רק סוסים חושבים זה ביטוי ששמעתי בילדותי ועד היום אני לא באמת מבין אותו. כלומר את משמעותו הציורית. כי את כוונתו הטיעונית אני כמובן מבין. זה כמו לומר 'אז תחשוב שוב פעם'. או 'תפסיק לחשוב שכשמדובר בדברים הזויים יש תחתית לחבית', או משהו כזה.
מעשה שהיה כך היה. חבר שלי סיפר לי שלפני כמה ימים הוא שמע הרצאה ממומחה לדתות, במסגרתה הסביר אותו מומחה לדתות שמצהיר על עצמו שהוא רואה באקדמיה עניין בעייתי ומתייחס לכל מדעי הרוח והחברה כאל סוג של 'חירטוט', כולל לארכיאולוגיה ולהיסטוריה, שהואיל והעולם 'מורכב' אין לנו ברירה אלא להתייחס באופן מכבד ומלא יראה לתופעות משונות לכאורה הנובעות מאמונה יוקדת.
כדוגמא הביא אותו מרצה את ההסדרים המפורסמים שיש בין עדות שונות בערי קודש למיניהן, למשל בירושלים. הדוגמאות רבות בכל העולם, וזה לא באמת משנה אם מדובר בנזיר ששורף את עצמו בטיבט, או בנזיר שמקפיד לשמור על סולם שהוא לא עושה בו שימוש כי פעם הוא רצה לעשות בו שימוש, ומדובר בסולם שהוצב במקומו לצורך שימוש לפני בערך 140 שנה ושלמרות שלא נעשה בו שימוש הוא הוחלף כי מה לעשות ולאמונה יש ביטויים מסוג זה האמורים - כך הסביר אותו מרצה - לעורר בנו קודם כל כבוד, ואחר כך התפעלות, ובסופו של דבר - וזה הכי חשוב - מחיאות כפיים על יכולתם של קנאים-הזויים מהסוג השורף עצמו ומשמר סולם 140 שנה ללא שימוש תוך החלפתו, לנהל הסכמיות עם יריביהם הסמוכים, בדרך כלל, כמעט תמיד, שותפיהם לאמונות הבסיסיות ביותר, הכוללות כמובן מושגים כמו הרמוניה, אהבת אדם, שלום עולמי וכן כל כיוצא באלו.
עד כדי כך אותו מרצה, מומחה לדתות, התלהב מהאג'נדה שלו - את כל זה סיפר לי כאמור חבר קרוב, ואני נוטה להאמין לו מסיבות השמורות עמי - שהוא הדגיש את ההבדל בין אנשי האמונה היוקדת הללו, אנשי האש והסולם, לבין, למשל, סתם אנשים מניו יורק למשל, שהחיים שלהם חילוניים וכן הלאה, ולכן קשה להם להבין איך זה יכול להיות שיש אנשים המחוייבים כל כך לאמונה, עד כדי אש, סולם או במקרה של ישראל, ורק ישראל כמובן, או המזרח התיכון לכל היותר, להרוג ולמות. 'ולא שאני' - כך ציטט החבר את המרצה - 'מקבל את האמונות האלו, אבל הם חלק מהמציאות' וכן הלאה, אותה מציאות 'מורכבת', מורכבות שאין לתחומי ידע אקדמיים שום יתרון - כך לדעת המרצה - בנסיון לעמוד על מהותה (של אותה מורכבות).
סתם אנשים בניו יורק. נו, מן הסתם אותו מרצה לא שמע על ארוע שהתרחש לא מזמן, ממש בניו יורק, ולא רק בניו יורק, ולא רק בפריז ולא רק במדריד ולא רק במוסקבה ולא רק בבואנוס איירס, פעמיים, ואם לחזור לניו יורק, הוא, המרצה, המומחה לדתות, לא שמע על אותם שני מטוסים נהוגים בידי אנשי אש וסולם, אותם מאמינים יוקדים שעלינו לכבד ולגלות כלפיהם רגשות התפעלות וכן הלאה, שהתנגשו בבניינים הידועים בשמם 'מגדלי תאומים' ארוע שהביא למותם של רק 3000 איש, רק כי במקרה עוד כמה אלפים פשוט לא הספיקו להגיע לעבודה החילונית השטחית שלהם, זו שלא מאפשרת להם לעמוד על טיבה של אותה 'מורכבות' הבאה לידי ביטוי באותה אמונה יוקדת שלמרבה הפלא כוללת גם את האפשרות של הרמוניה ושלום והבנות והסכמות בין מופרע-א למופרע-ב, סליחה, בין מאמין-דגול-א לבין מאמין-דגול-ב.
המשיך חברי וסיפר לי, שלמיטב הכרתו הנשענת על כמה עובדות היסטוריות, אותן הסכמות והבנות לגבי הסולם למשל (מותר להשאיר אותו על המרפסת 140 שנה כבר, ואפילו להחליפו אם הוא נרקב, כי הוא מעץ, ולכן הוא נרקב, אבל אסור לעשות בו שימוש כי ככה גוזרת האמונה היוקדת המופלאה שעלינו, החילוניים המאמינים בעולם הדדי הנשען על קומון סנס, להתפעל ממנה ולהסיר את כובעינו השטחיים), נשענת לאו דווקא על (אי)רצונם (הרע) של היריבים למיניהם להגיע להסכמות (שהרי אם כך היה הם לא היו עוסקים בהסכמי סולם או בשאלה התיאולוגית העמוקה, אחריותו של איזה סוג של נזיר לנקות את מדרגה מספר אחת ואחריותו של מי לנקות את מדרגה מספר שתיים), אלא על 'מוראה של מלכות', כלומר קיומה של מדינה מספיק מסודרת שמסוגלת ליצור מסגרת המחייבת את המאמינים-היוקדים להגיע להסכמות גם בהבלים כמו סולם שאין בו שימוש או מדרגה שנמצאת זו מעל זו, או מי יחזיק את מפתח הכניסה לאתר המקודש שעל חלוקת האחריות בו הם מתקוטטים.
אותו מרצה - כך המשיך חברי וסיפר לי - סיים את תיאורו הנלהב שכלל כאמור את ההנגדה בין עולמות חילוניים שטחיים כמו ניו יורק לבין עולמות 'מורכבים' כמו למשל כנסיית הקבר בירושלים (דוגמא היפותטית שהחבר שלי הציע לי כשהתקשיתי להבין במה מדובר), בדברי הלל ושבח שכללו את המלים האלה: 'והנה, מאזינים יקרים, מסתבר שרק רצון טוב ונכונות לשיתוף פעולה מאפשרים הסכמים בין יריבים מרים כל כך', כשהסאב-טקסט ברור לחלוטין ולא דורש שום פירוש.
חבר שלי אבל דווקא ביקש סוג של פירוש, ובמקום לבקש באופן עקיף, הוא ביקש באופן ישיר, כאשר הזכיר את העובדה שכל ההסדרים במקומות הקדושים האלה, הסולם, המדרגות, המפתח, דברים מסוג זה, קיימים רק בזכות צד-ג' (גורמי שלטון למיניהם, או מה שנקרא פוליטיקה טפו טפו גועל נפש). המרצה לא התבלבל וענה בשאלה: 'ואתה אדון, כשאתה שם מסיכה למניעת ההידבקות, אתה עושה את זה רק כי המשטרה מפחידה אותך? אם כן, אז אתה חי במדינת משטרה'.
וואלה. טיעון מוחץ. 'חי במדינת משטרה'. חברי, וגם לא אני, לא מכירים ולו מדינה אחת, מפינלנד עד ניו זילנד, מסינגפור ועד צפון קוריאה, שאין בה משטרה. השאלה היא לא האם משטרה אלא איך, לטובת מה, באיזה אופן ותחת פיקוחו של מי. אבל לך תסביר את זה למומחה לדתות שרואה באקדמיה חירטוט ובנראטיב בכלל וככל שהוא הזוי ותלוש יותר את לב ליבה של 'המורכבות האנושית'.
אבל לא זה העניין. העניין הוא שרוב אזרחי העולם, חלק גדול מהם, אגב, מאמינים בני מאמינים, מקפידים לבקר בבתי תפילה, לשוחח עם אלוהים וכן הלאה, מספיק אנושיים בשביל להבדיל בין עיקר לתפל, ולכן גם הם, ולא רק ניו יורקים שטחיים שאינם מבינים מורכבות מה היא, מושכים כתפיהם או מתפלצים מזעזוע כשהם שומעים על אנשי דת המבינים את קיומו של העולם, בריאתו על ידי בורא עולם שנתן תורה וכן הלאה, במונחי סולם, מדרגה ומפתח.
ולכן אנשים כאלו, כאמור חילוניים ומאמינים-באלוהים גם יחד, לא צריכים יותר מדי הסברים ומשטרה וחוקים כדי להבין למשל שעטיית מסכה היא עניין חיוני וחברתי, ולכן ההשוואה בינם לבין אלו שמטיסים מטוס לתוך בניין או אלו ששורפים עצמם בטיבט או אלו שמתקוטטים על מי לא ינקה או כן יתקן או לא יחזיק את המפתח, היא השוואה נואלת.
ומקוממת. כי על הרצף, אחרי המפתח, המדרגה והסולם, יש מעשים לא מובנים הדורשים כבוד רלטיביסטי, כמו למשל להטיס מטוס לתוך בניין, להתפוצץ בתוך אוטובוס, למול דגדגני ילדות צעירות, להרוג בנות משפחה על 'כבוד המשפחה' ושאר מעשים שעל פי התורה הפוסט-מודרניסטית הרלטיביסטית, אינם אמורים חלילה להביא כל אדם ראוי לשמו, בוודאי אם הוא מומחה לדת, למתוח ביקורת, אלא להפך: להצביע עליהם כעל מופת ל'מורכבות' הדורשת מכל האנשים השטחיים, נטולי האלוהים והאמונה, להתפעל במקרה המינימלי, ולקחת מהם דוגמא ומופת על יכולתם להסתדר ביניהם, במקרה המקסימלי.
עד לעונג הבא. כי איינשטיין צדק לחלוטין בעניין אינסופיותה של החוכמה האנושית, והדברים ידועים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה