יום שבת, 15 במאי 2021

פוסט שאיזו.זה דגנרט.ית בפייסבוק.קוק החליט שהוא משום הסתה וכן הלאה.

 אמש בחצות, כאן בשכונה, תהלוכת ברברסים. השליכו חזיזים, העיפו זיקוקים, קראו קריאות 'עם ישראל חי' והנגזרת שלהן: 'מוות לערבים'. הערבים מצידם קראו בערבית 'היהודים באים לא לצאת מהבית', ובעברית 'אין לכם בושה'.

צודקים הערבים. אין להם בושה לבנגבירים החביבים, בני עמי, אז אם זה משנה למישהו משכני הערבים, את הבושה לקחתי גם על עצמי.

לא שהצעקות והזיקוקים והחזיזים מזה, או הבושה שלי מזה, או התהלוכות תחת דגלי אש"ף והבלוקים שנזרקו אתמול ע"י ערבים לא רחוק מהשכונה לתוך מסעדה אמורים להדאיג יתר על המידה. מלחמת אזרחים 'ראויה לשמה' ("כמו באמריקה") לא תפרוץ כאן, ובעוד חודש נשכח את הארועים האלו כפי ששכחתנו את הפיגוע החרדי במירון ואת הקורונה. זוכרים? קורונה?

לא כי הזכרון קצר. הוא קצר, הזכרון. אבל לא כי הוא קצר נשכח, אלא כי החיים חזקים מהכל, עוד תראו.
יצרני הבושה של היום במוקדם או במאוחר יתיישבו, כלומר יקימו משפחה, ישתעבדו למשכנתא, אולי יפגשו זה עם זה פעם ויעלו זכרונות על אותו הלילה בו הם שיגעו כאן את הכלבים האומללים שלא הבינו מה זה הבום ההוא והסירנה ההיא ועוד בום וזיקוק וצעקות. אגב, לקראת 02:00 גם הכלבים נרגעו. תהיתי ביני לביני מה שלום החזירים, עם מי הם מזדהים, עם ישראל או עם עזה, אבל אז נזכרתי שמילא לא ממש מעניין אותם, על פי שמועות רמת ההבנה האבולוציונית שלהם קרוב לוודאי גבוהה מזו של כדורגלנינו המודדים את המציאות בדיוק במונחים האלו, אתה בעד ישראל או בעד עזה.

עם תהיות על החזירים נרדמתי גם אני, כמו הכלבים, כמו הברברסים שחיללו את שם ישראל ברבים, עם המוות לערבים וכל השאר. קצת לפני שנרדמתי נזכרתי בכל זאת בקבוע בשנים האחרונות. הרי מי הם הברברסים? "משני הצדדים" כפי שנהוג לומר, כשבעצם זה רק צד אחד, כי אני לפחות לא מצליח להבדיל ביניהם. אותו לבוש, אותה תספורת, אותו רכב קטן יחסית בן 10 פלוס מינוס, אותה נהיגה פרועה, אותו סגנון ""מוזיקה"", אותה התנהגות על החוף, אותה אשפה המושלכת ברבים, 'צעירים חסרי מנוח' עם נסיבות מקלות: ללמוד הם לא יודעים כי הם לא קוראים ולכן גם לכתוב הם לא יודעים, אבל הם גם יודעים שמה הטעם ללמוד כשהקשר בין ללמוד לבין פרנסה לא מאד קיים? מה נותר להם חוץ מאשר לנבוח ככלבים על השיירה העוברת ומתרחקת מהם כל פעם יותר?

וממש לפני שנרדמתי נזכרתי באנקדוטה משעשעת נוספת, בת חודש בערך. היינו בטיול בכביש 10, ההוא שנפתח שלוש פעמים בשנה. באחת מנקודות התצפית היפות, הכי יפה בעצם, שכחתי את שמה רק זוכר שהיא בגובה 600 מטר, יש צוואר בקבוק גם כי התצפית יפה וגם כי הכביש מעט נטול-שוליים שם. כך התכנסו להם עשרות מטיילים-לשעה כמוני וצפו בנוף, ואילו עלינו, על הצופים, צפתה חבורת צעירים בדואים, חמושים עד צוואר בטרקטורונים, ערכות קפה, ציוד ניווט, ומה שלא ראינו אבל מי שיודע יודע שגם הם שם: כלי נשק מלוא החופן.

"תראי חווה", אמר אדם אחד לאשתו, "תראי את לוחמי היחידה המיוחדת הזו. יפה לראות איך צה"ל משכלל את יכולותיו, תראי איזה ציוד!". חווה הסתכלה על מה שאדם הראה לה, ראה ולא ראה מה הוא רואה. ואני תהיתי על הסיבות לעומק התלישות. עדיין לא מצאתי תשובה. חוזר בשאלה.

יום שלישי, 11 במאי 2021

חוק הפנדמנטליסטים השלובים - ומה אולי אפשר ובכל מקרה כדאי לעשות


כמו כל המצבים ההיסטוריים הגדולים, בלב העניין מסתתרת שאלה פשוטה אחת: השאלה היא לא האם יהודים וערבים יחיו יחד על אותה ארץ (כי הם חיים על אותה ארץ והם ימשיכו לחיות על אותה ארץ והארץ מתחילה בים ומסתיימת אי שם במדבר העיראקי והיא כוללת את כל הגליל עד הליטני ומדובר בתיאור גיאוגרפי ולא מדיני) אלא איך הם יחיו על אותה ארץ.
עד לפני 25 שנה היה לי ברור כמו לרבים וטובים וחכמים ממני - הללו כללו אישים כמו בן גוריון, וייצמן ועוד ועוד - שהתשובה עוברת בחלוקת הארץ בין הירדן לים.
הגיע הזמן לומר - או במקרה שלי לומר שוב - שחזון שתי המדינות בין הירדן לים לא קיים. מי שעדיין לא השתכנע מוזמן לראיין את אלפי צעירי חמאס, כולם ישראלים בעלי תעודת זהות כחולה וחשוב מכך - רשיון נהיגה וסמארטפון המתפקד 24\7 - ובעצם אין צורך לראיין אותם כי הם אומרים את שלהם באופן צלול וברור: ישראל היא תקלה, פלסטין לפלסטינים, נקודה.
לא פחות חשוב: חלוקה מדינית גם כזו שאשמח לראות - שתי מדינות בין המדבר לים - גם היא לא עומדת על הפרק. מה כן? הסדרים חלקיים, זמניים, כמו במזרח התיכון. במקרה הטוב 'יארת', במקרה השכיח 'אינשאללה', או בעברית: במקרה הטוב 'יהיה בסדר', במקרה השכיח 'בעזרת השם'.
כדי שיהיה בסדר, יש להוסיף ל'השם' עוד כמה מרכיבים, כל-כולם מתחום הריבונות הממלכתית. איפה שצריך וכדאי להשקיע כספים, להשקיע כספים. איפה שכדאי ויעיל לקדם תכניות מנהיגות כאלו ואחרות, יופי. אבל בלי קשר ובמקביל, להתאים את גודל והיקף השירותים הציבוריים בישראל לגידול באוכלוסייה בכלל ולפריפריה בפרט.
מה זה שירותים ציבוריים? הכל. חינוך, בריאות, הכשרה מקצועית, תשתיות וכמובן אם היה ספק, משטרה. הרבה מאד משטרה. לפחות פי ארבע בהיקף כוח האדם ולפחות פי שניים בהיקף השכר.
כי לנגד עינינו המשתאות -של מי יותר, של מי פחות - מתממשת שוב התיזה הגדולה של בנג'מין פרנקלין, קפיטליסט-ליברל ראוי לשמו (כלומר אחד שקודם כל עושה שימוש בשכל הישר שלו): an ounce of prevention worth a pound of cure
ובאקטואלית: הסרטונים ביוטיוב ודיווחי אתרי החדשות על השריפות והאלימות שמפעילים צעירים מוסלמים חסרי מנוח ברחבי הארץ כולה, הם המחיר שישראל משלמת תבין ותקילין על הזנחת הפריפריה בשם 'הכלכלה הנכונה' של מדינת האוצר הפועלת על פי עקרון העל אותו ניסח לפני 20 שנה אורי יוגב - "בוקר צהרים ערב לקצץ לקצץ לקצץ" (ולמי שהספיק לשכוח בגלל הקסאמים והג'יהאד - ממש לפני כמה ימים, אולי אתמול אפילו, גם אני לא בדיוק זוכר, יצאו רופאים צעירים להפגנה על החלטת הברברים של משרד האוצר לקצץ (לקצץ!!!!!!!!!!!) 600 תקנים במערכת הבריאות, כשרק מנקודת מבט של גידול דמוגרפי נטו, עוד לפני שלוקחים בחשבון שיקולים כמו הזדקנות האוכלוסייה והעלייה בציפיות הרפואיות של אזרחים במאה ה-21, יש להגדיל את מספר התקנים בלפחות 5000, לפחות).
וכל זה לא בא להפחית במאומה את אחריותה של התיאולוגיה המוסלמית-פנדמנטליסטית.
אדרבא, יש לנו כאן מקרה נוסף, לא ראשון ולא אחרון, של שילוב כוחות עיוור בין פנדמנטליזם של כלכלת שוק, ופנדמנטליזם של טירוף משיחי, שתי שיטות מחשבה לכאורה נטולות קשר, אבל שיש להן מכנה משותף צלול וברור: שנאת בני אדם כפי שהם (ולא כפי שהם אמורים להיות על פי מודל של כלכלת שוק או על פי פרשנות סלאפית של הקוראן).

יום שני, 10 במאי 2021

תפיסת עולם שמאלית-שמאלית (אבל ציונית): מתוך מרדכי נאור, השבת השחורה, עמ' 158

 "תחילתה של 'ההגנה', בשמירת הישובים העבריים החלוצים מפני השוד והרצח [...] השלטון התורכי היה חסר אינטרס ורצון להגן על ישובינו מפני שוד ורצח, וכדרך שכל המפעל ההתיישבותי והציוני נישא על שכם העם היהודי לבדו, כך נטלו היהודים בידי עצמם את חובת ההכרה והכבוד להגן על עצמם בכוחות עצמם.
ההגנה העצמית בארץ ישראל, היא ילידת המציאות הארץ-ישראלית; אלמלא היא היו נעזבים הישובים החלוציים, אלמלא 'ההגנה' היה הטרור הערבי משתלט בארץ הזאת. בזכות 'ההגנה' נמשכת ההתיישבות, העבודה, התחבורה ולא שותק המפעל היהודי.  לא פירוק 'ההגנה' הוא תנאי לשקט ובטחון בארץ, אלא קיומה הוא התנאי לכך. 'ההגנה' העברית היא הערובה לעליה העברית, לבטחון הישוב ולזכויות העם היהודי בארץ ישראל. 'ההגנה' היא הערובה הראשית לשלום בארץ".

את הדברים האלו כתב ישראל גלילי ביוני 1947, בשם שותפיו ל'תנועת המרי', בתזכיר שהגישו לחברי ועדת אונסקו"פ שביקרו אז בארץ, כדי (שוב) ללמוד את 'בעיית ארץ ישראל' (שכפי שכתבתי לאחרונה ואשמח להמשיך להפיץ את הספר הצנוע המפרט זאת - הבעיה היא ערבית וערבית בלבד, עם כל חוסר הכבוד ללהב"ה ולמבעירים אחרים, שגם אם הם מיותרים מכל בחינה, לא הם הבעייה).

המאבק על ארץ ישראל נמשך. גם אני הייתי מאלו שחשבו פעם שזהו, המאבק הסתיים, כל שנותר הוא לצאת מהשטחים ולחיות כמו אחים ויהיה טוב יהיה טוב כן, לפעמים אני נשבר ופוזל לראות מה כתבו היום בהשארץ.

טעיתי. לא בושה להודות. המאבק נמשך ומה שכתב איש השמאל של השמאל ישראל גלילי (ממייסדי מפ"ם בינואר 1948), ממשיך להיות נכון: "ההגנה" - היום היא מוכרת בשם כללי יותר: הריבונות הישראלית - "היא הערובה הראשית לשלום בארץ".

שלום ממנו נהנים גם הלא-יהודים הערבים, וגם הלא-יהודים האנטישמים ברחוב שוקן ושלוחיהם בקאקאדמיה הישראלית.
גלילי תאר יפה את עובדות היסוד ב-143 השנים האחרונות, and counting

חג שמח (אגב, המיואשים מוזמנים להציץ בכותרות עיתונים בעשרים, שלושים, ארבעים, חמישים, ששים, שבעים, שמונים ומאה השנים האחרונות, ולהתנחם בעובדה שחג הרמאדאן של דת השלום הידועה, כמעט תמיד שימש עוד הזדמנות להסתה אנטי-יהודית).

כן, גם האתר הזה של הספרייה הלאומית, כמו כל הספרייה הלאומית, כמו כל הדשאים מסביבה, כמו כל השכונות מסביבה, כמו כל הכבישים המובילים אליה, כמו יתר הכבישים המובילים משכונות וערים וישובים אחרים אל הכבישים המובילים עליה, קיימים בזכות 'ההגנה' ועוד יותר מכך בזכות כל מה ש'ההגנה' נוצרה בשביל להגן עליו: הישוב היהודי.