"בחודש שעבר מלאו חמש שנים למלחמת ששת הימים; החודש מלאו עשרים שנה למהפכה המצרית; בחודש הבא תמלאנה שתי שנים להפסקת האש. מאז ההפיכה עברה מצרים ייסורים וקשיים וזכתה להישגים. היו התקדמויות, היו נסיגות: אך אין ספק כי העדר שלום בין שתי מדינותינו וההתרכזות של מצרים במאמץ הצבאי התוקפני, היטו משאבים יקרים לאפיקים בלתי פוריים ועיכב את התפתחותה האפשרית של מצרים. התקווה להכריע את ישראל לא מתקיימת ואין לה כל סיכוי להתגשם. גם ישראל, אף על פי שגברה על תוקפיה, אינה שיכורת נצחון, היא מודעת למוראות המלחמה ומעדיפה להשקיע את משאביה ביעדים של שלום ויצירה.
אני פונה אל נשיא מצרים כאל מנהיג של עם גדול, עם בעל מורשת עתיקה, אשר עתידו לפניו, בכל רגש האחריות אשר חייב לפעם בלבו של מנהיג אחראי: האם לא ראוי להיעצר היום ולהחליט לעלות על דרך חדשה, ולא לשוב אל הנתיב שגרם להרג, לחורבן ולתיסכול, בלא להביא לשלום? העם בישראל וממשלתו רוצים בכל לב לשים קץ ללחימה ולסכסוך ולצעוד יחד לקראת שלום.
הבה ניפגש כשווים עם שווים ונעשה מאמץ משותף עליון להגיע לכלל פתרון מוסכם של כל הבעיות השנויות במחלוקת. אחרי ככלות הכל שום מדינה ושום גורם זר לא יפתרו בשבילנו, במקומנו, את הבעיות התלויות ועומדות בינינו. בהידברות זו תלויים שלומם ועתידם של עמינו. משא ומתן לכינון השלום אינו סימן היכר ל'כניעה' או ל'השפלה' כפי שנוהגים דוברים ערביים לומר; משא ומתן לשלום הוא גילוי עליון של ריבונות, של כבוד לאומי ואחריות בין לאומית.
בדבריך ב-24 ביולי התייחסת לעקרון המהפכה שביטא נאצר בספרו: 'העם לבדו הוא האדון והוא המקור של כל כוח ובעל כל שלטון, והוא המסוגל ליצור את השינוי ולהכתיבו'. אולי ניתן היום, יותר מתמיד, לכוון את כל הכוח, המרץ והרצון הטוב, כדי להביא את השינוי האמיתי והמיוחל, שיוכל להצעידנו לשלום. גבורה ותעוזה אינן נמדדות רק בשדה הקרב, אלא גם ביכולתם של עם ומנהיג להבקיע דרך חדשה אל אופקים חדשים.
עברו חמש שנים מאז המלחמה ואף על פי כן לא הכרזנו על גבולות קבע, לא ציירנו מפה אולטימטיבית, לא הבענו התחייבויות מוקדמות בנושאים החייבים להתברר במשא ומתן. באמרנו, כי באין שלום נקיים במלואו את המצב כפי שנקבע בהסכמי הפסקת האש, אין אנו מתכוונים להנציח את קווי הפסקת האש בינינו, או להקפיא את המצב הקיים. הבה נשב בצוותא לדון על הסדרי השלום. הבה נחפש דרך להפשיר את הקיפאון, לחרוג מן המצב המאובן, לבל תתחדש מלחמה בינינו, ולהתקדם לקראת שלום כולל.
אין אנו סותמים את הגולל גם על צעדי ביניים כגון הצעתך בפברואר 1971 על הסדר מיוחד לפתיחת התעלה. הסדר כזה יכול לסייע באופן מעשי בדרך לשלום כולל ומוסכם; שהרי גם אנו רואים בהסדר כזה פתרון זמני, צעד בהתקדמות אל השלום, ללא אש ולחימה. הבה ננסה להשיג הבנה בדבר הסדרים סבירים שיאפשרו צעד התחלתי זה.
פנייתנו זו אינה נובעת מתוך חולשה, גם לא מתוך רצון לנצל מצב מביך, אלא מתוך הכרה עמוקה של הצורך בשלום, של יתרון השלום ועדיפות המשא ומתן על פני כל ברירה אחרת"
אחרי 24 שעות הגיב סאדאת באומרו: "גולדה מאיר השמיעה אותה מנגינה ישנה".
באשר להסדר התעלה הנזכר בדברי גולדה, מדובר ביוזמה שבאנגלית סאדאת הציגה כיוזמה נפרדת שאינה קשורה למכלול הבעיות, ולכן ישראל קיבלה אותה בברכה, אך בערבית הציג סאדאת את יוזמתו כחלק מתוך מכלול כל הנושאים תוך עמידה על העמדה הערבית שהיא זו הראויה לתואר 'מנגינה ישנה': נסיגה ישראלית מלאה מכל האדמות 'הקדושות' של הערבים, כולל ירושלים כמובן והגולן.
במקביל לא מיהרו האמריקנים לקדם את היוזמה - היה מעמדה כאשר היה - משתי סיבות עיקריות: האחת - המלחמה בווייטנאם והשלכותיה על יחסי ארה"ב-ברה"מ. השנייה - אי תמימות דעים בלשון המעטה בין קיסינג'ר יועצו של הנשיא לבין משרד החוץ.
כך או כך, ברור למדי שלקביעה שגולדה מייצגת את הסרבנות הישראלית כביכול ללכת לקראת סאדאת ולמנוע את מלחמת יום הכפורים, אין כל בסיס וכל תפקידה הוא לתצרוכת פנימית של תעמולה ידועה של אנשים חושבים ושלוחיהם בזירות ציבוריות למיניהן.
כפי שסיכם זאת מרדכי גזית, מי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה של גולדה, ומי שחיבר את הספר בו מופיע נאום זה וכל הנושאים הקשורים בו ('תהליך השלום 1973-1969, הקבוץ המאוחד 1984): "חיבור זה מסיק כי בשנים 1973-1969 לא היו סיכויים של ממש לקידום השלום".
גזית אמנם מצביע על כשלים ישראליים במאמצים לעמוד על טיב הצעות סאדאת לעומקן, אך הוא מסכם (עמ' 153):
"אילו היתה ממשלת ישראל מתמידה במאמציה לברר את עמדתו של סאדאת, קרוב לוודאי שהיו מצליחים להציל מפיו תשובות, שמבחינת תוכנן היו פחות מהמינימום שסביר לצפות כי יתקבלו על דעת ישראל; אך דווקא משום כך היו משמשות הוכחה חותכת לקיצוניות העמדה המצרית, ולא היינו נזקקים להסתמכות על השערות בחתירתנו להגיע להערכה מהימנה של עמדות הצדדים. אפשר לומר בסיכום, כי באון שנים, כל אימת שנראה סיכוי לראשיתו של דו שיח - וגם כאשר האיתות לכך בא מקהיר - התנפץ הסיכוי והתנדף עוד בטרם עמד במבן של המגעים הראשוניים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה