פרדוקס הקיצוניזם, או: מדוע מותר להרגע קצת

החברה המודרנית-הדמוקרטית מהווה תשתית מעולה לפרדוקס מרתק, שלצורך העניין אכנה אותו 'פרדוקס הקיצוניזם'. קיצוניים יכולים בחברה מודרנית להרשות לעצמם להיות קיצוניים, כי הם יודעים בסתר ליבם או בגלוי או אפילו בלי לתת על כך את הדעת, שרוב האנשים עושים את מה שהם עושים באופן מתון, בין אם הם אנשי 'ימין' ובין אם הם אנשי 'שמאל', בין אם הם 'דתיים', 'חילוניים', 'קפיטליסטים', 'סוציאליסטים' וכן הלאה.

איך זה עובד אצל הרוב המתון? פשוט. אקח את עצמי כדוגמא לחבר ברוב המתון: מחד גיסא אני מאמין שהעולם צריך וחייב וראוי ויכול להיות סוציאליסטי-חילוני-ציוני-תרבותי-מתון ורודף שלום. מאידך גיסא אני יודע שלא כולם או למעשה רוב האנשים לא חושבים כמוני ולכן אני מתנהל בתוך המרחב הזה שבין הרצוי למצוי על פי כללים מוסכמים, על פי החוק, על פי הנורמות, והכי חשוב - תוך ריסון עצמי.

כך גם אצל היהודי החרדי, כך גם אצל הדרוזי, הצ'רקסי, המוסלמי, ההומו, הצמחוני, חובב האמנות הפוסט-מודרנית ותומכיה של ציפי לבני. כל אחד בדרכו - ואיך שכחתי את אוהדי ביתר החיים משבת לשבת - מתנהלים בדיוק כמוני בפער הזה שבין משוש חייהם וציפור נפשם, לבין מודעותם למציאות המורכבת לעייפה בעיקר מאנשים שאינם כמותם.

היפוכו של כל זה מתקיים אצל הקיצוניסט. לא כי הוא לא חי חיים תקינים כמתואר לעיל - שהרי על המציאות המודרנית חל הפסוק 'לית אתר פנוי מיניה' (כמו תל אביב: המציאות המודרנית היא ללא הפסקה ואין לה גבולות) - אלא כי קיצוניותו אמנותו.

כך, בעוד איש הרוב המתון מודד את התנהלותו ביחס למציאות הקיימת , הנה הקיצוניסט מרשה לעצמו להתעלם ממנה. ליתר דיוק את המציאות הקיימת המורכבת מחמישים גוונים של אפור, הוא בוחר לתאר בצבעים עזים של שחור ולבן.

את התוצאה אנו רואים ושומעים כל הזמן: הפחדה משתלחת קבועה ושיטתית, שעל מטרתה האמיתית היא אפשר לעמוד בקלות ואולי עדיף שלא לחשוב עליה יותר מדי. אבל אין סיבה לפחד. עצם קיומו של הקיצוניזם מעיד על קיומה התקין של החברה הנורמטיבית, המתונה והמרוסנת עצמית.

אכן כן, המציאות הישראלית יכולה להיות מעט יותר נורמטיבית ובעיקר מעט יותר מרוסנת עצמית. אבל חשוב לזכור למען השקט הנפשי ושפיות המעשה, שהמציאות הישראלית מתאפיינת כמו כל החברות המודרניות הדמוקרטיות בשגרה בריאה ותקינה.

זוהי בדיוק השגרה המאפשרת לחרדים הקיצוניים לטגן לילדות בנות השש שלהם את השכל בענייני צניעות; לחנין זועביות להוליך שולל את הציבור שלהם עם הכרזות תלושות ומתלהמות; לגדעון לוים ולאורי משגבים להציע את תעשיית השקרים שלהם; ולבריוני תג מחיר, להב"ה וצדיקים אחרים ב'מחנה הלאומי' להלך עלינו אימים עם סיפורי מעשיות על בגידות מעבר לפינה.