אז מדוע יש אקדמאים ואינטלקטואלים בישראל שפשוט לא מסוגלים לגנות 'נטו' את הזוועות של חמאס, אלא להפך, החוכמולוגים ביניהם מקפידים להדגיש שהם "נגד כל אלימות"?

 כי מי שהפך את החובה לחפש את האמת (השליחות של האקדמיה), לזכות להפצת שקרים, כבר לא מסוגל לראות את הדברים כפי שהם.

ויותר ברור ממה שהיה בשבת השחורה לא יכול להיות. 

ומי שהפך את השקר לפרקטיקה השגרתית שלו כבר לא יכול להגמל. 

כיצד זה קרה? 

אחרי כ-50 שנה של הטפה אקדמית שיטתית לפיה האקדמאי והאינטלקטואל נמדדים ביכולתם להיות "ביקורתיים", וש"ביקורת" היא תמיד לומר את ההפך (אחרת אתה לא "ביקורתי"), ולומר את "ההפך" כולל גם המצאת ז'רגון או עיוותי שפה למיניהם, שהרי "המחשבה בוראת את המציאות" (עוד חוכמה "ביקורתית" מעמיקה ונפוצה), הרי שהתוצאה היא בלשונו של הנביא ישעיהו, שכבה שלמה של מדושני עונג, מפונקי וממומני ציבור, האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך.

אבל בשונה מהימים הרחוקים ההם של הנבואה, היום אנשי הרוח לא מדברים עם אלוהים אלא עם נימוקים וטיעונים, ואת תואר הנבואה הם מקבלים ממוסדות מכובדים ונישאים מעם. וכך, מדוקטרים ומפרופספרים מכל צד, הם ניגשים להפיץ את מרכולתם "הביקורתית" בכל פינה בעולם, או ליתר דיוק, בכל פינה בעולם בה יש מספיק כוח מדינתי אלים שמסוגל להבטיח את חופש הביטוי.

בארצות הברית האינטלקטואלים והאקדמאים הללו מבטלים עבר, מעוותים הווה, ממציאים מושגים שאומרים הכל ולא אומרים כלום, ומפיצים שנאת-מערב עמוקה בכלל, ושנאת גברים-לבנים בפרט, שני מאפיינים מובהקים של יהודים של ציונים ושל ישראלים, מה שמחייב את האינטלקטואל והאקדמאי בארה"ב לתמוך בכל אויבי ישראל.

ובישראל האינטלקטואלים והאקדמאים הללו פוזלים לארה"ב. רוחנית, ארגונית, כספית וכמובן לקראת שנת השבתון והרילוקיישון הבא עלינו לטובה במהרה בימינו אמן.

ומה שאצל כוהניהם באמריקה ובשלוחותיה במערב האחר - פריז, לונדון, גלזגו, דבלין ובואנוס איירס - הוא שנאת מערב על בסיס הצגת עוולות העבדות, הקולוניאליזם והשוביניזם, הנה אצלנו הכל מתנקז למהותה של מדינת ישראל.

ומכאן לרשימת מרכיבי 'האמת' "הביקורתית" של האינטלקטואלים והאקדמאים הנאורים שלנו:

הצידוק לישראל הוא השואה והשואה בלבד. ומכאן שאם ישראל עושה שואה לפלסטינים אין לה זכות קיום.

יש ניגוד מוחלט בין יהודית לדמוקרטית ולכן מי שרוצה להשתייך למחנה הנאור חייב לבחור 'דמוקרטית'.

כי מדינה יהודית היא מדינת הלכה וזה מה שרוצים כל הנאורים, המוכרים גם בשם 'ביביסטים'.

חוק השבות הוא חוק גזעני שאין לו אח ורע בעולם כולו. הגיע הזמן לבטלו בדרך להפיכת ישראל למדינת כלל אזרחיה.

הכיבוש משחית ובעזה על אחת כמה וכמה, כי בגדה המערבית יש 'רק' אפרטהייד, בעזה ממש 'גטו', לא סתם, אלא 'הגדול בעולם'.

לסכסוך אחראים לכל הפחות שני הצדדים, ובמקרה הישראלי מאז אי קיום התחייבויות ישראל באוסלו, ישראל היא סרבנית השלום, וכפי שסרבנות השלום לפני 1973 הביאה את חורבן יום כיפור, כך הסרבנות לפני 2023 הביאה את חורבן שמחת תורה. אז והיום ישראל - ובעיקר ההנהגה הימנית-סרבנית (כי גולדה היתה ימין קיצוני) - אחראית על ההרג והטבח.

ועל כל אלו יש להוסיף את מלאכתם של הגברים הלבנים הציוניים בדיכוי נשים (כידוע "אחת מכל שלוש" מותקפת), בדיכוי מזרחיים (כלכלית ותרבותית וכמובן הסחר בילדי תימן בלקן ושות'), בנישול ערבים-ישראלים (אפילו את יום האדמה הקדוש הצליחו להשתיק), בהתחממות כדור הארץ ובהרס האלמוגים בים האדום.

ספר משלי אמנם מציע לנו את הכלל ”אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ” , ”פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה”, אבל באותה נשימה הוא גם מורה לנו ”עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ”, ”פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו”.

אודה ואבוש. עד השבת השחורה נטיתי לקיים כמיטב יכולתי את הציווי הראשון. גם היום, אחרי השבת השחורה, אני משוכנע שאין שום טעם לענות לכסילי ברלין, ניו יורק, קאהיר ואיסטנבול כאיוולתם. אם אחרי זוועות חמאס הם ממשיכים לא להבין, שום דבר כבר לא יתקן את שכלם הפגום.

אבל בישראל לאינטלקטואלים ולאקדמאים הללו, יש קהל שומעים מקומי, חלקו עומד להיות כוח ההוראה בבתי הספר הציבוריים במדינת ישראל. ומשום כך, יש לענות כסילים כאיוולתם, פן ימשיכו להיות חכמים בעיני תלמידיהם (כי בעיני עצמם אין ולא יכולים להיות חכמים מהם. הם הרי, כאמור, "ביקורתיים", מש"ל).

ולכן, השומע ישמע והחודל יחדל:

הצידוק לישראל איננו השואה אלא זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. כמו הפולנים והמרוקאים.

ישראל לא עושה שואה לפלסטינים, וכפי שלמדנו מהמקרה של יפן וגרמניה, גם אחרי ששני עמים עשו שואה לאחרים, הם ממשיכים להנות מזכות קיום.

אין שום ניגוד בין יהודית לדמוקרטית. זהו מצב הצבירה בכל מדינת לאום. מבריטניה עד וייטנאם, מקוריאה ועד דנמרק.

מדינה יהודית היא מדינת לאום. חלק מאזרחיה מחוייבים לחלקים נבחרים בעיניהם של ההלכה. אין ישראלי אחד, ביביסט או אחר, שסבור שמדינה מודרנית יכולה להתבסס על ההלכה.

חוק השבות הוא חוק שכיח ומקובל באומות העולם. הוא נובע מהגדרת המדינה כמדינת עמה. כך גרמניה היא מדינת הלאום הגרמני, יוון מדינת הלאום היווני, וכן הלאה. 

אין מדינה מודרנית שאיננה מדינת כלל אזרחיה. זוהי ההגדרה של מדינה. גם צפון קוריאה היא מדינת אזרחיה. ההפרש בין דרום לצפון קוריאה הוא באופן בו מתייחסת כל מדינה לאזרחיה. רק שוטה, נוכל, שקרן או גזען יציג את הנעשה בישראל בתחום יחס המדינה לאזרחיה, לכל אזרחיה, במונחי צפון קוריאה.

הכיבוש איננו כיבוש, לא על פי המציאות ועוד פחות מכך על פי עקרונות המשפט הבינלאומי. אזור יהודה ושומרון הוא 'שטח במחלוקת'. 90 אחוז מהערבים המוכרים בשם 'פלסטינים' (בעיקר על ידי אחרים), לא רואים צורת חייל ישראלי.

אין אפרטהייד לא בגדה המערבית ואין גטו בעזה. אחרת איך אפשר היה לבנות עיר שלמה של רוצחים ואנסים מתחת לאדמה.

לסכסוך אחראי צד אחד וצד אחד בלבד: הצד הערבי שמ-1920 מסרב להכיר בזכות קיומו של עם יהודי, קל וחומר בזכות ההגדרה העצמית שלו בארץ ישראל, ולו בחלק שלה.

האחריות היחידה של היהודים לסכסוך הוא עצם התעקשותם לשמור על זהותם. לא פלא שאותם אינטלקטואלים, המצויידים בעיתון לאנשים חושבים, ואותם אקדמאים הנשענים על כספי ציבור, קוראים בכל צורה - במאמרי מערכת, בשיעורי מבוא להיסטוריה של המזה"ת, בספרים שמתורגמים לעשרות שפות - לביטול קיומו של עם יהודי, אם באמצעות 'ניאו-כנעניות', אם דרך גרסאות כאלו ואחרות של חזונו הנשגב של ג'ון לנון, המבחן האולטימטיבי לנאורות "ביקורתית"

לפני 1973 לא עמדה שום הצעת שלום על הפרק. סאדאת היה נחוש להביא מלחמה על ישראל, וזה מה שקרה ביום כיפור 1973.

לחמאס יש תכנית שלום ברורה: איסלאמיזציה של כל המרחב הערבי, במסגרתו יהיה מקום גם ליהודים תחת חסות. אין ספק שהאינטלקטואלים והאקדמאים שלנו ישמחו לחיות תחת שלטון כזה, כי לשיטתם עבור שלום יש לעשות הכל, או כמאמר נביאם המזוקן התורן: להפוך כל אבן.

ואת ענייני "דיכוי הנשים", השקרים על "אחת מכל שלוש", עלילת "דיכוי המזרחיים", תועבת השקר אודות ילדי תימן בלקן ושות'), אגדת "נישול הערבים", ופיטפוטי "התחממות כדור הארץ" נותיר לפעם אחרת.

אכן, את יש לעשות הכל כדי לשמור על האלמוגים בים האדום.

ואת כל זה סיכם אחד משה בריל, יהודי אלמוני שנולד ב-1910 למשפחה חרדית, הלך לעולמו ב-1943, ובין לבין הספיק לקבל תואר ד"ר לחינוך בניו יורק, וכשחזר ארצה עסק בין השאר בחקר פרויד, שלוש עובדות (נולד ומת חרדי, דוקטור ראוי לשמו, חרדי שעוסק בפרויד) לא שגרתיות בפני עצמן, שעמדו ברקע ספר שכתב על פרויד בסוף שנות ה-30', ובין השאר מופיע בו הקטע הבא:

האמנות, הפילוסופיה והדת הן שלוש דרכים, זולת המדע, להבנת העולם ולתפישת האמת בהויה. למעשה הרי אלה שלושת יריביו של המדע. אבל לפעמים נעשים נסיונות להשלים בינם לבין המדע באחת משתי הטענות: 

ראשית, שהמדע הוא תחום של פעולת־רוח אנושית, ואילו האחרות–תחומים אחרים, החשובים על־כל־פנים כמותו, ואין לו למדע זכות להתערב בעסקיהן; 

שנית, שהאמנות, הפילוסופיה, הדת והמדע משלימות אישה את רעותה, ובעזרתם כולם ניתנת האמת להיתפס בשלימותה. 

על זאת משיב פרויד: 

אמת, "השקפה כזאת מוחזקת כאצילה, סבלנית, מקיפה ובת־חורין ממשפטים קדומים צרי־לב. לצערנו, אין לה כוח־קיום; בה גנוזים כל המזיקים שבהשקפת־עולם לא־מדעית לחלוטין, ולמעשה היא דומה אליה. אבל זוהי דרכה של אמת, שאינה יכולה להיות סבלנית ואינה נותנת מקום לשום פשרות וצמצומים, וזהו דרכו של מחקר, שהוא רואה את כל תחומי הפעולה האנושית כשלו, והוא מחייב לאחוז באיזמל הבקורת האכזרית בשעה שכוח אחר רוצה ליטול חלק מזה".

במלים אחרות, כל אותם "מדענים" מדוקטרים במוסדות אקדמיים בישראל, שלא מסוגלים לומר בפשטות כי מעשי חמאס בשבת השחורה בלתי ניתן להצדיקם ובלתי ניתן להקדים או לאחר להם 'אבל', ו'תראה, אתה חייב להבין' ו'לכל מטבע יש שני צדדים' ו'כולנו מגנים אלימות' ושאר טיפשויות נבובות ורקובות שמעידות על האומר ולא על המציאות, ובכן, כל אותם "אנשי אקדמיה", במונחיו של פרויד, הם אלו שעומדים כנגד המדע בשם "פעולת הרוח" שלהם, שהיא לא הרבה יותר מפעולת המעי הגס, ועוד פחות מכך, כי ממה שיוצא מהמעי הגס אפשר עדיין לעשות שימוש מועיל לטובת חיזוק הצמחים בגינה.

ובמונחיו של פרויד , אותם "אקדמאים מכילים" המחזיקים מעצמם ללא ספק כבעלי רוח אצילה, סבלנית, מקיפה ובת־חורין ממשפטים קדומים צרי־לב, למעשה אינם אלא עלובי נפש שבפועל מעודדים רצח, אונס וזוועות, כל זאת תחת המחסה הנעים והנוח של מדינה שפועלת למעשה בניגוד גמור לשיטתם "המכילה", ובזכות כך מאפשרת להם - וליקיריהם - מגן מפני אותן זוועות, שהם, 'אקס-קתדרה' ועל גבי עצומות ושאר ירקות, נותנים להם לגיטימציה "אקדמית".