900 מלים על השטות שמוכרת בשם 'אתנוקרטיה' - עם כל הכבוד לסמי סמוחה

 

אין דבר כזה אתנוקרטיה. עם כל הכבוד לסמי סמוחה... אני הרי בא משם, מהאקדמיה, ומה לעשות וכל מה שיש לאנשי מדעי הרוח והחברה זה מלים, וכשהן פוגעות כמעט-בול, כמו למשל בצירוף המילולי 'מהפכה תעשייתית' או 'מושגים כורכים' או 'מועקת המודרניות' או 'פיקסציות אידיאולוגיות' או 'פוסט ציונות' ועוד ועוד ועוד, אז יופי, המלים מצליחות כמעט לגעת (כי הן אף פעם לא פוגעות בול, זה פשוט בלתי אפשרי והיוונים הקדמונים כבר סיכמו את הנושא באמצעות צמד מושגים מועיל ומוכר: אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה ובעיקר הפער הבלתי ניתן לסגירה שיש בין השניים). 

אבל לפעמים מלים הן סתם 'חרטא', והרשימה ארוכה בהרבה: דתיים, חילוניים, מתקדמים, שמרנים, קפיטליסטים, סוציאליסטים, שמאלנים, ימנים, נאמנים, בוגדים, חמוצים, ערכיים וכן הלאה וכן הלאה. 

לרוב המלים האלו אין מעמד דרמטי ולכן אין בעיה לעשות בהן שימוש מסוייג ולעבור הלאה.

אבל מלים כמו 'אתנוקרטיה' הן סוג של התחכמות שלא אומרת שום דבר חוץ מזה שיש התחכמות כלומר מישהו חכם, בדרך כלל עם מקטרת ופסון וכובד ראש כזה מלומד ואינטקלטואלי, שיש להקשיב לו כי יש לו מקטרת וקתדרה ושאר ירקות, כולל אפילו פרס ישראל וכן הלאה.

אין דבר כזה אתנוקרטיה. 

יש דמוקרטיה ויש לא-דמוקרטיה. לא-דמוקרטיות יש בימינו בצפון קוריאה, באיראן ובסוריה ואולי בעוד כמה מקומות. רוב העולם או שמתנהל באופן דמוקרטי או שעושה את עצמו מתנהל באופןו דמוקרטי, וזה כולל אפילו מדינות כמו טורקיה ורוסיה.

יש הבדל גדול בין להתנהל באמת באופן דמוקרטי לבין לעשות-את-עצמך-מתנהל באופן דמוקרטי, וזה ההבדל בין גרמניה להונגריה, או באופן חריף יותר בין טורקיה לארגנטינה.

ישראל קרובה באופן חד משמעי יותר לגרמניה, פינלנד , שבדיה והולנד, מאשר לארגנטינה, ברזיל, הונגריה וכמובן טורקיה ורוסיה.

מדוע בכל זאת השטות, סליחה, מה לעשות, אני משוכנע שמדובר בשטות גמורה, של סמי סמוחה הצליחה להכות שורש, יחסית? עובדה שאנחנו עדיין מדברים על זה עשרות שנים אחרי שהשטות הזו נולדה.

מדוע? משתי סיבות: 

א. אנשים אוהבים דרמות ומושגים כמו אתנוקרטיה הם מושגים מייצרי דרמות. 

ב. אנשים טובים, במובן המקורי, כאלו שהמוסר מציק להם, כי לא טוב להם עם קיומו של סכסוך וכן הלאה, מחפשים פתרונות תודעתיים למצב מורכב.

יש דמיון בין א' ל-ב', אבל ב' בכל אופן מכובד בעיני יותר מ-א'. בקבוצת ה-א' יש חידושים והמצאות כמו 'הון-שלטון' למשל שברוב המקרים מבחינה עניינית זה כלום שום דבר נאדה וגארנישט, אבל כיף לומר 'הון-שלטון' כי זה ישר שם את האומר במחנה של המבינים והנאורים.

דבר אחד ברור: סמי סמוחה המציא את המושג הזה כי הוא שייך לאלו הסבורים שיש בעיות עם הדמוקרטיה הישראלית. אבל כפי שאמר הרצל על האנטישמיות, שזו תשובה מוטעית לשאלה טובה, כך גם כאן: אתנוקרטיה היא תשובה גרועה לשאלה טובה.

מה הבעיה להבנתי עם הדמוקרטיה הישראלית, ומדוע הבעיה הזו לא תפתר באמצעות קללות כמו אתנוקרטיה. ובכן, הדמוקרטיה הישראלית סובלת מהשפעות עמוקות ומזיקות של הסכסוך. נקודה. 

למרבה הפלא - מה שהופך אותה בעיני לדמוקרטיה מפעימה ממש - ההשפעות המזיקות והעמוקות האלו לא הרסו אותה (אפשר לומר "עדיין", אבל זה לא משנה שום דבר כי כל מה שיש לעשות כדי שזה לא יקרה נעשה כבר כך שזו לא קרה ולכן אני לא דואג לא כי אין סיבה לדאוג, אלא להפך, כי בלי שמייסדי המדינה לא היו דואגים את הדאגה הזו, לא היינו נמצאים כאן, ועכשיו תורנו להמשיך ולדאוג, אבל בלי היסטריה ובלי פאניקה ובלי דרמות ובלי שקרים [אתה תוהה למה אני מתעב את הארץ ואת חצי מהאקדמיה, והנה התשובה - תעשיית השקרים או חצאי האמיתות הגרועות משקרים. הנה המתועב מספר 1 בהארץ קיבל מהליצן חולדאי את פרס סוקולוב שללא ספק מתהפך בקברו]).

והסכסוך, כפי שכתבתי בספר שכתבתי בנושא והתפרסם בארבע שפות, נובע למיטב הבנתי מסיבה אחת ומסיבה אחת בלבד: סירובם המוחלט והגורף של כל מעצבי ויוצרי דעת הקהל הערבית (ואני מרשה לעצמי להניח שרוב הקהל הערבי) לכל יסודותיה המכוננים של הציונות. הואיל ומקימי המדינה וכל מנהיגיה ללא יוצאים מהכלל, ורוב הציבור הישראלי ממוצא יהודי, כלומר רוב היהודים בארץ ומחוצה לה, מאמינים עמוקות ביסודות המכוננים של הציונות, הנה לנו סכסוך שאין לו פתרון אלא אם היהודים כולם או או רובם יאמצו את השנאה העצמית של גידון לוי, או שהערבים יוותרו על השנאה שלהם לזר ויקבלו את היהודים כשותפים.

מה לזה ולאתנוקרטיה? ברוסיה מזמן היו משמידים את כל הצ'צ'נים, בתורכיה את כל הארמנים, בארגנטינה את כל האינדיאנים ובארה"ב היו מדכאים את כל השחורים וממדרים אותם. אופס, זה בדיוק מה שקרה במקרה של תורכיה, ארגנטינה וארה"ב, ופוטין עובד על המקרה הצ'צ'ני כידוע.

בישראל לעומת זאת מתנהלת דמוקרטיה מדהימה בפתיחות ובגמישות שלה, והיא מיושמת גם על רקע העובדה ש20% מאזרחיה שייכים לעם (פלסטיני) הנמצא אתה בסכסוך או ליתר דיוק שולל את עצם קיומה.

אחמד טיבי אוהב לומר ולהתמוגג מעצמו שישראל היא מדינה דמוקרטית ליהודים ויהודית לערבים, חה חה חה, גאון. לא אשלח אותו לבצע השוואות לגבי המציאות בזירה הקרובה, למרות שאני לא רואה שום סיבה כהיסטוריון כלומר כחוקר בני אדם שלא לעשות את ההשוואות האלו. 

כלומר, מדוע ארגנטינה רוסיה ארה"ב ותורכיה לגיטימיות בהשוואה ומצרים, תוניסיה, סעודיה, סוריה ולבנון לא?

אבל לצורך העניין נגיד שאנחנו לא עושים את ההשוואות האלו מסיבות השמורות במערכת. ואנחנו מוותרים אפילו על ההשוואה עם מדינות כמו שוויץ שחוק ההגירה שלה קשוח פי 10 מזה שיש בישראל, וכן הלאה. 

נגיד שההשוואה היא רק עם המקרה העצמי שלנו. טיבי הרי יודע שלפי סעיף 7 לחוק המפלגות, אף חבר כנסת של הרשימה המשותפת לא יכול היה להבחר כלל וכי רוב שותפיו בכלל אמורים לשבת בכלא על הסתה. ולזה סמי סמוחה קורא אתנוקרטיה.

שורש המחלוקת בין הגישה בה אני נוקט לבין זו המביאה לקשקושים כמו 'אתנוקרטיה', הוא שנקודת המוצא שלי היא לא איזה שהוא סט ערכים מופשט שנכתב כאן או שם או בשום מקום, אלא ההיסטוריה האנושית כפי שהתפתחה מאז היות אדם. 

הפרדיגמה שלי איננה העם היהודי או הציונות, אלא ההומו-סאפיינס והאבולוציה כפי שתאר אותה דארווין וכפי שפיתחו אותה ב-150 השנים האחרונות אנשים שהמשיכו את הקו המסובך הזה, במרכזו המאמץ לברר את המציאות האנושית מנקודת מבט של האדם כפי שהוא, ולא כפי שהמציאו אותו ג'ון לנון, עמוס עוז, עמוס שוקן, זהבה גלאון או הגדול מכולם גידון לוי.

ושוב פעם מדוע אין כאן גזענות, ומדוע דעות קדומות זו תכונה מועילה ומדוע גם אותה כדאי להכפיף לשכל הישר ובלבד שמחליטים לעשות בו שימוש

 

מדוע כמעט כל דבר שמגונה כגזענות איננו גזענות, ומדוע דעות קדומות זו תכונה אנושית חיובית שאי אפשר בלעדיה אבל לא כדאי להתמסר לה? עוד מאמץ שנועד מראש לכשלון ב-99% מהמקרים, לעשות סדר.

מה זו גזענות? תפיסה חברתית-תרבותית שעלולה להפוך לכוח פוליטי ובמקרים נדירים לכוח פוליטי מסוכן, שלשם קיומה נדרשים שלושה תנאים בו זמנית:

א. הבחנה גופנית חד משמעית ובולטת, גם אם חסרת שחר, כמו 'אף גדול ליהודים' או 'שפם אצל הנשים בקווקז', ואמיתית (באופן מסויים) כמו צבע עור.

ב. מידרוג ערכי (כלומר על ציר של 'עליון-נחות') של בעלי ההבדלים הגופניים הללו.

ג. קריאה לפעולה של הדרה, הרחקה או השמדה של אלו שהוגדרו בסעיף ב' כ'נחותים'.

זו גזענות. כפי שניתן להבין - או כפי שאנשים הגונים אמורים להבין, או כפי שאנשים שבוחרים לעשות שימוש מוקפד בשכל שלהם למשך של לפחות 25 שניות רצופות - כמעט (99.99%) כל התופעות המוגדרות בישראל כ'גזענות' אינן גזענות. מה הן כן? דעות קדומות.

לפני שניגש להסביר מדוע דעות קדומות זו תכונה אנושית חיונית ומועילה, עד גבול מסויים, גמיש ולא תמיד ברור (מה שדורש הקפדה בלתי נסבלת של שימוש קבוע בשכל לפרקי זמן של יותר מ-25 שניות, נגיד, אולי, 24 שעות, ביממה, כל יממה), נדגים את הטיעונים המסעירים והמקוממים הקודמים. כלומר, בקיצור, הנה הדגמת אי-קיומה של גזענות בשתי דוגמאות שהנטייה הרווחת היא להציגן כגזענות.

ילדי תימן למשל. במקרה מרחיק הלכת ביותר ניתן לסמן V על סעיף א'. את הדברים האלו כתבתי לצורך הטיעון. כי ככל שהדבר קשור בי, אני לא אצליח לזהות את ההבדל בין ילד תימני לילד רוסי גם אם יכבו עלי סיגריה באותו הרגע. אבל נגיד שסעיף א' התקיים.

סעיף ב' לא קיים. נקודה. גם אם פקיד משרד הקליטה ב-1952 יחשוב שילד ממוצא פולני 'מחונך' יותר מילד שהגיע מצנעא, למושג 'מחונך' יותר אין קונוטציה של 'עליונות' מול 'נחיתות' אלא העדפה תרבותית שמותר להתווכח עליה. הרי אין ספק שכל הורה שהגיע מצנעא משוכנע מעל לכל ספק שסגנון התנהגותו של ילדו עדיף על זה של הילד שהגיע מפלונסק.

חשוב בהרבה: גם אם מורה בבית ספר יסודי בקריית שמונה משוכנעת שהדבר הנכון הוא שכל הילדים יתנהגו כמו חמדת עגנון ולא כמו יחיא מהמעברה, תכנית הפעולה שלה - ושל כל המערכת העומדת מאחוריה (בשתי מלים: מדינת ישראל, במלה אחת: הציונות) - היא בדיוק ההפך ממה שכתוב בסעיף ג'. הפוך גוטה, הפוך ב-180 מעלות. הפוך. ה פ ו ך.

דוגמא שנייה: יהודי מאתיופיה. סעיף א' מתקיים לגביו באופן ברור וחד משמעי.

סעיף ב' מתקיים לגביו בדיוק כפי שתואר העניין לגבי עמיתו, יחיא מצנעא, שאיתרע מזלו והוא הגיע לישראל 40 ו-50 ו-60 שנה לפניו, ולכן המערכת שעמדה לשרתו היתה חלשה, מבולגנת, דלה ובוסרית בהרבה מזו שאמורה להתקיים במדינה הנמצאת ברשימת 30 המדינות העשירות בעולם.

סעיף ג'?? נו, אם מקימים במוסדות חינוך למשל מערכת תומכת שתפקידה לסייע לעולה חדש מאתיופיה לשפר את יכולותיו בתחומים הזרים לתרבותו אך הנחוצים להשתלבותו, האם מדובר בגזענות? שאלה רטורית.

הציבור הזועם מוזמן - לפני שנכנס לעולם המופלא של השיקוצים והגידופים - לבדוק את הנוסחה הזו על כל מקרה שעולה על דעתו. מובטחת הן הנאת התרגיל האינטקלטואלי והן תחושת הבטן הנעימה של 'וואלה הוא צודק'.

וכמובן, הכלל העליון במדע חל עלי: prove me wrong. במלים אחרות: תראו לי דוגמא אחת - אחת!! - של גזענות בישראל, ואשמח לשנות את כל ההבנה ההיסטורית שלי. כן, זה שייך להיסטוריה כי גזענות לא נפלה כך סתם מהשמיים, וגזענות לא היתה קיימת ולא יכולה היתה להתקיים לפני העת החדשה, וביטוייה הידועים והמוכרים הם שלושה "בלבד": ארה"ב עד עצם היום הזה (השיא כמובן מאחורינו, 1861, ואם תרצו גם 1967); דרום-אפריקה (עד 1994); ומעל כולן צועדת בהפרש עצום של 6 מליון נקודות גרמניה הנאצית.

באשר לדעות קדומות: מדובר בתכונה אנושית חיונית בלעדיה לא היינו יושבים בבוקר שקט זה וכותבים פוסטים. דעה קדומה היא עוד מנגנון הישרדותי אבולוציוני המאפשר לכל בעל חיים שאיננו צמח (ובעצם יתכן וגם לצמחים יש מנגנון דומה), לזהות באופן יעיל ומהיר את ההבדל בין איום-סרק לאיום-אמת.

הוא לוחש, מהיר, בלתי נראה כמעט וארוך? קרוב לוודאי - כלומר דעה קדומה היא - שמדובר בנחש. איזה? שחור? צפע? למי יש זמן לברר. קפוץ על עץ וקווה לטוב. הוא מנומר, מהיר מאד, וזנבו מתנופף באיום? קרוב לוודאי - כלומר דעה קדומה היא - שמדובר בנמר. אה, זו רק איילה שלוחה? טוב, לא נורא. מה שבטוח ביטוח, ומה שבטוח דעה קדומה.

ולא 'רק' האדם הקדמון אלא כל אחד מאיתנו, כל הזמן, כי ככה זה. אבל לא רק ככה זה אלא גם ככה זה. כי הצורך בדעה קדומה ירד בדיוק בזכות אותה סיבה שירד הצורך בהשקעת שעות על גבי שעות לטובת חפירת בור מים.

המודרניזציה שהביאה לשינוי מהפכני בתנאי הקיום, מייתרים את רוב השימושים בדעה הקדומה הנחוצים לצורך קיום. אבל אין זה אומר שהצורך בדעה קדומה נעלם, לא 'רק' כי הוא מושרש בנו אבולוציונית כמו יצר האכילה, הצורך בשינה, ועניינים נוספים שפילון האלכסנדרוני היטיב לתאר לפני כ-2000 שנה במלים 'דברים שמעל ומתחת לבטן', אלא כי גם אם בתחומי קיום מובהקים כמו מים וקירות הטכנולוגיה פתרה את הצורך בשימוש בדעות קדומות, שום טכנולוגיה לא תפתור לנו את הצורך בזה בשיבתו כממיין ראשוני בתחומים האמורפיים של התרבות והחברה.

דוגמאות לא חסרות, תמצאו אותן לבד, אם לא בעצמכם אז כנסו לנטפליקס או תקראו ספרים.

כך או כך, לצווח 'גזענות' על כל דבר שזז כאן (ולא רק כאן) ללא ספק עושה הרגשה טובה של צדקנות. אבל אם המטרה של המתריאים-כנגד-בעיות-אותן-הם-מגדירים-כגזענות היא לתקן את החברה, לשפר אותה, לעקור מתוכה תופעות רעות, 'לא זה הדרך' כפי שניסח זאת אשר גינזברג, אלא, באסה, שימוש בשכל הישר.

גזענות? אין כאן. דעות קדומות? יש ויש וטוב שכך. אבל מעל לדעות הקדומות עומד בעל הבית, או מי שאמור להיות בעל הבית בכלל ובפרט אצל אנשים התופסים עצמם כ'ערכיים', 'מכילים', 'נאורים' ושאר מלים גבוהות (ואצל אלו כמובן נשמע את השימוש הכי תכוף במושג 'גזענות'): השכל הישר.

la verdad, la ideologia, la politica - bienvenido el gobierno Bennet Lapid Mansour, hasta la vista conejo Netanyahu

 

Queridos oyentes. En el mismo momento en que escuche estas palabras, el nuevo gobierno de Israel debería comenzar su acción. Este es un gobierno sin precedentes en varios aspectos.

En primer lugar, es un gobierno formado por una coalición de partidos de derecha e izquierda. En segundo lugar, este es un gobierno que no incluirá al partido más grande, el Likud.

En tercer lugar, Yair Lapid, la persona que recibió el derecho a formar un gobierno del presidente, no se desempeñará como primer ministro, pero entregará el papel a Naftali Bennett, cuyo partido es un 50% más pequeño que el de Yair Lapid.

En cuarto lugar, después de muchos años en los que los partidos ultraortodoxos han sido una parte obvia del gobierno, los representantes de los ultraortodoxos, sin duda el sector más egoísta del Estado de Israel, entrarán en la oposición.

Finalmente, este nuevo gobierno se basará en una asociación real de un partido árabe cuya ideología sostiene que Israel no tiene derecho a existir como un estado judío-democrático.

No hay respuesta a la pregunta de cuáles son las posibilidades de que este gobierno dure.

Lo que está claro es que muchos israelíes, mucho más del 50%, tal vez incluso el 70%, están muy contentos de que el primer ministro Netanyahu finalmente termine su mandato. No hay duda de que este es un hombre talentoso que ha contribuido bastante al Estado de Israel, pero él y sus cientos de miles de fanáticos ciegos, han olvidado que la democracia es un sistema basado en la suposición de que somos todos seres humanos, y que ninguno de nosotros tiene sangre azul.

De todas maneras, y sobre cualquier duda, esta o debe ser claro que El nuevo gobierno es una prueba definitiva contra la afirmación predominante en amplios círculos del mundo libre, que presentan a Israel como un estado racista, como un estado de apartheid.

No hay mayor mentira que esta. Lo demuestra El mero hecho de que representantes de la RAAM, un partido islamista conservador que, como parte de su cosmovisión, se opone por ejemplo al fenómeno LGBT y pide el establecimiento de un califato musulmán sobre todo el Medio Oriente, firmo hace unos días un contrato político con partidos sionistas israelíes que para formar juntos el próximo gobierno israelí.

Los que realmente estan interesados en lo que realmente pasa en Israel, ​​saben desde hace mucho tiempo que Israel no es un estado racista, sino un estado-nación completamente estándar, cuyos ciudadanos están compuestos por dos grupos distintos, un grupo mayoritario judío y un grupo minoritario árabe.

En Suecia hay una mayoría sueca y una minoría finlandesa, en Alemania hay una mayoría alemana y una minoría turca, en Irlanda hay una mayoría irlandesa y una minoría inglesa, y en España hay una mayoría castellana y por lo menos dos minorías como la catalana y la vasca, y nadie se atreve de decir que estos países no son democráticos.

Israel nació como parte de este orden mundial, que se remonta a finales del siglo XIX y tiene sus raíces en la paz y Westfalia en 1648.

Para los que no les gusta o no entienden la historia, mencionaremos los hechos que debe conocer cualquier persona decente. En Israel hay jueces árabes en el Tribunal Supremo, hay altos funcionarios árabes en las FDI, hay profesores árabes superiores en todas las universidades e institutos de investigación, y hay muchos árabes en el servicio público.

Los árabes pueden comprar un apartamento en cualquier lugar, hablar árabe , y rezar en cualquier mezquita o iglesia. Recuerde querido oyente, que los árabes en Israel no son todos musulmanes. Es mas, su estado civil es el mejor en todo el Medio Oriente. De hecho, La única comunidad cristiana en el Medio Oriente que está experimentando un crecimiento demográfico y una prosperidad económica significativa es la comunidad cristiana en el Estado de Israel.

Todo esto no cambia el hecho de que hay problemas entre ciudadanos israelíes árabes y judíos, pero la razón no es el apartheid o el racismo, sino el conflicto violento que se originó desde el lado árabe y solo por el, un conflicto que ha durado más de un siglo por una sola razón: la negativa de los árabes a reconocer los derechos de los judíos a vivir en su tierra, la tierra de la Biblia, un hecho también mencionado en el Corán.

Cuando los árabes decidan reconocer el derecho de los judíos a la soberanía en al menos parte de la Tierra de Israel, el conflicto desaparecerá y, sin duda, las relaciones civiles entre judíos y árabes en el Estado de Israel mejorarán.

No hay señales en el horizonte de que ese cambio esté a punto de ocurrir. Hamas mantiene su poder en la Franja de Gaza a pesar del fuerte golpe que recibió en la última ronda de combates hace un mes, mientras que la Autoridad Palestina en Ramalla de la Cisjordania, no puede tomar ninguna decisión positiva porque sus líderes saben que la mayoría de los palestinos apoyan a Hamas.

Pero esta triste realidad del lado palestino no cambia el hecho de que los ciudadanos árabes israelíes, como Mansur abas, el líder del partido RAAM y sus mas de 160 mil votantes, han tomado una decisión estratégica para participar en la mejora de la vida cívica de todos los ciudadanos israelíes.

A la luz de estos hechos, es de esperar que los líderes palestinos también recalculen su destino. Resulta que no solo países distantes como Marruecos, Sudán, Bahrian y los Emiratos están dispuestos a firmar acuerdos de normalización con Israel, sino también el liderazgo conservador e islamista de los árabes israelíes, los miembros del partido RAAM..

Pero no solo los lideres palestinos en gaza y en Ramalla lo deben hacer, sino también sus fanáticos ciegos en el Occidente que continúan pensando que la situación de los palestinos mejorara si ellos continúan difundiendo las mentiras sobre Israel, continúan con la incitación antisemita, continúan distorsionando la realidad y continúan apoyando automáticamente el Lado palestino sin nada de auto crítica.

Solo un compromiso con la verdad, por doloroso que sea, es la forma de corregir la situación. La relación entre la verdad, la ideología y la política, para ser fructífera, debe ser correcta. Cuando la verdad sirve como base de la ideología, el resultado es un política sana. Cuando la ideología de aleja de la verdad, la política se pudre.

Y la verdad es que Israel nació como un estado democrático que busca la paz y la prosperidad. Sus logros en el campo económico y tecnológico están fuera de toda duda. Sus problemas sociales y culturales no son diferentes a los de la mayoría de los países del mundo, todos los cuales, sin excepción, no tienen que enfrentar un desafío aparentemente imposible: preservar la democracia y los derechos de una minoría, que se ve a sí misma como parte de una nación que niega el derecho a existir de su propio estado.

 A esta simple verdad lo entendió Mansour Abbas, así lo entendio Yair Lapid, líder del Centro israeli, así lo entendio Nitzan Horowitz, lider de la Izquierda, y así lo entendio Naftali Bennett, líder de la Derecha y nuestro próximo primer ministro.

Es hora de que esta simple verdad se entienda tanto en Gaza como en Ramallah, pero también en Londres, París, Nueva York y Buenos Aires.