"ועוזריהם"

 א. גודל השעה - "ועוזריהם"

"ועוזריהם" הבינו את גודל השעה. מהאוקראינים שקיבלו בפרחים את הכוחות הנאציים ועד הפולנים שפרעו ביהודים שניסו לשוב הביתה ב-1946, גם כדי לקחת תמונה למזכרת.

הם הבינו את גודל השעה גם במסדרונות הכוח בלונדון, כשהסבירו לציונים ולתומכי הציונות, שהואיל ואין כבר עם יהודי באירופה, ממילא אין בסיס לתביעה הציונית לבית לאומי.

גודל השעה שיצר היטלר הובן היטב על ידי הנאצים ועוזריהם, ישירים, עקיפים, מוצהרים, ורק כאלו של 'דה-פקטו'.

השעה היתה לברוא עולם חדש, עולם ללא יהודים.

השעה הגדולה הזו תמיד מבורכת. "ועוזריהם" מחליפים צורה, לבוש, ז'רגון ודגל.

ושיטות פעולה.

ב-1967 שוב באה שעה גדולה.

וב-1973.

ועכשיו ב-2023.

אף פעם לא מאוחר לקדם עולם ללא יהודים.

תשאלו את המפגינים בוושינגטון שאומרים זאת במפורש.

כך מציעה חברת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, המדקלמת את 'האמנה הפלסטינית' של 1964.

כך מציע בנו-של, חומץ רקוב בן יין משובח, איש נקלה ממוצא יהודי שמילא תפקידי ציבור בכירים בארץ הזו.

כך זועקים עשרות אלפי מפגינים מוסלמים-דוברי-גרמנית-רהוטה בשדרה המרכזית בברלין.

ברלין.

ב. גודל השעה - היהודים עד 'השבת השחורה'

אין צורך לשאול האם היהודים הבינו את גודל השעה. הם לא. 

הם לא הבינו את גודל השעה ב-1917, וגם לא ב-1919.

תשאלו את וייצמן ('העם היהודי איכה'?) ואת ברל כצנלסון ('ואדם אין לעבוד את האדמה').

הם גם לא הבינו ב-1929, וגם לא ב-1936, ולא ב-1945, ועוד פחות ב-1948.

הם לא הבינו כי היהודים המשיכו בשלהם: שעות קטנות, יום קטנות, בנייה ויצירה, ויכוחים עד אין קץ, השמצות וחוסר אמון.

כאלו היו היהודים, ככל הנראה, מאז ומעולם: דבר והיפוכו, מוסר-שמימי שמבחנו בגר ביתום ובאלמנה; נבואות קוסמיות והלכות שבת וביצה שנולדה ביום טוב; 'בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל במשפט העמים' ועימותים בין 'המזרחי' ל'פרקציה הדמוקרטית'; 'בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים' ו'קונגרס הבוכים' שהביא להפניית גב טריטוריאליסטית לארץ-ישראל.

ג. גודל השעה - היהודים אחרי 'השבת השחורה'

יש צורך לשאול האם היהודים הפעם יבינו את גודל השעה. אם להקיש מההיסטוריה של כמה עשרות דורות, סביר להניח שהם לא. 

אבל יהודי וציוני תמיד מקווה. התקווה להיות עם חופשי בארצנו תתממש רק אם סוף סוף יהודים ועוזריהם יבינו את גודל השעה.

כיצד אמורה להיראות הבנת גודל השעה: בדיוק כמו אצל "ועוזריהם", אבל במהופך.

"ועוזריהם" יודעים - הם תמיד ידעו - להתעלות מעל ההבדלים התהומיים ביניהם. מה לרוג'ר ווטרס, מוזיקאי בינוני ולגדעון לוי, פסיבדו-עיתונאי? מה להם ולארגון רודף להטב"ים, שונא נשים ועורף ראשי עוללים? מה לאברומבורגים ולאייטולות? מה למוסלמים בברלין ולאומללי המשטרים הכושלים ברחבי אמריקה הלטינית? מה לסינים ולרוסים? מה לעלובות הנפש המשפילות את מורשת הפרוגרסיביות של תחילת המאה ה-20 ולחברי הכנסת הערבים-ישראלים שעדיין לא מסוגלים - הם אף פעם לא היו ולעולם לא יהיו מסוגלים - להכיר בעצם קיומו של עם יהודי??

כלום ושום דבר להוציא את החזון עתיק היומין: עולם ללא יהודים.

ומכאן, אם יש משהו שאפשר ללמוד מההיסטוריה, ואפשר ללמוד דברים במהופך (ככתוב: "כזה ראה" ואל "תקדש"), הרי שיהודים יבינו את גודל השעה כאשר ידעו לגלות שבניגוד למה שהם רגילים לחשוב - בימי התפלגות המלוכה, בימי עזרא ונחמיה, בימי החשמונאים, בימי המרד הגדול, בימי פולמוס הקראים, בימי המחלוקת על 'מורה נבוכים', בימי חסידים ומתנגדים משכילים ומשכילים-עבריים, בימי בונדיסטים ציוניסטים וטריטוריאליסטים, בימי העליות החלוציות, בימי חומה ומגדל, בימי תנועת המרי, בימי אלטלנה, בימי קליטת העליה הגדולה, לפני ואחרי ששת הימים, לפני ואחרי קמפ-דיוויד, בימי מלחמת לבנון, ואידך זיל גמור - ובכן, היהודים יבינו את גודל השעה כאשר הם יצליחו לגלות שבניגוד למה שהם רגילים לחשוב, המשותף להם רב לאין שיעור מהמפריד.

מה אצל ווטרס והאו-האו-לוי הוא כלום ושום דבר להוציא שנאת יהודים? כך אצל 'הימין המטורלל' ו'השמאל הבוגדני', אבל במהופך: כי אלו ואלו, עם או בלי כיפה, בצד הזה או האחר של קו מלאכותי כזה או אחר שנוצר בנסיבות סתמיות כאלו ואחרות, אלו ואלו בונים חיים, יוצרים וממציאים, מפריחים את השממה, בונים חברה ותשתית ואומה.

ד. מבחן הבנת גודל השעה - אצל "ועוזריהם"

ווטרס-האוהאו-לוי "ועוזריהם" בקונגרס האמריקני, ברחובות ברלין, במאמרי המערכת של עיתוני מצרים ורחוב שוקן, באיסטנבול, טהראן ובוגוטה, כבר עברו את המבחן. הם יגדילו ויעשו ויתבעו בכל פעם בפחות בושה ובפחות מעצורים את חיסולה של מדינת ישראל. רצוי פיזית, עד אחרונת הספריות הציבוריות לילדים, עד אחרון הילדים. ואם לא פיזית, אז עקרונית: This little shity country נהגו לומר לא מעט בריטים, כולל אירים, וכל מילה נוספת מיותרת.

אבל היהודים, שעד עתה נכשלו כשלון חרוץ בהבנת גודל השעה, חייבים לעבוד קשה, ועמוק, ולרוחב, גם בסבלנות זהירה וגם בתנופת-מהירות, כי כרגיל, גם 'עם הנצח' וגם 'אחרונים על החומה'. והרי השניות הזו, אחדות הניגודים, היא בדיוק מה שהוציאה משלוותם את היטלר, המופתי "ועוזריהם", היא זו שמדירה שינה מעיני ווטרס האו-האו-לוי "ועוזריהם" בטהרן ובאנקרה.

ה. מבחן הבנת גודל השעה - אצל היהודים ושותפיהם

כיצד נדע שיהודים ושותפיהם מצליחים להבין את גודל השעה? להלן כמה סימנים נחוצים:

1. יצירת שיטת בחירות הפוזלת לא ל'בייס' אלא לציבוריות היהודית ולשותפיה בציבור הלא-יהודי. 

או במלים אחרות, עלייתה של שכבת מנהיגים הרואים ב-80% של הישראלים את 'הבייס', ולא בכנופיות כאלו ואחרות, החמושות ברטוריקה של שנאה והכפשה ודחייה ועליונות. כיצד נראית שיטה כזו? יש כמה וכמה אפשרויות. אבל דבר אחד חייב להיות ברור: את הקואליציות בין כוחות שונים בציבור יהיה על נציגי הציבור לעשות לפני, ולא אחרי הבחירות.

2. הקאה שיטתית, ממוסדת, הגם שרצוי שתהיה מנומסת ומכובדת, אבל הקאה שיטתית בכל זאת, של כל יוצרי שיח השנאה, ההסתה והפלגנות, מכל מוקד השפעה רשמי כזה או אחר: עיתונות, אקדמיה, תרבות, חינוך. 

כשגדעון לוי "ועוזריהם" יאלץ להסתפק בבלוג כדי להפיץ את הרעל שלו, נדע שחל שינוי. שסוף סוף הבנו את גודל השעה. 

כשאקדמאים שונאי יהודים יאלצו להסתפק בפודקאסט או רצוי להם ולנו - לעקור לאוניברסיטה אנטישמית בכל מקום בעולם, נדע שחל שינוי. שסוף סוף הבנו את גודל השעה.

כשבבתי הספר ילמדו למשל את 'ישראל ומשפחת העמים' כחומר חובה לבגרות, ולא את ההבלים שמיוצרים ומופצים על ידי המכון האנטי-ישראל לפסבדו-דמוקרטיה, נדע שחל שינוי. שסוף סוף הבנו את גודל השעה.

כשבציבור בכלל ובקרב סוכני התודעה שלו בפרט, יבינו את מה שיגאל אלון כינה בצמד מלים  'אתיקה בפוליטיקה', שהיום, בימי שפוט השופטים שמעון פרס, אריק שרון, אהוד ברק, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, נשמעות כמו אוקסימורון מגוחך, נדע שבא שינוי, שסוף סוף הבנו את גודל השעה.

3. עלייה ארצה של לפחות מליון יהודים תוך עשור אחד. כי גודל השעה הוא מבחן כלל יהודי.

ולא מיותר לומר, שיהודים חייבים, לא זכאים, חייבים, להתיישב בכל מקום בארץ ישראל. כשישראלים יבינו שאין שום צידוק להשקפה לפיה ישוב אזרחי, בו יוצרים חיים, בונים משפחות, מפתחים כלכלות ומפריחים שממות, הוא "מכשול לשלום", אז נדע שבא שינוי, שסוף סוף הבנו את גודל השעה.

4. היפוך מוחלט של מגמת 'ההכלה' הפוסט-מודרנית המאפשרת בימינו בשם פרשנות מעוותת של חופש הביטוי, העמקת השנאה כלפי יהודים, רדיפתם ורציחתם בכל פינה בעולם.

מי מאיתנו זוכר למשל, שממש ביום הראשון למלחמה הזו נרצחו במצרים (מצרים!) שני אזרחים ישראלים על ידי שוטר (שוטר!) מצרי. וימים ספורים לאחר מכן, רבה בארה"ב. ושליחינו ונציגינו ו'סתם' תיירים ישראלים ברחבי העולם הצטוו להסתתר בבתים. ואין פוצה פה ואין מצפצף.

כשיהודים יוכלו לשבת בבטחה בכל מקום בעולם, כולל בירדן (מדינה שהחוקה שלה היא המשך ישיר - בנקודה הזו - של החזון של היטלר, המופתי "ועוזריהם": מדינה שאסור שיחיה בה יהודי אחד), אז נדע שבא שינוי. שסוף סוף גם אנחנו, גם אחרים, הבינו את גודל השעה.

ואין צורך לומר (שזו צורה לומר שיש ויש צורך לומר): גודל השעה יתמיד ויתבע את מה שעולה ממנו בכל שעה מעשרות אלפי השעות הקרובות. בכל שנה יש 8760 שעות גדולות.

ויש צורך לומר: 'הגבול הוא בלב כל חיל' - כלומר: לא להביט לצדדים כדי לבדוק 'מי מצטרף', כן לעשות את מה שכל אחד עושה באופן המוצלח ביותר, כמיטב יכולתו, לטובת יישום הבנת גודל השעה: בניר, בכפר, במשק, בנשק, בסדנה, בכביש, ברחוב, בפארק, בכיתת הלימוד, בשיח הציבורי, וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ ולְבָנֶותיךָ ולשכנֶיךָ ולשותָּפיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. אמן.