מזמן לא כתבתי על ארגנטינה
אחרי מיליי ומסי, וחבל שלא אחרי סוסה ובורחס, כבר לא צריך להסביר מה פתאום ארגנטינה
אז הנה מאמר לא קצר על ארגנטינה, ובו סיפור בתוך סיפור, דיון כלכלי תיאורטי ומעשי, וגם הערה על היסטוריה משפטית של מוסד חביב וצנוע: בנק ישראל
א. סיפור
לפני 90 שנה הוקם סניף אורט בארגנטינה. אורט הוא ארגון יהודי, אחד מכמה חשובים יותר או פחות, שנוסד במאה ה-19 מתוך מחשבה שהיהודים ברובם הולכים להשתלב בעולם המודרני, כאזרחים במדינות ליברליות וקפיטליסטיות.
לפני שלושה ימים הוזמן נשיא ארגנטינה לנאום באחד הסניפים של אורט בעיר בואנוס איירס, הסניף המאכלס את התיכון. הוא נאם בפני תלמידי יא-יב, ולפני הגעתו למוסד נוצרה מהומה ברחוב, מהומת מאבטחים, רעש וצלצולים, שום דבר שלא מוכר כאן בארץ.
מיליי נאם במשך 43 דקות. בקישור הזה ניתן להקשיב לנאום, לא בדקתי אם יש תרגום, אני לא זקוק לו (כן, מותר לי להזכיר את אחד מחטאי: שליטה ברמה גבוהה מאד בספרדית, וסליחה לבוגרי צ'יקיטיטה וטיירה דל פואגו, ספרדית אתם לא יודעים).
את הנאום הוא הכתיר בכותרת חביבה עלי מאד, כי אלון עשה בה שימוש כשמיליי היה ילד בן 9: אתיקה בפוליטיקה, או ליתר דיוק - האתיקה כבסיס למדינה.
בראשית דבריו אמר מיליי שאת הדברים שהוא עומד לשאת הוא פירסם בספר שעוסק בנושא הקשר בין אתיקה לפוליטיקה.
התיזה המרכזית של מיליי, וזה לא אמור להפתיע אף אחד, היא שהקפיטליזם נובע ישירות מהאתיקה של התורה.
את התיזה ביסס מיליי על קריאה מוכרת מאד של הסיפור המקראי, מבריאת העולם, דרך גן עדן, תפקיד האדם לעובדה ולשומרה, הגירוש, מתן תורה וכל מה שמשתמע מעשרת הדיברות כבסיס לחברה מוסרית: לא לרצוח לא לגנוב לא לשקר וכן הלאה.
מיליי הזכיר בנאומו כמה וכמה אישים שברור שהם אלו שמלמדים אותו תורה, ואני מתנצל שאני לא זוכר שמות. זה לא מאד חשוב כי מה שחשוב כרגע הוא רעיון שמיליי חזר עליו שלוש פעמים לפחות:
הגירוש מגן עדן משמעותו שהואיל והאדם לא יכול לחזור לגן עדן (מקום בו השפע מובטח מאלוהים, שפע של ידע כלים אפשרויות וכן הלאה), הרי שהמשימה היא להביא את גן העדן אל האדמה.
שזה, אגב, רעיון שפותח מאד על ידי הפרוטסטנטים, שהם - כך הסביר לנו מכס ובר - תרמו להתפתחות הקפיטליזם מתוך כך שהם ראו את העבודה כשליחות, כמשימה, כייעוד.
את דבריו סיים מיליי בטענה חזקה: אין דרך שלישית. או הטוב או הרע.
אבל לפני זה הוא לא הצליח להתאפק, ותוך הדגשת האות S המסיימת את המלה 'פריודיסטס' בספרדית (עיתונאים, את זה אולי אפילו הצ'יקיטיטסטים יודעים), S ארוך המחקה נחש, הוא ביקש מחיאות כפיים מהתלמידים על דבריו שהעיתונאים מדגימים את ההפך מהאתיקה של התורה: לא לשקר.
