יום שלישי, 9 בנובמבר 2021

התתכן חילוניות על דרך החיוב? במלה אחת: כן. בשתי מלים: למה לא.

 



חילוני הוא אדם המאמין באמונה שלמה בתמונת העולם הנוצרת וכל הזמן מתחדשת ומתרחבת על ידי הישגי המדע על כל ענפיו.

חילוני הוא אדם המאמין באמונה שלמה בתיאוריה האולטימטיבית נכון לעכשיו, המחזיקה מעמד כנגד כל סוגי מבקריה ושכמובן זכתה לפיתוחים ולאישושים בתחומים שהיא לא יכולה היתה לכסות כי הידע בתקופתה כמו גם הטכניקה לא היו בנמצא, הלא היא תיאוריית האבולוציה של דארווין, שבניגוד למה שאמרו עליה פנדמנטליסטים למיניהם וצרי מוח כבר אז ומאז, איננה טוענת שמוצא האדם הוא מהקוף, אלא שכל החיים על פני כדור הארץ התפתחו באופן אבולוציוני.

וחלק מהאבולוציה של האדם היא בתחום המכונה 'תרבות' או 'תודעה' או 'זהות' או 'משמעות', וכל אלו קיבלו ביטוי כזה או אחר, אחד מהם הוא הביטוי המוכר בשם 'יהודי' או 'עברי' או קשור למושגים כמו 'תורה' וכל מה שהשתלשל ממנה במשך הדורות עד ימינו אנו.

ומכאן שחילוניותי היהודית היא שילוב של היותי אדם שהתפתח בתהליך האבולוציוני הביולוגי ברבע מליון השנים האחרונות שתרבותו היא 'יהודית' כפי שהתפתחה ב-3500 השנים האחרונות.

כיהודי חילוני אני מרגיש חופשי לחלוטין לדון למשל באופן המיוחד בו בראה התרבות הזו, תרבות אנושית אחת מרבות מאד (כ-8000 נכון לעכשיו, העושות שימוש בכ-7400 שפות), את מושג האלוהים.

כחילוני למדתי למשל מהגדול קאסוטו (משה) שהפסוק 'בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ', או פסוק כמו זה המופיע בספר ישעיהו 'בורא אור ויוצר חושך', מבטאים ביקורת חריפה של מה שניתן לכנות לצורך הדיון בשם הלא מדוייק מבחינה היסטורית 'היהודים הראשונים', שהתקוממו כנגד תפיסת עולם רווחת בעולם בו הם חיו, מסופוטמיה, לפיה העולם בנוי ממאבק תמידי בין כוחות אור לכוחות חושך, בין טוב לרע מבלי שהטוב עדיף על הרע אלא בכוחו ולהפך.

במקום זאת הציעו 'היהודים הראשונים' תמונת עולם לפיה יש בורא עולם העומד מעל לטוב ולרע ולכן קובע נקודת ייחוס הן למוסר של טבע והן למוסר של אדם.

המצאת האלוהים המסויים הזה על ידי היהודים - ואם זה לא ברור, בני אדם בראו את אלוהים ולא להפך, וכך חושב חילוני, וזו עוד הדגמה שלא על דרך השלילה - היא בסיס בסיסי הבסיסים של התרבות היהודית ב3500 השנים האחרונות.

הרעיון הזה, רעיון יסוד בתפיסה החילונית, שהאדם ברא את אלוהים (ואם זה לא ברור בני אדם שונים בראו תפיסות שונות ומנוגדות של אלוהים), הוא גם נקודת ייחוס לויכוח שאני יכול לנהל בבטחון מלא כחילוני, כנגד זרמים או כתות ואף מוטציות ביהדות, שלמרות שהם רואים עצמם ונתפסים על ידי בורים ועמי ארצות כהמשך היהדות 'האותנטית' וכמבטאיה האולטימטיביים, הם למעשה לא יהודים מהבחינה המרכזית והקובעת הזו.

וכל אלו דוגמיות קטנות לעולם שלם של אמונה חילונית המתקיימת ומתממשת במושגים יהודיים. עולם הרעיונות שחלקו הקטן מכונס במעט הספרים שעומדים דומם כאן לצידי, עצום בהיקפו ועשיר באפשרויותיו.

יום ראשון, 7 בנובמבר 2021

על דמוקרטיה - מה היא כן ומה היא לא - על מדע, על ההתחממות הגלובלית ועל העמימות הגרעינית של ישראל (וד"ש לאורי הייטנר ולאדם רז) ותודה לניר שביב

 


אחד מניזקי הצלחת השיטה הדמוקרטית - ולמען הסר ספק אני חסיד גדול מאד שלה, אולי יותר מכפי שמגיע לה, אבל רק אולי, כי כהיסטוריון אני תמיד משווה אותה לחלופות שהן גרועות פי כמה - היא ההשטחה שלה לכל תחום בחיים, גם באלו שהפרקטיקה המוכרת ביותר שלה (כמה כמה, מי ניצח) פשוט לא רלבנטית לגביהם.

למשל, הוחלט שקורס מסויים מתנהל במקום מסויים משיקולים מסויימים. באי הקורס שידעו שהקורס יתקיים במקום המסויים ההוא, חלקם בכל אופן, רואים במקום המסויים יותר מדי בעיות. השומר בשער נודניק, אסור להכניס קפה לכתה וכדומה. והנה באה 'הדמוקרטיה' לעזרתם. "בואו נצביע על זה. הרוב קובע". לא. לא הרוב קובע אלא מי שאחראי על הקורס קובע, הוא ולא אחר. ולא, הוא לא דיקטטור, כי את תפקידו כמנהל הקורס הוא קיבל באופן דמוקרטי משלוחה אחרת שלה, דרך למשל מנכ"ל משרדו שנבחר על ידי השר שהוא חלק מממשלה שקיבלה את אמון הכנסת שנציגיה נבחרו באופן דמוקרטי. מסובך? חכו, זו רק ההתחלה.

דוגמא חשוב בהרבה: 97 אחוז מהמדענים, כך יספרו לכם 99 אחוז מהאנשים שמדקלמים את טענת 97 אחוז המדענים, משוכנעים מעל לכל ספק שהאדם אחראי להתחממות הגלובלית ושאם בלה בלה בלה וכן הלאה, 'חלון ההזדמנויות' בלה בלה וכן הלאה, אל גור והילדה ההיא מאיפה שהוא באירופה, וכן הלאה.

ובכן, מדע לא נשען על דמוקרטיה אלא על עובדות ועל הקשרן ועל הפרשנות הסבירה ביותר לשילוב בין עובדות להקשרן ועל התייחסות עניינית של מי שלא השתכנע מהפרשנות הנשענת על העובדות ועל הקשרן ועל נימוקי הפרשנות ומציע בהתאם פרשנות אחרת המנומקת טוב יותר ומסבירה את העובדות ואת הקשרן באופן מנומק היטב ואז בא שלב ההפרכה או האישוש.

לשאלה כמה-כמה אין שום תפקיד בעניין הזה. בקישור הזה הרצאתו של פרופ' ניר שביב, "אחד מה-3 אחוז" כפי שהוא מדבר באירוניה מרירה על היחס לו הוא זוכה ממה שמכונה 'קהילת המדענים' כשמדובר או אמור היה להיות מדובר לא ב'קהילה' - מושג דביק ומיותר בהקשר הזה - אלא ב'שותפיו למעשה המדעי'. אלו שאין להם זמן מוזמנים לזנק ישירות לדקות ה24, 54 ו64.

אבל אלו שאפילו את זה אין להם זמן לעשות מוזמנים לרשום לפניהם את עיקרי הויכוח בין ה-97 לבין ה-3: א. עד כמה רגיש האקלים שלנו לשינויים? ב. האם יש גורמים נוספים חוץ מפעילות האדם להתחממות הגלובלית.

הנה התשובות, ממש בקיצור, התשובות המדעיות אם זה לא ברור, אני לא בתחום, אני רק מנסה להקפיד להבין מה זה מדע ומה זה לא.

התשובה על שאלה א': 1.5-2 מעלות לכל היותר ולא 1.5-4.5 כפי שקבעה ועדה (ועדה!!!!) פדרלית בשנת 1979. ועדה - ועדה!!!!! - קובעת עקרון מדעי. ועדה. ומאז כל ה97 מדקלמים את ההבל הזה ומייצרים משהו שלא הכרתי אבל נשמע נהדר ומדוייק ומתאים לאינספור מחקרים, כלומר ''''מחקרים'''' באקדמיה: GIGO, גרבג' אין גרבג' אאוט. כלומר מייצרים אלגוריתמים שנקודת המוצא שלהם היא שקר ומזינים את האלגוריתם בנתונים והתוצאה היא שקר. או בנימוסית: מזינים אותם בזבל (גרבג') ומקבלים זבל (גרבג').

את התשובה השנונה אם כי המתבקשת על שאלה ב', ניסח באופן שנון ניר שביב: ברור כשמש שיש גורם נוסף המשפיע על ההתחממות הגלובלית: השמש. אמנם באופן עקיף (רוח השמש משנה את עוצמתה ומסיטה מאזור כדור הארץ חלקיקים קוסמיים הדרושים להתעבות הדרושה לעננות המשפיעה על התחממות כדור הארץ, חלקיקים קוסמיים שמקורם בסופר-נובות, כוכבי על מתפוצצים).

כל אחד מה-97 (וברור שלא מדובר ב-97) שאיננו מתייחס ישירות לכל מה שהמדען הראוי לשמו ניר שביב מביא כהוכחות וכן הלאה כחלק מהתהליך המדעי לגבי סעיפים א' ו-ב' הוא או בור, או שקרן או טיפש. אין שום אפשרות אחרת. והחטא הגדול ביותר בהקשר הזה הוא ביטול טיעוניו של ניר שביב באמצעות הטיעון המוטעה לחלוטין בהקשר הזה: מיליון פלייז קאנט בי וורונג - איט שיט.

מה שמעביר אותנו - ותודה שאתם עדיין כאן - לנושא הבא: החיסונים. הנה לנו כאן מקרה הפוך בו ה-3 אחוז הם מתנגדי החיסונים אבל הם טועים לעומת 97 תומכי חיסונים שהם צודקים. אבל ה-97 לא צודקים כי הם 97 אלא כי הם צודקים. הם צודקים כי הם מבינים - או לפחות ככה הייתי רוצה לחשוב על 0.97 אחוז מה-97 - מה זה חיסון בכלל, ומה זה רפואה מודרנית, ואיך מגיעים להחלטה שאפשר לחסן גיל כזה ואחר, ומדוע חיסון שלישי יכול להועיל, ומדוע רק אם כולם יתחסנו (או לפחות 97 אחוז), המגיפה המעיקה הזו תגיעה לקיצה (עד המגיפה הבאה שבהכרח תגיע כי ככה פועל הטבע וגם את זה למדנו מהמדע).

דוגמא אחרונה וחזל"ש. אדם רז, היסטוריון מעולה במיוחד אבל לא כזה שהשקפותיו האישיות לא משפיעות על שיקול דעתו, ואוי ואבוי אם זה היה אחרת, אפילו שלדון מהמפץ הגדול מדי פעם מגלה סימני חיים, ומדובר הרי בדמות בדיונית, פרסם בסופ"ש האחרון מאמר ארוך אודות האופן המתוחכם בו נתניהו למעשה מקדם את היעד המקורי של אדריכלי הגרעין הישראלי (בן גוריון, משה דיין ושמעון פרס), והוא להפוך את ישראל למעצמה גרעינית גלויה.

תקציר הפרקים הקודמים: 1. על פי מקורות זרים יש בידי ישראל יכולות גרעיניות צבאיות משוכללות הכוללות יכולת שיגור נשק גרעיני מטילים, מטוסים וצוללות. 2. מאז ה-10 במרץ 1965 מדיניותה הרשמית של ישראל בעניין - מדיניות שנחתמה מול האמריקנים בהסכם סודי ביותר שלפני כמה שנים הפך לנחלת הציבור ופורסם במלואו על ידי גנזך המדינה (משפט זה מיועד לאותו בחור היסטרי במל"מ התוהה כרגע האם עליו לשלוח חוליית חיסול לביתי שהרי אני מגלה בציבור סודות מדינה. לך שתה עוד קפה חבריקו, נשבע לך גנזך המדינה פרסם את המסמך, יש לי אותו אם אתה רוצה עותק דיגיטלי) - נקראת 'עמימות'. על פי עקרון זה ישראל לא תהיה המדינה הראשונה להכניס נשק גרעיני לאזור הישראלי-ערבי (וכמובן לא תעשה עוד צעדים מבטלי עמימות כמו פיצוץ גרעיני רשמי, הכרזה על הנשק הגרעיני כחלק מהמערך האסטרטגי הבטחוני ועוד משהו שאני לא זוכר).

במאמרו בהשארץ בסופ"ש האחרון, כתב אדם רז על האופן המתוחכם בו ניסה נתניהו לקדם את מה שנכשלו בו קודמיו - בן גוריון, דיין ופרס - כלומר לבטל את העמימות הגרעינית. מאמרו מעורר התנגדות ועל פי מקורות זרים גם גיחוך או לעומת זאת פיהוק.

למה פיהוק? כי הוא ארוך ומורכב ומלא טיעונים פרשניים מורכבים ביותר שהמוטיב המרכזי שלהם הוא 'הפוך על הפוך'. לדוגמא: כשנתניהו רץ לקונגרס לספר לחבר'ה שיש מדינה בשם איראן שרוצה לפתח נשק גרעיני, הוא למעשה עוזר בכך לאיראנים לפתח נשק גרעיני. למה? מסובך ואולי מעלה פיהוק. דוגמא אחרת: זוכרים את נתניהו עם ארון המסמכים מספר לחבר'ה - הפעם בעברית - על הגילוי המדהים (באמת) של המוסד? סיים-סיים. עד כאן למה פיהוק.

למה גיחוך? אורי הייטנר למשל משלב את הטענה של אדם רז במסכת רחבה יותר שמוכרת בשם 'תורת המחנות' לפיה - כך מתאר זאת הייטנר - העולם בנוי ממאבק תמידי בין כוחות האור (ההון היצרני) לכוחות השחור (ההון הפיננסי) וכל המנהיגים וכל הכוחות וכל הגורמים מסודרים בזוגות מניכאיים אלו מול אלו. ועוד טוענת התיאוריה, ועל כך יסכימו גם מפתחיה, בוודאי אדם רז, שלשאלת הגרעין תפקיד חשוב. אז למה גיחוך? כי זה באמת נשמע מגוחך ובוודאי באופן בו הייטנר מציג את התיאוריה הפרשנית הזו לגבי מקרים כמו הרצל מול רוטשילד או חמור מכך, היטלר כשותף בפועל של בן גוריון, צ'רצ'יל, רוזוולט וסטאלין. אכן מגוחך.

שעל כך יסכימו מן הסתם 97 אחוז אם לא יותר, כי מילא על בן גוריון אפשר לומר הכל, ומי זוכר את הרצל וכולם הרי רוצים להיות רוטשילד, אבל ששימון פרס יצא מלוכלך מההיסטוריה כשמדובר באיש ספר שרמנטי כוכב העל של הסוציאלדמוקרטיה העולמית מי שהציל את כלכלת ישראל ב1985 הוציא אותנו מלבנון והשלים ברגע האחרון עם רבין בדרך לפרס נובל לשלום שהיה באמת באמת פרוייקט חייו וזו מורשתו לנו ולכל מבקרי מרכז פרס לשלום מהדוגמנית נעמי קמפבל ועד לכדורגלן ליאו מסי? באמת מגוחך. עם שימון נמצאים 101 אחוז מהציבור (שהרי אני לא חלק ממנו).

אז זהו, שלא 97 אחוז הם טיעון רלבנטי גם כאן, וגם לא היכולת להגחיך טיעון היסטורי כזה או אחר, ובוודאי שלא שמו הגדול של מי שרקח את 'תורת המחנות' הוא הטיעון וגם לא תנאי הכניסה לדיונים אצל מי שרקח את 'תורת המחנות' - קריאת 150 ספרים ועמידה בסף מבחן בקיאות לגבי כל פרט בהם שאחרת מראש מוכח שאין למי שלא עמד בכך זכות דיבור אלא חובת הקשבה הנמשכת שעתיים ושלוש וארבע וגם חמש שעות רצוף.

הטיעון הרלבנטי לבחינת מאמרו של אדם רז הוא בדיוק אותו טיעון הרלבנטי למקרים האחרים שנזכרו כאן, חיסונים והתחממות גלובלית. במקרה הזה השאלות הן אלו: A. האם התקיים ויכוח על מדיניות העמימות של ישראל. B. האם הויכוח הזה שהתקיים בעבר סביר שממשיך גם היום. C. האם מדינאים נוקטים כחלק מעבודתם במניפולציות או אפילו בשקרים מובהקים מכיוון שמטרתם היא להשפיע על המציאות באופן כזה ולא אחר. D. האם על נתניהו חלה ההגדרה 'מדינאי'.

ולהלן התשובות לאחר ספירת קולות הימאים: A. כן. B. כן. C. כן. D. כן.

התשובה לשאלה C מתחברת ישירות לענייני ההתחממות כמובן. מדינאים כמו אל גור ממשיכים לשקר באופן שיטתי ומרהיב (מצגות מדהימות) לצורך קידום היעד המדיני שלהם. ובולסונרו, הליצן מברזיל, עושה זאת בענייני החיסונים. אז הנה הרשומה הזו מחברת הכל, איזה יופי.

אם לחזור למאמר של אדם רז: אחת משתיים - או שמקבלים את תשתית הדיון המדעי (זה המסומן באותיות ABCD), או שלא. אורי הייטנר פשוט מוזמן, למשל, לפתוח ספר קלאסי שמקובל על 107 אחוז מהציבור, 'מצוקות באוטופיה' מאת שני חתני פרס ישראל אם אני זוכר בוודאות, ליסק והורוביץ, עמ' 266, שם יקבל תשובה רשמית מוסמכת וברורה וחד משמעית לגבי התשובה על שאלה A. משם הוא מוזמן להמשיך לענות לעצמו על שאר השאלות, להפסיק לגחך ולהגחיך, ולעשות את מה שעושה מי שרוצה באמת לברר משהו חשוב הקשור לעתידנו הציבורי, כמו למשל ההתחממות הגלובלית, החיסונים והעמימות הגרעינית של ישראל.


יום שלישי, 2 בנובמבר 2021

ב' בנובמבר שמח - על הצהרת בלפור וכיצד היא משמשת בין השאר להבחין בין תנועה לאומית נוטעת לתנועה לאומית שוקעת

 


2, או ב' בנובמבר, פעם חגגו את היום הזה ופעם הוא הופיע כבסיס למניין שנים (כך וכך שנים) להצהרת בלפור.

כולנו כבר אמורים היינו לדעת את התורה אבל מי זה כולנו ומה זה תורה ומה זה משנה, מי שיודע שיעבור לרשומה אחרת של מישהו אחר ומי שלא יודע ורוצה ללמוד משהו ישדש מוזמן להשאר.

ברשומה הזו נסביר מה היא ומה היא לא הצהרת בלפור, מדוע היא נקראת כך, מדוע חשוב להסביר מדוע ולמי ועל בסיס מה ניתנה, ואם יהיה זמן לומר עוד כמה דברים הקשורים בה (כמו למשל איך הפכה ההצהרה הזו לנקודת ייחוס להתפתחות התיזה המרכזית של הלאומיות הפלסטינית: כל יהודי שהגיע הנה אחרי 1917 אמור לשוב לביתו באירופה או בצפון אפריקה וכן הלאה).

נתחיל מההתחלה לשם שינוי. הצהרת בלפור, 85 מלים בסך הכל אם אני זוכר טוב, מחולקת - איך לא - לשלושה חלקים. בחלק הראשון היא מדברת על זכותו על פי ההסכמות הבינלאומיות של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. בחלק השני היא מדברת על זכויותיהם החברתיות והעדתיות של כל הלא-יהודים שיושבים כבר בארץ ישראל ('ערבים' לצורך העניין). בחלק השלישי היא מדברת על זכויותיהם החברתיות והעדתיות של כל היהודים שלא יושבים בארץ ישראל ואין להם כוונה כזו וכל מה שהם רוצים זה להמשיך להיות בריטים או גרמנים או יפנים בני דת משה.

בקיצור, כל הרעיונות של מדינה יהודית-דמוקרטית מופיעים כבר בהצהרה הזו ולא במקרה היא שימשה כבסיס לכתב המנדט שהתקבל ב-1920 שהוא גם הבסיס להחלטה 181 המוכרת כאן בשם כ"ט בנובמבר, או הצעת החלוקה, שגם היא, למי ששכח, מדברת על הקמת שתי מדינות דמוקרטיות, אחת יהודית (כך!) ואחת ערבית (כך!) שיהיו נפרדות מדינית אך משולבות כלכלית.

אז בפעם הבאה שאיזה עמרץ מהאקדמיה (אני הכרתי אישית עשרות כאלו) מספר לכם שהצירוף 'יהודי-דמוקרטי' מקורו בפסיקת בגצ אי אז בשנות ה80' בהקשר של כהנא או משהו כזה, תבינו אחד משניים: או שהוא בור (99% שזה המקרה) או שהוא שקרן (99% שזה גם המקרה). הלאה.

ההצהרה הנושאת את שמו של בלפור, ארתור בשבילכם, שר החוץ של בריטניה בשביל הבריטים, אמנם נושאת את שמו אבל מדובר במסמך שלא רק ייצג את עמדת הממשלה הבריטית אלא ביטא מדיניות מוסכמת על כל שותפיה של בריטניה באותו הזמן, ארה"ב למשל, ורוסיה וצרפת, וגם איטליה, וכל זה בניגוד לדברים שזכיתי לשמוע בצעירותי, לפיהם בלפור חובב התנ"ך (הוא אכן היה חובב תנ"ך) החליט לתת מתנה לוייצמן בתמורה לתרומה של הכימאי החביב הזה, תושב מנצ'סטר מאז 1904, למאמץ המלחמתי הבריטי (וייצמן אכן תרם תרומה של ממש למאמץ המלחמתי הבריטי), ללמדנו ילדים שתמיד טוב לתרום לאחרים.

כאמור, ההצהרה שימשה כבסיס למנדט של חבר הלאומים והיא יכלה להיות כזו רק בזכות העובדה שהיא ביטאה מדיניות מוסכמת על כל מעצמות ההסכמה (כשבמקביל כפי שאולי אתם יודעים, גם בגרמניה עמלו על 'הצהרת בלפור' משלהם, מה שמלמד שעקרון הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל היה מקובל על שני הצדדים).

אז למה נמסרה ההצהרה לרוטשילד? כן, סוג של תקלה כי אנחנו יודעים שבית רוטשילד התנגד לציונות של הרצל. אלא שמאז חלפו בערך 20 שנה, ורוטשילד זה בית ולא שם פרטי, והרוטשילד המסויים אליו ממוענת ההצהרה, ליונל וולטר, חובב פרפרים וצמחים נלהב, היה באותו הזמן ציוני נלהב וחבר של וייצמן וגם אחד מאלו שעמלו על ניסוח ההצהרה שכידוע לכם ללא ספק עברה טלטלות שונות ומשונות ויצאה מנקודת מבט ציונית מכווצת למדי.

לפני שנחזור לליונל רוטשילד נסביר מה זה נקרא מכווצת, ובקיצור: הציונים רצו שבהצהרה יהיה כתוב שארץ ישראל תהיה הבית הלאומי של העם היהודי. בלחצם של אנטי-ציונים בקרב יהודי בריטניה, כווצה הנוסחה על ידי היפוכה: בארץ ישראל - ולא שארץ ישראל - בארץ ישראל יקום בית לאומי לעם היהודי. מה שאומר שהצהרת בלפור מקפלת בתוכה גם את תכנית החלוקה (אבל גם את האפשרות שאכן התרחשה ב-1939: הפניית גב טוטאלית של הבריטים להצהרה ואימוץ פוליטיקה פרו-ערבית חד משמעית ומוחלטת).

באשר לליונל וולטר רוטשילד: היסטוריון ישראלי חשוב מאד, השם והכתובת שמורים במערכת, הסביר באופן מקיף ומשכנע כיצד המאבק על נוסח ההצהרה ועל עצם קיומה, שיקף מאבק איתנים בממשלה הבריטית - האימפריה החשובה ביותר באותו הזמן למי ששכח - בשאלת עתידו של העולם אחרי המלחמה. מצד אחד היו אלו שהניחו שרק שימורה של אימפריה עות'מנית, אמנם מתוקנת אך שלמה, יבטיח תהליך של פיתוח כלכלי של ממש. מצד שני היו אלו שבדיוק כדי למנוע תהליך כזה במזרח התיכון ובעולם כולו, רצו לפרק את האימפריה.

המפרקים עמדו בצד של ההצהרה ואילו מתנגדיהם בצד השני. מנקודת המבט של ההיסטוריה של בית רוטשילד - גורם כלכלי ריאקציוני מעצם העובדה שעושרו נשען על כלכלת כספים הנשענת מצידה על מניפולציה של שערי מטבע דבר הסותר את האינטרס היסודי ביותר של התעשייה - ברור מדוע נציגו התורן, ליונל וולטר, יהיה מעורב כל כך בקידומה של ההצהרה.

פרשנות זו כבודה במקומה מונח. אלא שאם מניחים שהאדם הוא מעט יותר מסך כל האינטרסים הכלכליים והמעמדיים שלו - ומי שמכיר את וייצמן יודע שהוא דוגמא טובה מאד לאדם כזה שגם חרג מד' אמות חייו הפרטיים והחליט להשקיע את כל מאודו בציונות על כל ממדיה - הרי שניתן לטעון את ההפך הגמור: מתוך ידיעה והכרה אינטימית של המאבקים העקרוניים והאינטרסנטיים בתוך ממשלת בריטניה, הבין וייצמן שזו הזדמנות בלתי חוזרת לרכב על המחלוקת הזו ולקדם את האינטרס הלאומי של העם היהודי, שממילא - כשלעצמו - כולל בתוכו אינטרסים מדיניים, תרבותיים וכלכליים.

והנה אנו היום, 104 שנים אחרי. את יום הצהרת בלפור הפסקנו לחגוג, וזה בסדר, ואת האלוווין חלקנו החלו לחגוג, וגם זה בסדר, או שלא, תלוי את מי שואלים וביחס למה מודדים עוצמה תרבותית, אבל לא החגיגות שהיו וישנן מעניינות לדעתי אלא משמעותה של הצהרת בלפור בפרספקטיבה היסטורית.

אז על רוב העניינים עמדנו ונסכם אותם ממש בקיצור. ההצהרה כוללת בתוכה גם את עקרון הלאומיות היהודית, גם את עקרון הדמוקרטיה של המדינה היהודית וגם את הפלורליזם היהודי לפיו 'מותר' ליהודי בבריטניה לא להיות ציוני ולשמור על זכויותיו האזרחיות בדיוק כפי שבמדינה היהודית יהיו אזרחים לא ציוניים שיהנו מזכויות אזרחיות. אבל זכות ההגדרה העצמית בארץ ישראל, או לפחות בחלקה, שמורה לעם היהודי ולעם היהודי בלבד.

עמדנו גם על ההיסטוריה הפוליטית המורכבת מאחורי הקלעים, וראינו שאפשר לסובב אותה בקלות - בניגוד גמור למסקנות של אותו היסטוריון מוכשר ששמו וכתובתו במערכת - ולהראות שכשם שכוחות גדולים יכולים לעשות ואכן עושים שימוש בגורמים קטנים לטובת האינטרסים שלהם, כך יכולים גורמים קטנים לרכב על כוחות גדולים למען האינטרסים שלהם.

נותר עניין אחד: הזהות הפוליטית הפלסטינית שגם היא, כמה משעשע, למרות שהבדיחה על חשבוננו, נשענת על אותה הצהרה, במהופך כמובן. אתמול התבשרנו כי בועידה בגלזגו (מה אני חושב עליה, בהזדמנות אחרת, עד אז חפשו מאמרים של אחד בשם שביב, שכחתי את שמו הפרטי) נאם ראש ממשלת פלסטין (איזה מזל שיש ועידות בינלאומיות ואולימפיאדות במסגרתם אפשר להמשיך ולשחק בנדמה לי מדיני) אודות הפשע (אלא מה) של הציונות (אלא של מי) שבין השאר (כי הרשימה אינסופית) עקרה מאז 1967 מליוני עצים.

לפני כמה שנים ביקרתי בפארק של איגואסו, בצפון ארגנטינה. חוץ ממפלים וכן הלאה יש שם מתחם לימודי המדבר בשבח העצים ומראה כמה עצים נעלמו מיערות הגשם באזור. ההמלצה בסוף הסיור היא שאם כל מבקר יטע עץ בביתו, העולם יראה טוב יותר. כשהמדריך שמע שאני מדבר עם יקירי בשפה מוזרה (עברית, מה לעשות, באזניים של אחרים זה נשמע מוזר), הוא שאל אותי מאיפה אנחנו (כי רוב התיירים שם מקומיים ומהאזור). כשאמרתי לו 'ישראל' הוא כמעט התעלף מהתרגשות. ולא, לשם שינוי לא בזכות המוסד, בר רפאלי או גלגה, אלא בזכות העובדה שישראל, כך הוא אמר לי, זו המדינה היחידה בעולם בה בכל שנה יש יותר עצים מבשנה שעברה.

והנה לסיום הרשומה הזו על הצהרת בלפור, בקליפת (עץ) אגוז, תמצית ההבדל בין הלאומיות היהודית לזו הפלסטינית. בעוד האחרונים שקרנותם אמנותם עברם וכנראה עתידם, הראשונים עסוקים כבר 143 שנה (דצמבר 1878, פתח תקווה) בלנטוע עצים וכל מה שמסביב להם.

חג שמח.