בנקים של פועלים
במידה שתנועת הפועלים הכתה שרשים והתחילה להקיף
מיליוני עמלים, במידה שקמו לה מוסדות ארגוניים חזקים והקואופרציה הצרכנית היתה
לאחת מעמדותיה החשובות, התחילו מנצנצים רעיונות בדבר הקמת מוסדות פיננסיים
עצמאיים, אשר ירכזו בתוכם את אמצעי הפרט והכלל במעמד הפועלים, וישמשו במשך הזמן
מכשיר נוסף במלחמת שחרורו. ב-1913 נוסד בבלגיה "בנק העבודה" הראשון.
לאחר מלחמת העולם של 18–1914, כשגדל כוחו הארגוני של מעמד הפועלים בארצות שונות,
התרחבה התנועה הזאת הרבה. מוסדות פיננסיים של הפועלים קמו גם באוסטריה, בגרמניה,
בדניה, בנורבגיה, ואפילו בארצות-הברית של אמריקה קמה תנועה גדולה ליצירת
בנקי-פועלים. לא בכל המקומות היו הגורמים שווים, ולא בכל מקום היתה מטרתם ודרך
פעולתם של המוסדות האלה ברורה למדי למייסדיהם ולמנהליהם. בארצות-הברית, למשל, היתה
מטרתם של מנהלי הבנק של מהנדסי-הקטרים, הבנק הראשון של העובדים בקליבלנד:
"לרכז בצורה של חסכונות את ההוספה על המשכורת ולרכוש בכסף זה את מניות החברות
לרכבות הברזל". לפי חשבונם של המייסדים היה בידם לרכז בדרך זו 3½ מיליארד
דולר במשך 5 שנים. הפועלים הבלגיים סברו שע"י ריכוז קניותיהם העולות בכל שנה
לכמה מיליארדים פרנק וע"י ריכוז חסכונותיהם ופקדונותיהם היה בכוחם להקים בכל
שנה מפעלי-תעשיה במקצועות שונים. זה ייצור מדינת-פועלים בתוך
המדינה הקפיטליסטית הקיימת ע"י הרחבת השיטה הקואופרטיבית שתבוא במקום משטר
הניצול הקפיטליסטי. שיטה זו של ייצור וחלוקה תהיה לטובת הכלל כולו ותתנהל בפיקוחו
המתמיד של ציבור הפועלים והצרכנים. מתוך שתי דוגמאות אלו אנו למדים, מה שונים
ורחוקים היו הכוחות והמגמות שהונחו ביסודם של הבנקים השונים, שהוקמו במשך 20 השנים
האחרונות ע"י ציבור הפועלים בארצות שונות.
אחד המוסדות, אשר יכול היה לשמש, במידה גדולה,
מופת ומורה-דרך, היה בנק הפועלים באוסטריה, שהוקם על-ידי מוסדות הפועלים מתוך מגע
אמיץ עם הקואופרציה הצרכנית, אשר היה לה בארץ זו, כמו בבלגיה, אופי מעמדי בולט.
מנהלי הבנק ריכזו בו הן את הקרנות הגדולות של ארגוני הפועלים, והן את חסכונותיהם
של מאות אלפי החברים אשר באגודות המקצועיות, והתאמצו להשקיע את כל הכסף הזה,
בעיקר, במוסדות קואופרטיביים ואחרים, שיש בהם כדי לחזק את עמדותיו של ציבור
הפועלים.
ואולם הצד השווה אשר לכל טיפוסי הבנקים השונים
הללו באמריקה, בבלגיה, באוסטריה ובגרמניה, הוא שכולם כאחד נתעלמה מהם הלכה אחת,
והיא, שכל זמן שציבור הפועלים מופיע, בעיקר, כצרכן עצמאי ולא כיצרן עצמאי, הסכומים
שרוכזו בבנקים לא ימצאו שדה-פעולה מספיק בתוך ד' האמות של משק הפועלים, ובהכרח
יתחילו הבנקים לחפש לעצמם שדה-השקעה מחוץ לציבור זה. ואמנם ראינו, כי בנקי הפועלים
בארצות-הברית, שרבו חיש מהר מבנק אחד ב-1920 עד 32 ב-1926/27, שהונם העצמי עלה עד
ל-10 מיליון דולר וסכום פקדונותיהם ל-110 מיליון דולר – נסתחפו על נקלה במערבולת
המשברים הקפיטליסטיים, סבלו הפסדים ניכרים (ואחדים מהם גם פשטו את הרגל), וזה משום
שרוב הכסף שרוכז בהם הושקע בניירות-ערך של מפעלים פרטיים, וכל הספקולציה של
הבורסה, אשר מקומם בה היה בלתי-ניכר בהחלט, השפיעה גם עליהם וסחפה אותם יחד עם כל
הספקולנטים הפרטיים למיניהם אלי תהום. אך מעטים מהם, ובראשם אמלגמייטד-בנק
בניו-יורק, אשר הלכו בדרכים אחרים במקצת ופיתחו שרות של הלואות קטנות, בנות 500–50
דולר לעובדים הנצרכים לאשראי זה, יצאו שלמים מהמשברים. אולם שיעור היקפם ביחס לשוק
הכספים האמריקאי הכללי הוא מועט. הבנקים באירופה, אשר היו נשענים על תנועה
קואופרטיבית צרכנית חזקה למדי, הלכו בכיוון אחר במקצת, אולם גם כאן ארבה להם סכנה
לא קטנה מצד ההשקעות במפעלי מסחר ותעשיה שונים, כמו באוסטריה, או בקואופרציות
קרקעיות הקשורות עם הלואות לזמנים ארוכים, כדרך שקרה בגרמניה.
בארצות המעטות אשר בהן התפתחה, ולו גם בהיקף לא
גדול באופן יחסי, תנועה קואופרטיבית של יצרנים, היה קיומו של בנק הפועלים יציב
יותר. דוגמא לכך תשמש צרפת, שעוד מימי המהפכה הגדולה היא נחשבת כמולדת לקואופרציה
היצרנית של הפועלים. המאזן הכללי של הבנק הקואופרטיבי, המשרת, בעיקר, את האגודות
היצרניות האלו, היה בסוף 1938 קרוב ל-70 מיליון פרנק, הון המניות שלו – 6.3 מיליון
פרנק, קרנות שונות – 10 מיליון פרנק, פקדונות וחשבונות עו"ש – למעלה מ-25
מיליון פרנק ומלוות מאת הממשלה – 17.5 מיליון פרנק. במשך זמן קיומו קיבל בנק זה
מאת הממשלה 60 מיליון פרנק במלוות שונות וכבר שילם ע"ח זה קרוב ל-43 מיליון.
כאן, אמנם, דוגמא של התפתחות מוגבלת, כי היקפה של
התעשיה הקואופרטיבית בהשואה לתעשיה הצרפתית הכללית הוא מצומצם מאוד, אולם ההתפתחות
היא מתמדת ובריאה, בלי קפיצות לשטחי-פעולה זרים לתפקידיו של המוסד.
כל אותם הגורמים אשר הביאו בארצות אירופה להקמתה
ולהתפשטותה של התנועה הקואופרטיבית לסוגיה קיימים ומשפיעים גם בארץ-ישראל, אלא
שבתנאיה הכלכליים והחברתיים המיוחדים של הארץ נוספו עליהם כמה וכמה גורמים חשובים
חדשים.
מה הם? קודם כל, לא הרי ארצות מערב-אירופה, מקום
עריסתה של הקואופרציה המודרנית, כהרי ארץ-ישראל. שם אתה מוצא משטר משקי וחברתי אשר
התפתח במשך דורות והטביע את חותמו על כל פינות החיים, בתעשיה, בחקלאות ובמסחר,
ופיתח גם דרגות-תרבות לכל מעמד ומעמד. לא כן בארצנו, שבנייתה, אחרי דורות של עזובה
וחורבן. התחילה רק בעשרות השנים האחרונות. התנאים המדיניים והכלכליים שהיו קיימים
בארץ בימי התורכים לא היה בהם כדי לעודד תעשיה מודרנית בקנה-מידה רחב. בעלי-תעשיה
יהודים לא נמשכו לארץ, והמעט שהוקם בה בימים ההם, לא עבר את תחומיו של בית-מלאכה
קטן או בינוני, לפי קנה-מידה אירופי, והיה זקוק הרבה לעזרת המוסדות אשר עסקו
ביישובה של הארץ. וכאשר התחילה העליה ההמונית, לאחר כיבוש הארץ ע"י האנגלים
ולאחר ההכרזה על מצב מדיני חדש, לא מצאו בה העולים לא בתי-חרושת בערים ולא חקלאות
מפותחת בכפרים. ארץ עזובה, אקלים חדש, מחלות ממאירות וחוסר תרבות – אלה התנאים
שמצאו העולים החדשים, שהיו ברובם גם מעוטי-אמצעים, או חסרי אמצעים בכלל, ומאמצים
גדולים נדרשו מהם כדי להתגבר על המכשולים. היה ברור שמאמצים אלה הם למעלה
מיכלתו של היחיד, ורק בעזרה הדדית אפשר לכבוש את
הטעון כיבוש וליצור יש מאין.
אנשי העליות האלו, שהם הגרעין של ציבור הפועלים
בארץ כיום, למקצועותיו המרובים בעיר ובכפר, לא היה להם אותו פרצוף חברתי ותרבותי
שהוא אפייני לפרולטריון הותיק שבמרכזי התעשיה של אנגליה או גרמניה, או של הפועלים
החקלאיים באיטליה או בצרפת. זה היה ציבור בעל הכרה חברתית, אשר העמיד לעצמו
אידיאלים חברתיים מסוימים, ומשאת נפשו לא היתה המלחמה המתמדת של הפועל המנוצל
בנותן-העבודה המנצל, אלא הקמתה של חברה עובדת, שבה הפועל בעיר ובכפר הוא יוצר
חפשי, עומד ברשות עצמו, אם במשקו הפרטי ואם במשק משותף לו ולחברים רבים כמותו.
כל הגורמים האלה יצרו תנאים מיוחדים להתפשטותה
המהירה של התנועה הקואופרטיבית בארץ, ולא רק בדרכים הרגילים שבהם הלכה התנועה
בחו"ל, אלא גם בצורות חדשות ובשטחים חדשים לגמרי. העדרם של בתי-חרושת
קפיטליסטיים גדולים הקל על הקמתם של קואופרטיבים יצרניים מרובים כמעט בכל ענפי
החרושת, ויש מהם אשר הגיעו למעמד כלכלי ומקצועי חשוב, והם ראויים להימנות עם
המפעלים הקפיטליסטיים הגדולים אשר קמו בינתים עם התפתחותה המהירה של הארץ בעשר –
חמש-עשרה השנים האחרונות. העדרו של משק-מדינה מסודר, הביא, למשל, להקמתה של
הקואופרציה הענפה בהובלת הנוסעים והמשאות, שאין דוגמא לה בכל ארץ אחרת בעולם.
הרצון הלוהט לחדור לחקלאות, לענפיה הראשוניים והעיקריים, הצורך ליצור בארץ חקלאות
מודרנית, הביאו לידי הקמתה של הקואופרציה החקלאית הספציפית שלנו – הקבוצה, הקיבוץ
ומושב-העובדים. כי היה ברור שבלי מאמץ קולקטיבי לא יוכל הבודד, שברובו היה רחוק
מידיעת החקלאות, להתגבר על כל המכשולים שנערמו על דרכו בארץ זו, עם תנאיה
האקלימיים, הקרקעיים והכלכליים הקשים, הנתונה גם להתחרות עם ארצות בעלות תרבות
ורמה כלכלית גבוהה שהתפתחו במשך דורות. גם כיבוש המקצועות המרובים בעיר, בבנין ובחרושת,
לא היה אפשרי בלי ארגונם של החלוצים הבודדים חסרי המקצוע לקבוצות קואופרטיביות,
קטנות וגדולות, על יסודות של עזרה הדדית ושיתוף.
וכך אנו עדים לרשת קואופרטיבים של ציבור העובדים,
מוסדות מקומיים ומרכזיים, המקיפים כמעט את כל ענפי החיים הכלכליים.
ומעניין הדבר – ואף הוא תוצאה של תנאים כלכליים
וחברתיים מיוחדים של הישוב העברי – אותו ענף הקואופרציה שהוא אבן-פינה של התנועה
הקואופרטיבית בעולם, הקואופרציה הצרכנית, הוא
דווקא אינו תופס בארץ את המקום הראוי לו, ומבחינה יחסית עולים עליו ענפי
הקואופרציה האחרים. הקואופרציה החקלאית, הן
בייצור והן בממכר התוצרת, הן במשק העצמי והן בעבודה קבלנית במשקם של אחרים, וכן הקואופרציה
היצרנית והשרותית – הן התופסות את המקום העיקרי בחשיבות משקית ובהיקף
פיננסי. אחריהן באה הקואופרציה של השיכון, פעולה בעלת ערך מיוחד בארץ של עליה.
גם הקואופרציה הקבלנית במקצועות הבנין העירוני התפתחה בשיעור שלא ראינו דוגמתו
אפילו באותן הארצות של מרכז אירופה שבהן נעשו נסיונות רציניים בשטח זה, ביחוד אחרי
מלחמת 1914. עליהן יש להוסיף את המוסדות לעניני ביטוח, והקואופרציה בשדה
הבריאות (קופת-חולים).
וכתוצאה מובנת מאליה של היזמה הכלכלית והמשקית
העצומה הזאת של ציבור העובדים בא גם הצורך במוסדות קואופרטיביים לאשראי, אשר
ימציאו לכל המפעלים המרובים האלה את האמצעים הדרושים לעבודתם רבת-ההיקף. ואם הפועל
בחו"ל, שרובו ככולו עובד שכיר הוא, ופעולתו המשקית העצמית מתחילה מארגונו כצרכן, ורק
בשלבים העליונים של הצרכנות המאורגנת הוא מופיע כבעל בתי-חרושת ומפעלי-תעשיה
עצמיים, שאף הם מכוונים, בעיקר, לסיפוק צרכי-המחיה הראשוניים, אם פועל זה הקים בכל
זאת מוסדות עצמאיים לאשראי, לריכוז פקדונותיו ולמתן אשראי, – הפועל בארץ, המופיע
קודם-כל כיצרן, על אחת כמה וכמה שמוכרח היה לדאוג למכשיר פיננסי
מרכזי שלו, בעל-יכולת לכלכל את כל הרשת הענפה של מפעלים עצמיים.
והמכשיר הזה הוקם ביצירתו של בנק הפועלים, אשר
עליו נוספו בשנים האחרונות מוסד מרכזי שני – והוא חברת "ניר" בע"מ – וקופות
למלוה וחסכון במקומות.
בנק הפועלים
בנק הפועלים הוקם ע"י "חברת
העובדים" והתחיל לפעול בסוף 1921. האמצעים הראשונים באו לו מהפצת מניותיו בין
ציבור הפועלים בארץ ובקרב ידידיו בארצות הגולה, וע"י מלוה מיוחד של 40.000
לא"י, בערך, מצד ההסתדרות הציונית, שניתן ביזמתו ובהשתדלותו של ד"ר א.
רופין. במידה שגדלה החברה ורבו המניות הרגילות שהופצו ע"י הנהלת הבנק, המירו,
לפי הסכם מיוחד, את כסף המלוה במניות-בכורה של הבנק הנושאות רבית קבועה והנמצאות
כיום בידי בנק אנגלו-פלשתינה. למרות מיעוט יכלתו של ציבור הפועלים בשנים הראשונות
הללו, היתה בכל זאת הפצת המניות בארץ ובחו"ל נמרצת מאוד והונו של הבנק היה
הולך ועולה.
מחזורו הכללי גדל והיה: ב-1922 – 751,100
לא"י, ב-1931 – 2.060.500 לא"י, ב-1935 – 10.437.500 לא"י וב-1939
– 16.721.200 לא"י.
מובן שהפעולה האקטיבית העיקרית של הבנק היא מתן
הלואות, וכאן אנו רואים התפתחות בלתי-פוסקת.
ב-1922 ניתנו הלואות בסך 155.000 לא"י,
ב-1926 – 189.000 לא"י, ב-1931 – 235.500 לא"י, ב-1935 – 605.600
לא"י, ב-1939 – 670.400 לא"י.
אם נקבל את המספרים של 1922 בתור "100"
– הרי תמונת ההתפתחות במתן הלואות היא:
ב-1922 – 100, ב-1926 – 122, ב-1931 – 152,
ב-1935 – 390, ב-1939 – 432.
מענינת חלוקת ההלואות של הבנק בין לקוחותיו
לסוגיהם:
שנת 1939
עבודות ציבוריות
וקואופרטיביות
75.400 לא"י 11.3
חקלאות
248.000 " 37.0
"המשביר" ואגודות צרכניות
117.500 " 17.6
קופות-מלוה
89.800 " 13.4
שיכון
עירוני
13.500 " 2.0
מוסדות
שונים
110.200 " 16.4
שונים 2.3 16.000 "
בס"ה
670.400 לא"י 100.0
להבנת האופי המיוחד של הפעולות האקטיביות של בנק
הפועלים בהתחשב עם הצרכים המשקיים הספציפיים של לקוחותיו, עלינו לזכור שחלק ניכר
מהם, וקודם כל המשקים החקלאיים, מפעלי השיכון וחלק מהקואופרטיבים היצרניים, זקוקים לאשראי
ארך-מועד בשביל השקעות יסודיות, שאינן חוזרות במהרה. במדינות מסודרות
דואגת לכך הממשלה, הבאה לעזרת הבנקים. ארץ קלאסית בנידון זה היא צרפת, בה מספקת
המדינה אשראי ארך-מועד וברבית נמוכה מאוד. אנו עדיין לא זכינו לכך, ובנק הפועלים
נמצא במצב לא קל. דרושה היתה זהירות מרובה שלא לפגוע בשיווי-המשקל של המאזן ולא
להשקיע את כספי הפקדונות והעו"ש שנמסרו לידיו לזמנים קצרים – בהלואות לזמנים
ארוכים יותר. הבנק עמד בנסיון זה בהצלחה. אם נשוה את הסכום המצטרף מהון עצמי,
מפקדונות שהופקדו לכתחילה לזמנים ארוכים וממלוות שנתקבלו ממקורות שונים במיוחד
לתקופה ממושכת, לעומת סך כל ההשקעות של הבנק בהלואות לזמנים ארוכים משנה אחת, נראה
כמה גדולה היתה הזהירות והקפדנות בעקרונות היסודיים של פעולה בנקאית נכונה: סכום
כל ההלואות שניתנו לזמנים ארוכים אינו עולה על 250.000 לא"י, בערך, ומזה
כ-170 אלף לא"י עומדים לפרעון כבר ב-3 השנים הקרובות. השיטה הזהירה בחלוקת
אמצעים ע"י גיוון רשימת הלקוחות וע"י שמירת היחס בין ההלואות
קצרות-המועד לבין ארוכות-מועד, השפיעה לטובה על מידת הליקבידיות של
השקעות הבנק.
הבעיה של רזרבות מספיקות במזומנים
וכושר לגייס חלק מן ההשקעות החריפה ביחוד ב-4–5 השנים האחרונות, עם החמרת המצב
הבינלאומי. כאן נתגלתה שוב כל אי-הנורמליות שבמבנה משק הכספים בארץ, מחמת העדרו של
בנק ממשלתי מרכזי, הבא, כרגיל, לעזרת המוסדות הפיננסיים הבריאים בשעות של בהלת
מפקידים, ומחמת העדר פיקוח ממשלתי קפדני (היינו עדים גם לקרבנות קשים בגלל
הליקויים הללו). בנק הפועלים עמד איתן כל תקופות המשבר, אשר הלכו ונשנו מסוף 1935
(מלחמת איטליה-חבש) זה פעמים אחדות – ב-1935, בבהלת 1938, בספטמבר 1939 (יום פרוץ
המלחמה) ובמאי 1940.
הבנק ידע גם לשמור על ערך מניותיו ותמיד ביקש
דרכים לעשותן נייר-ערך עובר לסוחר, שאינו נקנה בתורת תרומה, אלא כהשקעה רגילה, אם
כי תפקיד זה הוא אחד הקשים ביותר בתנאי הארץ. כדי להשיג מטרה זו שמרה הנהלת הבנק
שמירה מעולה זה 8 שנים רצופות (מ-1932 ואילך) על תשלום קבוע ומסודר של הדיבידנדה
(4%) על המניות.
ולבסוף עוד נקודה אחת: שער הרבית של הבנק. השער
עולה ברוב המקרים ל-8% ומעורר תלונות מצד לקוחות ידועים, בעיקר מצד המשקים
החקלאיים שאין ביכלתם לשאת בעול זה. הבעיה מחכה עדיין לפתרונה, והוא אחד ואין שני: ריבוי
ההון העצמי של הבנק, ולכך מופנים המאמצים המרובים של הנהלת הבנק,
שהוכתרו גם בהצלחה ניכרת.
(תוספת שלי: ב-1963 התנגד זברסקי, ממנהלי בנק הפועלים ד'אז, להסרת הפיקוח על גובה הרבית, מתוך דאגה למשק היצרני. היו זמנים בהם מנהלי בנקים בישראל, בוודאי אם נודעו בציבור בשם 'בנק הפועלים', ועוד לפני שיאיר לפיד כיבס את השם הברור הזה לכדי 'פועלים במסלולים' כחלק מהשקפת עולמו הנאורה, חשבו על טובת המשק כולו, ולא על הבונוס השערורייתי ברבעון הקרוב, לא משנה מה מתרחש במציאות)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה