א.
ב-12 באוקטובר, 1492, 'גילה' קולומבוס את 'אמריקה'. למה המרכאות? כי כידוע היו אירופאים שביקרו ביבשת הלא ידועה הזו הרבה לפניו, וכי כשהוא ראה חופים אחרי שלושה חודשי שיט מתישים באוקיינוס האטלנטי, לא רק שהם לא נקראו 'אמריקה' אלא שהם היו בסך הכל חופים של כמה איים.
אז אחרי ששילמתי את מס השפתיים לגישה הביקורתית הבאה לגמד את הארוע הזה הן על ידי פיקפוק בעצם 'הגילוי' והן בנוגע למהותו, ואחרי שתעשיית ה-PC הצליחה כמו הטאליבן לעקור את הנכס התרבותי העצום הזה, כן, עצום, כן, גילוי אמריקה, כן, למרות שהוא לא ידע שזו יבשת חדשה וכן הלאה, הנה מאמץ שלא אי-כשלון-למופת במקרה הטוב להציל את מורשת הארוע הזה.
ב.
תקציר הפרקים הקודמים, או למה הכוונה ב-PC ובטאליבן. מה זה הטאליבן כולם יודעים. הם המהדורה האפגנית של האחים בלוז: בשם המשימה האלוקית הם משמידים כל מה שלא מוצא חן בעיניהם. האחים בלוז על הדרך מייצרים גם מוזיקה טובה, הטאליבן רק הורסים רוצחים וכן הלאה.
ה-PC למי ששכח הוא הפוליטקלי קורקט, הגרסא קפוצת הישבן של הפוסט-קולוניאליזם, תנועה או ליתר דיוק פוליטיקה המבוססת על הלך רוח ומחשבה חיוביים בסך הכל, בליבם הרעיון שלעמים - היהודי למשל - יש זכות הגדרה עצמית וכן הלאה.
הפוסט-קולוניאליזם הביא לשחרור העם היהודי מהשלטון הבריטי למשל, או הרבה לפני זה של הארגנטינים משלטון ספרד, וכן הלאה, אבל כמו כל דבר טוב כמעט, התלווה לו שובל עכור של עיוותי שכל ומציאות, שהם הם שהתגבשו לכלל התופעה המצמררת, האנטי-דמוקרטית, המיטולוגית, סותמת הפיות, האלימה והמבוססת על שקרים במקרה הטוב ועל חצאי אמיתות הגרועות משקרים במקרה הרווח, המוכרת בשם 'פוליטקלי קורקט', או בקיצור PC.
על פי כללי התופעה, שאין אלא להכלילה במסגרת תופעות פנדמנטליסטיות אחרות - ומכאן ההשוואה לטאליבן ועל אלו יש להוסיף את הפנדמנטליסטים של 'כוחות השוק' - כל מה שעשו 'גברים לבנים מתים' פסול, וכל מה שעשו כל מי שאיננו 'גברים לבנים מתים', קדוש.
ג.
על פי ההגיון הזה למשל, עלה לרגל אחד נועם חומסקי, מדען ענק בתחומו (בלשנות), לצידון, לכבד בנוכחותו של פתיחת מוזיאון החיזבאללה בעיר הלבנונית האומללה הזו (לא יותר מכמעט כל לבנון הנמצאת כמעט כולה בשליטה של החיזבאללה, שהם כמוסבר קדושים וראויים בעיני חומסקי ולהקת המעודדות שלו, רק בזכות העובדה שהם לא 'גברים לבנים מתים').
אותו נועם חומסקי, על בסיס אותו הגיון, כתב הקדמה לספרו של מכחיש השואה רובר פוריסון, שהוא אמנם גבר לבן וכן הלאה, אבל הואיל והוא 'גילה אומץ' ויצא נגד 'תעשיית השואה' המשרתת את הקולוניאליזם הציוני הנשען על אימפריאליזם אמריקני שהוא משענתו ופרי עמלו של 'הגבר הלבן המת' (הראשון, אם לא ברור, שמו כריסטופר קולון, מוכר יותר בשם קולומבוס), הרי שפוריסון ראוי לכל שבח מצידו של חומסקי, הרואה בארה"ב את אבי אבות הטומאה של עולמנו, ומכאן למסקנותיו הפוליטיות המתבקשות: הערצת חיזבאללה ותמיכה בפוריסון גדול מכחישי השואה.
ד.
ובחזרה ליום קולומבוס המוכר כאמור בדרום אמריקה בשם 'יום הגזע' ובארצות אחרות, כולל בספרד, יש לו שמות כאלו ואחרים.
אמנם גם היום מציינים אותו כפי שהחלו לעשות בארה"ב לכל המאוחר כבר ב-1792 ובדרום אמריקה באופן רשמי מתחילת המאה ה-20, אבל המחלוקות סביבו הופכות אותו ליום ה-PC, כי המחלוקות הן לא לגבי דגש כזה או אחר של משמעות הארוע עצמו (עניין מובן מאליו בכל תרבות, תשאלו את חז"ל), אלא סביב שאלת עצם זכותו של קולומבוס להגיע ליבשת ולקלקל את ההרמוניה ממנה נהנו המקומיים, שלא רק שלא כיבדו את תרבותם וחייהם אלא הדביקו להם שם מוזר, 'אינדיאנים'.
ה-PC לא רק כאן-על-מנת-להשאר, אלא שהוא מייצר את המשכיו הדוריים והנושאיים ללא הרף. כמעט כמו מגיפה עם ההבדל הקטן שלמגיפה בסופו של דבר יש חיסון ותרופה. ל-PC אין חיסון ואין ולא תהיה תרופה. מצד שני, בדיוק כמו בענייני מגיפות, התנהגות זהירה - עטיית מסיכה ושמירת ריחוק חברתי - מסייעת להקטין את מספר הנדבקים וכן הלאה.
הנמשל די פשוט: מגיפת ה-PC לא רק שלא תעלם אלא שבכל כמה שנים היא תייצר תת-מיטולוגיה חדשה. את ה-DDT מחליפים היום ילדי תימן בלקן אפגניסטן פקיסטן תורקמניסטן אקאקטמפוקואסטן, ואין לדבר סוף ולא יהיה לו. אבל כשם שכנגד קורונה אפשר להתגונן באמצעות מסיכות ובידוד חברתי (עד שיגיעו החיסון והתרופה), כך נגד מגיפת ה-PC אפשר להתגונן, אולי, ואולי אפילו לצאת מדי פעם למתקפות, באמצעות עובדות פשוטות ושכל ישר, מה שמרכיב או אמור להרכיב את מדע ההיסטוריה (כן, יש דבר כזה).
מדע, כל מדע, מתבסס - בניגוד גמור ליחסי הציבור הפגומים שלו - לא על עובדות קודם כל אלא על שאלות. השאלות מובילות לחיפוש העובדות שיאפשרו לענות עליהן. תהליך חיפוש העובדות מביא ליצירת שאלות חדשות וחוזר חלילה. ככה בפיזיקה, ככה ברפואה, ככה בהיסטוריה.
השאלות הרלבנטיות לסיפור גילוי אמריקה רבות מאד כמובן, אבל יש כמה שאלות בולטות מאד, שתשובה רצינית עליהן יכולה להעמיד כמה וכמה שאלות משנה באור אחר לגמרי.
ה.
השאלה הראשונה כמובן היא מדוע על הצעד של קולומבוס יש לומר שהוא בבחינת 'גילוי', למרות שידוע שויקינגים או משהו כזה הסתובבו בצפון היבשת מאות שנים לפניו, ולמרות שברור לחלוטין שקולומבוס ושולחיו לא התכוונו 'לגלות' שום דבר חדש, אלא לוודא שהנחתם הנכונה, שהואיל והעולם הוא כדור הרי שאפשר להגיע למזרח באמצעות שיט מערבה, אכן נכונה (והיא כמובן, ולא יתכן שיהיה אחרת, אחרת העולם איננו כדור, נכונה).
התשובה היא שקולומבוס ושולחיו, בניגוד גמור לויקינגים או איך שלא נקראו אותם אנשים, שלא לדבר על המליונים הרבים שכבר התגוררו ביבשת שאותה עוד רגע 'יגלה' קולומבוס, אחזו בין השאר בעמדות תודעתיות שחיפשו כל הזמן גילויים ושינויים ותמורות. במלה אחת, הציוויליזציה שלהם, האירופאית, נשענה על סקרנות, הגם שללא ספק היא לא היתה סקרנות תמימה ונשענה מצידה על עוינות, חשדנות ותחושת עליונות, שלוש תכונות אנושיות (ולא רק אנושיות) המאפיינות עד היום כל אדם באשר הוא. לא לדאוג, התכונות הללו מרוסנות מצידן על ידי תכונות מאזנות, כמו טוב לב, חמלה, וצניעות. כי מה לעשות, והייצור הזה, ההומו-סאפיינס, הוא שילוב של תכונות ולא דבר אחד כפי שמנסה למכור לנו המיטולוגיה של ה-PC.
למען הסר ספק: כל ויקינג, כל אינואיט, כל אצטק וכל טולטק, כולם - בתוקף היותם הומו-סאפיינס (ואין בכך לרמוז שפרימאטים או דולפינים לא ראויים לתאור הזה, וגם חתולים, בהחלט כן) - הם יצורים סקרנים.
השאלה כרגיל היא לא האם האינואיט או העות'מני או הסיני סקרנים, אלא כלפי מה מכוונת הסקרנות שלהם. כלפי פנים או כלפי פנים וכלפי חוץ גם יחד.
זו הזדמנות מצויינת להוציא מהקבר נביא גדול של ה-PC, אדוארד סעיד, שהפמפלט המביך שלו, 'אוריינטליזם', הפך לתנ"ך, כלומר לברית-החדשה אצל לא מעט 'מומחים' ו''''היסטוריונים'''' מקומיים שבין השאר חיבלו בתודעתם של מאות מורי תיכון להיסטוריה. נזכיר למי ששכח שקובלנותו של הפלסטיני הגאה, אדוארד סעיד, """פליט"""" מפלסטין (משפחתו עזבה את ירושלים ב-1947 כשנשמעו הקפצונים הראשונים במלחמת הקיום שהחלה אז, א-פרופו צומוד וכל הג'ז הזה), שהפך לפרופסור באוניברסיטת קולומביה (תחי האירוניה), היתה ש'המערב' "המציא" ""דימוי"" של """המזרח""" (האוריינט) לצרכיו: צרכי האדם הלבן המת כמובן - אימפריאליזם קולוניאליזם, קפיטליזם וכן הלאה.
אחת האינדיקציות שהביא סעיד לקובלנה שלו, היא 60 אלף (ששים אלף) ספרים שנכתבו במערב על 'האוריינט' במאה ה-19 ועד לאמצע המאה ה20. 'מה זו האובססיה הזו של החארות האלו?' התחרפן לו מן הסתם סעיד האומלל (במשרדו באונ' קולומביה כמובן, בניו יורק למי ששכח), שהשאלה היחידה שהוא היה צריך לשאול היא זו: כמה ספרים בכלל הודפסו באותה תקופה, איפה, ועל אילו נושאים?
תשובה על השאלה הזו שופכת אור על מושג הסקרנות כלפי פנים וכלפי חוץ. הבעיה פרופסור סעיד היא לא 60 אלף ספרים שנכתבו במערב על המזרח בתקופה של 150 שנה, אלא אפס ספרים שהודפסו באימפריה העות'מנית ב350 השנים הראשונות של מכונת הדפוס כי פשוט ברחבי האימפריה העות'מנית לא היתה אף מכונת דפוס כי סקרנותם הופנתה כלפי פנים וכלפי פנים בלבד.
וזה שורש ההבדל בין קולומבוס ודורו וציווליזצייתו, לבין כל השאר. ומכאן מדוע חשיבות הארוע הזה מבחינה היסטורית: הגם שקולומבוס לא הניח שיש עוד יבשת, וכל מה שהוא רצה זה להגיע מזרחה על ידי שיט מערבה, הנה לכשגילה יבשת חדשה (או קבוצת איים לא מוכרת), מבחינתו ומבחינת שותפיו היה זה ארוע דרמטי שאת השלכותיו יש לציין לפחות פעם בשנה, ב-12 באוקטובר למשל.
ו.
שאלה מתבקשת נוספת, היא כמובן באיזו 'זכות' הרשה לעצמו קולומבוס או ליתר דיוק ממשיכי דרכו, ספרדים, פורטוגלים, אנגלים, הולנדים, צרפתים וכן הלאה, להתיישב ביבשת החדשה, לפגוע בתרבותה ולחסל את ההרמוניה הילידית שנהגה שם, כך לפחות על פי הגרסא '''ההיסטורית''' של ה-PC כמו זו של האווארד זין (ZINN), שהפכה לרב מכר.
ובכן, 'זכות' במובן המשפטי מהסוג המוכר היום - 'זכות' שאיפשרה למשל למשטרת חדרה לנעול את קיסריה, אקס-טריטוריה בבעלות משפחת רוטשילד כידוע - לא היתה קיימת ב-1492.
אדרבא, גילוי היבשת ותחילת התחרות בין ספרד ופורטוגל על ניצול אוצרותיה, הוליד את אחד הצעדים (חוזה טורדסיאס) שהולידו את הרעיון של ריבונות מוגדרת ושל זכותן של מדינות קטנות (אוקראינה) כגדולות (רוסיה) לריבונות וחובתן להדדיות (טוב, הדוגמא מעידה שלאנושות יש עוד הרבה לאן להתקדם גם בתחום זה, אבל אם לשאול את אזרחי לוקסמבורג, מדינה שמתחילה ונגמרת עוד לפני שמספיקים לומר את שמה במבטא הנכון, האנושות בהחלט עשתה כמה צעדים מרשימים בנושא).
'האדרבא' הזה חשוב מאין כמותו, ועל היבטים נוספים של הפרדוקס-לכאורה ההיסטורי הזה, נעמוד גם בפרק הבא, לא לפני שנגדיר אותו: ההתנחלות האירופאית 'ללא זכות' (שלא היתה ולא-לא היתה כאמור, כי היא לא היתה) באמריקה, היא זו שיצרה את התהליך שהביא לסופה את תופעת התנחלותו של כל אדם חזק יחסית בכל מקום שהוא רצה לעשות זאת רק כי התחשק לו וכי הוא הצליח כי הוא יותר חזק (פוטין עוד לא הבין את העקרון הזה או שהוא מבין אבל הוא פועל על פי קריטריון אחר, רוסי, ולא אנושי).
אז באיזו 'זכות' התנחלו ספרדים ופורטוגלים וכן הלאה ביבשת החדשה (מבחינתם)? בדיוק על בסיס אותה זכות שעשו זאת כל שאר תושבי היבשת שאמות-אבותיהם הגיעו ליבשת הזו כחלק מנדודי ההומו-סאפיינס כמה אלפי שנה לפני קולומבוס (אבל באותן נסיבות עקרוניות הנגזרות מהיותם הם ומהיותו של קולומבוס פרטים של המין 'הומו-סאפיינס-סאפיינס').
בהנחה שהתיאוריה המובילה לגבי התפשטות ההומו-סאפיינס-סאפיינס ברחבי הגלובוס נכונה, הרי שכל טענה עקרונית שמעלים כנגד התנחלות פורטוגלית וספרדית ברחבי היבשת החדשה (מבחינתם), חייבת להיות מופנית כלפי כל הומו-סאפיינס-סאפיינס אחר שיצא אי אז לפני בערך 300 אלף שנה מהיבשת המוכרת בשם 'אפריקה' בחפשו אתר שאיפשר לו את מה שכל צנונית, גזר וחתול מעוניינים בו 24/7: קיום והתרבות.
ז.
שאלה טובה נוספת הנשענת על מורשת יפה מאד כמו זו שעומדת ברקע של 'חג ההודייה' ועל סרטים נפלאים כמו פוקאהונטאס, היא בערך כזו: 'בסדר, אז הגעתם ליבשת החדשה (מבחינתכם), מדוע להשמיד 90% מאוכלוסיית המקום???'
ובכן, עם כל הכבוד, ויש מעט מאד כבוד מוסרי, אבל הרבה מאד כבוד מדעי, ותיכף נסביר את ההבדל, לאלימות שהפעילו ספרדים ופורטוגלים וכן הלאה כנגד המקומיים, להשמדה ההמונית אחראים חיידקים חדשים (מבחינתם של המקומיים).
מי שתקוע אם שאלת 'באיזו זכות הגעתם' מוזמן לחזור ולקרוא שוב את הפרק הקודם.
והנה מכאן ל'אדרבא' המובטח שיהיה לו עוד גלגול אחד גם בפרק הבא: רק, רק ואך ורק היסוד התודעתי הנזכר של הציוויליזציה האירופאית - סקרנות כלפי פנים וכלפי חוץ - רק היא ורק היא בלבד, הצליחה, אחרי מאות שנים ומאות מליוני מתים, (וגם זה באופן לא מוחלט כפי שמלמדת אותנו גברת קורונה והאחיינית המסתורית שלה שמתכוננת לתורה בעוד שנתיים ואנחנו עוד לא המצאנו לה שם) לשחרר את ההומו-סאפיינס מתלותו המוחלטת במזל בכל הקשור בהתמודדות עם מגיפות.
אכן, קולומבוס לא היה רופא, לא ידע אפידימיולוגיה ולא היה כתב לענייני בריאות ב-YNET, אף אחד לא מושלם. אכן, היו ממשיכים של קולומבוס שבכוונה הביאו שמיכות נגועות במחלות כדי להשמיד מקומיים. אבל על רוב 90% שאכן הושמדו אחרי 1492 אחראים חיידקים (שמנקודת מבט אוולוציונית נהנים מאותה 'זכות' להתקיים ולהתרבות, אבל זו כבר אופרה אחרת).
ח.
משהו על ההרמוניה המופלאה העולה מפוקאהונטס ומהווארד ZINN, שני יורשים של אסכולה פרשנית שהמייסד המהולל שלה הוא לא אחר מאשר ז'אן ז'אק רוסו, בורא מיתוס 'הפרא האציל', לפיו ככל שהיתה פחות ציוויליזציה (קולומבוס וגברים לבנים מתים אחרים) היתה יותר הרמוניה (פוקאהונטאס ונשים אותנטיות חיות אחרות, או חיזבאללה ומכחישי שואה ושוברים שתיקה ושאר ירקות).
כשהגיעו הספרדים לבירת האימפריה האצטקית, והיה זה בשנת 1519 בערך, הם מצאו בין השאר מחסנים ובהם עשרות אלפי גולגלות אדם.
כן, התרבות ההרמונית של ZINN ושאר ליצני אסכולת רוסו, כללה בין השאר פולחן קרבנות אדם, שהאנתרופולוג מארווין האריס מסביר כחלק מפתרון בעיית הספקת החלבונים מן החי, אותו מצרך שעד היום מביא הרבה מאד אנשים (כולל צמחונים) להזיל ריר. כן, מוח האדם זקוק להרבה מאד אנרגיה - תשאלו את נועם חומסקי כמה אנרגיה נדרשת כדי לתמוך במכחישי שואה וברוצחים ודכאנים בעלי זקן - והאנרגיה הזו יכולה אמנם להגיע גם מתותים ופירות יער (תשאלו את הלקטנים) אבל איך שהוא עדיין, וכך מסתבר גם האצטקים ההרמוניים והאותנטיים, רוב בני האדם מעדיפים בשר אדום. ואם אין בופאלוז, אז נאכל בני אדם.
אבל נעזוב את התמונות הקשות הללו. כי ההומו-סאפיינס, כחלק מהמאמצים שלו הדומים לאלו של צנוניות וחתולים, לארגן לעצמו מרחב מחייה שיאפשר לו לא רייך בן אלף שנים אלא רק להתקיים ולהתרבות (הציווי האוולוציוני העליון של כל ממלכת החי והצומח ללא יוצאים מהכלל, מאמבות ועד יאיר נתניהו), היה עסוק בלהשמיד את שכנו באופן כה שיטתי, שעל פי נתונים שאספו מדענים שזו עבודתם (אנתרופולוגים, פליאונטולוגים, ארכיאולוגים ועודכלמינילוגים), שיעור המוות מאלימות בקרב חברות הלקט-ציד עמד על לפחות 30%, ומספר פגועי הראש (כלומר כאלו שלא מתו אלא רק נפצעו) עמד על כ-57%.
הנה 'האדרבא' השלישי: רק האלימות המסויימת של האירופאים, והם לא היו אלימים פחות מהמקומיים אבל ממש, ממש לא יותר, כי אלו ואלו הומו-סאפיינס-סאפיינס שמסוגלים כפי שנאמר קודם גם לגלות אמפתיח וגם לרצוח, גם לומר אמת וגם לשקר, גם להיות נחמדים וגם להיות טינופות, ובכן רק האלימות המסויימת - תגידו הראציונלית יחסית - של האירופאים, הביאה לתופעה חסרת התקדים אותה תאר באריכות ההיסטוריון עזר גת בספרו the causes of war and the spread of peace, המוכיח בין השאר שבניגוד למה שכתוב בעיתון לאנשים חושבים ובניגוד לתעשיית ההיסטריה של נטפליקס והוליווד, אנו חיים בתקופה היציבה, השקטה, הבטוחה והמשגשגת ביותר מאז הופעת ההומו-סאפיינס על בימת ההיסטוריה.
וב'אנחנו' נכללים כל תושבי אמריקה, הצפונית והדרומית גם יחד, והנה עוד סיבה לציין את ה-12 באוקטובר, לצפות בפוקאהונטאס המדהימה ללא ספק ביופיה, ולגלגל במורכבותה האמיתית של ההיסטוריה האנושית, ועל הדרך לזרוק לפח את הטינופת של ה-PC.
ט.
ויש את סיפור העבדות כמובן. מילא באיזו 'זכות' אתם באים להתיישב ביבשת שלי, להזיז לי את הגבינה, לחשוק בפוקאהונטאס, לספור את הררי הגולגלות במקדשים בטנוטשטיטלן, אבל מה חטאם של שחורים מאפריקה שהבאתם באניות עלובות, כל כך עלובות שלפחות שליש מאיתנו מתו בדרך ואלו שהגיעו נמכרו כמו צנוניות לכל המרבה במחיר, ובניגוד לצנוניות אותן רק אוכלים במקרה שלנו אלו שקנו אותנו היכו אנסו רצחו והשפילו אותנו?
אכן תמונות קשות. אלא שמוסד העבדות לא הומצא על ידי הספרדים והפורטוגלים והאנגלים וההולנדים. הוא אפילו לא המצאה של האדם הלבן, איזו מכה לתעשיית ה-PC, היא אפילו לא המצאה מודרנית או טרום מודרנית, היא אפילו לא המצאה הקשורה במדינות מרושעות בראשן עומד למשל פרעה כמו בסיפורים שלנו על יציאת מצרים וכן הלאה.
עבדות היא פועל יוצא של הנטייה של ההומו-סאפיינס, נטייה הניתנת להבחנה גם אצל כל חתול וברוש, לעבוד פחות כדי להשיג יותר. בשונה מברוש שכל שנותר לו הוא לקוות שהזרע שהנביט אותו ימצא מקום ליד מקור מים קבוע, ובניגוד לחתול שכל מה שיש לו לרשותו הוא אינסטינקטים וכן הלאה, הנה האדם הוא בעל חיים שמסוגל להפעיל כוח על זולתו: צנוניות, חתולים ובני אדם אחרים.
איך אמרו אצלנו בשנות החמישים? יותר חשמל פחות עמל. והואיל וחשמל רק התגלה כתופעה מדידה וניתנת לרתימה רק בסוף המאה ה18, והואיל ורק מאה שנה אחרי זה החלו מנועים חשמל להחליף את עקרות הבית ועקרי הרחוב בשלל מלאכות שדרשו עבודה פיזית, לא פלא שעד למאה ה-19 העבדות היתה מנת חלקה של האנושות.
הדמוקרטיה היוונית נשענה על עבדות. מלחמות נועדו להוריד את מחיר העבדים. מיותר לציין שהעבדים היו לבנים, והמעבידים היו לבנים, ומדי פעם התחלפו התפקידים בהתאם לתוצאות המלחמה. לא ספרטה, כלומר לא רק ספרטה והפרתים והפרסים והגרגשים והיבוסים, אלא גם האתונאים. כווווולם העסיקו עבדים שאף אחד מהם, קטע, לא רצה להיות עבד.
וכך גם באפריקה. שבט א', שחור משחור, העסיק כעבדים את שבט ב', גם הוא שחור משחור. וכשבאו סוחרי עבדים ערבים (וגם יהודים אבל פחות כי הם היו פחות) לחופי אפריקה, ידעו סוחרי עבדים שחורים להביא עבדים שחורים לסוחרי עבדים ערבים (וגם יהודים אבל פחות כי הם היו פחות) לסוחרי עבדים פורטוגלים שלקחו אותם ליבשת החדשה (מבחינת כולם).
'אדרבא' אחרון: לא הקפיטליזם המציא את העבדות למרות שאין ולא יכול להיות ויכוח שאחד המנועים ליצירת הצבר ההון שאיפשר את הקפיטליזם נשען על העבדות. אבל רק, רק הקפיטליזם, כלומר הכלכלה המתועשת, היא ורק היא, לא המוסר היהודי ולא המוסר הנוצרי ולא הנאומים של פריקלס ולא הממבו-ג'מבו הבודהיסטי, רק היסוד הליברלי של הכלכלה המתועשת הוא זה שהביא את העבדות לקיצה.
י.
אז מה היה לנו. הרבה מאד סיבות לציין את ה-12 באוקטובר ולהמשיך לכנותו 'יום קולומבוס'. בלי לחרוק, בלי להתפתל, אולי לא צריך לחגוג יותר מאשר צריך לחגוג כי צריך לחגוג כי מה עוד נותר לנו לעשות בימים של קורונה פינת נתניהו, אבל בהחלט לא למחוק, לא לבטל, לא לשקר ולא לעוות.
המון חומר למחשבה. המון. כי עושה רושם שמה שהביא למה שהתרחש ב528 השנים האחרונות - המצאת ונצחון הסקרנות הדו-כיוונית, מיגור המגיפות (טוב, כמעט), המצאת זכות הקניין והריבונות (תנאים הכרחיים לחירות קיבוצית ואישית כולל חופש מצפון), מיגור האלימות, מיגור העבדות - ימשיך גם ב528 השנים הבאות:
הפתרון לבעייה האקולוגית יבוא רק ואך ורק על בסיס אותם הגיונות. כך גם הפתרון לבעיות אקוטיות אחרות.
אלא אם ימשיך ה-PC לתפוס תאוצה ועוצמה, כי אז אנחנו ב-DS (דיפ שיט).
חג שמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה