כמו בכל שנה - אין קשר בין שואה לתקומה (מבחינה מדינית), כולל הפנייה למאמר של מכמן ודיון בכמה הקשרים היסטוריים חיוניים

 עוד שיעור היסטוריה קצר בהמשך לשיעור של אתמול. אתמול כזכור 'שוחחנו' על תכניה של תכנית החלוקה, והזכרנו את העובדה - ומה לעשות, זו עובדה - שבדו"ח (בן 157 העמודים באנגלית הנגיש באתר האו"ם) ששימש את עצרת האו"ם בבואה להחליט בכ"ט המפורסם YES או NO או SUSTAIN, לא מוזכרת 'השואה' לא כך ולא בשום צורה אחרת.

בדו"ח אונסקופ אין לא ג'נוסייד ולא השמדת יהודים ולא אושוויץ ולא בירקנאו ולא יודנראט ולא אנילביץ' ולא אף מושג אחר המרטיט את השיח הציבורי גם אצל אנשים שחוץ מענייני השואה העניין שלהם בהיסטוריה פשוט לא קיים (הכרתי פעם סטודנט שידע כלום על ההיסטוריה היהודית אבל באותה נשימה יכול היה לנקוב בשמותיהם של חיילי הSS ששמרו על מחנה כזה או אחר. אחסוך מכם את המלים המשמשות לי -במוחי שלי ובמוחי שלי בלבד - לתאר את התופעה הזו).

על יסוד העובדה הזו טענתי את מה שטענו גדולים ממני, פרופ' דן מכמן למשל מאונ' בר אילן, אם אני זוכר טוב חתן פרס ישראל, במאמר שפירסם כבר לפני יותר מעשרים שנה הנגיש לכל בלחיצת כפתור, והוא שמבחינה מדינית, מבחינה מ ד י נ י ת, אין שום קשר בין השואה לתקומה, קשר שלמחנכים מכל הסוגים, מורי דרך וכן הלאה, עיתונאים, פוליטיקאים וכיוצא באלו, הוא לא רק מובן מאליו אלא חומר חינוכי ביד היוצר, ואין לי עם זה שום בעיה. כלומר יש, אבל נגיד שאין.

כי כשם שהרצל המציא לגבי עצמו ב-1899 את השקר ההיסטורי לפיו 'דרייפוס הפך אותו לציוני' (כי הדבר לא היה ולא נברא ולו מהסיבה שכשהרצל כתב ופירסם את 'מדינת היהודים' בפברואר 1896, אף אחד - להוציא את דרייפוס, אשתו של דרייפוס והמנוול שהפליל את דרייפוס - לא ידע שיש דבר כזה 'פרשת דרייפוס'), כדי להשיג תמיכה ציבורית בקרב יהודי אמריקה לרעיון הציוני, כך - להבדיל 6 מליון הבדלות - סביר שמחנך כתה י"א או מורה דרך של אהבלים מדרום אמריקה, יעשו שימוש בחיבור הישיר בין 'שואה לתקומה'.

אבל לקיצור הדרך הזה, המובן ומוצדק מבחינה חינוכית, יש נזק מצטבר בתחום המדיני. וגם על זה דן מכמן כותב ומכיוון שאני מוצא עצמי כותב את הדברים בכל שנה בסתיו גיורא, אין אלא להסיק שאת מה שמכמן כתב מעטים קראו , אולי כי מדובר במאמר אקדמי של יותר מ30 עמודים ונעבור לפרסומות.

הנזק המדיני הוא בכך שאת קיצור הדרך 'שואה תקומה' מנצלים לא רק מחנכים ומורי דרך, אלא גם שונאי ישראל מוצהרים, מאחמד טיבי ועד אחרון השרצים הפועלים במסגרת BDS וכדומה. מה שאצל המחנך הישראלי-יהודי (ולא רק יהודי, אגב, לאחרונה יותר ויותר ערבים מבינים את חשיבות השואה בתודעה היהודית והישראלית ואין אלא לברך על כך) עובד לכיוון 'ולתפארת מדינת ישראל', אצל הBDS, אש"ף, איראן, הרשימה המשותפת וכנופיית שוקן עובד לכיוון ההפוך:

פעם אחת הם מכחישים שואה ואז אם אין שואה אז אין תקומה. פעם שנייה הם אומרים שבעלי התקומה (ישראל) עושה שואה לפלסטינים. פעם שלישית הם אומרים שמי שמינף את השואה לתקומה כלכלית (האשכנזים של מפאי) עושים שואה לילדי תימן בלקן פקיסטן אפגניסטן אקאקטמפוקואסטן.

אתה הבנת את זה ברוך? הבנת מדוע קיצורי דרך זה עניין מסוכן? טוב, אז לא. כי אחרי שפרסמתי את הפוסט אתמול בנושא 181 (החלטת החלוקה), חטפתי על הראש מכמה כיוונים את המסר הבא: 'אח שלנו, אתה טועה. השואה השפיעה גם השפיעה על מקבלי ההחלטות, וגם אם זה לא כתוב במפורש, אין ספק שזה השפיעה עליהם נפשית'.

שעל כך אין אלא לקנא באלו שמיטיבים לראות לנפשו של האדם, גם כשהאדם המדובר הלך לעולמו - וכל מי שהיה שותף ל181 כבר מזמן הלך לעולמו. אני לא ניחן ביכולות כאלו ואת הפלאנטיר שלי השאלתי להוביטים והם מסיבות ידועות ממשיכים להחזיק בו, ולכן כל שנותר לי הוא צלם-אלוהים שבי, שזה במלה אחת 'שכל' ובשתי מלים 'שכל ישר', מערכת בעייתית כידוע אך שהמסוגלת בכל זאת לייצר תובנות על בסיס שילובם של שני סוגי שיקולי דעת: א. המקורות. ב. ההקשר.

אז מבחינת המקורות כבר אמרנו. כל מסמך מדיני רשמי השייך לסיפור 'שואה-תקומה' איננו תומך בחיבור האוטומטי הזה. נקודה.

מבחינת ההקשר הדברים מעט מורכבים יותר אבל מובילים בדיוק לאותו המקום. אז הנה כמה הקשרים.

1. הנחת היסוד מאחורי 'שואה-תקומה' היא שהיהודים סבלו בשואה ולכן מגיעה להם תקומה. אכן היהודים סבלו, אבל מי לא סבל במלחמת העולם הכי שנייה? ולא, אין לי שום כוונה לרמוז ליחסיות, ויסלחו לי הסולחים על כך שאשתלח עכשיו במנוול ידוע שהבוקר שלח לי הזמנה לטקס משותף לזכר קרבנות הסיכסוך המקומי שלנו. מדובר במנוול ידוע שבכל פעם גורם לי למחשבות נוגות איך זה ש'העדה שלי' - יוצאי אמלט בכלל ובואנוס איירס בפרט - הצמיחה יחסית את רוב מעוותי השכל חולי הרוח המשוקצים, הלובשים טי-שירט של צ'ה גווארה ומייצרים את התודעה המעוותת הזו של יחסיות בשם הקומוניזם הנלהב והריק שלהם. כל המשפט הארוך הזה כדי לעצור בעצמי מלכתוב את שמו. רמז: כינוי ליהודים בניו יורק בתקופת ההגירה הגדולה היה 'קייקס'. תמשיכו מכאן. ובחזרה לטיעון: העובדה שלא היה אירופי (ואסייתי) שלא סבל במהלך המלחמה הזו, מי יותר מי פחות, אין מטרתה להפחית מהסבל היהודי או להפוך את השואה המיוחדת שלנו ללא מיוחדת ברוח הרלטיביזם החולני, אלא כדי להשמיט את הקרקע מתחת לציפייה המובנת מאליה אצלנו, לחבר בין תודעת סבל לבין מסקנות מדיניות. כל אשה בגרמניה בגילאי 12 עד 75, נאנסה עשרות פעמים על ידי חיילי הצבא האדום. תגידו 'מגיע להן'? אולי תגידו, אני לא חושב ככה ובכל אופן לא זו הנקודה. הנקודה היא שהרעב שסבלו הבריטים אחרי המלחמה, ההרס שסבלו הפולנים וההולנדים וכן הלאה, הזוועות שידעו הרוסים במהלך הקרבות על אדמתם, וכן הלאה, כל אלו הופכים את הסבל היהודי לעוד אחד מתוך רשימה ארוכה. לא יפה שככה עושים לנו? נו, טוב, אני לרגע שולף מהשקית את הכחשת טבח הארמנים בו נקטו מדינאינו מסיבות ידועות ומיד עובר לנקודה הבאה.

2. משפטי נירנברג. מכירים? שלום-שלום. טוב, בויקיפדיה יש תאור מפורט של הארוע. לענייננו נציין רק עובדה קטנה אחת. משפטים אלו עסקו בפשעי המלחמה של הנאצים. מי ניהל אותם? כוחות הברית. אלו כללו לא מעט קצינים שראו במו עיניהם את המתקנים והשרידים והשורדים באושוויץ וכן הלאה. הם הזדעזעו ללא כל ספק. אבל מה לעשות, ובמסגרת רשימת פשעי המלחמה של הנאצים לא הופיע סעיף יהודי ייחודי, וזו, מה לעשות, עובדה המדברת בעד עצמה.

3. עקורי המלחמה היהודים, או שארית הפליטה, אותו סיפור, ברמה נקודתית יותר. מכירים? שלום-שלום גם כן? גוגל איט, הכל שם. לענייננו נציין רק עובדה קטנה אחת, ואולי עוד אחת. נתחיל מהבריטים. מי יותר מהם - לצד היותם עם תרבותי בכל הקשור לספרות תיאטרון נטפליקס פיסול מוזיאונים הומור וכן הלאה - מכיר טוב יותר את השאלה היהודית ב-1945? מילא הם נאורים וכן הלאה, הרי הם קיבלו מ'העולם' את המנדט על פלשתינה-א"י. וואי וואי וואי. מבחינתם, אתם יושבים? הואיל והיתה שואה כבר לא צריך, דו פארשטייסט? לא צריך, לא צריך תקומה. כי אין כבר עם מי ולמי להקים. כן, ככה. מוזר? מרגיז? לא יותר מעוד 150 אלף עובדות הנוגעות ל3.5 מליון נושאים אחרים לא קשורים בכלל לנושא שלנו. עובדות זה באמת סוג של ניג'וס. אבל מה לעשות, כמו המציאות, הן שם. הן למעשה מה שמרכיב את המציאות, אז בכלל טוב.

4. עקורי המלחמה היהודים, שארית הפליטה, פעם שנייה: הולכים האמריקאים והבריטים ('הועדה האנגלו-אמריקנית' המהוללת) ושואלים אותם, גם אותם, מה הם רוצים? אולי לחזור "הביתה לפולין"? למה לא? עשרות מליוני אירופים עושים רפטריאציה (שיבה למולדת), ומדוע שאתה מוישה לא תחזור ליהופיץ? אה, כן, רוצחים אתכם שם גם אחרי השואה, באסה, אז אולי אמריקה משהו? אה, פלשתינה? ומדוע פלשתינה? תחשוב על זה מוישה, נחזור בעוד שנה, אולי עד אז תתעייף ותתיישב בדרהופיץ. והנה לנו עוד חיבור 'אוטומטי' בין שואה לתקומה. או שלא בעצם, לא. שום חיבור, בוודאי לא אוטומטי.

5. המניפולציות שנאלצו לעשות פעילי הסוכנות היהודית ערב ההצבעה המפורסמת בכ"ט בנובמבר. לא קראתי את המחקר עדיין, אבל אם אני זוכר את השמועות אודותיו, הללו כללו את כל מה שאפשר למצוא בג'ון לה-קארה זצ"ל פינת נטפליקס. 'מצפון העולם' בלה בלה בלה. ג'יזס.

טוב, גזלתי מהזמן הציבורי די והותר. והנה שוב, כמו בכל שנה בסתיו גיורא, המאמר בן ה21 (עוד מעט משתחרר!!) של דן מכמן.

https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/10/9.pdf