110 שנים לרצח יורש העצר - קטע מספרו של עזריאל הירש על חיילים יהודים במלחמת העולם הראשונה

 

הארכידוכס ואשתו נסעו לביקורת בלווי שני קורפוסים של צבא הקיסר ביום 28 לחודש יוני 1914.  לפתע, נורו מצד ימין של הדרך שתי יריות, במרחק של שלושה מטרים.  תחילה נראה היה שאף אחד לא נפצע.  המושל שהבחין במאוחר, כי העיר סרייבו מלאה מתנקשים, חברי ארגון הטרור הסרבי "היד-השחורה", קפץ ממקומו וציווה על נהג הלימוזינה לנסוע אחורנית, כדי להשיג מעבר אחר.  בתנועה זאת נופלת הדוכסית לחזה בעלה.  המושל הספיק לשמוע, כי שני בני הזוג מלמלו שברי מילים.  או-אז חשש המושל שמא קרה משהו.  אך הארכידוכס ישב בזקיפות.  הפמליה הגיעה בריצה אך איש אינו מבחין כי הארכידוכס נפגע.  אנשי הפמליה היו בדעה כי האשה לקתה בעלפון.  לפתע קולח דם מפיו.  הוא שוקע חציו נטוי, מלוויו הסירו את בגדי הצבא המכופתרים.  מימין צווארו מהעורק הראשי קלח דמו מעל מעיל הגנרלים שלו ועל מרפדי כסאות הלימוזינה הפתוחה.   זהו סיפור ההתנקשות הסרבי גברילו פרינציפ ביורש העצר האוסטרי בן החמישים שנועד למלוך לאחר מותו של הקיסר פראנץ יוזף הראשון בן השמונים וארבע.  בחדרי הטלגרף בקסרקטיננו התחילו במלוא הקיטור לשגר שדרים לכאן והודעות לשם.  רצים ושליחים יוצאים ובאים את ארצות המונרכיה, ואין איש שידע מה ילד יום, הקצינים המשיכו בחיי ההוללות שלהם בבתי העינוגים והזימה, המזללות והמסבאות למיניהן, כאילו כל המהומה הזאת אינה נוגעת להם.  המצב התדרדר מיום ליום.  נסיעות וביקורים, מתווכים, השתדלויות של ראשי מדינות לא הצליחו.  ענני המלחמה ריחפו על פני אירופה כולה, רק לא ידעו מתי יפרוץ המבול שישטוף את היבשת מהים האטלנטי עד לערבות סיביר, אולם לכל היה ברור כי זו שאלה של ימים ספורים בלבד. (נועדים ביום קרב, 1995, עמ' 19)

חדשות טובות: ליהודים יש היום צבא משלהם. במלחמות הם בדרך כלל לא הורגים אחד את השני (אלא כשיש תקלות חמורות), והמפקדים שלהם לכל היותר לוקים ברעלת הפוסט-מודרניזם (המוכר בישראל בשם הישן 'פוסט-ציונות' והיום חזר לכינוי ישן - ומגוחך ומסוכן - עוד יותר: שלום עכשיו), ובוודאי לא מבלים בבתי זימה ועינוגים.

חדשות רעות: מערכת יחסי הכוחות בעולמנו הנוכח, דומה למדי לזו שהתקיימה לפני 110 שנה - פילוסופים רוסים אבל גם הודים מסבירים שמדובר ב'עולם רב-קוטבי' (לעומת הדו-קוטבי בימי המלחמה הקרה, או החד-קוטבי עד ימי באראק אובמה, גדול הליצנים שישבו בבית הלבן מימיו של ג'ימי בוטן קרטר, מתחרה רציני של אובמה על תואר ליצן-ליצני-הליצנים של החדר הסגלגל EVER).

ודבר אחד ברור: אין לנו אלא לא לסמוך בוודאי לא על אבינו שבשמים אלא לכל היותר על אבינו שבמילואים. המשך קיץ טוב, לפחות כאן 30 ק"מ מחיזבאלסטן, המדוזות רחמניות השנה.