פוסט על דת. גילוי נאות כדי לחסוך זמן לאלו שיודעים הכל וחשוב מכך: קובעים לאחרים מה הערכים הנכונים. ובמקרה הזה: שנאת הדת כעמדה הנאורה. הפוסט הזה נועד לנסות להסביר את ההגיון הפנימי של כל הדתות, והוא נכתב לא מנקודת מבטי הערכית (אני יהודי אתאיסט ואם למישהו יש בעיה עם האוקסימורון הזה לכאורה שיבקש הסבר ואשמח לכתוב על זה מחר), אלא מנקודת מבט היסטורית (כי זה מה שאני יודע לעשות).
תקציר מנהלים ויודעי-כל מפרדס-חנה-כרכור ובנותיה: הדת נשענת על המצב האנושי הבסיסי - התובנה האנושית האוניברסלית אודות קוצר תפיסתו של האדם, תובנה הנשענת על תכונתו הטבעית של האדם לדעת.
לא רק הדת נשענת על התובנה הפרדוקסלית-לכאורה הזו (רצון לדעת, הבנה של קוצר דעת) אלא כל שיטה אחרת המספקת לאדם מענה על צורך קיומי: משמעות, מפת דרכים, מוסר, תפקיד, מטרה, ייעוד.
כל אלו אם זה עדיין לא ברור, אינם תכנים אלא דרכים. כי גם לנאצים, כן, גם לנאצים, היה צורך במשמעות והתורה הנאצית סיפקה להם מפת דרכים, מוסר, תפקיד, מטרה וייעוד.
על אי-יחסיותו של המוסר או מדוע המוסר הנאצי מוטעה מיסודו, בפעם אחרת. כי הפעם מדברים כאן על דת.
ובכן דת, או מה שמאז המאה ה19, אבל לא לפני, מוכר בשם 'אידיאולוגיה' הן 'מפת דרכים' שנותנת מענה לצורך אנושי בסדר, משמעות ותפקיד.
(ופיסקה קצרה על המושג אידיאולוגיה: לא שלא היו אידיאולוגיות לפני המאה ה19, אבל המושג עצמו נולד אחרי המהפכה הצרפתית, ללמדנו שבמערכות המחשבה והתודעה והמוסר מהמאה ה19 ואילך נוסף מימד חדש שהצדיק מושג חדש, כמו במקרה של האנטישמיות, עוד אידיאולוגיה חדשה שנולדה במאה ה19 ולכן גם השם הזה - אנטישמיות - הוא מהמאה ה-19).
לייבוביץ המפורסם נהג לצטט את אריסטו הלא פחות מפורסם שאמר - כך אמר לייבוביץ - ש'מטיבעו של האדם שהוא רוצה לדעת'. לטבע הזה יש לפחות שלושה מימדים:
האחד - רוחני. הרצון לחיות בצלם אלוהים. השאיפה להתרוממות הרוח והנפש הנשענת על ידיעה. 'דע מאין באת' וכן הלאה.
השני - חומרי. הידע ככלי המייעל את דרכו של האדם מרעב ופחד אל שובע ובטחון. במלה אחת: טכנולוגיה.
השלישי - אבולוציוני. או כפי שסיכם זאת שם גדול אחר, קונרד לורנץ: 'החיים הם לימוד'. ולזכותו של לורנץ, איש הברווזים המפורסם, הקביעה שלו התייחסה לממלכת החי כולה, מצנונית ועד ג'ירפה, מהאינואיטים ועד תושבי פרדס חנה.
הכריש הוא כריש הוא כריש כבר 300 מליון שנה. ההומו-סאפיינס הוא הומו-סאפיינס כבר 300 אלף שנה, אבל בשונה מהכריש, התוכנה שלו, להבדיל מהחומרה שלו, השתנתה כל הזמן. זה 'מותר האדם', זה ולא יותר.
הידע האנושי נמצא בצמיחה מתמדת מכיוון שההומו-סאפיינס הבין 'מהרגע הראשון' שלו על פני האדמה, שהוא לא מבין. דתות נוצרו כפאצ' על הפרדוקס הזה. ככל שהן נהיו משוכללות יותר, ככה הן חיזקו את הפאצ' והשיא הגיע בידועים בשמם 'ימי הביניים', או-אז הדתות הגדולות, נצרות ואסלאם וגם כמה אחרות במזרח הרחוק, הצליחו להביא לשיא את ניתוקו של האדם מהתבוננות במציאות, תנאי לצבירת ידע, לעיבודו ולשימוש בו.
התמורה החלה כך אומרים בשילוב של כמה ארועים היסטוריים כמו למשל הדבר השחור שהשמיד שליש מאוכלוסיית אירופה וניער את כל המציאות החברתית, כיבוש קונסטנטינופול שהביא להגירתם של מלומדים מהמזרח למערב, המצאת הדפוס שהתרחשה בערך באותו הזמן, גילוי אמריקה שהעלה ספקות אצל יותר ויותר אנשים לגבי מעמדה של הכנסיה כ'יודעת כל' שפיקששה יבשת שלמה על שלל תרבויותיה, מלחמות הדת שנבעו מהמחאות של לותר, וכמובן הרנסאנס, ליאונרדו, מקיאוולי וההוא שהמציא את הפרספקטיבה, שכחתי לרגע את שמו.
כך או כך, ובניגוד לצפיות של שונאי-הדת בימינו, המהפכה המדעית שנוצרה מכל אלו, שהתוצר המוחשי שלה - המהפכה התעשייתית - חולל פשוטו כמשמעו מהפכה בתנאי הקיום של האדם (בסך הכל יותר לטוב מאשר לרע ובכל מקרה המהפכה התעשייתית, עד למלחמת העולם השלישית והאחרונה, היא בלתי הפיכה ומתרחשת כל הזמן), לא הביאה לקצן לא את השאיפות הדתיות ועוד פחות מכך את המסגרות הדתיות.
או בקיצור: עובדה. עובדה שגם אנשים מדעניים ביותר, באורח החיים ובמקצוע שלהם גם יחד, ממשיכים להיות דתיים. בקיצור: אונ' בר אילן אם זה לא ברור, או השכן שלכם, כולל אולי זה שבפרדס חנה.
אז איפה הבעיה. באותו המקום בו היא היתה תמיד: הדת תמשיך ללוות את ההוויה האנושית כי היא נותנת מענה על צורך אנושי עמוק. במלים אחרות, זו לא בעיה אלא מציאות. שתי מסקנות אפשריות:
א. אין ולא יהיה פתרון מתמטי גם בעתיד הקרוב לאף אחת מהשאלות הגדולות שההומו-סאפיינס מתמודד איתן בהצלחה כזו או אחרת ב300 אלף השנים האחרונות: הידע ימשיך להצטבר ולשמש כבסיס לשיכלול החיים האנושיים ('יותר חשמל פחות עמל' אבל גם 'לשם מה אני עמל').
ב. אין ולא יהיה מנוס מלהמשיך את הויכוח על תכניהם הקונקרטיים של תפיסות עולם, אידיאולוגיות, דתות, מצעים פוליטיים, כאלו ואחרים.
הבעיה בקיצור היא לא למה לכל הרוחות יש דת (או כל תורת חיים אחרת המדברת בשם אלוהים או לא בשם אלוהים), אלא מה התוכן שלה, ובעיקר כיצד היא מסתדרת עם המציאות שמעבר לה.
וממש בקיצור, וכרגיל: הטקסט והקונטקסט. הטקסט הוא הדת, זו או אחרת, הקונטקסט הוא כל מה שמסביב לה. היחס ביניהם הוא מה שהופך לעניות דעתי הלא קובעת אך המנומקת, דת מסויימת למכובדת ואחרת למסוכנת.
או בנוסחה החביבה עלי: השאלה היא לא האם דת, אלא איזו, מה התוכן שלה, מה היא אומרת על סביבתה. ובמלה 'דת' אם זה לא ברור, הכוונה היא לכל תפיסת עולם.
ובהמשך הדרך, אולי מחר, תשובה היסטורית על שאלה מעניינת מאד (אותי בכל אופן אבל לא רק אותי אחרת לא הייתי יודע עליה כלום): מדוע יהודים החלו לעשות שימוש במושג 'דת' רק, כן, מה לעשות, גם במקרה הזה, רק מאז המאה ה-19.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה