ממש היום, ואולי אתמול, לפני בדיוק 50 שנה, נשא רבין את נאום ההכתרה שלו כראש ממשלה.
רבין החליף את גולדה מאיר לאחר שבתחילת אפריל 1974 פרסמה 'ועדת אגרנט' את הדו"ח החלקי שלה, והעם דרש התפטרות הדרג המדיני.
גולדה ודיין התפטרו, ומפלגת העבודה - אחרי שדחתה דרישה של יגאל אלון להכריז על בחירות חדשות - ניגשה למנות לגולדה מחליף, בהטילה את המשימה על כ-600 חברי המרכז.
בהצבעה הפנימית זכה רבין ב-298 קולות לעומת 254 בהן זכה יריבו בלשון המעטה, יורשו של דיין, החתרן הבלתי נלאה, שמעון פרס.
רבין נאלץ למסור לידיו של פרס את משרד הבטחון, ועל מעלליו כתבו אחרים וכתבתי אני בספרי על יגאל אלון, אבל נעזוב את זה הרגע.
כי דווקא היום, לחושך הלחצים הקשים מהבית השחור, לגרום לישראל לתת פרס לחמאס ולהכתיר אותה מחר כשליטה הבלעדית של עזה בידיעה שמחרתיים היא תקח לעצמה גם את איו"ש, וכשברקע שרידיה העלובים והפאתטיים של מפלגת העבודה ממליכים עליהם את אשף זיהוי התהליכים שממליץ לאזרחי ישראל לעשות מעשה אלטלנה כלומר לעשות שבת לעצמם כלומר לסרב להתגייס למילואים, אז דווקא היום יש להזכיר את המרכיב המרכזי בנאומו של רבין, ב-3 ביוני 1974, לאמור:
בין המדבר לים יש מקום לשתי מדינות, אחת יהודית, השנייה ערבית.
ודוקו: לא בין הנהר לים כעצת עוכרי ישראל מכל הסוגים ובכל השפות (שמטיפי פרום-דה-ריבר-טו-דה-סי וכן הלאה עקפו אותם מהימין הגזעני-חסלני-פשיסטי כי שמאל הם לא כי הם בעד השמדתו של עם שלם, העם היהודי), אלא בין המדבר, כלומר בין עיראק לבין הים התיכון.
ואלון, שר החוץ החדש בממשלתו של רבין, הקפיד להוסיף את מה שאז היה ברור מאליו לא 'רק' למפלגת העבודה (חוץ מאשר לפרס ולדיין, סוכני אש"ף בממשלות ישראל, כל אחד בתורו), אלא לכל המערכת הפוליטית, או כמעט לכולה, לאמור:
פלסטינים - כן! אש"ף - לא!
כלומר לא ארגוני רצח פשיסטים-חסלנים-גזענים (אז אש"ף, היום גם אש"ף גם רש"פ וגם חמאס) ייצגו את הפלסטינים, אלא מלך ירדן, מבוגר אחראי שלאו דווקא מסיבות שלא אהבת מרדכי יקפיד לשמור על בטחון והסדרים, אלא מתוך פחד עמוק מרצחנותם הגזענית-חסלנית של אש"ף (והיום של חמאס) שכבר ב-1964 הכריז באמנה שלו, זו הפלסטינית, כי כל מנהיג ערבי שאיננו מתיישר עם עקרונות אש"ף (חיסול הישות הציונית) דמו בראשו כלומר דמו מותר.
ואם כבר מדברים על מפלגת העבודה, אני לא יכול שלא לשוב ולהזכיר בפעם המי יודע כמה, את נבואתם המצמררת של האחים בלפור והרצל חקק, זוג משוררים מירושלים, שלפני 41 שנה ושלושה חודשים חזו את הדברים הבאים:
"דרכו של המערך מגמדת אותו לדרגת מפלגה זעירה, תוך שהוא זונח את רעיונות מפא"י ההיסטורית לטובת דרכם של מפ"ם ושלום עכשיו. דווקא כך יאבד הסיכוי האחרון לחילופי שלטון, ולא תהיה שום מפלגה שתוכל להציג קו אקטיביסטי-ציוני מול הליכוד".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה