הנושא
הראשון היה הסופר רומן רולן: 1. צרפת,
גרמניה ואיטליה; 2. תפקידם של היהודים; 3. הרומן "ז'אן כריסטוף"; 4.
האוניברסליות של הרוח היוצרת; 5. הטראגדיה של המהפיכה (דאנטון ורוביספייר); 6.
קורות חייהם של הענקים (בטהובן, מיכאל אנג'לו, טולסטוי); 7. האשה המודרנית (גראציה
ואנטקה); 8. איבה וידידות בחיים; 9. אירופה – מולדת כל המולדות; 10. המלחמה
במלחמה; 11. מצפונה של אירופה.
הנושא
השני היה על ישראל זאנגוויל: "ילדים וחולמים בגיטו". ראשי הפרקים היו:
1. הגיטו הראשון ברומה; 2. יוסף בעל החלומות; 3. אוריאל אקוסטה וברוך שפינוזה; 4.
היינה – הפייטן והסטיריקון; 5. לאסאל המנהיג הגרמני הסוציאליסטי; 6 לורד
ביקונספילד – בנימין דיזרעאלי, השמרן האנגלי; 7. שבתי צבי משיח השקר; 8. הרצל
ושאלת היהודים; 9. זאנגוויל והתנועה למען השלום (ביסמארק או טולסטוי).
הנושא
השלישי היה: "היינה ולאסאל" (האדם החזק ביותר והחלש ביותר של המאה התשע
עשרה). ראשי הפרקים היו: שירה ופוליטיקה והשפעתן ההדדית; היינה ולאסאל כגרמנים
וכיהודים; איבתו של היינה אל המשטר הגרמני, אל הסנוביזם; המיליטריזם ורוח העבדות
הגרמנית; אהבה-ליריקה; סוציאליזם ומהפיכה; היינה ונפוליאון; לאסאל ומארקס.
הנושא
הרביעי "מביירון עד ברנארד שאו"; הרומנטיקון הגאוני והאינדיבידואליסטן
של המאה ה-19: האציל, המיליונר, "הדון ז'ואן" וחלום חייו: חירות
לאיטליה! חירות ליוון!, האירוניה של ברנארד שאו והסטירה כלפי השכבות השליטות.
הנושא
החמישי בסידרה היה: "המלחמה לאור השירה והספרות". האש של הנרי ברביס;
"במערב אין כל חדש" של רימארק; אנדריי סטרוג הפולני.
לסידרה
זו היה שייך סטניסלאב ויספיאנסקי וכן י. ל. פרץ ("החתונה" ו"בלילה
בשוק הישן").
הרצאות,
כמו ספרים, יש להן גורל והיסטוריה משלהן. כשם שמטמינים זרע באדמה, הרי הוא צומח
ויש לו התפתחות משלו, בלתי תלויה באדם שטמן את הזרע – כן יש להם לספרים ולהרצאות
חיים משלהם – ללא תלות במחברים ובמרצים. עקבתי כמובן, במתח רב אחרי הקבוצות
הרוחניות שנוצרו מסביב להרצאות. יודגש כאן בשניה, כי פעולה זו לא היה לה כל קשר עם
המפלגה הפוליטית. לעתים קרובות החוגים שבאו לשמוע את הרצאותי, אף לא ידעו מהי
הפרוגרמה של מפלגתי, הם היו רחוקים ממנה. אולם הרוח ההומנית היה הדבר הנערך ביותר,
שקשר אותם ושימש להם דחף חשוב למען המשך חייהם האישיים.
עליך להגיע להרצאה בפני החוג של יוסף אגסי. זה יתן לך חשיפה. הצעתי לאלכס צייטלין שנה שעברה, אבל הוא היה עמוס.
השבמחקאני מגיע לאן שמזמינים אותי ולהפך... איך שרה ריטה? אני חיה לי מיום ליום. איך אמר הילריון קפוצ'י? ירצו יאכלו, לא ירצו, לא יאכלו. תודה רבה
מחקמדהים כמה תרבות הייתה להם אי אז בזמנו. מצד שני אני לא בטוח שאני בעד קידוש התרבות פר סה . תרבות, כמו כל דבר בחיים, צריכה לדבר בעד עצמה או לא לדבר בכלל.
השבמחק