אין ספק שצדק החכם הסיני שאמר שמוטב להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה, וצדק עוד יותר סבא שלו שאמר שעדיף לעשות שימוש נכון בכלים מאשר ההפך... ואחרי שהסכמנו שעדיפים מעשים נכונים על פני מעשים לא נכונים, ושעדיף להיות חזק ובריא מאשר להפך, אפשר לחזור למציאות ולנתח אותה על פי כללי הסיכונים והסיכויים והחלופות. כי אלו - החלופות - הדבר היחיד החייב לעמוד לנגד עיניו של המבקר, כל מבקר.
וזו בדיוק הנקודה בה נופלים, כלומר עומדים, רוב ''העיתונאים'' במקומותינו שלא חייבים כלום לאף אחד, בוודאי לא למציאות, וכמובן מחרים מחזיקים אחריהם כל 'העכשווניקים' מכל הסוגים, כל האוחזים ב'ישועות השם כהרף עין', בין אם זה לקום מחר בבוקר ולא לראות כאן אף ערבי, או לקום אתמול בבוקר ולא לראות אף מתנחל.
ומכאן בחזרה לנושא: אינפלציה היא דבר נפלא כשהיא בסדר גודל של שני משתנים קבועים המוכרים לכולנו, בוודאי בישראל - 1. גידול באוכלוסיה (משלושה מקורות: עלייה, ילודה, אי-תמותה כלומר עלייה בתוחלת החיים). 2. הגידול ברצונות ובשאיפות של כל אחד מאיתנו. גידול דמוגרפי של 2% לפחות ועוד גידול בציפיות של כל אחד מאיתנו בלפחות עוד 1% כבר נותן לנו יעד אינפלציה טבעי של 3%. וכשמבינים - אם מבינים - שיעד אינפלציה של מדינה מסויימת הוא למעשה צורה אחרת להודיע על השקעה (או על אי-השקעה שפירושה חבלה) כלכלית, הנה הגענו למינימום של 4% יעד אינפלציה.
אופטימום יכול להיות פי 2 מזה, כי גידול האוכלוסיה הוא יותר מ2% והגידול בציפיות שלנו כנ"ל, וכשם שמו"פ מקובל בעולם כ-2% מהתל"ג הנה הגענו ליעד אינפלציה סביר לחלוטין של 8%. מכאן ל-10% המרחק זעיר, והשאלה היא כמובן על מה הולך הכסף, כלומר איזו עבודה יש לארגן כדי להשיג יעדים לאומיים. למשל: בטחון פנים ומשילות.
האידיוטים המאד לא-שימושיים של האוצר יגידו שהקמת משמר לאומי זה בזבוז כסף. כי תקנים ופנסיות ומשכורות וציוד עומד וציוד מתכלה וכן הלאה. בן אדם עם גרם שכל יצטט להם את פרנקלין בעברית (כי אולי הם לא יודעים אנגלית), לאמור: גרם מניעה שווה קילו של תרופה.
כלומר משמר לאומי שיעלה היום כמה עשרות מליונים,יחסוך בעתיד הקרוב והרחוק מיליארדים של נזקים לחקלאות, לתעבורה, בפשיעה מאורגנת, וכן הלאה, ועל הדרך יחזק את תחושת האזרחים הנורמטייביים, שהם הרוב, שהמדינה מתייחסת לצרכים שלהם (סדר וסדר וסדר וחוק והגינות בשמירה על החוק) ברצינות, מה ששווה עוד מיליארדים באי-העלמות מס הנגרמות מכך (תשאלו את הארגנטינים) שאזרחים מואסים במדינה שלא עושה שימוש חכם במסים שלהם.
וזו רק דוגמא אחת. אפשר להמשיך עד אינסוף. בריאות, חינוך, תשתיות, תקשורת, אנרגיה, יוניימיט איי פרובייד דה איקזמפלז. או כל אחד אחר שמקפיד להתבונן במטרד הבלתי נסבל הזה שנקרא 'מציאות'. דוגמא מתבקשת בכל זאת היא יעד אינפלציה של 10% (וגם של 15%) בהנתן מעמדה הרעוע של ישראל בכל הקשור בעצמאות חימוש. לא שאפשר להגיע ל100% עצמאות חימוש, אבל יש לשאוף לכך.
איך? בדיוק. על ידי חזרה (בתנאים משופרים לאין שיעור!!!) למה שעשו כאן תחת הבריטים, במחתרת: תעש. את תפקיד הבריטים לוקחים היום על עצמם פקידי האוצר, הממחזרים בלי לדעת זאת (כי אפילו כלכלה הם לא יודעים, אין סיבה להניח שהם יודעים היסטוריה) את העקרון השקרי ששימש למנדט בין 1920 ל1948 כדי לחבל במפעל הציוני (שהצדיק מלכתחילה את עצם התמקמותם פה של הבריטים, תחי האירוניה): "כושר הקליטה הכלכלי של הארץ".
התירוץ הזה, המבוסס על תפיסה דפלציונית-למעשה, התבססה על שקר שנשען על התבוננות סטטית על המציאות, כאילו שמה שאלוהים נתן לארץ הזו - אדמות ראויות לעיבוד וכמות מים מסויימת - זה מה יש. הציונים ידעו את ההפך הגמור: אדמה לא טובה אפשר לטייב (לשם כך יש צורך בהתיישבות חקלאית של תנועת העבודה כמובן, אלא מי), ומים אפשר לחסוך, להטות, לשאוב ובהמשך הדרך להתפיל.
את מקומם של הבריטים בהפצת שקרים על אפשרויות הכלכלה תופסים היום כאמור פקידי האוצר, הנשענים בתורם על גורמים אינטלקטואלים אנטי-ציונים-דה-פקטו, גם אם יש להם כיפה סרוגה ומכון קהלת וכל הסממנים הלאומיים של 'אם תרצו' ושאר ירקות. החשבון שלי הוא רק ואך ורק לאומי, כי אני מבטא כאן את מה שנגזר באמת מהצירוף המחייב (שממשלות הליכוד עשוהו לפלסתר בכל תקופת נתניהו) "המחנה הלאומי".
המחנה הלאומי נמדד לא בעד כמה הוא שונא את הקפלניסטים ומבטא אהבה לארץ ישראל, אלא במה הוא עושה כשבידו הכוח כדי לקדם את האינטרסים החיוניים של האומה העברית בארצה (ובתפוצותיה, עוד נושא חשוב שלא זה המקום לעמוד עליו).
ובמקרה של החודשים האחרונים, האינטרסים החיוניים של האומה העברית בארצה פירושם קודם כל יכולת התגוננות והתקפה עצמיים, כאלו שאינם תלויים בגחמות של צדיקים הכותבים מאמרים בNYT ומקדמים כרגע את כניסתה לבית הלבן של הגרסה הכי מסוכנת מאז ומעולם, 11 בסולם קרטר, 15 בסולם אובמה.
ולשם השגת יעד זה יש להשקיע. ואם השקעה פירושה אינפלציה של 20%, מעולה. כי גרם של מניעה שווה קילו של תרופה.
ואת זה למדתי לא ממארקס חלילה, אלא מאחד מגדולי מנסחי הקפיטליזם מאז ומעולם, בנג'מין פרנקלין קשישא, שהיה קפיטליסט, אבל מהסוג החושב, לא מהסוג המדקלם, לא מהסוג שדגל בפנדמנטליזם של 'כוחות השוק', ריסון תקציבי בכל מחיר (חוץ מעל חשבון המשכורת שלי כמובן), ושאר הבלים שמיוצרים בסיטונות במכוני "חשיבה" כמו זה שמעליב את המלך שלמה בכל בוקר מחדש.
וגם מהרצל, שכמו כל ציוני ראוי לשמו, ראה בארץ את מה שאפשר להוציא ממנה, ולא רק את מה שיש בה.
וכן, ברור, יש סיכוי שעל הדרך תהיינה תקלות, ופקיד אחד או שניים יגנבו לכיס, וישתו תה, וכן הלאה. מכיר את כל טיעוני הסרק המגוחכים. ובכל זאת נוע תנוע (הכלכלה. או שלא. תלוי מה חושבים אלו שיש בידיהם הכוח לקבל החלטות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה