בנקודה אחת אין שום הבדל בין העלייה הראשונה לעלייה השנייה - תגובה ציונית הולמת לתיזה חביבה של פרופ' מוסטפה כהבא

 

פרופ' מוסטפה כהבא לימד אותי (לא ישירות, לא זכיתי להיות סטודנט שלו, אני מתכוון לדברים שהוא אומר וכותב) שלהבדיל מאנשי העלייה השנייה, שהגיעו הנה עם לבוש, מנטליות, רעיונות ותרבות שונים ומנוכרים למקומיים 'הילידים', הנה אנשי העלייה הראשונה ידעו עברית, לבשו כאפיות, רכבו על סוסים וניסו להשתלב במרחב.

מההבחנה הזו אנו אמורים להסיק את המסקנה הבאה: העלייה השנייה, שמתוכה צמחו מנהיגי הציונות - בן גוריון הוא כמובן הדוגמא המובהקת ביותר - היא זו שאחראית לסכסוך, שהוא פרי הניכור, ''ההתנשאות'' (המלה הזו צועדת כבר שנים, כמו דורטמונד וליברפול, בצמרת הליגה של המלים המתועבות עלי), ובעיקר ''הלאומנות'' (מלת מפתח אצל אינטלקטואלים פרוגרסיבים במקומותינו, בעיקר אנשי 'המגזר' שמנגידים כידוע ליברליזם, שלא לומר סוציאליזם, עם לאומיות, ובכך מבטלים בהנף פיטפוט אופייני מאתיים שנות היסטוריה אירופית, אבל הם ממדעי החברה ולכן מותר להם לא לדעת כלום ושום דבר בהיסטוריה, אדרבא, זו מעלה מנקודת מבטם) שהביאה העלייה השנייה.

נו טוף, סליחה מוסטפה כהבא ושות', מה לעשות ואם לשפוט על פי עובדות היסוד הקשורות להתיישבות בעלייה הראשונה, או במלים אחרות, ההיסטוריה של המושבות הראשונות, 28 במספר, כפי שמובאות למשל בספרו של רן אהרונסון, 'לכו ונלכה', ספר שאיננו עוסק כלל בסכסוך אלא מביא לפי תומו את תולדותיהן של המושבות כחלק מהצעות לטיולים וסיורים 'בעיקבות ראשונים', אז מה לעשות ולמרות שאולי הם ידעו טיפה יותר ערבית מבן-גוריון וברל, ולמרות שהם לא היו סוציאליסטים, אדרבא, הם היו ברובם יהודים שומרי מצוות ומסורת, ולמרות שהם לא היו "לאומנים" לא-עלינו, ולמרות שלא רק שהם לא דיברו על "עבודה עברית" הם הקפידו להעסיק ערבים בכל ענפי המשק ובכל מישורי הכלכלה, ובכן, מה לעשות ובכל סיפור של כל מושבה מופיעה עובדה שמסכמת בקיצור את שורש הסכסוך: עוינותם השיטתית והעמוקה של ערבים להתיישבות יהודית בארץ ישראל.

תיאוריה טובה פרופ' כהבא, באמת כל הכבוד, אין ספק שזה משרת כמה וכמה קופי-קאטס שעסוקים בלשקר לעצמם, אבל מבחנה של תיאוריה, בעולם מתוקן לפחות, ואפשר להסתפק בסתם עולם הגון, הוא במפגשה עם המציאות.

ובמפגש הזה, מה לעשות, אין שום הבדל בין עלילותיהן של באר-טוביה, מוצא, הר טוב, גדרה, כפר תבור, אילניה, זכרון יעקב, עתלית וכן הלאה, לבין אלו של דגניה, תל חי, תל יוסף, וכן הלאה.

כל ההפרש בין ימינו לבין הימים ההם הוא בשני מישורים ובשני מישורים בלבד: הכמות והאיכות. כמות היהודים ואיכות הכלים המאפשרים להם להמשיך ולעשות מה שהחלו עושים כאן יהודים מאז העלייה הראשונה ועד מחרתיים בבוקר.