמקשר. 'המקשר' – כלומר זוהיר בהלול עצמו. אי אפשר שלא לקחת בחשבון שמדובר באחד האישים הפלסטינים המתונים, הנעימים, הרהוטים, שוחרי השלום והחכמים ביותר שמסתובבים כאן. נכון, כל הסופרלטיבים הללו מבוססים לא על הכרות אישית. אז מה. גם עם עומר ברלב אין לי היכרות אישית וגם במקרה שלו אני מרשה לעצמי לטעון טיעונים על סמך היכרות ציבורית.

כאשר יוכח אחרת לגבי בהלול או כל אחד אחר שיש לי דעה טובה עליו, אני מבטיח לומר בקול רם: טעיתי. אבל עד אז אני מזכיר לעצמי שהאיש שאמר את הדברים שאמר, הוא זוהיר בהלול.

באשר להקשר: ובכן, אכן תמונות קשות. משני הצדדים. קשה לי לבוא בטענות להורה מודאג. לא רק בגלל שהייתי ועודני שם. הורה מודאג. וכבר אמרו חז"ל 'אשרי אדם מפחד תמיד' ולמרות שהם התכוונו למשהו אחר ולמרות שפחד אינו שווה ערך לדאגה, הרעיון ברור. אבל באותה מידה קשה לי לבוא בטענות לערבי נעלב. ורובם כאלו. אני פוגש אותם בכל יום בישוב בו אני גר, בכבישים, במקום העבודה שלי, בפייסבוק. שוב ושוב ושוב יש לחזור ולומר את האמת היסודית: רוב הערבים, סליחה, רוב הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל הם אנשים שומרי חוק ומסבירי פנים ורוצים בטובת עצמם ולא רואים שום סתירה בין טובת עצמם לטובת זולתם.

ומה עם הסכסוך אתם שואלים? נו, טוב, כבודו במקומו מונח. כשם שהוא משפיע על מצב רוחו של יהודי, הוא מן הסתם משפיע על מצב רוחו של פלסטיני. 'אבל אין סימטריה אתה תמיד אומר', כך תזכירו לי. נכון. אין סימטריה. על כל מסית יהודי המחבל בנפשות תלמידיו במכינה קדם צבאית או בבית מדרש כזה או אחר, יש לפחו 50 אחים מוסלמים מכל הסוגים, וגם כמובן אחים-נוצרים שלא פעם הם קיצונים בהרבה, המנסים לשבש את דעתם של פלסטינים ישראלים ומצליחים בכך אולי עוד יותר מאחיהם המסיתים היהודים.

ובכל זאת, אם לחזור לדבריו המקוממים של בהלול: האיש וההקשר מחייבים משנה זהירות בפרשנות דבריו. ההקשר ברור – האיום על שותפותם האזרחית של הפלסטינים הישראלים בשוק העבודה הישראלי, לנוכח דאגה מופרזת יש לומר, ומלובה ללא ספק יש לומר בקול עוד יותר גבוה, של אזרחים יהודים בכלל ושל חלק ממנהיגיהם בפרט.

אז מדוע בכל זאת הם מקוממים. לא מהסיבות הנזכרות. כי בהקשר הסיבות הנזכרות דבריו של בהלול ראויים לתאור הידוע 'פצעי אוהב' שנאמרו ב'עידנא ד'ריתחא' ושמבחינה זו הם 'נפילה' שגרתית של אישי ציבור שבמסגרת הסגנון הציבורי הישראלי לא יכולים שלא לחטוא מדי פעם ברון-ברציזם או בסמוטריצ'יזם שגרתי.

דבריו של בהלול מקוממים בגלל איזכורה של אירופה. אבל שוב, כדאי לשים לב ולזכור: כמו בכל מקרה אחר, התקוממות רגשית היא לכל היותר נקודת מוצא. היא בוודאי לא נקודת סיום.

כי מה זה 'אירופה'? עבור סמוטריץ' מדובר במילה נרדפת להיטלר ולשואה. האם לכך בהכרח התכוון בהלול? אין לי מושג. כל מה שאני יכול לעשות זה לומר את דעתי על האמירה האומללה הזו.

אז במקרה הרע כן, בהלול אמר 'אירופה', התכוון להיטלר, ומהבחינה הזו הוא הצטרף לרשימה ארוכה של אישים פלסטינים משני צידי הקו הירקדוש, שמסיתים ומסיתים ומסיתים ומסיתים, בכלל ובפרט שהם יודעים שלא מיניה ולא מקצתיה, ושאפילו הפלסטיני האומלל ביותר בתקוע כרגע במחסום סובל מנחת זרועם של חיילי צה"ל מאשר אילו היה נדרש לבדיקה בטחונית בכל מחסום אחר ברדיוס של 1000 קילומטר לא כולל מערבה (שם יש ים כידוע).

אבל במקרה הטוב, כאשר בהלול אומר 'אירופה', הוא מתכוון לקיום היהודי ארוך השנים ביבשת הזו כמיעוט נרדף. אם בהלול יודע היסטוריה, אז הוא יכול אפילו להתכוון לפעמיים אירופה.

פעם אחת אירופה הנוצרית הרודפת יהודים על בסיס תיאולוגי (בדיוק כפי שמוסלמים עשו זאת בניכוי רצח ישו אבל לא יותר מזה). פעם שנייה אירופה של האמנציפציה שהצמיחה מתוכה זכויות אזרח מצד אחד, ותופעה חדשה חסרת תקדים: האנטישמיות.
ומדוע זה 'המקרה הטוב'? כי האיפיון של 'אירופה' במקרה הראשון אכן עולה בקנה אחד עם עמדה של מיעוט קטן אמנם של יהודים, המציעים לראות בערביי הארץ הזו משני צידי הקו הנזכר אנשים אשר חל עליהם עקרון 'שבע מצוות בני נוח'. לא אזרחים ולא נעליים ולא שום דבר דומה. ואם לזה התכוון בהלול אז הוא צודק.

אבל גם אם הוא התכוון למקרה השני הוא צודק, לפחות לגבי חלק מאזרחי ישראל היהודים. כי האנטישמיות התעוררה כתגובה לאמנציפציה, כלומר כתגובה למצב הבלתי נסבל מנקודת מבטם של האנטישמים, בני הרוב הלא-יהודי, לנוכח מציאות בה למיעוט היהודי בגרמניה, צרפת, אנגליה או פולין וכן הלאה יש זכויות אזרח.

כן, כל מה שצריך זה להחליף את הזיהוי בין רוב למיעוט ומיבשת ליבשת ומתקופה לתקופה והתוצאה היא ברורה וצלולה: חלק לא קטן מבני הרוב היהודי במדינת ישראל מגלים 'אנטישמיות' כלפי המיעוט הערבי. על זה בדיוק היה הדיון היום בכנסת ועל זה בדיוק אמרו מי שאמרו שכל צעד של אפלייה במקום עבודה על בסיס לאומי הוא לא חוקי (חוץ מזה שהוא גזעני כלומר אנטישמי).

לאלו שזקוקים לכמה מילות הבהרה: אל תנסו לתרגם את המושג 'אנטישמיות' באופן מילולי. גם ממציא המושג הזה בגרמניה של 1879 (ווילהלם מאר) לא התכוון ל'שנאת העמים השמים' אלא לחוסר שביעות רצונו מהעובדה שיהודים החושבים רק על עצמם נהנים מזכויות אזרח. כמו עמיתיו היהודים בארץ שלנו מאה שנה מאוחר יותר, הוא לא הציע לשלול את אזרחותם וגם לא להפקיע את רכושם ובוודאי לא להשמיד אותם (שלושת הצעדים הללו – שלילת אזרחות, הפקעת רכוש והשמדה – היו צעדים מרכזיים בתפיסה הנאצית, המנוגדת לאנטישמיות 180 מעלות מהבחינה הפוליטית). כל מה שביקשו האנטישמים בגרמניה, צרפת, הונגריה, אנגליה וארה"ב לפני מאה שנה (והיום) היה להעליב את האזרחים בני המיעוט היהודי ולהצר את צעדיהם בשוק העבודה. נשמע מוכר? בדיוק.

וכן, תזכורת לאין-סימטריה הכרחית גם כאן: ההנהגה היהודית באירופה של המאה ה-19 לא העלתה לא בדעתה ולא על דל שפתיה את הרעיונות המאפיינים לא מעט מנהיגים ערבים בישראל (או באירופה): לא גיהאד, ולא שלילת המערב ולא אלימות ולא שום דבר דומה.

אז אם כל מה שכתבתי על 'אירופה' של זוהיר בהלול נכון (והוא נכון) מדוע דבריו של בהלול מקוממים? כי הסיכוי שמישהו משומעיו בועדת הכנסת או מקוראי הדברים בעיתונות הבין את מה שניסיתי להסביר כאן בכמעט 1000 מלים, פחות מקלוש. חברי כנסת לא יודעים היסטוריה; שדרני רדיו לא יודעים היסטוריה; רוב הציבור לא יודע היסטוריה.

מה רוב האנשים הטובים האלו יודעים בזמן האחרון? היסטריה. ולכן דבריו של בהלול מקוממים. כי הם תורמים להיסטריה. אבל לא יותר מדבריו של הורה מודאג עם כל הכבוד; לא יותר מדבריו של ראש עיר עם כל הכבוד; לא יותר מדבריו של ח"כ מהמחנה הלאומי עם כל הכבוד.

קצת שקט לא יזיק פה קיבינימט. הנה דוגמא אישית. הלכתי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה