'בגדול' כפי שאומרים, יש לפנינו שתי אפשרויות: להמשיך להרוס או להתחיל-להמשיך לבנות.
מה אפשרויות ההרס? לא לפי סדר חשיבות או סדר אחר כלשהוא, מדובר באפשרויות המבוססות גם הן על היסטוריה רחוקה (שנות ה-30', אלטלנה, בחירות 1981, עוזי משולם, רצח רבין, רשימה חלקית) וגם על היסטוריה קרובה (ימי 'המהפכה' המשפטית ו'הסרבנות' החברתית):
1. חסידות ברסלר תמנף את מחדל23 כדי לדרוש את ראשו של נתניהו. הוא הרי אשם בכל. בוודאי לא התרבות הישראלית של 'סמוך' וגם לא ההתמכרות של כולנו, כולל שלי, לשקט ברצועה ולמה שנגזר מההתמכרות הזו, כמו בכל התמכרות אחרת: הונאה עצמית.
2. חסידות ביבי תמנף את מחדל23 ותוסיף אותו כמרכיב מרכזי ב"פשעי אוסלו". המגזר המטורלל של החסידות הזו יגדיל לעשות כשיסביר שעונשם של חברי בארי והילדות בניר-עוז נבע מכך שהם לא הקפידו על הלכות מזוזה.
3. הפלסטינים אזרחי ישראל יעמיקו את פוליטיקת העוינות הישנה שלהם.
4. פרשנינו הפרו-ישראלים ימשיכו לדון במצב מזווית הראייה של זבוב. עמיתיהם האנטי-ישראלים (אלו המסתופפים בקפטריה ברחוב שוקן) ימשיכו להסביר שהכל בגלל 'אקיבוש', ושאין מה להתפלא על ה-7.10 לאור יצירת "הגטו הגדול בעולם".
ומה אפשרויות המשך-הבנייה? גם כאן, לא לפי סדר חשיבות וגם לא לפי סיכויים ומשאבים נחוצים:
1. השלכת מושגים ישנים לפח האשפה של ההיסטוריה: ימין-שמאל; דתיים-חילוניים; הכלה ומידתיות ולפני הכל: עוטף-עזה. כי כשם שהיהודים באירופה לא היו 'שכני הנאצים' אלא היו מה שהיו (כל מקרה ומקרה), וכשם שהבריטים והבלגים לא היו 'עוטפי ברלין הנאצית', כך גם ישובי הנגב המערבי אינם ישובי 'העוטף'.
2. קבלה של 'מתווה הנשיא' לתיקון היחסים בין הרשויות, ואישרורו במשאל עם הדורש רוב מיוחס של 80%. או במלים אחרות: ניסוח מחודש של 'האמנה החברתית' שלנו.
3. שיקום עד כדי הקמה מחדש של השירות הציבורי (ידרוש ללא ספק הרחקתם לצמיתות של כל ראשי משרד האוצר, אלו שניהלו במשך כמעט 40 שנה מלחמת חורמה נגד האזרח הישראלי בכלל ונגד הספירה הציבורית בפרט)
4. שיקום הישובים בנגב המערבי.
5. עידוד ממלכתי, ציבורי, חינוכי ותקשורתי, של תנופת התישבות יהודית ברחבי ארץ ישראל השלמה (המערבית בשלב זה), מהבקעה לשפלה, מהגליל לגולן, ממערב הנגב ועד דרומו.
6. שיקום היחסים עם יהדות העולם והפיכתם לשותפים מלאים בבניין הארץ שהוא גם בניין העם, כל העם, העם היהודי.
7. החלת גיוס כללי-חובה על כל אזרחי המדינה, בין אם לשירות צבאי, בין אם לשירות לאומי.
8. חיזוק הגורמים הפלסטינים-ישראלים המפחדים לומר בקול רם שהם מכירים בעם יהודי, בקשר שלו לארץ ישראל, בזכותו לריבונות בארץ ישראל, ובהעדפתם את הערכים והדרכים הנגזרים מעקרון העל של אהבת-החיים.
9. קביעת רף כניסה השכלתי לשירות בכל מוסד העוסק במדיניות ציבורית גם על בסיס פרטי (למשל: ערוצי תקשורת מסחריים): מינימום תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, המזה"ת, האסלאם, תולדות המאה ה-20, מחשבה מדינית מאז המאה ה-16 (במלים אחרות: לא עוד מסלול ישיר מגלי צה"ל לאולפן החדשות).
10. רפורמה עמוקה בלימודי מדעי הרוח בכל הרמות, תוך דגש על תחום הכשרת מורים (וראו פיסקה אחרונה בפרק ב' לעיל, ולמי שלא הבין: פרק ד' פיסקת 'סוג אחד': הרחקתם ממוסדות אקדמיים ציבוריים של אנשי אקדמיה התומכים ומטפחים תשתיות-טרור על יסוד פרשנות חולנית ומעוותת של עקרונות חופש המדע, המנוגדים ב-180 מעלות לעקרונות חופש הביטוי).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה