מנסיון אישי – לשיח הקצוות אין בסיס אמיתי

כמה נוח להכליל את ה'קפלניסטים' ולהציגם כאוסף מטורללים "פרוגרסיביים" (ר"ל) שכל מה שמעניין אותם הוא זכויות חתולים ולהטבי"ם.

כמה נוח להציג את 'נוער הגבעות' כמקבילה היהודית לחמאס ולמשטר האייתולות.

אלו ואלו דברי אלוהים מתים. על סמך מה הקביעה הזו? על סמך נסיוני המוגבל כמובן. אבל כל מי שטוען אחרת, גם הוא מתבסס על נסיונו המוגבל בלבד. ובתחרות בין נסיון-א לנסיון-ב, המנצח הוא כמובן זה שהשכל הישר תומך בגרסתו יותר מאשר במתחרה.

במלים אחרות, 'חוק המספרים הגדולים' עומד מאחורי קביעתי הנחרצת, שבדיוק כפי שרוב 'הקפלניסטים' מזדהים עם המדינה, עם הציונות, עם מגילת העצמאות וכל מה שכרוך בהן (לשיטתו של כל אחד מהם כמובן, יחי הפלורליזם), כך אין לי ספק לגבי מחוייבותם לדמוקרטיה של רוב אם לא כל היהודים היושבים ביהודה ושומרון (ובזכותם הטבח של ה-7 באוקטובר התחולל 'רק' במערב הנגב ולא לאורך כל ישובי העשירון העליון מצפון פתח תקווה ועד פאתי חדרה).

על השאלה מדוע בכל זאת עושה רושם ששיח הקצוות גובר על המציאות לא קשה לענות. לא מהיום ולא משלשום ולא מתמול-שלשום נוטה האדם, ואולי לא רק האדם, להגיב למיוחד, לבולט, לנוצץ (שלא כולו זהב כידוע) וכן הלאה. יהיו שיגידו שזה טבעי, במובן האבולוציוני של המושג.

רוצה לומר, שכחלק ממנגנון הקיום הביולוגי, המשותף מבחינה זו לחתולים ולבני-אדם, הממוצע, השכיח, הרווח, המובן מאליו, הוא בדיוק זה – מובן מאליו – ולכן אין טעם להשקיע בו מאמץ-תודעה שהאבולוציה פיתחה בנו ובכל בעלי החיים על מנת להבחין במהירות בין עמית לטורף.

כל מי שמכיר במעט את תולדות התקשורת ההמונית המודרנית, יודע שהסנסציונליזם, גם כשהוא מתחבא תחת מעטה של מכובדות-לאנשים-חושבים, הוא הקובע, שנאמר מה שנאמר על הכלב שנושך אדם לעומת האדם שנשך כלב.

ללא ספק, העוצמה של הרשתות החברתיות הופכת את כל העניין הזה למהיר עוצמתי ולכן דומיננטי יותר. אבל אין כאן שום חידוש. פתרון סבתא ידוע ומוכח: Don't. 

עבדכם הנאמן למשל איננו מחובר 'אפילו' לפייסבוק. גם עיתונים אינני קורא באופן שוטף, ועל השאלה כיצד אני 'מתעדכן', התשובה שלי היא קודם כל שאלה (והרי זו תכונה יהודית ידועה: כי על השאלה 'מדוע יהודי עונה בשאלה', התשובה היא: 'למה לא?') – יאמר לי מר מה הוא 'עידכון'? כלומר מה הן 'חדשות'? והרי אין אדוני יודע שרוב ה'חדשות' הן 'ישנות' בלי מרכאות?

חמאס נעלם מעזה? לא. תאונות הדרכים ממשיכות? כן. הרצח בחברה הערבית מתקיים? כן. כולם מתלוננים על מזג האויר? ודאי ודאי. הביביסטים משוכנים שהדיפ-סטייט שתה להם את ביבי? מה חדש. הרלביסטים ממשיכים לחשוב שהאיום המרכזי על ישראל יושב בקיסריה ולא בטהראן? כנ"ל.

אז הנה אני יודע 'חדשות', ולמרבה הפלא אני מבין אותן מעט יותר מהממוצע כי את הזמן שאינני מבזבז על עיתונים, אני משקיע בספרים, והתוצאה המקווה היא שהבנת המציאות שלי אולי אמינה יותר כי אני מבין טוב יותר, כך אני מקווה, את ההקשרים, שבלעדיהם לפיסות מידע אין שום משמעות 'עושה-שכל', אלא הן כמו אותו גרגיר סוכר המחמיא למוח אך שאיננו תורם לבניית הגוף והבריאות כלום ושום דבר.

ובנוסף, אני מקפיד כאמור להמנע מלעיסת הרעל של הידועות בציבור כ'רשתות חברתיות', שעליהן יש לומר את הדברים הבאים: הן ללא ספק רשתות, אבל אין בהן שום דבר חברתי כמעט, אלא אם מדובר במערכת תקשורת יעילה כמו האימייל, הוואטסאפ וכדומה. 

אדרבא, ככל שהרשתות החברתיות הן 'רשתות', הרי שהן רשתות-ציד בידי כוחות ידועים המפעילים אלגוריתמים ידועים, המעודדים שיח קצוות והדברים ידועים, ומכאן כל שנותר הוא להמנע מעישון, להתעמל ולהקפיד על תזונה בריאה. כי מה שנכון לגוף הבריא, נכון פי כמה לנפש.

ואחרי שתארתי מה אני נמנע מלעשות (לצרוך 'חדשות'), ומה מנסה להקפיד לעשות (לקרוא ספרים ולהבין הקשרים ובעיקר את השאלה החשובה הגדולה: מאין באנו ולאן אנו הולכים), הנה אני שב על הכרזתי לעיל: לידיעות המפחידות על הקצנת השיח "עד כדי מלחמת אזרחים" אין שום אחיזה במציאות. 

מה יש בהן? בדיוק מה שתואר לעיל: הספקת הצורך של אנשים לפחד, כי מה לעשות, וזה כבר כתוב אפילו במשלי, 'אשרי אדם חושש תמיד', כי ככה ברא אותנו הטבע.

אבל הטבע גם סיפק לנו קילו וחצי מוח, שחלקים ניכרים ממנו מאפשרים לנו לנהל את מערכת הפחדים וההפחדות וההתמכרויות לסנסציות, ואף פעם לא מאוחר לעשות בהם שימוש, שגם על זה כמובן יש פסוק מן המוכן: 'סוף מעשה במחשבה תחילה', ובימינו 'מעשה' כולל קודם כל מה אתה מספר לך ולבניך ולבני בניך ובנותיך ושכנותיך, על המצב. 

כי "בפיך ובלבבך לעשותו", כי "לא בשמים היא" אלא "כאן על פני אדמה" כמאמר המשוררת רחל, שהמליצה לנו כבר לפני כמאה שנה במקום לקטר על ארצי, פשוט לשיר לה.