להלן שעור עצמי בהבנת הנקרא.
לא המצאתי שום דבר כמובן, הדברים שניתן להבין כאן בקריאה עצמית (אמנם מודרכת) מופיעים 'אפילו' באנציקלופדיה העברית, וגם בספר 'חזל - אמונות ודעות' מאת אפרים אורבך.
השורה התחתונה היא זו: תריג מצוות לא היו ולא נבראו. הן מדרש שכל מטרתו לומר שהיהדות (בניגוד לנצרות) היא תפיסת עולם מעשית, כלומר שהאמונה היהודית נמדדת במעשים, בהרבה מעשים, ושהמעשים חייבים להיות מכוונים על פי מוסר אנושי היונק מהרעיון החשוב ביותר במקורות ישראל: בריאת העולם על ידי ישות עליונה אחת, ממנה נובע הכל וביחס אליה כולם שווים.
או בקיצור, בסגנון של עיתונאות ימינו: כוונת חכמינו ז"ל לא היתה שיהודים יעסקו בשאלות הרות גורל כמה שעות יש לחכות בין שוקו לשניצל או בין גלידה לגואייבה.
הכל כתוב בתלמוד הבבלי, והכל מתברר מאליו ובלבד שהקורא קורא ולא מדקלם ולא מבטל את צלם האלוהים שבו - יכולתו לחשוב ולהבחין בין טוב לרע. גם הרעיון הזה כתוב בספר בראשית...
קצת הוראות הפעלה:
א. הטקסט כולל שלושה חלקים: חלק א' הנקרא 'מדרש
תריג'; חלק ב' הנקרא 'שני סיפורים קטנים' ; חלק ג' – הטקסט המקורי.
ב. יש להתמקד בחלק הראשון.
ג. מותר להציץ בחלק השני, אבל רק לאחר הבנת החלק
הראשון.
ד. כל המלים בין סוגריים מרובעים [] הן תוספת שלי.
המטרה היא להקל על הבנת הנקרא
ה. ההפניות למקרא בסוגריים עגולים () והציטוט בין
מרכאות כפולות "... ".
ו. הערות השוליים חתוכות מתוך הטקסט המקורי. שלוש
הנקודות שמופיעות לפניהן [...] רוצות לומר שבטקסט המקורי מה שמופיע בהערת השוליים
הוא למעשה המשך רצוף.
ז. לגבי הטקסט המקורי המופיע כולו
בסוף, יש בו דילוג מדברי הפתיחה של ר' עקשיא ישירות למדרש של ר' שמלאי.
חלק א' – מדרש תרי"ג
(תלמוד בבלי, מסכת מכות, כ"ג-כ"ד):
ר' חנניא בן עקשיא אומר:
רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר "ה' חפץ למען
צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב)
דרש רבי שמלאי: שש
מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה. שלש מאות וששים וחמש לאוין, כמנין ימות החמה,
ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם.
אמר רב המנונא: מאי
קרא "תורה צוה לנו משה מורשה" (דברים לג)?
תורה בגימטריא שית מאה וחד
סרי, הוי "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום.
בא דוד והעמידן על אחת עשרה:
דכתיב "מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים
ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על
קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך
ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם" (תהילים טו)...[1]
בא ישעיהו והעמידן על שש:
דכתיב "הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך
בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע" (ישעיהו לג)...[2]
בא מיכה והעמידן על שלש:
דכתיב "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת
חסד והצנע לכת עם ה' אלהיך"
(מיכה ו)...[3]
חזר ישעיהו והעמידן על שתים:
שנאמר "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה" (ישעיהו נו)
בא עמוס והעמידן על אחת:
שנאמר "כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו". (עמוס ה')
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא:
דרשוני בכל התורה כולה
בא חבקוק והעמידן על אחת:
שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב')
חלק ב' - שני סיפורים קטנים:
סיפורון א' -
רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי
יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך (באזור ירושלים), ושמעו קול המונה של רומי [ברחוק]
מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק (צוחק).
אמרו לו: מפני מה אתה משחק?
אמר להם: ואתם, מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים
לעצבים[4]
ומקטרים לעבודת כוכבים, יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש,
ולא נבכה?
אמר להן: ל[פי]כך אני מצחק. ומה
לעוברי רצונו - כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה!
סיפורון ב' -
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים.
כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית
קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: מקום שכתוב בו "והזר
הקרב יומת" (במדבר א') ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?
אמר להן: לכך אני מצחק דכתיב "ואעידה
לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו (זכריה ח'). וכי מה ענין אוריה
אצל זכריה? (שהרי) אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של
זכריה, בנבואתו של אוריה באוריה, [כ]כתיב "לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] (מיכה
ג'). [ואילו] בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות
ירושלם" (זכריה ח'). [ולכן] עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא
שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של
זכריה מתקיימת בלשון הזה.
אמרו לו: עקיבא ניחמתנו עקיבא
ניחמתנו.
חלק ג' – הטקסט המקורי המלא:
ר'
חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות
שנאמר (ישעיהו מב) ה' חפץ למען צדקו
יגדיל תורה ויאדיר:
דרש
רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין
ימות החמה ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם אמר רב המנונא מאי קרא (דברים
לג) תורה
צוה לנו משה מורשה תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה
שמענום <סימן
דמשמ"ק ס"ק>: בא
דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב (תהילים טו) מזמור לדוד [ה'] מי
יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על
לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד
נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם
הולך תמים זה אברהם דכתיב (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים
פועל צדק כגון אבא חלקיהו ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא לא רגל על לשונו זה יעקב
אבינו דכתיב (בראשית כז) אולי ימושני אבי
והייתי בעיניו כמתעתע לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו וחרפה לא נשא על
קרובו זה המקרב את קרוביו נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו במטה
של חבלים ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה
עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו <אבי
אבי> רבי
רבי מרי מרי נשבע להרע ולא ימיר כר' יוחנן דא"ר יוחנן אהא בתענית עד שאבא
לביתי כספו לא נתן בנשך אפילו ברבית <עובד
כוכבים> {גוי}
ושוחד על נקי לא לקח כגון ר' ישמעאל בר' יוסי כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם כשהיה
ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא
מינייהו ימוט אמרו ליה מי כתיב עושה כל אלה עושה אלה כתיב אפילו בחדא מינייהו דאי
לא תימא הכי כתיב קרא אחרינא (ויקרא יח) אל תטמאו בכל אלה התם
נמי הנוגע בכל אלה הוא דמטמא בחדא מינייהו לא אלא לאו באחת מכל אלה הכא נמי באחת
מכל אלו בא ישעיהו והעמידן על שש דכתיב (ישעיהו לג) הולך צדקות ודובר
מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו
מראות ברע הולך צדקות זה אברהם אבינו דכתיב (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר
יצוה וגו' ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים מואס בבצע מעשקות כגון ר'
ישמעאל בן אלישע נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון ר' ישמעאל בר' יוסי אוטם אזנו משמוע
דמים דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק כגון ר"א ברבי שמעון ועוצם עיניו מראות
ברע כדרבי חייא בר אבא דאמר ר' חייא בר אבא זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על
הכביסה וכתיב (ישעיהו לג) הוא מרומים ישכון
[וגו'] בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב (מיכה ו) הגיד לך אדם מה טוב
ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם <ה'> אלהיך עשות משפט זה הדין אהבת חסד זה
גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והלא דברים קל וחומר ומה דברים
שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה
וכמה חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנאמר (ישעיהו נו) כה אמר ה' שמרו משפט
ועשו צדקה בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה) כה אמר ה' לבית ישראל
דרשוני וחיו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא דרשוני בכל התורה כולה אלא בא חבקוק
והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה
אמר ר' יוסי בר חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל באו ארבעה נביאים
וביטלום משה אמר (דברים לג) וישכון ישראל בטח בדד
עין יעקב בא עמוס וביטלה [שנאמר] (עמוס ז) חדל נא מי יקום יעקב
וגו' וכתיב (עמוס ז) ניחם ה' על זאת [וגו']
משה אמר (דברים כח) ובגוים ההם לא תרגיע
בא ירמיה ואמר (ירמיהו לא) הלוך להרגיעו ישראל
משה אמר (שמות לד) פוקד עון אבות על בנים
בא יחזקאל וביטלה (יחזקאל יח) הנפש החוטאת היא תמות
משה אמר (ויקרא כו) ואבדתם בגוים בא
ישעיהו ואמר (ישעיהו כז) והיה ביום ההוא יתקע
בשופר גדול וגו' אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה רב פפא דלמא
כאבידה המתבקשת דכתיב (תהילים קיט) תעיתי כשה אובד בקש
עבדך אלא מסיפא [דקרא] (ויקרא כו) ואכלה אתכם ארץ
אויביכם מתקיף לה מר זוטרא דלמא כאכילת קישואין ודילועין וכבר היה ר"ג ורבי
אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה
[ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק
אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים <לעבודת כוכבים> {לעבודה
זרה} יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה אמר להן לכך
אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שוב פעם אחת היו עולין
לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא
מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם
מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א) והזר הקרב יומת ועכשיו
שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח) ואעידה לי עדים נאמנים
את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש
ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה
כתיב (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה
תחרש [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות
ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של
זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה
אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:
[1] הולך
תמים זה אברהם דכתיב בראשית יז התהלך
לפני והיה תמים פועל צדק כגון אבא
חלקיהו ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב בראשית כז אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע לא עשה לרעהו רעה שלא
ירד לאומנות חבירו וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו נבזה בעיניו נמאס זה
חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו במטה של חבלים ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט מלך יהודה
שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו <אבי אבי> רבי
רבי מרי מרי נשבע להרע ולא ימיר כר' יוחנן דא"ר יוחנן אהא בתענית עד שאבא
לביתי כספו לא נתן בנשך אפילו ברבית <עובד
כוכבים> {גוי} ושוחד על נקי לא לקח כגון
ר' ישמעאל בר' יוסי כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה
היה בוכה אמר מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו ימוט אמרו ליה מי
כתיב עושה כל אלה עושה אלה כתיב אפילו בחדא מינייהו דאי לא תימא הכי כתיב קרא
אחרינא ויקרא יח אל תטמאו בכל אלה התם נמי הנוגע בכל אלה הוא דמטמא בחדא
מינייהו לא אלא לאו באחת מכל אלה הכא נמי באחת מכל אלו
[2] הולך צדקות זה אברהם אבינו דכתיב בראשית יח כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ודובר מישרים זה
שאינו מקניט פני חבירו ברבים מואס בבצע מעשקות כגון ר' ישמעאל בן אלישע נוער כפיו
מתמוך בשוחד כגון ר' ישמעאל בר' יוסי אוטם אזנו משמוע דמים דלא שמע בזילותא דצורבא
מרבנן ושתיק כגון ר"א ברבי שמעון ועוצם עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא
דאמר ר' חייא בר אבא זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה וכתיב ישעיהו לג הוא מרומים ישכון [וגו']
[3] עשות משפט זה הדין אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע
לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאין דרכן לעשותן
בצנעא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה