זכרון ילדות. מאד אהבתי להחזיק שטרות של לירה. גם כי כמו רובנו גם אם לא יודו בזה רבים מרובנו, אהבתי ואני עדיין אוהב כסף. מגיל צעיר נהגתי להסתיר מטבע או שטר בכיס מכנסי חורף לקראת הקיץ ולהפך, כדי למצוא עם חילופי העונות וחילופי הבגדים שטר קטן בכיס.
אבל במקרה של הלירה זה יותר מכסף. זה לא רק הדייג המסעיר הזה, שלימים מצאתי עוגן כזה בדרך לבית דודתי ודודי בחיפה, מול המכון האוקיינוגרפי של שקמונה. זה כל מה שיש בו בשטר הזה, כולל כמובן המלים.
כי כן, מודה באשמה, אני מאלו - ואין לי מושג כמה אנחנו - שקראו כל מלה כתובה. על תוויות של מרגרינה בלובנד, ועל בקבוקים של ק"ח (קופת חולים), ועל שלטים כמובן וברור, גם עיתונים וגם ספרים כבר התחלתי לקרוא אז, ולמעשה הפסקתי לפרק של כמה שנוטיפשעשרה מסיבות ידועות, אבל מגיל 18 ועד לפני רבע שעה אני לא מפסיק לקרוא ספרים (וגם מעוד רבע שעה ועד לקבר מן הסתם).
ועל השטר הזה, שטר הלירה המרהיב, הופיע שמו של איש לא מוכר לי, דוד הורוך שמו. לימים למדתי שלא הורוך כי אם הורוביץ. דוד הורוביץ, האלתגידנגיד הראשון של בנק ישראל, שהוא הוא זה שבנה, הגדיר, קידם וניהל במשך 17 שנה אם ספרתי נכון.
ומפה לשם, בדרך כלל אני לא באמת זוכר איך, התגלגל לידי ספר אחד של הורוביץ, על הכלכלה הישראלית. ובאופן לא ידוע אחר, התגלגל לידי הספר 'האתמול שלי'. גם הוא פרי עטו של הורוביץ. ובחיטוט בגוגל הסתבר לי שמדובר בכלל בטרילוגיה, כי יש עוד ספר העוסק בחוויותיו בשלהי תקופת המנדט וראשיתה של המדינה.
כן, הורוביץ חי את כל התקופה ההירואית, נולד ב-1899, נפטר 80 שנה מאוחר יותר, ובין השאר הביא לעולמנו כמה אנשים חכמים מאד, דן הורוביץ מהצמד ליסק מישוב למדינה ומצוקות באוטופיה הורוביץ, וגם תמר הורוביץ וגם נרי הורוביץ המומחה (בין השאר) לחרדים.
הורוביץ, הורוך בשבילי עד שלמדתי לקרוא גם חתימות, היה בין מייסדי השומר הצעיר, ובית אלפא, והיה חבר בגדוד העבודה, והתיידד מאד עם שרת ועם ארלוזורוב, וממנו הוא למד את ההבחנה בין 'כלכלה הירואית' לבין 'כלכלה רציונלית'.
כלכלה הירואית זה למשל לגדל אפרסק ברביבים. אפשרי אבל לא מאד רציונלי. רציונלי כפי שהסביר זאת ארלוזורוב להורוך, פעם כשהלכו להם ברחובות תל אביב הקטנה, זה להבין שחקלאות נחוצה לבניין המשק הנחוץ לבניין החברה הנחוצה לבניין הכוח הנחוץ לבניין המדינה הנחוצה לקידום יעדי הציונות, אבל חקלאות היא קודם כל (למשל) לחלוב פרה וחליבת הפרה איננה 'ציונית' כפי שהיא לא שום דבר אחר חוץ מאשר חליבת פרה וזה הבסיס לכל השאר.
הורוך העריך מאד את הכלכלה ההירואית, כי היא תרמה תרומה עצומה לפריצת הגבולות ולאיתגור המוכר ולניעור השמרנות, אבל הוא טען שבשלב כלשהוא ההירואיות חייבת לפנות את מקומה לרציונליות, או במלים אחרות: יש גבול לכל תעלול גם אם כל תעלול מבורך כשלעצמו.
הורוך נקלע למשבר משפחתי עמוק כשב-1927 התפרק גדוד העבודה והוא ואשתו ריבה שתוך זמן קצר (ינואר 1928) תכנס להריון, נותרו בלי גג ובלי פרנסה.
לא לדאוג, הכל הסתדר בסופו של דבר, הרבה לפני הסוף, והרבה לפני שהורוך קיבל פרס ישראל ב-1968. כבר במהלך 1928 הוא החל להתפרנס מכלכלת מלים ורעיונות, ומוקדם למדי החל לקבל שכר מספיק לכלכלת ביתו מכתיבת מאמרים.
אחד מהם התפרסם ביוני 1928, ובו הסביר הורוך מדוע הגאות הכלכלית בארה"ב חייבת לבוא בקרוב מאד לקיצה, וכי בניגוד למה שאומרים רוב הכלכלנים הגאות הזו לא רק שלא תמשך לנצח, אלא שמכיוון שהיא מנוהלת על פי עקרונות 'השוק החופשי', היא חייבת להתמוטט מהסיבה הפשוטה שלתהליך הרחבת כושר הייצור, לא מתלווה גידול דומה בכוח הקנייה של השוק המקומי, או בשתי מלים: קפאון בשכר.
הורוביץ מספר בסיפרו 'האתמול שלי' על "קיתונות הלעג" להם זכה מרוב חבריו שטענו כנגד "פזיזותו" וכן הלאה. לזכותו יאמר שהוא לא מתאר בספר כיצד הוא ניגש אליהם אחרי ה-25 באוקטובר 1929, ממש ביום בו דינדוש בנו הבכור הופ-הופ טרללה גדל לו בשנה, ומרח להם את המאמר המשוקץ בפרצוף (כמובן שאת התסריט הזה המצאתי הרגע, קוראים לזה השלכה).
וכל זה גם כדי לשתף אתכם בסודות מעברי כחובב מלה כתובה אובססיבי, שבין השאר זכר במשך שנים את אותו דוד הורוך מסתורי המביט על הדייג האמיץ שעל כתפו עוגן של ספינת מכולות בינונית, אבל גם כדי להזמין את המתעניין לשקול בראשו את ההבחנה ההיא של ארלוזורוב, שגם הורוך היקר היה שותף לה, בין כלכלה הירואית לכלכלה רציונלית, שממש בימים אלו מיושמת שוב על ידי כנופייה של קנאי-גרעון עמרצים, שקיצוצנו-אמנותם, שבשם הכלכלה הרציונלית מעדיפים לזרוק לאשפה 25 מיליארד שקל בצורה של הקטנת הגרעון, במקום להשקיע את 25 המיליארד האלו בהמשך בניין האומה.
כי מה לעשות, זה לעולם לא נפסק העניין הזה של בניין האומה. טיק טוק טיק טוק כל דקה נולד תינוק ובכל שעה עולה חדש ובכל שנה מתים פחות והמשק גדל ואת המדיניות הכלכלית יש להתאים - זו בדיוק המחשבה הרציונלית - לגידול הדמוגרפי האובייקטיבי ולא להפך.
אבל לך תסביר את זה לפנדמנטליסטים צרי המוח המנהלים את קלקלתנו, תוך שהם עושים שימוש בכלים שבנה עבור כולנו לא פחות מאשר אותו דוד הורוך היקר, שאת הגיגיו על הכלכלה עשה בין השאר בפחון דולף שורץ חולדות בשכונת רטיסבון, שם ישבה פלוגה של גדוד העבודה וחצבה אבנים כדי לבנות את רחביה.
כמה חבל שהבדיחה היא עלינו. מי יושב היום ברחביה? אותם פקידי אוצר קנאי-הקטנת-גירעון באופן הירואי כנגד כל הגיון רציונלי בסיסי. ומאיפה הם הורסים את העתיד הישראלי? ממשרדי בנק ישראל שדוד הורוך היקר טרח לבנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה