את הפרק המאה בפודקאסט המעולה שלו, 'שומר סף', הקדיש גדי טאוב לשיחה עם ראש הממשלה לשעבר, לשעבר, ראש הממשלה לשעבר, בנימין ביבי נתניהו שליט"א.
בחיל ורעד ניגשתי להקשיב לדברים, כשמתנגדי התודעתיים (האלטר-אגו בלשון מקצועית) מהמרים שאחזיק מעמד לכל היותר ארבע דקות.
ובכן, חדשות טובות מבחינתי. שרדתי עד הסוף, ואפילו רוויתי נחת מהעובדה שלמדתי כמה וכמה פרטי היסטוריה מרתקים מפיו של המראיין ומפיו של אורחו גם יחד.
תגידו 'מה פתאום היסטוריה בפודקאסט העוסק באקטואליה'?? בדיוק. אמנם כפי שמזמן גיליתי, אין שום דרך ראויה להבין אקטואליה ללא הרקע ההיסטורי שלה, וכפי שכולנו יודעים, עיוות ההיסטוריה הוא צעד הכרחי למי שרוצה לקדם עניין אקטואלי כזה או אחר (ארגון עקבות למשל הוא דוגמא שקופצת לי לראש משום מה), אבל במקרה הזה אכן פרק 100 בשומר סף הוא אכזבה גדולה.
מדוע? כי יש בו רק היסטוריה. וזו הסיבה ככל הנראה שלא היתה לי שום בעיה לשרוד את השיחה המרתקת עד סופה - כי מה לעשות מדובר בשני אנשים חכמים, רהוטים, משכילים ואפילו לא-נטולי-חוש-הומור.
את הפודקאסט תוכלו למצוא בקלות ולכן אני מוותר לעצמי על המאמץ לחפשו להעתיק את קישורו ולהדביקו כאן. כך או אחרת, להלן תיאורו: טאוב ביקש מנתניהו לנקוב בשמם של שלושה אישים גדולים בעיניו. נתניהו לא היסס ועמד במשימה בקלות: הרצל, אהרון אהרונסון וצ'רצ'יל.
את הרצל תיאר נתניהו במיטב המסורת הרוויזיוניסטית, המוכרת גם בכינוי 'ציונות קטסטרופלית', זאת למרות שפה ושם הוזכר אלטנוילנד, הספר האוטופי של הרצל, שהוא ספר סוציאל-דמוקרטי יש לומר בשקט שאף אחד לא ישמע, בוודאי לא נתניהו שהזכיר שלמרבה המזל בישראל כבר אין "כלכלה צפון-קוריאנית" מה שמאפשר לישראל להיות חזקה כי הכל "עולה כסף, המון כסף", והרי 'אלטנוילנד' במונחים הדמגוגיים של הנתניהוז במכון גועלת למשל זה "כלכלה צפון קוריאנית" אבל נניח לזה כרגע.
נניח גם לעובדה המצערת שגם טאוב ונתניהו חזרו על השטות הקשורה בהיסטוריה של הרצל ואוגנדה, שטות שכבר נואשתי מהסיכוי שיום אחד מה שכתב ההיסטוריון ישעיהו פרידמן כבר לפני יותר מ-30 שנה בנושא, יחלחל אם לא לתודעת הציבור (הרי מוזיאון הרצל בירושלים ממחזר את הטיפשות הזו בנאמנות שיטתית ובכל שבוע נופלים בפח עוד כמה עשרות חיילים שמבקרים במוזיאון הזה במסגרת תרבות יום א), אז לפחות לתודעתם של אינטלקטואלים ברמתם של טאוב ונתניהו (ונתניהו אם לא ברור, הוא חד משמעית אינטלקטואל, אם 'אינטלקטואל' הוא אחד שקורא ספרים ומפעיל עליהם חשיבה רצינית).
בכל אופן, גדולתו של הרצל בעיני נתניהו הוא יכולתו לחזות את השואה, גם אם לא נקט בשם המפורש, ומבחינה זו נתניהו כמובן אומר דברי טעם, תוך שהוא מציין כמה עובדות שאני לא הכרתי, למשל על מפגש שהיה למארק טווין עם הרצל (ועם יהודים דגולים אחרים, דגולים בהרבה מהרצל, באותו הזמן בכל אופן, שגם הם התגוררו ופעלו בוינה בירתה הזוהרת של האימפריה האוסטרו-הונגרית).
דברי טעם חשובים במיוחד אמר נתניהו על אהרונסון, איש ענק בכל קנה מידה, שמותו הטרגי ב-1919 בהתרסקות מטוס אל תוך תעלת למאנש, כמה מאות מטרים לפני שהצליח לחצות מאנגליה לצרפת, אכן היווה מכה קשה להנהגה הציונית, כי אהרון אהרונסון היה הרבה יותר מ'רק' מייסדה ומנהיגה של ניל"י, שהיתה הרבה, הרבה יותר מ'רק' ארגון ריגול, והספר שפורסם אודותיה לפני בדיוק 60 שנה, קלע בול בכותרתו המגדירה את כל הפרשה הזו במלים הנכונות והמדוייקות: 'העזה מדינית'.
על צ'רצ'יל אין מה לומר כי כולם בערך יודעים הכל הגם שהאישיות הזו ראויה לכבוד של חובבי עבר לפחות רבע שעה בכל יום, לפני או אחרי צחצוח שיניים ותרגילי פילאטיס על השטיח בסלון.
והיו כמה דקות על האיום האיראני. ונתניהו חזר בהן על דברים שאמר רבין שנתיים לפני שנרצח, שמדובר בעניין רציני ואכן מדובר בעניין רציני, ומי שממשיך לחשוב שנתניהו המציא את העניין האיראני כדי שהציבור לא ישים לב לבקבוקים של שרה או לחוכמות של הבן המופלא שלו (אח של אבנר אם זה לא ברור), לא יודע מה הוא שח.
העניין האיראני הוא אכן עניין רציני, וכל שנותר הוא להתווכח על הדרכים להתמודד עימו. האם למשל ללכת לקונגרס האמריקני ולפגוע ביחסים בין ישראל לארה"ב או האם להציג את ההישג של המוסד בפריים-טיים הם צעדים מועילים או מזיקים לעניין.
נכון, בדיוק, טאוב לא שאל ונתניהו לא ענה, וזה מקומם ומתסכל כי מי שיקשיב לפודקאסט המעולה הזה של טאוב יגלה את המובן מאליו, והוא שאנשים חכמים כמו טאוב יודעים לשאול שאלות, ושבמקרה של טאוב השאלות שלו תמיד משדרגות את הדיון ומעמיקות אותו.
אבל מה שנכון לאנשים כמו יונתן דובי שהסביר באחד הפרקים את שקרי תעשיית 'משבר האקלים' (אין חיה כזו כי האקלים הוא תמיד 'משברי' במובן הפשוט שתמיד על בני אדם ויצורים אחרים להתמודד אתו), או לגרשון הכהן שדן בפרק אחר על האופן בו מדינת ישראל מעודדת התיישבות ערבית ופוגעת בהתיישבות יהודית, לא נכון כך מסתבר לאנשים כמו נתניהו, ובעצם אין שום פשר לצירוף המלים 'אנשים כמו נתניהו' כי אין לא היו ולא יכולים להיות אנשים כמו נתניהו.
אפילו לא הרצל, אהרונסון וצ'רצ'יל. כי מי שחושב שנתניהו התארח באולפן של גדי טאוב כדי לעשות שיעור היסטוריה של הר
נשמטה השורה הראשונה וחבל. הרושם שלי היה שנתניהו רכז את הכל כדי להאדיר את עצמו בצניעות. משהו כמו הבדיחה מילקוט הקזבים: איזה ספורטאי ענק, כוח סיבולת נשימה לא יאומן, בקושי ניצחתי אותו
השבמחקחזק... נכון מאד.
מחק