א. "הסברה"
אם מדובר על הסברה כלפי חוץ, מדובר במאמץ סרק מיותר. אם אחרי האירועים ב-7 באוקטובר עדיין יש צורך להסביר, אז אין צורך להסביר. מי שמבין לא צריך הסברה, ומי שלא הבין לא תעזור לו שום הסברה.
אין השפלה גדולה יותר מאשר לנפנף בתמונות של ילדות בנות 8 שאבא שלהן שמח שהן נהרגו ולא נחטפו.
ואם את זה הטינופות ב-BBC או ברחוב שוקן לא מבינים, ואין לי שום ציפיות מעלובי נפש המנהלים מדינות עלובות במיוחד בדרום-אמריקה, ובוודאי שאין לי ציפיות מהמזוקנים שיושבים באוקסימורוניסטה 'אל-אזהר', אז שום הסברה לא תעזור.
ב. ובכל זאת "הסברה", אבל כלפי פנים
כי חינוך אזרחי הוא צו השעה, אולי יותר מכל רגע היסטורי אחר. מה זה הסברה כלפי פנים? חינוך פוליטי המבוסס על הבנת עומק היסטורית.
יתכבד כל אזרח ישראלי שממשיך להזדהות עם עמו ומדינתו, ויעיין למשל בספר 'מסך של חול' מאת יגאל אלון, שראה אור ב-1959, ויקרא שם למשל על שלושה עניינים שהיו נכונים לפני 1948, אחרי 1948, לפני 1967 וגם אחרי ה-7 באוקטובר 2023:
1. עומק אסטרטגי שווה יותר מכל הסכם מדיני, בכלל ובפרט במזרח התיכון, זירת האשפה התרבותית המוכרת בשם ערבים ואסלאם. כן, אלון אמר את זה במלים אחרות, מכבדות יותר. אני לא אלון.
2. עומק אסטרטגי מושג קודם כל על ידי הגנה מרחבית. לא 'צבא קטן וחכם' (שלא לדבר על צבא טיקטוק טיפש), ולא כמה ליצנים מעונבים שלמדו 'מדיניות ציבורית' באיזו קאקאדמיה מקומית שיסבירו לנו מדוע גבולות לא מוחזקים על ידי אזרחים, ומדוע יותר זול להביא חלב מפולין מאשר מנירים, ומדוע נגמ"ש צה"לי מדוגם אחד שווה יותר מכמה חתיארים במושב יכיני, אלא שרשרת ישובים שכל אחד מהם וכולם ביחד מהווים חומת מגן.
3. חוסן לאומי מושג על ידי שילוב של: A. דמוקרטיה פוליטית (זכויות וחובות, ח ו ב ו ת , חובות אזרח). B. דמוקרטיה חברתית (כלומר סוציאלדמוקרטיה, ומי שלא מבין מה זה, הנה זה בקיצור, בנוסחה מתמטית: 1 חלקי פורום קהלת בחזקת מינוס פקידי האוצר). C. דמוקרטיה תרבותית (כלומר חינוך חינם חובה לכל - כולל הליצנים שיושבים בבני ברק - מגיל אפס ועד יום לפני הכניסה לקבר).
ואחרי שיבין מה התנאים לבטחון (עומק אסטרטגי, הגנה מרחבית, דמוקרטיה מהותית), ימשיך וילמד כמה נושאים קריטיים: א. תולדות הציונות. ב. תולדות הסכסוך. ג. תולדות האסלאם. ד. תולדות המאה ה-20.
ג. התנחלויות - תנאי לקיום ולבטחון
כן, אין כאן טעות דפוס. כי היסטורית העובדה ברורה וחד משמעית: היכן שיהודים יושבים בצפיפות יש שגשוג, בטחון ושלום. נקודה. המסקנה ברורה. האופק: מפת 1919 - מהליטני, עד למסילה החיג'אזית ותיקון הגבול המלאכותי של 1906 בין הנגב לסיני.
לא מחר, לא מחרתיים, אבל זה האופק. לא פחות ולא יותר. נכתב מנקודת מבט של השמאל הקלאסי של הקבוץ המאוחד: שלום אמת מתבסס על חיי שגרה תקינים של כבוד ועזרה הדדית, כמו שמתנהל ממש ברגעים אלו באירופה.
היה רגע היסטורי קצר, הרגע בו יגאל אלון עמד במרכז התוויית האסטרטגיה הלאומית, בו יתכן היה להגיע לסוג של הסדרה מדינית תקינה יחסית מול ירדן. באותו הרגע ההתיישבות היהודית חייבת היתה לרסן עצמה לאזורים דלילים דמוגרפית ונחוצים בטחונית. כמו הבקעה למשל.
הרגע הזה חלף. כיום נכונים דבריו של בן-גוריון על הנגב, בפברואר 1948, פי כמה: "אם לא יהיה נגב, לא תהיה תל אביב". היום הנגב כולל גם את הנגב, גם את הגליל וגם את יהודה ושומרון.
ד. עלייה המונית - תנאי לעיבוי ההתיישבות היהודית
מה שמחזיר אותנו להסברה. מי שרוצה לעסוק בהסברה, ואחרי שהבין שעם עלובי הנפש בדרום-אמריקה ועם נטולי-המוסר באירופה אין על מה לדבר, שיסביר ליהודים בכל מקום בעולם שאם חשובה להם מדינת היהודים, כל זוג ידיים נחוץ, כל ראש, כל לב, כמו בשנות ה-50', ואולי הרבה יותר.
זכורה לי תנועת ההגחכה שביצעתי ביד ימין כאשר ב-1985 הסביר לי חבר מעין חרוד מאוחד שטבנקין צדק כשאמר ב-1971 שהסיכוי היחיד לעתידה של ישראל זו עלייה של מליון יהודים מברה"מ.
המגוחך הייתי אני, והחינוך המדיני שקיבלתי באותם הימים, שנות ה-80', השנים בהן הפכה מפלגת העבודה לשפחה חרופה של שלום-עכשיו וליצנים דומים אחרים. השיא היה באוסלו, אבל קדמה לאוסלו הפיכת 'גלות ישראל' ל'בית התפוצות'. תפוצות. כי אם כולנו תפוצות, בוסטון וויניפג ותל אביב, אז למה לא וויניפג.
ה. "השלום" עם מצרים, ירדן ו"הסכמי" אברהם
אלון צדק גם בעניין הזה. עם כל הכבוד למיתוס השלום, ויהודי ראוי לשמו לא יכול לוותר עליו, כי הוא בנפשו, בעולם הממשי בכלל ובזה המוכר לנו במזרח התיכון, זירת הפעולה של האשפה התרבותית האסלאמית-ערבית, עדיפים הסכמי ביניים על פני הסכמי "שלום".
הסכם ביניים כשמו כן הוא: הוא גם לא חייב כלום לועדת פרס נובל בשטוקהולם, והוא גם לא מחייב את הצדדים יותר ממה שיש בו, ובמזרח התיכון תמיד פחות ממה שיש בו. והגדרתו במישור הזמן - "ביניים" - עשויה דווקא לתת לו אורך חיים בלתי צפוי.
אבל להמשיך לפטפט על "שלום" עם מצרים, מדינה שאת הביוב שלה היא עדיין לא מצליחה להסדיר, ושבבירה המהוללת שלה יושב מוסד המכונה "אוניברסיטה", לא פחות, ש"חכמיה" מפיקים מה שמפיקים, ושבדו"ח ממר"י האחרון מסופר על עמדת התקשורת המצרית לגבי המלחמה הנוכחית, זה לא סתם לומר על רוק שהוא גשם, אלא לירוק על עצמך ולומר שזה ארל-גריי.
'הסכמי אברהם' והרחבתם עם סעודיה? אם ההרחבה הזו תלויה באופן בו נמהר לשכוח את הילדה בת ה-8 שטוב שנרצחה משנחטפה, אז תודה רבה. נוכל להמשיך ולומר את האמת: כל ההפרש בין חבורת המזוקנים הבורים לובשי השמלות בסעודיה לבין חבורה דומה לפני 120 שנה באותו המקום שכוח האל הוא כמה חביות נפט. חומר חשוב? נכון. אז מה? מבחינה מוסרית - ושלום הוא עניין מוסרי, והסעיף הזה עוסק בשלום - אז כלום.
כי אם לסעודיה יש - ולסעודיה יש - אינטרס דומה לזה שיש לישראל מול האשפה השיעית בטהרן, אז את זה יש לומר, בלי חגיגות, בלי טקסים, בלי שטוקהולם, בלי תסמונת שטוקהולם.
ו. "העולם" - מה יגיד "העולם"
כל עוד מבחינת "העולם" לבנון, קטאר ואיראן הן מדינות לגיטימיות, כאלו שמחליפים איתן שגרירים ודאחקות, אז "העולם" באמת לא ראוי להתייחסות רצינית, בוודאי לא מנקודת מבט תודעתית.
כמו בעניין "השלום" (הסעיף הקודם): יש זהות-איטנרסים נגיד עם הליצנים באירופה שממשיכים ללחוץ ידים לשגריר איראן? מעולה. זה מה שזה. לא יותר, לא פחות.
ולמה זה חשוב? כי הדיבור על "העולם" חוזר על עצמו בשיח הציבורי בישראל, והוא מככב ממש כרגע כשכוחותינו ערוכים מול עזה, ומשחקים שש-בש ומבשלים את הקפה השלישי כבר מהבוקר, בדרך לעוד יום של המתנה לשמוע מה יגיד "העולם".
ז. ערביי ישראל
כל שאפשר הוא לקוות שלא יקרה שום דבר שלילי. כי שום דבר חיובי לא צפוי גם הפעם, גם אחרי השבת ההיא. כן, פה ושם היו ביטויים מפתיעים של הזדהות כנה, אבל שורש העניין נותר בעינו: בדיוק כמו בחמאס ולפניו באש"ף ולפניו אצל המופתי, רוב ערביי ישראל ממשיכים לחשוב שאין דבר כזה עם יהודי, שכולנו כאן סוג של פולשים צלבנים, שאחמד טיבי צודק כשהוא אומר לאביגדור ליברמן שהוא הגיע לכאן במטוס.
והתקווה ששום דבר שלילי לא יקרה חייבת לבוא מצויידת באפוד, קפלסט, נשק דרוך ונצור, אצבע על ההדק וכמה שיותר מחסומים בכבישים הרלבנטיים. עם כל הכבוד לועדת אור.
ח. משהו חיובי לסיום
אין לנו ארץ אחרת, אין לנו ברירה, בהבנה מדינית לקינו - בהבנה מדינית נירפא.
יישר כוח אודי!!! בברכת 'בהבנה מדינית נירפא' ותקווה שנגיע להבנה זו במהרה בימינו. אמן.
השבמחק