מראש אומר כי אין לי שום כוונה להציג כאן נוסחת פלא שתביא לסיומה את
הפרשה הבלתי נגמרת הזו, שאפילו הגדרתה מחייבת אותי לעשות שימוש במושג האמורפי:
'זהות'. רק אדם תמים – ואישית לא יצא לי להכיר אפילו אחד כזה ובלבד שהוא בן 15
ומעלה – באמת חושב שמדובר בסוגייה 'פילוסופית' ו'טהורה', כלומר כזו העשוייה למצוא
פתרון 'אובייקטיבי' או 'מדעי'. במלים אחרות, ברור לכל מי שעיניו בראשו שהעתירה שביקשה לאפשר לאזרחי ישראלים להגדיר עצמם כבעלי לאומיות 'ישראלית', היא פוליטית. לאו דווקא במובן המפלגתי אבל בהחלט במובנים האחרים, הרחבים יותר,
של המושג 'פוליטי'. די להביט ברשימת העותרים שהצטרפו לפרופ' עוזי אורנן בבקשה לשנות
את רישום לאומיותם מ'יהודי' ל'ישראלי' על מנת להתרשם מכך, כמו גם מזהותם של תומכיה או מבקריה.
אמנם כתבתי זאת במקומות אחרים, אבל נשוב כאן למען הסר ספק: מבחינתי לא
רק שלמושג 'פוליטיקה' אין רק קונוטציות שליליות, אלא שגם אם הפוליטיקה מאוסה
בצורתה ובתכניה, היא פעילות מרכזית בהוויה האנושית המודרנית בכלל ובזו הדמוקרטית
בפרט. ומדוע? כי דמוקרטיה מניחה פלורליזם, ופלורליזם פירושו שלכל אחד מאיתנו יש
תפיסות שונות של המציאות כפי שהיא (ההווה) וכפי שהיא אמורה להיות (העתיד). ומכאן
ברור מדוע כל מי שמעוניין בעתיד שונה כי הוא איננו מרוצה מההווה, נזקק לעבר.
כך או כך, ברור שאם כל אחד מאיתנו רוצה דברים מעט שונים מזולתו, אין
לו ברירה אלא לנקוט בפוליטיקה על מנת להשיגם. כך בענייני מדרגות המס, חלוקת המים
בין ישראל לרשות הפלסטינית, שכר מרצים במכללות לחינוך וכן, גם בענייני זהות. ואחרי
שהבנו שאין ולא יתכן פתרון שיניח את דעתם של כולם או אפילו של רובם, אפשר לגשת
לכמה נסיונות של קודמינו לרבע את המעגל. נסתפק בשימוש במושגים 'איזארליטה'
ו'היברוז', ובעוד מושג אחד: 'קונפסיה'
ובכן, ב-1860 קם לו בצרפת ארגון המוכר לתלמידי ישראל בשמו העברי
המכובס, 'כל ישראל חברים', או בקיצור 'כי"ח'. אלא שהכביסה הצחורה הזו מסתירה
את עומק משמעותו של המושג אשר שימש את מקימי הארגון החשוב הזה, שבצרפתית נקרא
'אליאנס איזראליט אוניברסל'. בניגוד לגרסא העברית הסתמית, כל מילה בשם הצרפתי
משמעותית: 'אליאנס' - כלומר ברית של אנשים המחוייבים לפעולה (במקרה הזה פרוגרסיבית
במהותה שכן מקימי הארגון הציבו שתי מטרות לפניהם: א. לשפר את היהודים – לשפר,
בלי מרכאות של הקטנה פוסט-קולוניאלית מזוייפת – באמצעות מערכת חינוך. ב. להגן
על היהודים במקרים שהם ירדפו ככאלו: כיהודים); איזראליט – כלומר 'יהודי' אבל בלי
לנקוט בשם המפורש 'ז'ואיפ', שנשא עימו את כל מטעני העויינות הנוצרית-יהודית מהעבר
הקרוב. זאת ועוד: מחויבותו של הארגון לפעול למען 'ז'ואיפים' במקומות אחרים באה
לרמוז גם להם שהגיע זמנם להגדיר עצמם כ'איזראליטים' (שימו לב שוב למטרת החינוך
במגמה של שיפור בלי מרכאות פוסט-מודרניסטיות אוויליות); ו'אוניברסל' – גם
כי המסרים החינוכיים והדיפלומטיים נשענו על מיטב המסורת הפרוגרסיבית של ההשכלה, אך
גם כדי להתמודד עם צרפתים קנטרנים שעלולים יהיו (ואכן קנטרנים כאלו היו גם היו)
לסנוט ביהודים ש-70 שנה אחרי האמנציפציה הנה הם שוב מתארגנים באופן בדלני.
לפני כעשרים שנה זכיתי לכהן במשך שנתיים כשליח לקהילת קורדובה שבצפון
ארגנטינה. משרד העלייה אשר שימש אותי ואת קודמי כמובן, היה ממוקם במתחם של הקהילה
שכלל כמובן בית כנסת יפה מאד ובית ספר תיכון. וכיצד קראו למרכז היהודי הזה?
'סנטרו-אוניון-יסראליטה'. למרות שמדינת ישראל כבר היתה קיימת כשהוקם המרכז הזה,
ולמרות נטייתם הציונית המובהקת של רוב אם לא כל אנשי הקהילה החביבה הזו, למילה
'איסראליטה' יש את המשמעות 'הצרפתית' הנזכרת, כלומר יש להבינה כמושג שמטרתו מצד
אחד לומר בפה מלא "אנחנו יהודים", אך באותה נשימה להוסיף ולהזכיר
"אנו יהודי האמנציפציה" כלומר ארגנטינים נאמנים בעלי 'זהות יהודית'.
אבל איזו מין 'זהות יהודית'? כאן בא לעזרתנו המושג 'קונפסיה'
שמשמעותו-הוראתו מקביל בערך למושג 'תיאולוגיה' או 'עיקרי אמונה' או כל הגדרה דומה
אחרת. ומה החידוש תגידו? והרי כל מושג 'דתי' נוגע ב'תיאולוגיה' וב'עיקרי אמונה'?
ובכן, זהו בדיוק. שלא. במקרה של היהודים בכל אופן. שהרי אותם יהודים שהחל בסוף
המאה ה-18 ולאורך כל המאה ה-19 וגם בימינו כמובן, רואים עצמם כארגנטינים או קנדים
או אוסטרלים או אנגלים או יאנקים נאמנים, אך גם כיהודים כלומר כ'איזראליטים',
ביקשו לממש את 'איזראליוטם' החדשה באופן כזה (רפורמי וקונסרבטיבי) או אחר (ניאו-אורתודוכסי)
ולשם כך נזקקו למערכת חדשה של 'אמונות ודעות' (כלומר: קונפסיה) שמטרתה להסביר את
היהדות חסרת התקדים הזו (כן, גם הניאו-אורתודוכסית וגם החרדית עונה על ההגדרה הזו:
חסרת תקדים) גם לסביבתם וגם לעצמם. אם כך תפקידה של ה'קונפסיה' היה לתת פשר 'דתי'
למהפך שעברו היהודים: 'היהדות' המסורתית נבנתה על הפרדה שיטתית ומטריאלית בין
יהודי לסביבתו; אלא שמאז 1776\1789 היהודי (כמו כל שכניו) הוא אזרח; ומכאן שאין
אלא להגדיר מחדש את יהודיותו של היהודי (הרוצה להמשיך להיות יהודי והרי היו רבים
שויתרו על זהותם היהודית!). והתוצאה: פחות הלכות, פחות טקסים, פחות היבדלות, או
באופן חיובי: יותר התקרבות, יותר דמיון, יותר מכנים משותפים (עוגב, תפילה בשפת
המקום וכן הלאה). אז מה בכל זאת יבדיל בין 'האיזראליט' לנוצרי (ולא חלילה 'גוי'!!!)?
האמונה, כלומר הקונפסיה (או בגרסא אחרת: persuasion).
לבסוף, 'היברוז'. בשלב מסויים, לפחות בארה"ב, תפס מושג זה את
מקומו של 'האיזראליט'. אדרבא: המושג הזה הגיע לא פעם בצירוף המביך בימינו: 'די
היברו רייס'. כלומר 'הגזע היהודי'. כן, צריך מנה ידועה של אומץ על מנת להבין את
הצירוף המשונה הזה, משימה שניתן לבצע רק באמצעות דילוג תודעתי אל מעבר לימים
האפלים של תורת הגזע בכלל ותורת הגזע הנאצית בפרט (אף פעם לא מיותר להזכיר שלא
מדובר במושגים נרדפים!!!! די אם נזכיר כי גם אחד העם וגם ארתור רופין – כל אחד
בדרכו – אחזו בתורת הגזע!). 'היברו' היה המושג ששימש את האמריקנים אפילו באופן
רשמי, כאשר עד לתקופה מסויימת הם ספרו את מספר 'ההיברוז' שנכנסו לארה"ב
בתקופת 'ההגירה הגדולה'. כמו במקרה של 'האיזראליט', גם כאן מדובר במושג שמצד אחד
מודה שיש חיה כזו – 'עם יהודי' או 'קבוצת אנשים המזדהים כקרובים זה לזה והקוראים
לעצמם 'יהודים' – ומצד שני מנסה לקבור או לפחות להשכיח את היחסים העכורים שעד לא
מזמן היו לבני הקבוצה הזו (או 'הגזע' בלשון של חלק מהשיח במאה ה-19) עם זולתם.
הערה חשובה אחרונה בעניין 'היברוז' ו'איזראליטים'. המושג 'היברוז'
למיטב ידיעתי לא קיים כבר. לפני כשלושים שנה יצא לי לשמוע גיבור של סדרת טלוויזיה
('חשיפה לצפון') נוקט בו. הדבר מעיד על אינטליגנציה גבוהה של התסריטאי, ששם בפיו
של אסטרונאוט טקסני בגמלאות (שגם זכה להזדווג עם הבלונדינית המרהיבה של הסדרה)
מושג ארכאי העולה בקנה אחד עם שמרנותו המעצבנת. מדובר בפרק בו המשימה היא להשיג לרופא הנודניק ששכחתי את שמו 'עשרה היברוז' כדי שיוכל לעשות מניין של אבל לזכר דודו שמת בניו יורק הרחוקה. אבל כאמור מאז לא יצא לי להתקל במושג הזה כלל וכלל. 'איזראליטי' לעומת זאת
משמש כאמור את הקהילה היהודית בקורדובה אבל לא רק אותה כמובן. בכל אופן חשוב לציין
שבימינו – אולי בזכות מדינת ישראל, אולי בשל השואה, אולי גם וגם ואולי מעוד סיבות
שלא זה המקום לעמוד עליהן – השימוש במילה 'יהודי' רווח למדי גם אצל יהודים.
האם יצאנו חכמים יותר מהעיון ההיסטורי הזה? קרוב לוודאי שלא ממש. אבל
אולי בכל זאת דבר אחד ניתן ללמוד מהעבר: למושגים המשמשים אותנו להגדרתנו העצמית,
יש תפקיד חשוב – לא מכריע אבל חשוב – באופן בוא אנו מבינים או רוצים להבין את
התנהלותנו בעולם הזה. האופי הנאיבי לא פעם של הכרעותיהם 'הזהותיות' של יהודי האמנציפציה
במאה ה-19, אסור שישכיח מאיתנו את העניין החשוב באמת שגם הציונות הבינה אותו מרגע
הופעתה: לא עוד בדלנות יהודית 'לעומתית'. בעולם שרוצה להיות פרוגרסיבי וסובלני
ומתקדם ומשגשג, יש מקום לזהויות נבדלות כמובן (פינים ויפנים וטג'יקים ואזארים) אבל
על כל קבוצה פרטיקולארית לטפח תודעת שייכות כלל-אנושית.
זו למיטב הבנתי גם המוטיבציה שעמדה ברקע העתירה המשונה של עוזי אורנן
וחבורתו. ככל הנראה הם אינם רוצים להקרא 'יהודים' בגלל זיהוי הלאומיות היהודית עם יהודים
כמו אנשי 'תג מחיר' או קבוצות רחבות בהרבה שמנהיגיהן קוראים במפורש לגט כריתות עם
ערכי תנועת ההשכלה (מתינות, שגשוג, שלום, דמוקרטיה, סולידריות כלל-אנושית).
אז מדוע מדובר בעתירה 'משונה'? כי עצם ההליכה לבג"צ מעידה על
המימד המתריס המאפיין את מה שאלחנן יקירה הגדיר כ'קהילת הטרוניה'. ממה נפשם של
אורנן ושות'? גם אם היו זוכים להכניס את המושג 'לאום ישראלי' לרשימת 137 הלאומים
המוכרים על ידי משרד הפנים, הכרעה משפטית זו לא היתה משנה ולא כלום בשדה החברתי
והתרבותי שהוא הוא השדה המטריד את מנוחתם של אישים כמו אורי אבנרי ושולמית אלוני
שהצטרפו אף הם לעתירה.
אגב, המספר הנקוב - 137 לאומים הרשומים כלאומים מוכרים על ידי משרד הפנים הישראלי - הוא לא בדיחה ולא מספר סמלי! זה המספר האמיתי שמופיע בעתירה!! פשוט חפשו בקונטרולF את המספר 137 ותיראו בעצמכם. כן, גם אני לא האמנתי.
הדרך הנכונה היא להמשיך ולהיאבק על תכניו של המושג 'לאום יהודי'. צעד
ראשון והכרחי – וגם קל מאד מבחינה עניינית באשר מדובר בעובדות – הוא להזכיר שמייסדי
הציונות לא התכוונו ל'דת' יהודית אלא ל'לאומיות' יהודית. את הפרוייקט שלהם הם
כיוונו לטובת שיפור מצבם של היהודים, תהיה אמונתם ותפיסת עולמם אשר תהיה. אכן כן, 'הלאומיות'
היא מושג שארנסט גלנר אמר עליו שהוא מקרה נדיר של תיאוריה חלשה ופרקטיקה חזקה. וכפי
שכולנו יודעים, גם אם קשה להגדיר את 'הלאומיות' היהודית (או הפלסטינית) הנה עובדה
שהיו ועדיין יש בה כוחות עוקרי הרים. לא בית המשפט יושיע אותה, אלא היהודים. רצוי יהודים
בעלי תודעה היסטורית מפותחת.