חלק גדול מהם נענה לבקשה.
בהמשך למשה מספר דברים הוא המליץ לתלמידי אורט לבחור בטוב.
ומי הוא הרע? המרקסיזם. מיליי הזכיר מחקר של לא זוכר מי המראה קשר בין מארקס הצעיר לרעיונות של כת השטן, וכדי להסיר ספק הוא הצביע על העובדה המוכרת שבכל מקום בו אומץ המרקסיזם, בני האדם ידעו צער, מחסור, רשע ומוות.
מיליי הרבה לצטט מהמקורות, והציטוט היחיד שנקלט בוודאות בראשי העמוס מדי במידע, הוא מספר משלי פרק כ"ט פסוק 2, לאמור: בִּרְב֣וֹת צַ֭דִּיקִים יִשְׂמַ֣ח הָעָ֑ם וּבִמְשֹׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע יֵאָ֥נַֽח עָֽם׃
ב. סיפור בתוך סיפור
על פי מקורות יודעי דבר, נאומו של מיליי הביך מאד לפחות גורמים מסויימים בקהילה היהודית, בהנהלת אורט וכמובן בקרב האופוזיציה.
אחד המקורות שלי שלח לי אתמול דיון רדיופוני ממנו ניתן היה ללמוד שמיליי לא רק שלא כיבד את הקהל, לא רק שביקורו יצר בעיות בשכונה בה ממוקם בית הספר אורט, לא רק הסית "באלימות" נגד העיתונאים, אלא שאת דבריו ראוי להשוות לתפיסת היסוד של המשטר האסלאמיסטי באיראן.
ומדוע? כי בניגוד לחברים בקהילה ליברלית ודמוקרטית, המוכנים להעמיד את עמדותיהם הציבוריות למבחן הביקורת, לכבד את עמדותיהם של אחרים, ולחתור לפשרה מקדמת בין רעיונות שונים המתמודדים עם אותה הבעיה, הנה מיליי השעין את הקפיטליזם שלו על ישות על-אנושית: אלוהים.
מבחינה זו - כך לפחות חלק ממבקריו - אין הבדל בינו לבין המשטר באיראן. אמנם הוא לא נוקט כמו המשטר באיראן בצעדי אלימות פיזיים נגד האזרחים בארגנטינה (כי לא עומד לרשותו ארגון כמו בסיג'), אבל אלימות זו אלימות גם כשהיא לא נשענת על כדורים ומכות חשמל.
אבל מי שיקשיב לנאום של מיליי ללא המיקדמות של אופוזיציה מוצהרת ומחוייבת לפוזיציה (אני מדבר על ארגנטינה כרגע אם מישהו לרגע התבלבל), יראה שכל מה שמייחסים למיליי בעניין השימוש באלוהים, מופרך לחלוטין.
כי מיליי נקט פרשנות קלאסית של הסיפור המקראי, וכאמור - הוא עצמו הודה שהעברית שלו לא משהו - הוא נעזר ברבנים וביודעי תורה שמסבירים לו את הרעיונות המקראיים, שאני, אם יש לי הזכות לומר משהו בשם עצמי, מזדהה עמם לחלוטין.
וכבר הסברתי כמה וכמה פעמים שהשאלה האם יש או אין אלוהים לא מעניינת כי מה שחשוב הוא מה מייחסים בני אדם לאלוהים שהם מדברים עליו.
ואת זה בדיוק עשה מיליי.
ולכן, הסיפור בתוך הסיפור הוא שלפחות חלק ממשמיציו של מיליי בעיתונות החופשית, מאשררים במבנה ובתוכן הטיעון שלהם את הבעיה עליה הצביע מיליי וכולנו מכירים אפילו בארץ (הינט הינט): היותם של לא מעט פריודיסטסSSSS נחשי שקר וכזב,
והדברים ידועים.
ג. ובחזרה להווה - מיליי וכלכלת ארגנטינה
במקומות אחרים - הקלטתי על זה פרק מיוחד בפודקאסט שנדמה לי שהעליתי אפילו לספוטיפיי - הסברתי בגדול את הבעיה הגדולה של ארגנטינה.
הבעיה הגדולה כלומר כפי שאצלנו הבעיה הגדולה היא השכנים המופלאים שלנו, אחד אחד, מתימן ועד אנקרה, כולל בנגב ובגליל ובלבנון ובסוריה וכן הלאה,
הבעיה הגדולה של ארגנטינה, זו שעיצבה את ההיסטוריה שלה (שאני מרשה לעצמי לנפח את החזה שוב ולומר על עצמי שאני מכיר אותה לא רע, וביחס לאלו העושים בשנתיים האחרונות שימוש פוליטי מקומי במיליי זו לשון המעטה, כי לרובם - לא סליחה ולא מחילה מחברי הפורום המהולל - אין מושג מינימלי בנושא), ובכן הבעיה הארגנטינית הגדולה היא הפער בין הפוטנציאל הכלכלי למימושו.
אין נשיא, אין תקופה, אין עשור ואין שנה היוצאות מהכלל בעניין זה, כולל בשנים הקשות של הדיקטטורה הצבאית, כי אין דרך להבין גם אותה מחוץ להקשר הגדול הזה: הכלכלה.
והנה תמצית הסיפור ההיסטורי-כלכלי של ארגנטינה: כמו מדינות עולם שלישי אחרות, בעיקר אלו שהעושר הטבעי נופל עליהן מהשמיים, גם ארגנטינה היא מדינה בה העושר הטבעי הופך לנחלתם של מעטים.
כל השאר מחפשים את הדרך. היו תקופות בהן היה בארגנטינה מעמד בינוני חזק, היו תקופות שפחות, היום אבל המצב חמור, יש האומרים אנוש.
45 מליון אזרחים יש בארגנטינה, היום, אחרי כמעט שלוש שנים של שלטון מיליי, 20 מליון מהם נמצאים בחובות קשים מאד, 6 מליון חדלי פרעון, 31 אלף עסקים קטנים נסגרו, 400 אלף איש הצטרפו למעגל המובטלים.
הקשר בין סגירת עסקים קטנים למובטלים לחובות ברור: הרי העסקים הקטנים (מספרות ומתקני טלפונים וכדומה, כמו אצלנו, כמו בכל מקום, בפעם האחרונה שבדקתי 95% מהכלכלה בארה"ב היא עסקים קטנים ואם טעיתי סליחה) נשענים על כוח הקנייה של האזרחים הקטנים
וכשהפנסיות נחתכות בעשרות אחוזים, וכשיש מאות אלפי מובטלים, וכשאלו שלא מובטלים חוששים לרגע שהם יהיו מובטלים, וכשמחיר האשראי הוא כזה שאנשים חושבים פעמיים לפני שהם מוציאים כרטיס אשראי (או לא פחות חמור: מוציאים כרטיס ולוקחים עוד הלוואה ומעמיקים את הבור בו הם נמצאים) התוצאה היא בהתאם.
הדבר המשעשע באמת (והבדיחה היא על חשבון הארגנטינים כמובן, כאן השעשוע הוא אינטלקטואלי בלבד, אבל זה חשוב, א-פרופו מכון המחקר המהולל שיושב בירושלים והופך את מיליי קרדום לחפור בו דמגוגיה נבובה), הוא שההישגים היחידים שיכול מיליי להצביע עליהם - עודף במאזן האנרגטי: ארגנטינה מייצאת גז טבעי - נשענים על פעולות שעשו ממשלות קודמות, הממשלות שהוא מכנה אותן בשמות קשים מאד.
חפשו בזמנכם החופשי את המושג vaca muerta, שיש לשער שהצ'יקיטיטסטים יודעים שזה 'פרה מתה' אבל לא מדובר על פרות אלא על מרבצי גז.
סקטור הבנייה, סקטור המסחר והסקטור הפרטי-קטן על הפנים, ואלו "ההישגים" של מיליי.
ולכן, כן מסור לא מסור, כן מוסר לא מוסר, כן נאום לגיטימי או לא (לדעתי לגמרי כן) באורט, כן מבוכה לא מבוכה של מנהלי המוסד הזה (מהיכרות קרובה אני יודע בוודאות שאם יש דבר שהם לא אוהבים שם זה תשומת לב תקשורתית), השאלה החשובה באמת לעניין מיליי היא אחת ואחת בלבד:
האם בכמעט שלוש שנים של שלטון (ללא מיצרים כמעט) הוא הצליח לקדם את הפוטנציאל של כלכלת ארגנטינה, כן או לא? האם הוא צמצם את הפער בין הפוטנציאל למציאות כן או לא?
כפי שאמר מיליי עצמו: אין דרך שלישית. או כן, או לא.
והתשובה היא לא.
מיליי לא קידם גן עדן עלי אדמות, ובתקופה שלו עלה שיעור העוני לגובה חסר תקדים במאה השנים האחרונות: 56%. לשם השוואה, בשנת 2008, לפני המשבר הפיננסי המהולל, הצליח נסטור קירשנר להוביל כלכלה מתפתחת שבין השאר יצרה מציאות של שיעור עוני של 25% בלבד.
ד. הבנק המרכזי של ארגנטינה
ועכשיו דן הסנאט בארגנטינה על חוק יסוד: בנק ישראל, אופס, ארגנטינה, כשהימין הליברטריאני של מיליי מבקש לבטל את הגדרתו המקורית של הבנק שנוסד ב1935 ועבר כמה התאמות, ושכיום תפקידו מוגדר כך, ואני מצטט בספרדית ומיד מתרגם לעברית:
El banco tiene por finalidad promover, en la medida de sus facultades y en el marco de las políticas establecidas por el gobierno nacional, la estabilidad monetaria, la estabilidad financiera, el empleo y el desarrollo económico con equidad social
"מטרת הבנק היא לקדם, במסגרת סמכויותיו ובמסגרת המדיניות שנקבעה על ידי הממשלה הלאומית, יציבות מוניטרית, יציבות פיננסית, תעסוקה ופיתוח כלכלי תוך שוויון חברתי".
ומה רוצה מיליי? שהבנק המרכזי יהיה אחראי רק ואך ורק לשמירת ערך המטבע.
נשמע נפלא כשלעצמו, לא? מי בעד אינפלציה חוץ ממני שמבין שאין כמו אינפלציה ובלבד שהיא עולה בקנה אחד עם הגידול הדמוגרפי והגידול בצפיות לעלייה ברמת החיים כך שאינפלציה של 3% זה נפלא?
אבל לא שאלו אותי אלא את מיליי, אז נתקדם הלאה. כי איך שומרים על ערך המטבע המקומי? על ידי רכישת מטבע חוץ. ואיך רוכשים מטבע חוץ? רק על ידי יצוא ואם אין מספיק יצוא (ואין מספיק יצוא אם לא משקיעים בפיתוח הפוטנציאל הכלכלי) אז על ידי מכירת נכסים לאום לזרים.
כך היה בארגנטינה בימי קרלוס מנם, הסבא הגדול של מיליי. רק מי שאיננו יודע דבר על ההיסטוריה של ארגנטינה יכול להתפעל מהחדשנות של מיליי.
שום דבר חדש. כלום.
ביטול חוק יסוד בנק ארגנטינה כך שכל תפקידו יהיה למעשה to sell britain by the pound אם לתת רגע כבוד ללהקת ג'נסיס (שגם היא הושפעה מהמקרא, איזה יופי לנו), משמעותו היא ביטול יכולת הממשל לסייע למשל בפתרון בעיית החוב הפנימי שנזכר קודם לכן: 20 מליון ארגנטינאים שחייבים לארגנטינאים שחייבים לארגנטינאים שחייבים לארגנטינאים, מהם 6 מליון מעבר לכל פתרון מעשי.
ופתרון מעשי - א-פרופו ליברטריאניות אה-לה-מיליי - הוא היפוך המציאות המתקיימת ממש ברגע זה בארגנטינה (רק בארגנטינה, חלילה לא בארץ הקודש, ואולי בעצם כן): חברות האשראי (המלבות את הצרכנות שמביאה ל20 מליון אזרחים על סף חדלות פרעון, ולא, לא כל צרכנות היא מותרות) לוות מהבנק המרכזי אשראי ב-20% ריבית ומוכרות אותו (כי אשראי היא הסחורה של חברות האשראי) ב-180% ריבית.
וכל מילה נוספת מיותרת, חוץ מהמלים של שרים בכירים בממשלת מיליי שבניגוד אליו מעלים ממש בימים האחרונים רעיונות שונים כדי להתמודד עם הבעייה הזו.
כי מילא היא 'חברתית'. את מי זה מעניין... אדרבא, אפשר להטיף מוסר בסגנון הכנסייה הקתולית הישנה והרעה של ימי הביניים, ואפילו במקרא יש פסוק מתאים: וישמן ישורון ויבעט או החטא ועונשו תודה דוסטו.
אבל היא כלכלית. כי אם שואלים את מיליי, או פשוט חוזרים לנאום שלו באורט, הוא הסביר שם שכלכלה חייבת להיות יעילה וכשהיא צודקת היא יעילה וכשהיא יעילה היא צודקת.
אז מה זו יעילות? לא, לא מה שמספרים בפורום המהולל או בשעה קלה על חלחלה ברדיו פלסטין שברחוב יהודה הימית, אלא פשוט: ניצול מקסימלי של משאבים.
ובארגנטינה, בדיוק כמו ביפן ביוון ובטורקמניסטן, וגם בישראל, המשאב החשוב ביותר הוא בני אדם.
וכש-56% מהם מתחת לקו העוני, כשהם נאלצים לסגור 32 אלף עסקים קטנים, כשעוד 400 אלף מהם הצטרפו למעגל האבטלה על כל מה שזה אומר לגבי הפסיכולוגיה של הדכדוך שכפי שהסביר קיינס מגבירה את הדכדוך כלומר את המיתון (שזה דיכדוך בכלכלית), אין שום יעילות.
וכסף - ועל זה ממונה בנק ארגנטינה - הוא דרך לארגן עבודה (או למנוע אותה). ולכן כדי להגיע ליעילות יש לעשות שימוש מועיל בכסף.
אבל זה סותר את ההבלים של האסכולה האוסטרית.
וכפי שאמר מיליי, אין דרך שלישית: או פיתוח פוטנציאל כלכלי או אסכולה אוסטרית.
ראה נתתי לפניך את החיים והמות את הטוב והרע ציטט מיליי ממשה רבנו (לכו לסוף הנאום, בערף דקה 39), ודברים אלו הולמים בדיוק את הסיפור שלו, הסיפור של הכלכלה הארגנטינית, הסיפור האנושי הגדול.
ה. בנק ישראל
כשהוקם בנק ישראל, מטרתו היתה בדיוק כפי שנוסחה לגבי הבנק המרכזי של ארגנטינה (ובלי לבדוק כל הבנקים המרכזיים בכל מקום בעולם נועדו לאותו התפקיד), לאמור:
"מטרת הבנק היא לקדם, במסגרת סמכויותיו ובמסגרת המדיניות שנקבעה על ידי הממשלה הלאומית, יציבות מוניטרית, יציבות פיננסית, תעסוקה ופיתוח כלכלי תוך שוויון חברתי".
יציבות מוניטרית ופיננסית עומדות בסתירה לקידום תעסוקה ופיתוח העומדת בסתירה לשוויון חברתי ולכן תפקיד הבנק כשליח הציבור הוא לעסוק כל הזמן בג'גלינג בין יעדים סותרים אלו כי מדובר בסתירה שהיא בניין, והדברים ידועים.
ככה נבנתה ישראל אם זה לא ברור. ולרבים מאיתנו זה לא ברור כי במקום ללמוד היסטוריה עסוקים כאן לא מעט בטיפוח ניפוח וניסוח אג'נדות פוליטיות מעוותות.
אבל ב-2010, עם אפס דיון ציבורי, שונה חוק יסוד בנק ישראל כך שהוא כבר לא מחוייב לא לתעסוקה ולא לשוויון חברתי.
מזלה של כלכלת ישראל שהיא בנוייה קודם כל על האמון הנרחב שיש לרוב האזרחים במוסדות הציבוריים למיניהם, כולל הבנקאות. היפוכו של דבר בארגנטינה. די אם נאמר שלפני שנתיים העריכו כלכלנים בארגנטינה שבמזרונים ובעכוזיהם של עופות קפואים בפריזר שומרים ארגנטינאים מחוץ למערכת הכלכלית המודרנית כ-200 מיליארד דולר.
בישראל כמעט כל הכספים - להוציא של חרדים וערבים במקרים רבים - הם בתוך המערכת. ולכן האשראי בישראל יחסית זול. יחסית אמרתי, לא לקפוץ.
ולכן קל יחסית למנף הלוואות. ולכן שוק הנדלן יציב, יחסית, הכל יחסית. בוודאי יחסית לארגנטינה
אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא זו עליה עמד הרצל במדינת היהודים, והיא שאם הכוונה להפוך את עניין היהודים (השם שנתן הרצל ליומנו) לעניין היהודים (שזה המשמעות של הקמת תנועה לאומית), והואיל והכלכלה היא במוקד עניין היהודים בשיבתם כבני אדם בכלל ובפרט אם הם הולכים להקים את מדינת היהודים, והואיל במרכז ההווייה הכלכלית המודרנית נמצא האשראי (ולכן מיליי מכוון את המבט לחוק יסוד בנק ארגנטינה), אז הבעלות על האשראי - כך הרצל - חייבת להיות בליבת הליבה של עניין היהודים במדינת היהודים.
וכל המשפט המסובך המנוסח בלשון משפטית, מסתכם בחוק יסוד בנק ישראל במקורו,
כי כמו שהדגל וההימנון והשפה והתורה והארץ שייכים לעם ישראל (ולשכניהם האזרחים הערבים אבל זה לא הנושא כרגע), כך גם הכלכלה ובמרכז הכלכלה האשראי ועל האשראי אחראי בנק ישראל שכמו צה"ל ותה"ל ובית המשפט העליון והכנסת ומוזיאון ישראל והגשש החיוור שייך לכל עם ישראל ולא רק למיליי התורן שהשתלט עליו בשם האסכולה האוסטרית.
כך בכל אופן חשב הרצל. כך בכל אופן אני מסכים עם הרצל. כתבתי ספר בנושא, עולה לאוויר בעוד כמה ימים.
מילא הרצל חושב ככה, למעשה גם מיליי. כי אם לוקחים את האתיקה שהוא מציע, ובעיקר את הרעיון לפיו תפקיד האדם הוא לנסות לייצר גן עדן על פני האדמה, ואם זוכרים שגן עדן כזה יתכן רק מתוך פיתוח כלכלי, אז הדרך היא לא לקלל את מארקס או את העיתונאים (הגם שרבים מהם ראויים לגנאי וללא ספק המארקסיזם כפי שייושם בארצות טוטאליטריות ראוי לגנאי), אלא לשאול את עצמנו את שאלת היעילות באופן הנקי והפשוט ביותר:
איך מקדמים את הכלכלה כך שהיא תפרח ותשגשג כאן שם ובכל מקום. אין דרך שלישית כאמור: או פיתוח, או טיוח.