מדוע עיצב סמי מיכאל את דמות אימו של אלכס, בעל החצוצרה שגר בוואדי, כמכשפה אשכנזית מטורפת

 אין לי תשובה מניחה את הדעת על השאלה הזו.

יגיד מי שיגיד, שאין לדבר משמעות מרחיקת לכת. סופר יכול לבדות דמויות מליבו, יכול לברוא אותן כשילוב של דמויות אמיתיות, יכול לתאר ממש דמות אמיתית באופן אמין, הכל אפשרי.

יגיד מי שיגיד שכך או אחרת, ספרות היא לא אנתרופולוגיה, סוציולוגיה או היסטוריה. דמות אחת היא דמות אחת והיא בקושי מייצגת את עצמה, בוודאי שלא תופעה או עקרון או רעיון כלליים.

ולמי שלא קרא, ולמי ששכח, מדובר בדמות חולת נפש, אכזרית, מניפולטיבית, אשה בת 70 "הנראית בת ששים", שנולדה בפולין למשפחה דתית, ועם הזמן הפכה לקומוניסטית נלהבת, ובזמן מלחמת העולם השנייה, אחרי שהיא ומשפחתה ברחו מפולין לברית המועצות, היתה בתו הגאה של אב שתרם תרומה עצומה למאמץ המלחמתי הסובייטי, ואחרי המלחמה המשיכה להנות ממנעמי החיים כקומוניסטית אדוקה, עד שבאיזה שהוא שלב נס ליחה ובתחילת שנות ה-80' "היגרה" לישראל, היא ובעלה האומלל (בגללה וממנה) ובנם אלכס, גיבור הספר, איש החצוצרה, החי בואדי ניסנס, המתאהב בהודא, גיבורת הספר, שמתארסת לו, מתעברת ממנו, וקוברת אותו לאחר נפילתו במלחמת לבנון.

יגיד מי שיגיד מה שנראה לו, למיטב הבנתי, הספרות בכלל, והספרות הישראלית עוד יותר מהרגיל, וסופרים כמו סמי מיכאל או א.ב.יהושע ועוד רשימה ארוכה של סופרים טובים וטובים יותר, מציעה דמויות ספרותיות כאלו ואחרות לא במקרה, לא באופן סתמי, והגם שנכון שספרות היא לא אנתרופולוגיה, סוציולוגיה או היסטוריה, הנה בכל זאת דמות אחת, גם אם היא, והיא ללא ספק קודם כל דמות אחת, היא בשום אופן לא מייצגת רק את עצמה, ולכן היא ללא ספק מייצגת גם תופעה או עקרון או רעיון כלליים.

השאלה כאמור היא מה מייצגת אמו של אלכס. אום-אלכס אם לקרוץ למימד הערבי הברור של הספר. אין לי תשובה מניחה את הדעת, חוץ מאשר השערה המחברת בין זמן כתיבת ופרסום הספר (שנות ה-80', 1987), זהות המחבר ונטייתו האידיאולוגית (סמי מיכאל, אתאיסט, פעם-קומוניסט והיום סוג של פרוטו-פוסט-על-ציוני), וההקשר (החברה הישראלית על כל נפתוליה, הסכסוך, מלחמת לבנון, עוד רגע אינתיפאדה, כמעט ארבעים שנה לנכבה וכן הלאה).

שלב ההוכחה להנחת היסוד לפיה הגם שנכון שספרות היא לא אנתרופולוגיה, סוציולוגיה או היסטוריה, הנה בכל זאת דמות אחת, גם אם היא, והיא ללא ספק קודם כל דמות אחת, היא בשום אופן לא מייצגת רק את עצמה, ולכן היא ללא ספק מייצגת גם תופעה או עקרון או רעיון כלליים.

כל הדמויות האחרות, כולן ללא יוצאת מהכלל, עונות על ההנחה הזו. הודא, אחותה המופלאה מרי, אום-הודא, הסבא שהגיע ממצרים (ותודה סמי שהזכרת לנו את מוצאם של חלק לא קטן של הפלסטינים בפלסטין), ג'מילה השכנה, אבו נחלה הקרימינל, זוהייר בנו קרוע הלב, וחיד הקבלן האהבל העשיר מכפר מבולבל (בין מסורת למודרנה) בגליל, עדינה, שירלי, בועז וקובי, ואפילו השוטרים שעצרו את אלכס כי היה לו סכין ביד אחרי התגרה עם זוהייר.

