י

י

יום שני, 1 בדצמבר 2014

מיועד לסטודנטים הכותבים אצלי עבודות קצרות של בערך 1000 מלים (אבל גם לאחרים מותר להשתמש בדברים....)

שלום וברכה.

בסילבוס אמנם נתתי כבר הנחיות (מופיעות להלן בין מרכאות) ולהלן ארחיב לגבי כל הוראה.

"על החיבור להשען על לפחות שלושה מקורות אקדמיים (לא סרטים, לא ערכים אינטרנטיים)": מקורות אקדמיים פירושם מאמרים או ספרים שיש בספרייה באורנים או בספריות דומות אחרות. יש המון חומר אקדמי נגיש באינטרנט. איך יודעים להבדיל? שכל ישר\בדיקה בספרייה\התייעצות אתי (בסדר הזה!!). אפשר כמובן לעשות שימוש במקורות ראשוניים כמו עיתונות. הרבה מאד עיתונים נגישים באתר 'עתונות יהודית היסטורית'.

"אין צורך בדף שער": אין צורך בדף שער. למה? כי הוא מיותר. 

"על החיבור להיבנות במתכונת 'מבוא-פרקים-חיבור'.": כי ככה נראה למעשה כל 'מוצר' אקדמי, ממאמר דיעה רציני ועד לספר בן 800 עמודים על 'אחדות העבודה'. אבל גם רוב הסיפורים הטובים נראים ככה. וגם הסרטים.

"תפקיד המבוא להסביר את הנושא ואיזו בעיה הוא מעלה.": זהו החלק החשוב ביותר בעבודה מבחינה 'רעיונית'. במבוא מציגים את השאלה בה עוסקת העבודה. בדרך כלל כותבים את המבוא בסוף, אחרי שהדברים מתבהרים. אבל 'מבוא' אינטואיטיבי קיים מהרגע שניגשים לנושא. במלים אחרות, מדובר כאן בתהליך של כתיבה הנשען על אינטואיציה שבהמשך הדרך הופכת להנמקות ההולכות ומתחזקות. בכל אופן, מבוא טוב מציג את הבעיה הנדונה בעבודה, על ידי פירוקה לשאלות משנה שסביבן תבנה העבודה עצמה.

למשל, נגיד שבחרתי בנושא "הטיסה הראשונה של האחים רייט לפני 111 שנה". מבוא יכול להראות כך: "בעבודה זו אתמודד עם הפרדוקס 'כיצד בכלל יתכן להטיס מטוס ללא קורס טיס והרי המטוס הראשון נולד לפני קורס הטייס הראשון. על מנת להתמודד עם הבעייה אדון בה דרך שלוש שאלות משנה: 'מה היא בכלל טיסה?'; 'מה הוא בכלל מטוס?'; ' מה היא מהותה של הטסת מטוס?'. מהתשובות שאתן אני מקווה להראות שלא מדובר בפרדוקס אלא לכל היותר באתגר טכנולוגי מורכב".

"הפרקים הם פיתוח הנושא והדגמת הבעיה, התייחסות אליה, ניתוחה וכו'.": פשוטו כמשמעו ובהמשך לדוגמא שבחרתי,  'שלושת הפרקים' המצטרפים ל'גוף העבודה' הם למעשה הניתוח והדיון בכל אחת משאלות המשנה הנזכרות (מה היא טיסה, מה הוא מטוס, מה היא הטסה).

"תפקיד הסיכום הוא להדגיש את עיקרי הדברים.": פשוטו כמשמעו. מבחינה מסויימת הסיכום נראה כמו המבוא. הוא כללי ועקרוני והדוגמאות שהוא מביא הן דוגמאות נבחרות בלבד, וטעות נפוצה היא להביא בסיכום עובדות חדשות שאמורות בכלל היו לבוא ב'פרקים'.

סיכום טוב יכול להפתח במלים האלו: 'בעבודה זו ביקשתי לבחון את הפרדוקס הקשור בטיסתם הראשונה של האחים רייט. כפי שראינו לעיל, פתרונו של הפרדוקס הוא בהבנת מהותה של הטיסה והכלים הדרושים לה - מטוס ויכולת הטסה של הטייס'.

סיכום טוב גם שואל שאלות לקראת מחקר נוסף (בין אם יתבצע ובין אם לא). כמו למשל: 'פתרון הפרדוקס לכאורה הקשור בטיסתם הראשונה של האחים רייט, מזמין שאלות נוספות, כמו למשל כיצד תוך 111 שנה הפכה הטיסה לעניין כל כך מובן מאליו שאיש איננו מהרהר אחריו'. או משהו כזה.

"יש להקפיד על שפה תקנית, כתיב נכון ותחביר בהיר.": מובן מאליו אלא שזו זירה שרבים בימינו מתקשים בה, שהרי לא מעטים מאיתנו עסוקים רוב היום בלכתוב "חחחחחח" או "לייק" או "סמיילי".

טעות רווחת למשל היא לכתוב 'שהלכתי לספרייה פגשתי בדרך את חיים', כשלמעשה הדרך הנכונה היא לכתוב 'כשהלכתי לספרייה פגשתי בדרך את חיים', שהרי הצירוף 'כש' הוא קיצור של מציין הזמן 'כאשר'.

איך יודעים אם כתבנו נכון? א. מתאמנים. ב. כותבים שוב. ג. ושוב. ד. ושוב. ה. מקריאים את מה שכתבנו למישהו אחר ואם אין מישהו אחר אז לעצמנו בקול רם. הכתיבה צריכה להיות מורכבת למעשה מטיעונים. לכל משפט ולכל מילה אמור להיות תפקיד. ביחד המלים מתחברות למשפטים המתחברים לפיסקאות המתחברות לפרקים המתחברים לעבודה. והנה לנו חיבור ואכן חיבור דורש עבודה ולכן הוא נקרא 'עבודה'.

ועם זאת! טיעון חסר שחר הוא הטיעון הבא: "איך זה נתת לי רק 89 והרי השקעתי המון עבודה!!!". אז קודם כל, 89 זה ציון 'טוב מאד' (שזה הרבה יותר ממה שאלוהים נתן לעצמו - טוב! - כשהוא ברא את העולם). שנית, העבודה מבחנה הוא בתוצאה ולא בהשקעה. יש קשר בין השקעה לעבודה לתוצאה, אבל לא מדובר בקשר ישיר.

אפילו בפעילות גופנית זיעה איננה שווה בהכרח לשיפור הכושר. או בבישול: אני יכול לעשות המון עבודה וללכלך את כל הסירים ואת כל הכיור והמטבח ובסוף לשרוף את האורז, לשים שמן מכונות בצ'יפס, למרוח את העוף בגריז במקום בשמן זית וכן הלאה. עבדתי קשה? כן. האוכל טוב? לא. אפילו לא בלתי מספיק.

לגבי הנושא: כדאי מאד לשאול שאלה ברורה. להתמקד. מדובר בחיבור קצר יחסית. עם זאת, אפשר גם לקחת נושא רחב. עניין של טעם. 


תגובה 1: