תקלה. ככל שאני לומד יותר היסטוריה של ארץ ישראל אני נהיה עוד יותר ציוני. מאכזב מאד.
אחרי שלושים שנות מאמץ מתוקשר מתוזמר מושקע ומשולב, של ''אקדמאים'', ''עיתונאים'', יוצרים מכל הסוגים (בעיקר דוקומנטריסטים וקולנוענים), וסליחה אם שכחתי מישהו, להוכיח באותות נראטיבים מופתים הבעות פנים מודי בראוניות והתחכמויות סטייל אונ' אתא תורכ בבאר שבע, שאין סיבה לציונות כי הכל היה כאן נפלא לפני שהגענו, ויהודים ומוסלמים, סליחה, ערבים יהודים וערבים מוסלמים וערבים נוצרים וערבים דרוזים (כי כולם כידוע היו ערבים עד שהגיע הקולוניאליזם והמציא זהויות כדי להפריט ולמשול כדי לגנוב נפט ולמכור נשק) חיו באושר ובעושר וביושר ובכושר זה לצד זה וזה על זה וליד זה ובפרט ובכלל וכן הלאה, הנה מסתבר שלא מיניה ולא מקצתיה.
קריאה של ספרו של הנשיא השני, זה שנקרא על שם יד יצחק בן צבי (או להפך בעצם), ספר שראה אור ב1956, 'ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העות'מאני ' כותרתו, מגלה מציאות עגומה בלשון המעטה, הן מבחינת החיים הפנימיים של יהודי הארץ (מריבות ויכוחים קצת רוח לפעמים הרבה רוח ויצירה ותלות כלכלית מוחלטת בתרומות מהגולה, כן, גולה, לא תפוצה, גולה, ג ו ל ה), ועוד יותר מבחינת מעמדם בקרב הרוב המוסלמי (מכירים את הבדיחה על השפן והשועל והאריה והכובע ב' והסיגריה עם ובלי הפילטר? כזה. אבל בלי צחוקים. פוגרום פעם בשבועיים בערך, הגם שלא קראו לזה ככה כי זו מלה מהשפה הרוסית אבל הפרקטיקה, תסמכו על המוסלמים ועל הפאשות והפאחות וכל סוג אחר של פח כזה או אחר, די דומה, רצח, אונס, גירוש, האשמת הקרבן וקניסתו והצבתו כבעל חוב והטלה של 20 אחוז רבית עליו מה שיאפשר עוד פוגרום וחוזר חלילה בלי חס, רק חלילה).
בקיצור, הנה למה ציונות. כדי שאת ענייניהם הפנימיים יעשו היהודים על פי כללים מוסכמים (ויסלחו לי ולהרצל גדי טאוב ונתניהו) ועל חשבונם, ואת מעמדם כמיעוט במרחב של אנשי דת השלום, יקבעו יותר בעצמם ופחות על יסוד רצונם הרע כמעט תמיד של שכניהם.
כמה פשוט.
ולא רק ציונות עכשיו, אלא עם הזמן על שתי גדות הירדן ועד לליטאני, כפי שהוסכם על כל הציונים ב1919. הגיע הזמן להוציא את המפה הזו מהסליק. בשלב ראשון שיכול להמשך גם 30 שנה, אפשר רק לדבר עליה, ללמוד את סיבותיה, להעמיד מולה את כל החלופות שעלו ונוסו ועומדות על הפרק.
אבל את הדיון הזה שיש לקיים באקדמיה (ולא ב''אקדמיה''), בתקשורת (ולא ''בתקשורת''), בתרבות ובאמנות וברחוב, יש לעשות ביחס למה שהיה ולא ביחס למה ששקרנינו המדופלמים, אוחזי המיק והשטיק, קפוצי התחת וזחוחי המלל, מנסים למכור כאן כבר שלושים שנה.
יאללה חבר'ה, היסטוריה. לקרוא, ללמוד, להבין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה