פרשת לה-פמיליה בכלל והארועים הקשורים בה במשחקה האחרון של בית"ר ירושלים בבלומשטיין נגד הקבוצה הדומיננטית של תל-אביב, מזמנת לנו, למרבה הצער יש לומר, שיעור מעולה במהותה של הדמוקרטיה הליברלית.
כן, כן, בדיוק. הדמוקרטיה הליברלית. למען הסר ספק אפתח בשלוש הצהרות קצרות ונוקבות:
א. אני מזדהה בכל לבי עם הרוב המוחץ של אזרחי ישראל הכוללים את הרוב המוחץ של אוהדי בית"ר, הרואים בארגון לה-פמיליה בושה וחרפה וגם איום על הדמוקרטיה.
ב. המאמר הזה שלי הולך להיות ארוך.
ג. השורה התחתונה שלו היא שמכל נקודת מבט של הדמוקרטיה הליברלית, לא רק שאין 'פתרון' ללה-פמיליה, אלא שעצם קיומה הוא תעודת כבוד לדמוקרטיה הליברלית, שכל אוהדיה - ואלו אמורים לכלול את אנשי 'לה-פמיליה' לו היה להם גרם של מודעות עצמית, מה שמבטיח שמי שעושה שימוש בלה-פמיליה מבין את הדברים בדיוק כפי שאני עומד להציגם - חייבים להפנים שהתופעה הזו, לה-פמיליה, ודומותיה, בלתי ניתנת לעקירה.
סעיף א' הוא מובן מאליו. גם הכוחות העלומים העושים שימוש בלה-פמיליה יצטרפו לגינוי המוחלט של הארגון על כל מימדיו. סעיף ב', נו, מה חדש. מה לעשות וכדי להסביר דברים פשוטים יש לעשות שימוש בהרבה, הרבה יותר, מאשר שני אקורדים. סעיף ג' הוא תוכן המאמר, אז להתראות לאלו שהתעייפו, ולאלו שממשיכים אתנו, בבקשה להקשיב עד הסוף.
מה היא דמוקרטיה ליברלית? שיטת ארגון חברתי המבוססת על הנחת יסוד העולה בקנה אחד עם השכל הישר, עם ההיסטוריה ועם המציאות: בני אדם חושבים כל מיני מחשבות על כל מיני נושאים, ולא פעם אותו האדם יחשוב מחשבות מנוגדות לאלו שהוא עצמו חשב לפני כמה דקות.
הנחת יסוד הנגזרת מזו הראשונה, היא שיש הבדל בין מה שאדם חושב, למה שאדם אומר למה שאדם עושה.
ומזו נגזרת עוד אחת: שיש הבדל בין מה שאדם אומר בנסיבות כאלו לבין אותם הדברים בדיוק שהוא יגיד בנסיבות אחרות.
ועוד אחת: שמה שאדם עושה נמדד במונחים ריאליים ביחס למציאות, לנסיבות, להקשר.
והמסקנה המעשית של הדמוקרטיה הליברלית מכל הג'אז הזה פשוטה בתכלית להגדרה, מסובכת מאד לביצוע, וב'מסובכת' אין הכוונה שהדמוקרטיה הליברלית מפנה עורף לאתגרים הנגזרים מכל הג'אז הזה, אלא שכל מה שיעשו מוסדותיה תמיד יהיה חלקי, מאכזב, מתסכל.
והנה כבר עכשיו הזדמנות לומר מה השורה התחתונה של המאמר הזה, למקרה של כמה אנטי-אמלקים שהצליחו בכל זאת להגיע עד כאן אבל יש להם משהו לא פחות ואולי יותר דחוף לעשות: מצב הצבירה הטבעי, השכיח, המובן מאליו והמתמיד של הדמוקרטיה הליברלית הוא חלקיות מאכזבת ומתסכלת.
מהרסיה של הדמוקרטיה הליברלית הם תמיד אותם אנשים שהחלקיות המאכזבת והמתסכלת הזו אינה לפי רוחם והם ניגשים לרקוח איזו שהיא מרקחת אולטרא-ליברלית או אינפרא-דמוקרטית וככה הם מביאים לנו זוועות כמו בולשביזם, נאציזם ויורשותיהן (העדינות יותר, בינתיים): כל שלוחות הפוסט-מודרניזם ללא יוצאת מהכלל.
הדמוקרטיה הליברלית סידרה שני סידורים פשוטים מאד באמצעותם היא אמורה - ואכן מצליחה מאד אם זוכרים לאמץ בחיבה את התסכול והאכזבה - לפעול:
חופש המצפון
פרוצדורה לקביעת שלטון על בסיס בחירות בשיטה כזו או אחרת (כולן גרועות מאד כשלעצמן, אבל כולן טובות בהרבה מהחלופות כידוע [?])
לה-פמיליה נכנסת בקטגוריה 1, בדיוק כפי שדעתי על לה-פמיליה נכנסת גם היא באותה הקטגוריה. מה לעשות וחופש המצפון, גם אם ממציאיו התכוונו שהוא יהיה מקור לדברים נשגבים בלבד כמו סובלנות, קבלה, הכלה ואהבה, כולל בתוכו גם את האפשרויות ההפוכות.
יודעים מה? יאללה נשים את נפשנו בכפנו. לה-פמיליה בנוי על ערכים אלו, ובלבד שהם תקפים רק לגבי מי שחושב בדיוק כמותם. זו קבלה חלקית כמובן של התפיסה הליברלית. מאכזב ומתסכל, לא? בדיוק. אבל כבר קבענו קודם ששני אלו מסימני הדמוקרטיה הליברלית.
לה-פמיליה לא אוהבים 'סתם' יהודים. הרי גם אוהדי הפועל תל-אביב, חלקם לפחות, וחלק של חלקם ממש מתגאים בזה, הם יהודים. אדרבא, יש לא מעט יהודים בין אוהדי בית"ר. ועדיין מבחינת אנשי לה-פמיליה, אהבתם הנשגבת למושגיהם-הם אודות מה זה בית"ר ומה היא מייצגת וכן הלאה, יש יהודים אוהדי בית"ר שלא רק שלא ראויים לאהבה, אלא להפך הגמור מזה.
במלים אחרות אם זה לא ברור, אנשי לה-פמיליה מיישמים את חופש המצפון בדיוק כמו כל אחד אחר. מה לעשות. מי שחושב שחופש המצפון אמור לייצר אצל כל אחד את מה שהוא מייצר בתוך עצמו, מתנגד עקרונית לחופש המצפון.
מכאן פתוחה הדרך להתבונן באופן הגון על הדרכים בהם מנסה הדמוקרטיה הליברלית להתמודד עם הסתירות האלו שאם זה לא ברור, אין להן פתרון. בכלל ובהקשר הישראלי בפרט, ואם לא בפרט, אז בתוך-כך (כי 'לה-פמיליות' יש בכל הדמוקרטיות הליברליות, מה שמלמד שמדובר בתופעה אוניברסלית, שזה לא אמור להפתיע בהנתן העובדה האוניברסלית המוכרת בשם 'אנושות' המורכבת מכל אותם אנשים עליהם אמרנו שהם מתאפיינים במחשבות שונות לא פעם כל אחד ביחס לעצמו בין השעה 09:12 לבין השעה 09:21).
הדרך המרכזית של הדמוקרטיה הליברלית להתמודד עם כל הג'אז הזה היא באמצעות קביעת 'כללי משחק' המוכרים גם בשם 'חוק'.
כללי המשחק המופיעים כחוקים, מבחינים באופן מוחלט בין מחשבה, דיבור ומעשה, וגם כשמגיעים למעשים, לכל אחד מהם יש 'תו מחיר' מכל נקודת מבט של המערכות שתפקידן ליישם את כללי המשחק הזה במציאות.
מחשבה מלכתחילה לא ניתנת לפיקוח. לאף אחד, לא פעם אפילו לא לי עצמי, אין דרך לעקוב אחר המחשבות שלי. חל על כולנו, מה לעשות. 50 מיליארד נוירונים לא הולכים ברגל, הם טסים במהירות של 30 אלף ק"מ בשניה בתוך מאסה אפורה שמשקלה בערך 1500 גרם.
דיבור הוא בעיה רק אם הוא מוגדר ככזה. בשיטה האמריקנית כינו זאת כבר מזמן בצירוף המלים 'סכנה ברורה ומיידית'. קליר ענד פרזנט דיינג'ר. צירוף המלים הזה נועד לברר מתי מלים כמו 'בדם ואש נפדה את פלסטין' או 'מוות לערבים', מהוות 'סכנה ברורה ומיידית'. כל אחד מאלו שהגיעו עד כאן מוזמן לבדוק בעצמו את התשובה. בדיוק. אף-פעם.
לעומת זאת, אם אני חוקר שב"כ-מגזר יהודי (אני לא, אבל נגיד), ואני מוצא אתר אינטרנט ובו דיבור מורכב ומפורט המסביר מדוע נכון להפסיק את פועלו של מנהיג ציבור כזה או אחר (נגיד ראש ממשלה ונגיד שב'להפסיק' הכוונה היא לגדוע את פתיל חייו), אזי הדיבור הזה כבר הופך לסוג של מעשה וגם אז עלי לבדוק עוד כמה מרכיבים לפני שאני נוקט בצעד החמור ביותר מנקודת המבט של הדמוקרטיה הליברלית: עוצר חשוד ובזאת פוגע בזכויות היסוד שלו שמבלי שמירה עליהן אין ולא תתכן דמוקרטיה ליברלית.
למשל אני חייב לבדוק האם יש לו כלים לביצוע העבירה הצפויה. או האם יש לו הזדמנות. ואם יש לו שותפים, מה מצב הקשרים ביניהם. וכן הלאה.
זו הסיבה שדמוקרטיות ליברליות משקיעות מאמצים ומשאבים בלשמור על אובייקטים שפתיל חייהם נתון בסכנה, לא פחות משהן משקיעות משאבים ומאמצים לחפש, למיין, לאתר ואם יש צורך - לעצור - סכנות ברורות ומיידיות.
ואם הבנו, ואחרי שהבנו את כל זה, כל שנותר הוא לחזור למקרה המתסכל, מאכזב ומעציב של לה-פמיליה ולמדוד אותו בהגיון הפשוט של הדמוקרטיה הליברלית, רק כדי לשוב ולהתאכזב, להתעצב ולהיות מתוסכלים.
'מוות לערבים' או 'נשרוף לכם את הכפר' הם דיבורים מכוערים לדעת רוב אוהדי בית"ר אפילו. האם הם מהווים בבחינת 'סכנה ברורה ומיידית'? שאלה רטורית שלמען הספק - כי אנו חיים בעידן בו כל דבר הולך חוץ משכל ישר - התשובה היא חד משמעית לא. לא סכנה. לא ברורה. לא מיידית. בדיוק כמו 'בדם ואש נפדה את פלסטין'.
אתנחתא לכל אלו שעברו שלושים סדנאות וארבעה קורסים של חינוך לשלום או שטות דומה אחרת, וקופצים ושוצפים עם הסיסמא הנבובה (ידעת שזה יבוא אח שלי ותודה שאתה קורא עד כאן הגם שאתה לא מסכים למלה שאני כותב): 'מלים הורגות'.
אז זהו. שכל רופא וכל פרמדיק יסבירו לכם שמדובר בדבר הבל נבוב. מלים לא הורגות. משאית שנופלת עליך, כן. מכולה בנמל שנופלת עליך, כן. כדור בראש כמעט תמיד, גם לא בטוח. סכין בלב? אולי, תלוי איפה בדיוק נמצאת הנט"ן. וכן הלאה. מלים, מה לעשות, וטוב שכך, לא הורגות. הן לא פעם לא נעימות, נכון, מאכזבות, מתסכלות ומעציבות. וואלה. בערך כמו החיים מדי פעם. זה מה יש.
כשאנשי לה-פמיליה החליטו אי אז בדקה ה-34 בערך להפסיק לעודד את קבוצתם בית"ר כי המאמן (הלא-יהודי, קטע) החליט להכניס למגרש שחקן שבין השאר כי כולנו הם כמה דברים, הוא מוסלמי, ורוב אוהדי בית"ר המשיכו לעודד את קבוצתם כי זה בדרך כלל מה שעושים אוהדי כדורגל (וגם אז יש כאלו שלעודד את קבוצתם פירושו לשיר שירי נאצה לפיהם אוהדי הקבוצה היריבה הם נאצים ולכן מגיעה להם שואה וכדומה, כי זה מה שמצפונם המופלא מכתיב להם), כשבמצב כזה מתחילה מהומה, כאן שוב נכנסת הדמוקרטיה הליברלית לפעולה.
ומה עושה הדמוקרטיה הליברלית כשיש מהומות ביציע? בדיוק מה שהיא עושה אם יש מהומות בחוף, או כשמישהו בחוף לא מתחשק לו להשמע להוראות המצילים, או כשמישהו בעידן הקורונה לא בא לו לשים מסיכה וכדומה: היא שולחת את מי שממונה מטעמה לעשות סדר - משטרה קוראים לזה - לעשות סדר.
אז אם בחוף הסטודנטים קייטן החליט לשחות בין הדגלים השחורים ולא נענה לקריאות המצילים להנות מהים בין הדגלים האדומים, לפקחים קל מאד לעצור אותו וכן הלאה. כך גם בכניסה למסעדה בלי מסיכה. אבל מה עושים כשמדובר במתקן משונה כמו איצטדיון? מצד אחד יש מקומות ישיבה, מצד שני כולם עומדים וזזים וצועקים כי זה מה שעושים במשחק כדורגל.
וכשעוצרים את החשוד, מה אמורים לעשות אתו? אפשרות א: הוגשה נגדו תלונה מצד מישהו (נגיד בחורה עם קביים). אפשרות ב: לא הוגשה נגדו תלונה. נגיד שהוגשה תלונה, יש לה תוכן. התוכן הזה נבחן במשקפיים של כללי המשחק שהוזכרו קודם. האם היתה כוונה מראש להוא מלה-פמיליה לפגוע דווקא בההיא עם הקביים? בוודאי שלא אלא אם יסתבר אחרת בחקירה מתוחכמת במיוחד ואז כמובן הסיפור עובר למישור אחר (הסתבר שהיא האקסית המיתולוגית שלו והוא עושה לה סטוקינג כבר 9 שנים והוא גילה שהיא אוהבת ללכת לבלומשטיין למשחקים נגד הפועל ואז הבין שאם יצטרף ללה-פמיליה תהיה לו הזדמנות להוריד לה כאפה).
בהנחה שלא זה הסיפור ומדובר במהומת איצטדיון שגרתית, המופקדים על הסיפור - שוטרים, פרקליטות, שופטים - יעשו בדיוק מה שכל כך מאכזב ומתסכל וכן הלאה.
אגב, מהומת איצטדיון שגרתית איננה שונה מכמה בחינות מיציאה של מאסה אנושית גדולה מרכבת בתחנה שמתכנניה לא חשבו על האפשרות הזו כשהמציאו את השיטה המופלאה הזו של יציאה מהתחנה המתאפשרת רק אחרי שהרב-קו, אם הואיל בטובו להזדהות בפני האלקטרוניקה של השער המטומטם שנפתח ל90 מעלות ואז נסגר פעולה שאורכת לפחות 3 שניות שזה נשמע מעט אבל אם תכפילו את זה ב-100 אנשים זה פשוט נצח.
כן, כי הצלחת הדמוקרטיה הליברלית היא בין השאר במה שאורטגה אי-גאסט תאר באמנות כבר לפני 100 שנים: עליית הזמנים, תופעת ההמון, האדם המרוצה, או בקיצור: דוחק, צפיפות ובלגן, כי כולם רוצים הכל כמו ששר באמנות גדולה לא פחות יהודה פוליקר למלים של יעקב גלעד המוכשר לא פחות עוד יותר.
שורה תחתונה: תרגיעו. לה-פמיליה היא לא רק חלק מהשיטה, היא הוכחה עד כמה שהיא יציבה ובריאה. וכן, כולנו נשמח לשמוע על עוד פעיל לה-פמיליה בכיר שהגיע לכלא לשנתיים. אבל אחרי שנתיים הוא חוזר נחוש עוד יותר, ובינתיים יש מאחוריו עוד כמה אנשים, שלא רק שלא מתים אלא ממשיכים להתחלף כל הזמן.
מתסכל? מאכזב? חלקי? נו, לא יותר מהחוויה האנושית בכללותה.
פוסט מענין, פוסט חשוב.
השבמחקיש פה הרבה מאוד סיבוכים. אבל, דומה שאתה לא ער לביקורת משמאל לגבי לה פמיליה:
אתה כותב שלה פמיליה, היא לא רק חלק מהשיטה, היא הוכחה עד כמה שהיא יציבה ובריאה. אבל, אתה לוקח את האספקטים לשיטתך הדמוקרטים ליברליים, ומתעלם מבחינת השמאל, מן האספקטים הלא כל כך בכלל ליברליים ודמוקרטים, והם אלו שהצמיחו לגבי דידו של השמאל, את לה פמיליה:
וזה, היותה של מדינת ישראל, מדינה יהודית סו קולד. ויהודית ודמוקרטית לא מתיישבים מבחינת השמאל.
האספקטים היהודיים לגבי השמאל וגם המרכז במובנים מסויימים ניתן לטעון, הם אלו שהצמיחו את לה פמיליה, ורק השיטה הדמוקרטית ליברלית, מתחזקת אותם.
כך למשל, חוק השבות. חוק גזעני לגבי השמאל. כך למשל, שאין נישואין אזרחיים במדינת ישראל. הפליות, אפרטהיידים וכדומה, כל אלו, הצמיחו אותם (את לה פמיליה).
ומילים הורגות אגב. כך רואה זאת המחוקק, כך זה גם תכל"ס. אנשים חוטפים שבץ או אירוע לבבי כלשהוא ממילים. לא מזמן, פתח עובד מייל, וחטף שבץ והוכר כתאונת עבודה. המחוקק גם מכיר בעבירה של הסתה לאלימות. כלומר הסתה שגרמה לאלימות. והורשעו אנשים על כך (למשל שייך ראדה סלאח בזמנו).
הבעיה, שצריך להבחין, בין מילים, לבין ההשפעה שלהם, ובין המשפיע עצמו.
ברגע שאדם מסויים, יש לו השפעה, כריזמה על צאן מרעיתו, והם יפעלו לאור ההסתה שלו, ובאלימות. אזי המילים שלו הורגות, והן עבירה. המון מוסת, בנסיבות הענין.
כך הדבר מבחינת המחוקק.
נמחיש אחר כך.....
להתראות
די ברור לי שאם היינו יושבים ומשוחחים הייתי בטוח יותר שאני יורד לסוף דעתך. אבל למרות שאני לא בטוח לגמרי מה אתה בדיוק אומר, וזו בעיה שלי אם זה לא ברור, בכל זאת יש שני אלמנטים מהותיים בדבריך שאני יכול להתייחס אליהם ולעשות סדר. לפחות כפי שאני מבין אותו ולא רק אני אלא המחוקק הבינלאומי והמחוקק הישראלי גם יחד. חוק השבות איננו גזענות נקודה. אתה מוזמן לחטט בבלוג שלי ולחפש את המאמר שכתבתי על גזענות. לאומיות איננה גזענות גם אם נכון שלאומיסט יכול להפוך ללאומן ולאומן לגזען, אבל הדבר הזה נכון בדיוק כמו המקרה של הרוקח שהפך לטבח והטבח שהפך לרוצח כשבשלושת המקרים הרוקח הטבח והרוצח באו לידי ביטוי ביכולת של אותו אדם לעשות שימוש בצמחים, כלי בישול וכלי הגשה. ישראל היא מדינת לאום כמו רוב מדינות העולם כולל אלו שאומרים עליהן שהן אינן מדינות לאום כמו ארה"ב וארגנטינה ואוסטרליה. במדינות לאום אירופיות תקניות לחלוטין כמו גרמניה אירלנד יוון הונגריה ופולין יש חוקי שבות המנוסחים כמובן בהתאם למקרה שלהן, ומה שחשוב לענייננו הוא שמדובר במדינות לאום שבחוקה שלהן מוגדרת המדינה כשייכת לעם מסויים, מבלי שהדבר בא על חשבון זכויות האדם והאזרח של כל אדם ואזרח הבא בשעריהן, אם כתייר ואם כאזרח ואם כתושב, בדיוק כמו בישראל. איש שמאל שאומר אחרת איננו איש שמאל אלא שוטה או שקרן או רשע או חבר בכיר במערכת הארץ וכדומה. למרבה הצער האנשים האלה לקחו לעצמם מונופול על השמאל בדיוק כפי שליצנים כמו ביילין לקחו בעלות על 'מחנה השלום'. אני בכל אופן לא מתפעל לא מכיפות, לא ממשקפיים עגולים ולא מגליון טרי של השארץ התחוב בנון שאלאנט מתחת לזרוע כסימנים באמצעותם אני אמור לזהות איש נאור או משהו כזה. אני מקפיד לעשות את מה שלימדו אותי דורות של אנשי מדע ואינטלקטואלים ראויים לשמם ב500 השנים האחרונות, והוא לשים את הדברים בהקשר הנכון, לבחון את הדברים בשפת ליבם, או בשתי מלים, שכל ישר. עד כאן לגבי שמאל וגזענות וחוק השבות. לגבי מלים הורגות, נו, זה פשוט מעייף. תראה לי מקרה אחד, א ח ד, של ערבי שנרצח על ידי אוהדי ביתר שכבר 40 שנה אם לא יותר שרים לתומם 'מוות לערבים'. תראה לי מקרה אחד, א ח ד, של פדיון פלסטין בדם ואש, אותה סיסמה ששרים אוהדי סכנין מאז שאני זוכר את הקבוצה הזו בליגת העל ומדובר בכ-20 שנה. להמשיך? תראה לי פעם אחת, א ח ת, שהפעילו נגד אוהדי הגועל תל אביב את חוק נפגעי הנאצים או איך שלא קוראים לזה, למרות שכבר עשרות שנים הם שרים 'שואה למכבי' ושאר פנינים מסוג זה. כשתראה לי מקרה אחד כזה, א ח ד, ולשיטתך הרווחת אצל רבים הכמות מביאה לאיכות כלומר ריבוי ההסתה מביאה לאלימות, ולכן אמורים היינו לראות אחד כזה כל יום או כל שבוע, אבל אסתפק באחד, א ח ד, אחשב מסלול מחדש. שא ברכה ידידי. חבל שאין ברירה אלא לקיים את הדיון הזה באופן המקוטע הזה.
מחקאודי,
מחקאני כותב על הא, ואתה כותב על דא, עושה רושם.
אם הבנת שני אלמנטים מהותיים, אז הבנת הכל עושה רושם.
אני לא טענתי את דעתי האישית. אלא טענתי, ויש לזה סבירות וביסוס, שהשמאל טוען ( שוב: השמאל טוען, וגם מרכז, וגם בימין) שהיותה של מדינת ישראל, מדינה יהודית ( לכאורה, כי אין דבר כזה) הצמיחה ארגונים כמו לה פמיליה.
והמחשתי זאת, קלות אמנם, אבל הומחש.
כך ציינתי את דעתו של המחוקק פשוט. שמילים יכולות לגרום למוות, אלימות וכדומה.
הכל הומחש כדבעי.
הכי פשוט, קייס ממש לאחרונה, בן אדם, עובד בארגון, פתח מייל, חטף שבץ מן המלל.
אני לא רואה ברור יותר מזה.
השמאל ובעולם אגב, טוענים שחוק השבות גזענות, לא בגלל שמדינת ישראל הינה לאום אם לאיו. גם לא בגלל שלמעשה, וכך הדבר גם אובייקטיבית, שהדת והלאום אחד הם בדת היהודית. אלא:
שיש פה אזרחים ערבים. ואזרחים יהודים. אזרחים ערבים, לא יכולים להזמין פה ערבים בשביל להתאחד, להתחתן וכדומה, ואילו יהודים, בלי קשרי משפחה למעשה, עולים לכאן, ומקבלים מיד סל קליטה, אזרחות וכו....
אז זה איפה ואיפה, בין אזרחים ערבים, לבין אזרחים יהודים.
אז בעולם, גורסים, שזה אפרטהייד, או מאפיין של אפרטהייד.
ואגב, המחוקק לא עוסק בסטטיסטיקות בעיקרון:
אם נגרם לך נזק נדיר למשל, נדיר ביותר, לא מענין. אתה צריך לקבל פיצוי עליו, באם הייתה רשלנות מצד המזיק. כנ"ל גם בפלילים:
זה שעבירה פלילית היא נדירה סטטיסטית, לא יוציא מכלל תחולה אשם פלילי של העבריין.
אודי,
מחקנמחיש כיצד משפטנים בינלאומיים, רואים את חוק השבות, כסממן אפרטהיידי מובהק.
רצ"ב לינק, למחקר של שני פרופסורים למשפט בינלאומי, על פשע האפרטהייד לטענתם, כאן ביהודה ושומרון.
נצטט לגבי חוק השבות:
The three ‘pillars’ of apartheid that we have identified above in relation to the former South African regime are broadly reproduced today in Palestine. The demarcation of distinct racial groups under the 1950 Population Registration Act in South Africa finds its equivalent in the Israeli–Palestinian context in the preferential legal status granted to those defined as Jewish nationals under the 1950 Law of Return.
נתרגם:
שלש היסודות של האפרטהייד, אשר זיהינו לעי"ל בקשר לדרום אפריקה דאז, גם קיימים בפלסטין. הייחוד של קבוצה אתנית בדרום אפריקה, על פי החוק משנת 1950 (רישום אוכלוסין) זהה למעשה בקונטקסט כאן הישראלי הפלסטינאי, לעדיפות החוקית שניתנת ליהודים בחוק השבות, על פני פלסטינאים.
עד כאן התרגום:
כלומר, העובדה, שבחוק השבות, יש עדיפות ליהודים על פני אזרחים ותושבים ערבים, הינה סממן של אפרטהייד, לגבי משפטנים בינלאומיים, והשמאל כאן כמובן.
למה זה ?
הן על פי אמנת האפרטהייד, והן על פי אמנת רומא, אפרטהייד מוגדר כ:
(h) "The crime of apartheid" means inhumane acts of a character similar to those referred to in paragraph 1, committed in the context of an institutionalized regime of systematic oppression and domination by one racial group over any other racial group or groups and committed with the intention of maintaining that regime;
נתרגם ספונטנית:
פשע האפרטהייד, מעשים בלתי אנושיים, במסגרת הפליה סיסטמטית ומוסדית, על מנת לייצר עליונות אתנית של קבוצה, על קבוצה אחרת.
כלומר, אם אתה נותן, ליהודים לעלות, ואוטומטית להתאזרח, אבל, לא כך לערבים, ובחוק נקוב הדבר, לגבי דידם, זה סממן של אפרטהייד פשוט. אתה מתחזק על פי ההגדרה, עליונות יהודית אתנית, על פני קבוצה אתנית אחרת, ערבים.
כך, שאין לזה שום קשר לכך, שהדת היא לאום, והמדינה, הינה מדינת לאום כפי שאתה כותב. רק קשר של קונטקסט רחב, לא קשר מסתבר זיקתי לפשע עצמו. שהרי, הייתה יכולה להיות מדינת לאום, מדינה של העם היהודי, אבל, זה לא מחייב אפרטהייד לגבי דידם, של תחזוק עליונות יהודית, על פני עליונות ערבית, שאחד הביטויים שלו כאמור, הינו חוק השבות.
ולכך התכוונתי, בלה פמיליה והשמאל (גם ימין אפילו, וגם מרכז).
כאן למחקר:
http://www.ejil.org/pdfs/24/3/2421.pdf
פה בעליון למשל, בקשת רשות ערעור פלילי:
השבמחקנצטט רקע עובדתי בקשר לכתב האישום:
" על פי עובדות כתב האישום, שהוגש נגד המבקש עוד ביום 7.11.2010, שימש המבקש כאימאם במסגד שיהאב א-דין בנצרת החל משנת 1997. במסגרת תפקידו זה המבקש נשא דרשות בפני קהל של כ-2,000 איש ולעיתים נשא דרשות אף במסגדים אחרים, דוגמת מסגד אל אקצא בירושלים. המבקש הגה וייסד גוף המכונה "ג'מאעת אנצאראללה בית אלמקדס אל נאצרה" (קבוצת תומכי אללה – ירושלים-נצרת) (להלן: אנצאראללה). המבקש הפיץ בקרב קהל המתפללים במסגדים כרוזים, חוברות ספרים וגילויי דעת בשם אנצאראללה. עוד יזם המבקש הקמת אתר אינטרנט שנועד להפצת משנתו בפני קהל המתפללים במסגד ובפני קהל כלל עולמי. המבקש בחר את התכנים שהופצו באתר, ולרוב הוא זה שהכניסם לאתר, כאשר הייתה לאתר תפוצה רחבה במהלך שנות פעילותו. בכתב האישום פורטו פרסומים ודרשות שהפיץ ונשא המבקש, בין היתר במועדים הבאים: 7.3.2008; מאי 2009; אוגוסט 2009; ציון עשור לאירועי אוקטובר; חג אל פיטר; לאחר מותו של בכיר בארגון אל קעידה; 30.4.2010, ובהם הציג תפיסת עולם הזהה בתכניה לתפיסת העולם של הג'יהאד העולמי, ביניהם פרסומים התומכים בארגון הטרור אל קעידה ומעודדים מעשי אלימות. בעקבות פרסומיו ודרשותיו של המבקש, חלק ממתפללי המסגד אימצו תפיסת עולם מוסלמית קיצונית, ובשמה ביצעו עבירות אלימות קשות במי שאינם מוסלמים, וביניהן רצח יהודי, חטיפה ושוד של יהודי ותקיפות נוצרים. מתפללים נוספים הצטרפו בעקבות הפרסומים לארגון אל קעידה ואחרים אגרו נשק במטרה לפגוע בחיילי צה"ל ובמטרות הפוגעות באיסלאם לדידם. בגין האמור יוחסו למבקש עבירות בניגוד לסעיף 144ד2 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובניגוד לסעיף 4(ב) ו-(ז) לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: הפקודה)."
עד כאן הציטוט:
אז הוא הסית, ויהודי אפילו נרצח ועוד מעשים. והוא הורשע. המילים הורגות מבחינת המחוקק. רק במצבים מאוד ספציפיים.
אגב, השופט עצמו בעליון, ערבי ( ג' קרא) והוא דחה בקשת הערעור שלו ( את עצם הבקשה לערער למעשה). ערבי, הוריד ערבי. קולטים ? אמנם נוצרי, אבל, ערבי. מה נאמר, מה נוסיף על סיפורי האגדות על שופטים פה.
כאן:
https://bit.ly/3ntdSUn
יפה. ועל מקרים כאלה והנסיונות למניעתם המתקיימים עז ווי ספיק, כתבתי במאמרי והנה זה שוב ובקיצור: המדינה מפעילה מערכת שלמה של אנשי מקצוע שתפקידם לבחון בקפדנות - אבל בקפדנות!! - מתי סתם מלים (וכמעט תמיד זה סתם מלים) הופכות להסתה ומתי הסתה הופכת לסכנה ברורה ומיידית ומתי זיהוי סכנה כזו מאפשר גם להביא למעצר. הואיל ומדינה דמוקרטית ליברלית שמה את ערך חירות הפרט בראש מעייניה, היא נזהרת מאד לפני שהיא עוצרת אדם, ולכן מדי פעם מלים הופכות להסתה שהופכת לסכנה ברורה ומיידית שגם מתממשת.
מחקבהחלט, אלא שהתעלמת מן המסקנה הפשוטה, שמילים הורגות. זה שזה נדיר כפי שכתבתי לעי"ל בתגובתי אליך הראשונה, לא מוציא מכלל תחולה.
מחקפשוט,ציינתי פרמטר חשוב, שזה לא רק התוכן, אלא, כוח ההשפעה של הדובר, על צאן מרעיתו. פרמטר שמן הסתם לא היית מודע לו, ולא נכתב ממילא בפוסט
לא התעלמתי. אני פשוט לא מסכים. מלים לא הורגות. פשוט וקל לנסות את זה. עמוד מול מישהו, וצעק עליו 'יאללה תמות!', ותראה שהוא לא ימות. מה לעשות, אלו החיים.
מחקטוב, פשוט קשה לך להודות עם כל הכבוד. לא כתבתי שבכל מקרה ומקרה מילים יהרגו. כפי שלא בכל מקרה ומקרה, משהו שייפול על הראש לבן אדם יהרוג. אבל, יש פעמים, שמשהו ייפול על הראש לבן אדם, והוא ימות. פעמים כן, פעמים לאיו.
מחקכנ"ל עם מילים. יש מקרים, שבהם מילים, יהרגו אנשים. חוטפים שבץ. הורגים. נהרגים. אדם מקונטר, יהרוג. ייהרג בעצמו וכדומה.
אין פשוט מזה. גם רפואית כך מוכח:
בעקבות קריאה של מכתב או ידיעה קשה או משהו. כפי שכבר קרה, אזי, לחץ הדם עולה. אדרנלין זורם. קצב הלב מוגבר. וכאשר יש לאדם, איזו בעיה רפואית מוכמנת, הוא מת. קשה קצת לקלוט זאת בתחילה. אבל, בסוף, קולטים.
הנה פה, תחת הכותרים:
מחקהתקבלה תביעתו של עובד בנק להכרה באירוע מוחי שעבר לאחר קריאת מייל כתאונת עבודה
19/10/2021, עו"ד שלי גולדמן
בית הדין האזורי לעבודה קיבל תביעה שהגיש עובד בנק שביקש להכיר באירוע מוחי מחודש מאי 2021 כפגיעה בעבודה. נקבע כי יש לקבל את קביעתו המפורשת של המומחה מטעם בית הדין לפיה במידה והאירוע המוחי החל כדי קריאת הדוא"ל שעורר את חמתו של העובד הרי שקיימת סמיכות זמנים מובהקת בין האירוע החריג בעבודה לבין תחילתה של המחלה המוחית.
במקרים אחרים, כמובן, אדם ימות. ממה ? מן הזעם שבמלל שנקרא.
כאן:
https://portal.takdin.co.il/Article/Article/7266282
אחר כך אולי נשאיר, פסקי דין, בארץ ובעולם, שמביעים, איך בגין מלל, אנשים מתאבדים, או פשוט מתים.
פה טור דיעה הארץ, על לה פמיליה והאירוע המדובר:
השבמחקנצטט קצת תגובות:
86
נתן 117:49 24.10.2021
לה פמיליה זו בבואה של שבט טאליבן יהודי.
-------------------------------------------------
78
כן. יחד עם להב״ה ומפלגתם של בן-גביר וגופשטיין.
-------------------------------------
77
כל מילה !!
הגיע הזמן להתייחס ברצינות לגילויי אלימות וגזענות במדינה שלנו ! הרוב הגדול הכמעט מוחלט של האזרחים בעד זה .
------------------------------------------------------
75
נפתלי אורנר
המדינה אוהבת קבוצות אלימות, ראה את תמיכתם בפורעי הגבעות
הגיבו
ותישפוכת ממון אין סופית למימון התנחבלויות כלומר כחבלה בסיכוי לשלום וחיסול הדמוקרטיה.
--------------------------------------
60
נננ11:40 20.10.2021
להוציא אל מחוץ לחוק ולהכריז עליהם כארגון טרור את: לה-פמיליה, אם תרצו, להבה, רגבים וכו'. את הפאשיזם המתנחבלי צריך למגר וישראל צריכה להתנהל כ דמוקרטיה מתגוננת כלפיהם.
-----------------------------------
58
חבר לה-פמיליה11:32 20.10.2021
מה הבעיה? במדינת היהודים רק יהודים משחקים כדורגל. אנחנו גזענים? ומה לגבי צה״ל? הם מקבלים לשורות שלהם ערבים ומוסלמים? ומה לגבי בן-גוריון? את מי הם לוקחים הצידה לבדיקה חודרנית, חשודים בטרור? לא. ערבים.
ומה לגבי משרדי הממשלה? כמה ערבים מועסקים במשרדי הממשלה השונים? האם 20% כמו ייצוגם באוכלוסיה? לא. תנחשו כמה אחוזים? ברוב המשרדים יש פחות מאחוז אחד. תחשבו - משרד החינוך שחמישים מהתלמידים שלומדים אצלו הם ערבים, מעסיק בתפקידים בכירים כמעט אפס ערבים.
קיצר, לה-פמיליה הם ייצוג די הולם של מדינת ישראל. מבחינה רשמית ישראל פתוחה, סובלנית ולא גזענית (יש חוקים) אבל מבחינה מעשית כולכם לה-פמיליה. אנחנו רק צועקים את זה בקול רם.
עד כאן תגובות ציטוטים:
כאן:
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/.premium-1.10308581
אז רואים בעליל הזיקה, בין מדינה יהודית, יהודים, ימין, מתנחלים וכו... לבין לה פמיליה מבחינתם של רבים בשמאל מרכז ( וגם בימין אגב).
להתראות
פדיקור מניקור מדברים שטויות. מכיר את הבדיחה? אחת מהטובות. ביום שאארגן את חיי או את מחשבותי לפי טוקבקים של שוטי הנבואה, אני מקווה שאזהה זאת ואתלה את עצמי מעמוד חשמל
מחקאין צורך אודי, שתארגן חייך על פי טוקבקים. אלא, רק שתיקח לתשומת ליבך הלכי רוח ציבוריים פשוט. הם חשובים מאין כמותם. הם חורצים גורלות. הם יקבעו, לשבט ולחסד, מי יעלה לשלטון, מי יישאר באופוזיציה למשל.
מחקפשוט, המאמר גם עסק בזה (לא שמאמר או טור דיעה זה משהו, יש טוקבקיסטים מאוד אינטיליגנטים) אבל, הוא סגור לקריאה, למי שאין לו מנוי בתשלום שם מגוחך וכו....
אגב, הפסק דין לעי"ל שהשארתי, קצר מאוד, 5 עמודים סך הכל.אפשר לקרוא.
השבמחקאני דוגל בדמוקרטיה מתגוננת, ובכך שארגון כמו לה-פמיליה יש להוציא אל מחוץ לחוק. מילים לא הורגות, אבל מילים מניעות מעשים שיכולים להרוג.
השבמחקכאמור, כתבתי על זה במאמר וגם בתגובה לאל-רום ומי שאומר שמלים בהכרח מובילות למעשים לא רק שאיננו יודע מה הוא סח אלא שיש לחשוד בו שהוא עסוק בסוג מתיש במיוחד של הטפת מוסר שכל כוחה הוא במלה אחת: פוזה. הדמוקרטיה הישראלית כמו כל דמוקרטיה בעולם היא מתגוננת, גם מתגוננת לא רק מתגוננת אבל בהחלט מתגוננת והביטוי לכך הוא במערכות המוכרות לכל אחד מאיתנו: משטרה, שב"כ, פרקליטות וכל מי שמעליהם. אין שום דרך אחרת, גם לא בדנמרק או בהולנד או בארגנטינה. השיטה הדמוקרטית מחייבת קיומן של מערכות ציבוריות בידיהן הכוח והחובה והכלים להבחין בין סתם מלים (וכמעט תמיד, בוודאי במקרה של לה-פמיליה, זה סתם מלים, מרגיזות אולי, אבל מה לעשות, סתם מלים) לבין מלים שהן בגדר הסתה, ובין הסתה סתם (וכמעט תמיד זה סתם) לבין הסתה שהיא סכנה ברורה ומיידית, ובין סכנה ברורה ומיידית מופשטת (וזה כמעט תמיד ככה, כי מה לעשות אלו שרוצים לפגוע לא יוצאים לרחוב ומודיעים בראש חוצות באנו לפגוע) לבין סכנה ברורה ומיידית שיש לה שם ושם משפחה וכתובת ורק אז, ואך ורק אז, ניתן לבצע מעצר, וגם אז יש להצדיקו באמצעות כתב אישום, וכתב האישום יכול להביא לעונשי מאסר רק ואך ורק על פי לשון החוק, ומזה עולה שגם הפושטק האלים ביותר בלה-פמיליה, יורחק מהציבור לשנתיים בערך. יותר טוב מכלום אבל עדיין קרוב מאד לכלום, כי על כל פושטק של לה-פמיליה שיושב בכלא שנתיים, יש 5000 שצועקים וימשיכו לצעוק כי זה כל מה שזה, אוסף של צעקות, 'מוות לערבים' באיצטדיון. אלו החיים.
מחקהפוסט חשוב וקולע מאוד על חיוניות הדמוקרטיות הליברליות,
השבמחקעל מחירי קיומן ובמיוחד על שבריריותן התמידית.
.
ואולם, וגם אם הכוונה בסגנון הייתה אירונית,
הייתי מזכיר בסוף לקוראים על הדמוקרטיה הליברלית "המאכזבת תמיד" כדי שלא יתייאשו חו"ח כי-
.
א. רק בהן יש חופש אישי ברמה טובה.
ב. בפועל אלו המדינות הכי משגשגות בעולם
ג. והן (בהיותן רחוקות מאוד ממושלמות)- תקוות האנושות להמשך תיקון העולם.
.
ממש "ייאוש"...
מסכים לחלוטין עזרא. אלא מה, הבעיה היא שלפחות במקומות בהם ביליתי ב30-40 השנים האחרונות, הנטייה היא לדבר על דמוקרטיה במונחים נשגבים, וכשהמציאות היא אפורה וחלקית ומאכזבת, התוצאה לא פעם היא הפניית גב לדמוקרטיה, בבחינת 'הבטחתם ולא קיימתם'. ולכן אני מעדיף לדבר על דמוקרטיה באותו אופן בו אני מדבר על כל מרכיבי החיים, שחלקם הקטן אכן נשגב - ציור של ואן גוך, יצירה מוזיקלית של יוני רכטר, שקיעה בים והרשימה לא קצרה אבל לא אינסופית כידוע - אבל רובם 'אפור' במובן של מה לעשות מישהו צריך להוריד את הזבל שהצטבר מזה שמישהו צריך היה לקלף תפוחי אדמה, מה, עוד פעם תפוחי אדמה?? כי מה לעשות בכל כמה שעות מישהו צריך לבשל ופעם ביומיים לכבס ופעם בשבוע לנקות וכן הלאה.
מחקתענוג, תענוג
השבמחקגם אם זה באירוניה, לייק...
מחק