כל אחד מהם הוא גם דמות חד פעמית ומיוחדת, אבל גם סמל למשהו גדול ממנו. אלכס מסמל את העלייה, סליחה, ההגירה מברה"מ, על קשיי הקליטה, תחושת הזרות, "אני מדבר עברית כמו צב" אומר אלכס להודא כשהיא מסכימה ללמד אותו עברית. מרי, הערביה הנוצריה היפהפיה והחושנית, שיודעת את מקומה כאשה ערבייה, וברגעים האחרונים שלה כאשה צעירה וחושנית, עושה מה שצריך כדי להכנס לכלוב הזהב ולהשלים עמו. הדברים ששם סמי מיכאל בפיה אודות "הצחוק הנבוב" של וחיד ארוסה, תקפים בעיניה, כלומר בעיני סמי מיכאל, לצעירים הערבים בכללותם, שגדלים בתפיסה שהם כאחים אחראים על אחיותיהם ולכן מותר להם להתעמר בהן, וכשהם לפתע פוגשים אשה היודעת לעמוד על שלה ומודעת לנשיותה ולעצמיותה, הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. 

כאן בכביש הכניסה הראשי לחיפה אפשר לשמוע את הצרה הזו ברעש האגזוזים קורע האזניים והמקומם, קריעת חצוצרה צורמת, אלימה, ריקה מתוכן, "נבובה", המבטאת את הפער הזה בין גבריות ריקה לבין מציאות החיים, נשים העומדות על שלהן ורוצות לכל הפחות גרם וחצי של כבוד. לא כבוד המשפחה. כבוד. והערכה. ואהבה שוויונית עד כמה שהיא קיימת במציאות כמובן, אבל אין ספק שגם סמי מיכאל חושב שאהבה שוויונית היא מיתוס שראוי לשאוף אליו.

ובחזרה לאמא המופרעת, הרעה, מרת הנפש, האלימה, המניפולטיבית, אבל גם האומללה של אלכס. מלה טובה על האומללות. סמי מיכאל צודק כשהוא מצביע על הפתרון הבעייתי של בתי אבות, מוסדות המכנסים תחת גג אחד דימנטים, מוגבלים פיזית, קשישים במובן המדוייק של המלה (לא גיל אלא תשישות), ואנשים בריאים בגופם, גם אם לא - כמו במקרה של אום-אלכס - בנפשן.

עד כאן נסיבות מקלות. כי גם אם בתי אבות הם לא מוסדות מושלמים, במקרה של אום-אלכס כל חלופה אחרת גרועה בהרבה. ומכאן נותרות רק התכונות האחרות של אום-אלכס, הרוע, האימה שהיא מטילה סביבה, גם על אלכס, גם על הודא, גם על אבא של אלכס, ומן הסתם על כל סובביה.

מדוע עוצבה הדמות הזו כפי שעוצבה. האם כמו במקרה של סבתא ודוז ב'המאהב' היא מסמלת את הציונות שעומדת למות (1977)? או גרוע מכך: האם היא מייצגת את יהדות אשכנז שעברה על פי דמותה מודרניזציה מעוותת שכל ורגש, שתוצאתה מוטציה הכוללת יסודות יהודיים (העברית של אום-אלכס מעולה), תפיסות עליונות-עדתית הקשורה אולי בנטיות ציוניות-מפאיניקיות, סגידה לאלים כמו הקומוניזם הסובייטי שכל כולו שקר וכזב, מה שמסביר את הפראנויה שלה מה שמתחבר לאלימות בקנה מידה לאומי כלומר לסכסוך בכלל ולמלחמת לבנון בפרט?

אולי. האפשרות הזו בכל אופן אפשרית לגמרי. בלשון המעטה. ואם יש בה ממש, הרי שיש בה עוד הסבר לתופעה המתרחשת לנגד עינינו בזמן האחרון, חזרתה בגאון של ההסתה הבין-עדתית, זו המשמשת את הבחור הצעיר, כל כולו חושך, שיש-לא-לומר את שמו, וששורשיה, כך אולי מסתבר, נעוצים לא רק בצד האפל של הכיעור הישראלי, אלא גם בצד הנאור, הנשגב, הטוב שלו. שעל כך נאמר מה שנאמר אודות הכוונות והדרך המובילה כולנו יודעים לאן.