די לכיבוש! בדיוק. השאלה היא מי הכובש. בעצם, זו לא שאלה

 כשחבר כנסת ערבי מטיח בפני חבר כנסת יהודי "אתה הגעת לכאן במטוס".

כשחבר כנסת אחר מוביל אקדמאים ערבים לביסוס הטענה שהערבים הם כאן "עם ילידי".

כשטענת הנישול הציוני, שקר מוחלט וגס שרק שיטת גבלס ('חזור על שקר שלוש פעמים והוא יהפוך חאמת') הופכת אותו למוסכמה,

כשיהודים המגינים על יקיריהם באמצעות מעצר רוצחים לפני, ולא אחרי, שהם רוצחים, מוגדרים כ'קלגסים' שמוצדק שדגנרטית דמויית ההיא משבדיה תסטור על פניהם.

כשזה מצב צבירת התודעה, אין פלא שגם אחרי השבת השחורה יש עדיין מספיק ישראלים, חלקם ממש רציניים, שממשיכים להציע את מתווה אוסלו ואת הטוסטייט-סולושן כאילו לא קרה כלום.

מכאן שאין ברירה אולי, ובכל אופן כדאי לנסות את הדרך המיוחסת לג'יו-ג'יטסו: לעשות שימוש באנרגיה של התוקף לצורך תגובה (ציונית הולמת).

אז כן, בהחלט. די לכיבוש. העם היחיד הכובש במזרח התיכון הוא העם הערבי הסוני. גם השיעים היו קרבנותיהם, ועד היום הם רואים בהם אויבי נפש (ולהפך). אדרבא, הרצחנות השיעית, כל כמה שגם היא נשענת על תרבות המדבר האלימה, לובתה תמיד מהאיום הסוני.

רק התנגדות יעילה, מוקאוואמה מוצלחת, שניהלו קרבנות הכיבוש הערבי-סוני, מסבירה את עובדת קיומם: עלווים, שיעים, דרוזים, מרונים, יהודים.

העובדה שיהודים הצליחו יותר, הרבה יותר מכל קבוצה אחרת, נובעת מהעובדה שבשונה מהאחרות היהודים, גם לא צבי יחזקאלי עם כל הכבוד לסרטוני התעמולה המעולים שלו, אינם ערבים.

כלומר היהודים הם הקרבנות הפוטנציאליים הנחותים ביותר של צבא הכיבוש הערבי-סוני, וגם של קלגסי-הפרוקסי של טהראן, מדינה שמנוהלת ע"י שיעים שעברו ממגננה למתקפה, וכחלק מהמתקפה שלהם מייצרים קואליציות גם עם רוצחים סונים, כי לאלו ולאלו אויב משותף: סונים שרוצים לנסות לפתוח בדרך היסטורית חדשה (ולא, הפלשתינאים לא חלק מהפרוייקט הזה, לא אלו היושבים בעזה, יהודה ושומרון ובגבולות מדינת ישראל, בוודאי לא אלו המנהיגים את דעת הקהל שלהם), ולכן יוצרים מצידם קואליציות עם הבזויים שבאויבי האסלאם: היהודים.

ומכאן שצבא ההגנה לישראל חייב להמשיך וליישם את כל מה שלמדנו בחוג כדורסל בכתה ג': ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. 

וכפי שהסביר אלון והבינו כל מנהיגי הישוב והציונות לפני 1948, להוציא רפי השכל של 'ברית שלום', התיישבות היא היא הבסיס המוצק ביותר לצבא הגנה, לעם מתגונן, שכל מה שרוצה לעשות הוא להיות עם חופשי בארצו.

את הבעיה המוסרית שחובבי אוסלו מחפשים בהתנהגות של ישראל ב''שטחים'' הם אכן ימצאו בשטחים. אבל לא אצל עמיתיהם, בני עמם, היהודים, כי אם אצל אויבי כל המיעוטים באזור, הלא הם הערבים-הסונים, עם כובש אכזר ואלים.

בקיצור: די לכיבוש.