אסכטולוגיה, האסכטון, הקצה, אחרית הימים.
הברית החדשה מסיימת את 27 ספרים בציפיה לעתיד, לאסכטון, ולכן הספר שנקרא חזון אחרית הימים נקרא ההתגלות.
האפוקליפסה, חזון יוחנן, הוא ספר שעוסק בדברים שיתרחשו בעתיד קוראים לזה גם אפוקליפטיקה, ולא אכנס כאן להבדלים בין אסכטולוגיה ואפוקליפסה.
האפוקליפסה שנמצאת בחזון יוחנן היא אפוקליפטיקה, התגלות, על אחרית הימים ברוח אפוקליפסות יהודיות.
אפשר לומר שהנצרות ינקה גם זאת מהיהדות, כלומר את הציפיה לאחרית הימים ואת ההתגלות של אירועים דרמטיים.
תיקון עולם הוא ערעור קוסמי על
הסדרים הקיימים כרגע, כדי ליצור קוסמוס חדש ומתוקן.
בחזון יוחנן, ספר בעל 22 פרקים, מאוד אניגמטי, עתיר סמלים כדרכה של אפוקליפטיקה - סמלים בדמות מספרים צבעים דמויות - התיאור הכולל איננו ממש תיאור שניתן בקלות להבנה ואולי משום כך המעיטו גם הדרשנים בדרשות מתוך הספר הזה, וגם אולי המעיטו הכותבים והחוקרים לעסוק בחידתיות שאופפת את הספר.
בכל מקרה האפוקליפסה חזון יוחנן, כמו כל אפוקליפסה, צומחת בנסיבות מסויימות אבל
נקראת מושמעת ונדרשת בנסיבות שונות במהלך ההיסטוריה.
לא אדון בסיבות להתהוות האפוקליפטית בתקופה שהספר נכתב בסוף המאה הראשונה לספירה. מה שמעניין הן נסיבות שהן מחוץ למאה הראשונה וקופצות למאה ה-21.
בכל מקרה האפוקליפסה נכתבה במאה הראשונה
והיא נקראת מושמעת ונדרשת בנסיבות שונות, ועל כך כבר כתבו הרבה מחקרים. במהלך
ההיסטוריה יש נסיבות שדורשות תיקון עולם, אנשים מיואשים מהמצב ומבקשים לראות אותו
כדרוש וטעון התערערות של הסדר ובנייתו מחדש, ואז נזקקים שוב לאפוקליפסה.
בפרק 16 בחזון
יוחנן פסוק 16 נאמר: "והוא אסף אותם אל המקום הנקרא בעברית הר מגידון" - אני צריכה להקריא את זה במהירות ארמגדון והנה - כבר
פיצלתי את זה להר מגידון כפי שעושים גם התרגומים באנגלית.
מי זה "הוא"? הקדוש ברוך הוא, שיאסוף
את הצבאות האנטיכרייסט, אגב לא מילה שמופיעה בספר הזה אלא דווקא באגרות יוחנן, אבל
בכל מקרה הוא יאסוף את הצבאות למקום שממנו הם יצאו כדי להשתלח באלוהים עצמו ובסופו
של דבר יבוא התיקון הגדול.
אם
כן הקונטקסט של החזון אחרית הימים הוא קונטקסט של מלחמה. מה היא הגאוגרפיה של
האפוקליפסה הזאת האם בכלל אפשר לדבר על גאוגרפיה של אפוקליפס או קרטוגרפיה של
אפוקליפסה?
מטבען
אפוקליפסות הן אניגמטיות. הן מדברות על ים נהרות מעיינות שמיים מדבר, אבל לתת
קואורדינטות מדוייקות בכך לרוב לא עוסקות אפוקליפס אבל מאחר ואפוקליפסה הזאת נשענת
על אפוקליפס או נבואות תנכיות ובנות הזמן שהן לא בתנ"ך, אנחנו כן יכולים
למצוא למשל בספר יחזקאל פרק מ שביום ההוא הגדול במראות אלוהים "הביאני אל ארץ
ישראל ונחני על הר גבוה מאוד".
ארץ
ישראל מיקום מאוד מאוד ברור. במקומות אחרים, למשל בחזון עזרא אם אנחנו מדברים שוב
על אפוקליפסת לא בתוך המקרא אבל בנות הזמן, למשל חזון עזרא אומר בפרק יא: "הוא
יעמוד בראש הר ציון חזון ברוך אומר ישב על נהר קדרון בוכה על שבי ירושלים".
האם יש לנו אפשרות למקם מקום אחד באופן ברור ומובהק? התשובה היא כן. אם אנחנו ניקח
את חזון יוחנן ונעבור פרק פרק, ונבקש לזהות את הגיאוגרפיה של אותה אפוקליפסה אנחנו
נמצא הרבה פעמים את המושגים היכל היכל אלוהים, או מזבח מזבח אלוהים. עיר אלוהים או
העיר האהובה או עיר הקודש לפעמים הר גדול וגבוה שהוא עיר הקודש ירושלים, המשכן, ועוד
ועוד.
וכאשר
נמצא זיהוי אחר, כלומר לא ירושלים, למשל סדום מצרים ובבל, יהיה ברור לכולנו שאין
המפה המשורטט בפנינו מבקשת להתרחק עד כדי בבל או עד כדי מצרים אלא מבקשת לקרוא ל
לאנטיכרייסט או לרשע בשמן של אותן ערים נוראיות.
אם
כן אם אנחנו התעסקנו בקרטוגרפיה שאיננה קרטוגרפיה, בגיאוגרפיה שהיא בעייתית. עכשיו נותר לנו לשאול אם כן מהוא המקום הנקרא
בעברית ארמגדון.
ראשית
אנחנו יודעים בברית החדשה מספר פעמים נאמר לנו על מקומות או על שמות שהם בעברית
ובלא מעט פעמים אולי אפילו ברוב המקרים זו לא עברית, זו ארמית. גבטה או גולגותא
אלו מילים בארמית.
במקרה
שלפנינו יבואו הבלשנים ויאמרו חד משמעית: ארמגדון זוהי צורה עברית. אבל מהוא המקום?
האם המקום הוא מקום מושגי מטפורי או האם הוא מקום קונקרטי. אם כן לגבי המשמעות של
השם ארמגדון אין דעה אחת ואין קונסנזוס בין החוקרים.
נתחיל
ראשית בטיעון הארכאולוגי: היו שביקשו לזהות את ארמגדון כהר מגידו. אם כן מגידו
אותו תל היסטורי, תל שופע סיפורים תנכיים, עדויות חוץ תנכיות לקרבות פנטסטיים,
המקום שבו המלך הצדיק ביותר שידע עם ישראל אחרי דוד יאשיהו המלך המופלא שעשה את
הרפורמה הגדולה ומצא את מותו במגידו או שנפצע במגידו והובא לירושלים, תלוי בגרסאות
שתקראו בספר מלכים ב או בספר דברי הימים ב.
כך
או אחרת, ארמגדון זוהה בשלב מסוים כהר מגידו הלו הוא תל מגידו. אני ארצה לטעון דרך
לפחות שלושה או ארבעה טיעונים, שאגב כולם הועלו בעבר, שום דבר איננו ממש חידוש,
שכמובן אין קשר. מגידו איננה ארמגדון, תל איננו הר, ואנחנו נצטרך לחפש את ארמגדון
במקום אחר ובקואורדינטות אחרות.
אם כן דבר הראשון הוא הטיעון
הארכאולוגי ואנחנו נתחיל בכך שתל מגידו נקרא תל אל מוסלם. בשם הזה הוא ידוע כשבאים
לחפור אותו בפעם הראשונה במאה ה-19, הגרמנים ויותר מאוחר המשלחות האחרות.
הטיעון הארכיאולוגי שאני ארצה
להציג איננו מהשכבות מהממצא שיש בשטח אלא העובדה שאין ממצא והתל נזנח מהמאה
השלישית לפני הספירה לכל המאוחר. יחד עם זניחת התל והחיים בו נזנח גם השם מגידו
והשם לא היה ידוע. הוא עד כדי כך אינו ידוע שיוסף שמספר את סיפור יאשיהו, טוב כל
כך שאפשר היה למצוא אותו מסופר במקורות חוץ מקראיים ומאוחרים למקרא בכמה גרסאות
יוספוס בקדמוניות, בספר העשירי אומר שנכו מלך מצרים אסף צבא ויצא אל עבר נהר פרת
להילחם במדים ובבבל.
לא
חשוב איך הוא קורא את הפוליטיקה של פרעה נכו, האם הוא בא לעזור לאשור להילחם באשור
איזה קואליציה הייתה פה. קרב כרכמיש ידוע מידיעות חיצוניות אבל הוא אומר שהוא
כשהגיע עד לפני העיר מנדה, שהייתה שייכת למלכות יאשיהו, הוא נעצר על ידי יאשיהו
וחילו מלעלות דרך ארצו אל המדים. האם בין מנדה למדים יש קשר? או האם הוא רק יודע
שבאופן עקרוני זה בדרך לארץ מדי? מדוע יוספוס האיש המדייק כל כך והשוטף כל כך בידע
הארץ, איננו יודע היכן נמצא המקום ומה הוא שמו המדויק?
ארצה
כבר להגיד שבמאה הראשונה לספירה השם מגידו היה ידוע מהתנ"ך, אבל המיקום מגידו
לא היה ידוע מזה לפחות 400 שנה. גם אאוזביוס לא יודע היכן מגידו. באונומסטיקון הוא
יודע על מקום בשם לגיו, אותו מקום שבו חנה הלגיון השני טרינה או אחרי כן הלגיון
השישי. אז כל מה שהוא יודע, זה על מקום בשם לגיו בעמק גדול, והמילה עמק תהיה לנו רלוונטית
יותר מאשר המילה הר.
והוא
מספר על מגידו אבל הוא מספר מתוך השענות מאוד חזקה על המקרא, וזוהי טקטיקה של אוזביוס,
כאשר הוא איננו מכיר את המקום אז הוא חוזר אל לשון המקרא. בקיצור הוא איננו מזהה
את מגידו עם לגיו בכל מקרה, ולכן אנחנו מגיעים למסקנה שאף הוא איננו מכיר את התל
עצמו.
הירונימוס
יודע לדבר על שדות מגידו אבל אף הוא איננו מזהה את התל עצמו, ולכן אנחנו נאמר כרגע
לסיכום, כי בשעה שכותב האפוקליפסה כתב את האפוקליפסה וטרח לציין מקום אשר בעברית
נקרא ארמגדון הוא עצמו לא ידע היכן נמצא המקום שמוזכר בספר מלכים ובספר דברי הימים.
אפשר
היה וזה ראוי בהרצאה אחרת, לעשות את ההשוואה כשם שעשה פלוסר, השוואה עם אורקלים,
יצירות אפוקליפטיות שנכתבו כנראה בהשפעה זורואסטרית, ונשתמרו בסופו של דבר בכתבים
רומים אצל אקתנטיוס, ושם ההשוואה מאוד ברורה, היא על אפוקליפסה שמדברת על כוחות של
שליטים, שליטים דרמטיים, לא שליטים מקומיים, שליטים קוסמיים, שיבואו ויעלו ויקיפו
את העיר, הם יילחמו בגוף של המלך האלוהי שיבוא להילחם בהם, יומת ויוקם לתחיה ביום
השלישי, ואם כל הדברים האלה נשמעים לכם מוכרים, אז הנה אולי באמת הבסיס לאפוקליפסות
שהוצבו על ידי נוצרים על בסיס אפוקליפסות קדומות.
את
כל זה אני אומרת כדי לחדד דבר אחד: בתכתיב של אותה אפוקליפסה אנחנו מחפשים עיר
שהיא המוקד של המלחמה, ואם אנחנו מחפשים עיר שסביבה יצורו אויבים, וזה הנושא המרכזי
העיר הזאת פשוט איננה יכולה להיות הר מגידו, משום שהכוחות צריכים כולם לפרוץ, להגיע
לצור, לקחת שבי, ליפול, לקום לתחיה ולהגיע לניצחון הסופי באותה עיר אחת, והשם
מגידו או האזור של צפון לא מופיע באף אחת מהאפוקליפסות המקראיות האלה, שהגיעו
אפילו רחוק כל כך. בקיצור הטיעון
התיאולוגי יהיה שלצפון אין משמעות כאשר אנחנו מדברים על אפוקליפסה.
בכל
אופן יש לנו כמה משפטים בתנ"ך בנבואות שמדברות, למשל אם אני קוראת בספר
תהילים פרק מח, על ירכתי צפון. המושג ירכתי צפון מופיע בכמה נבואות אחרית הימים. האם
ירכתי צפון זה צפון הארץ? תהילים מח עוזר להבין שממש לא: "שיר מזמור לבני
קורח גדול אדוני ומעולל מאוד בעיר אלוהינו הר קודשו יפי נוף משוש כל הארץ, הר ציון
ירכתי צפון"
אם
כן ירכתי צפון מובן בכל אחד מהמקומות שאנחנו נקרא, כביטוי שהוא כבר מסמן אולי כך
תוהים חוקרים, אולי להבדיל מהר אחר מאוד דרמטי שיש לנו בירכתי דרום, אחרי הר סיני
ההר הבא בירכתי צפון הוא הר ציון.
אם
כן עברנו הלאה: הטיעון הפילולוגי. האם ארמגדון יכול באמת להיות מחולק להר ומגידו?
אם כן על פניו אפשר שכן, כי עובדה שהזיהוי הזה עלה בשלב מסוים, אולם כבר ביקשו
בשנים קודמות ואחד החשובים בהם פרופסור בייל בשם צארלס טורי שהציע עוד בשנות ה-30
לראות את העין הגרונית ככזאת שמתחלפת עם גמה, כפי שהמוכר ביותר לכם עזה היא גזה. ואז
הר מגד יהיה הר מועד, ואם כן, אם אכן נפרק את המילה להר פלוס מועד עלינו לשאול
היכן מופיע הביטוי הר מועד? ואת זה אנחנו נמצא כביטוי יחידאי בכל המקרא כולו.
אנחנו נמצא אותו אצל ישעיהו הנביא, ושם הר מועד מתואר כאותו מקום שאליו מלך בבל
שואף לעלות להתנשא להשתלט, אבל מי הוא שיצליח? הוא כמובן רמס, ויפול, ולא יזכה לכך.
אם כן, הר מועד אצל ישעיהו יד, זו הדוגמה שוב לאותו סיפור, לאותה תבנית, של מלך
שמבקש להשתלט אבל את סופו המר והנמהר נראה כולנו בצהלה דווקא בירושלים עצמה.
אחרון
חביב: יש לציין שבמקרא המילה 'הר', היא תמיד הר, היא לא תל. אף אחד מאותם התילים
הגדולים שאנחנו מכירים שכבר אז היו מעט מורמים, לא נקראים הר. הר זה במשמעות
הגאוגרפית, ולכן לקחת את תל מגידו ולהפוך אותו להר, יש בכך איזשהיא בעייתיות.
אם
כן, נשארת השאלה מה גרם ומתי נולד הזיהוי בין מגידו וארמגדון, ואת הבדיקה הזאת
צריך היה פשוט לעשות בסקירה של הספרות שכותבים פרשנים. פרשני מקרא, נוסעים וחוקרים,
והעבודה באמת הייתה מעט מייגעת, משום שקשה לקרוא כל כך הרבה ולרשום כל פעם אין
זיהוי אין זיהוי אין זיהוי אין זיהוי...
וכך
נאלצתי להגיע עד למאה ה-19, ולגלות שהאפוקליפסה
שנקראת בתקו]ות שונות ובמקומות שונים, מתייחסת ליקציות למילה ארמגדון אבל
לא מזהה עם מגידו, ולכן אנחנו כבר נמצאים במרחב אחר. ואמנם אנחנו עוסקים בנצרות
קדומה, אבל הנצרות הזאת התגלגלה גם לפתחנו לעולם המודרני ומתעצבת ומקבלת מיפוי
גיאוגרפי בנסיבות שמצריכות את ההסבר.
אם כן כולנו יודעים שהצלינות לארץ מהמאות כבר 17
ו-18 עברה שינוי מהותי כאשר הצליינות מבוססת גם על מחקר ועל סקרנות שאיננה מוגבלת
למסורות כנסייתיות. ולמרות זאת לא במאות ה-17 ולא במאה ה-18 הצלחתי למצוא את השינוי
הגדול, למעט נזיר בנדיקטיני אחד בשם אוגוסטין קלמית שמגיע לארץ, ולצערי מכיוון
שהמחקר הזה עדיין הוא בהתהוותו לא את כל הספרים אני מצליחה למצוא בגרסה המוקדמת
ביותר שלהם כי הגרסה המוקדמת ביותר היא מהמאה ה-18 ואילו הגרסה שאני מחזיקה היא
מהמאה ה-19 ונערכה על ידי אדוארד רובינסון בעצמו.
אם
כן יכול להיות שהוא האחראי כבר ואולי זה לא הוא אלא אדוארד רובינסון שלמרות שבמחקר
הוא איננו מבקש לקשר מדעית את השם מגידו לארמגדון, אבל כשהוא עורך את הספר של קלמית
הוא אומר: "מונח זה בעברית פירושו הר מגידון ומסתבר שמגידו או ארמגדון היא
העיר הממוקמת בשדה הגדול למרגלות הר הכרמל, זהו המקום שבו המלך יאשיהו נפצע אנושות
בקרב נגד נכו מלך מצרים, זה בארמגדון שהמלאך הרע לאחר שיצא מלאו הדרקון יכנס את
מלכי תבל על מנת לצאת אל קרב יום הנקמה הגדול של האדון כפי שנאמר בחזון אחרית
הימים".
אם
כן האם זה רובינסון כן או לא? במחקרים המפורסמים של רובינסון מסוף המחצית הראשונה
של המאה ה-19 רובינסון נשאר מאוד נאמן לגישה המדעית, וקודם כל מברך על הזיהוי של
מגידו בכלל בתל מגידו, כי קודם לפניו וגם אותו קלמית, איננו יודע שמגידו זה תל
מגידו, הוא רק יודע שמגידו זה אי שם למטה באותו עמק מתחת להר כרמל.
אם
כן צריך היה לחפש אצל חוקרים אחרים. עברתי על שלוש קבוצות של חוקרים מטיילים ונוסעים,
ועוד היד נטויה. כמובן כי אי אפשר לקרוא את כולם בזמן יחסית קצר. אלו הם הצרפתים,
הגרמנים ודוברי האנגלית. אם כן עניינו אותי מאוד הצרפתים, ואני תכף אסביר לכם למה.
אם
כן, מצאתי מבין מגוון לא רע של צרפתים שביקרו את הארץ, ששישה בלבד מתייחסים למגידו
במאה ה-19, וזאת כנראה בעקבות הזיהוי של רובינסון שאומר: אתם רואים את התל הזה? זאת
מגידו. ואז הם מתחילים לשאול את השאלות.
למשל
חוקר בשם פוז'לו בשנת 1841: "על מנת שלא להחסיר דבר מעניינה ההיסטורי עמק
מגידו זה, הנה באים אתה אליו גיבורי צרפת, הנה הניצחון הצוהל אשר בספרי תולדות
ארצנו נושא את השם קרב התבור".
אני
מזכירה לכם שב 1799 מתנהל קרב שיהיה קרב דרמטי מכריע, והוא נקרא קרב התבור התבור
איננו רחוק מדובר באותה יחידה גיאוגרפית מדובר באותו העמק והצהלה שמלווה את האירוע
ואת הניצחון היא הצהלה שאני ארצה להציע אותה כחלק מהתחדשות רוח אסכטולוגית של
המערב. המערב כבר מריח את מותו של האנטי כרייסט בדמותם של הטורקים, וכאשר אותו
חוקר מסתכל על העמק הזה הוא אומר "ניסהם של הכנענים הפלישתים היהודים האשורים
המצרים הרומאים הצלבנים הערבים של בדוים ערביים של צרפתים, נספגו בתל החרמון נהרות
של דם בני אנוש זרמו בעמק מגידו או על מורדות ההרים המקיפים אותו עמק זה צריך היה
להיקרא עמק הקטל או עמק ההרוגים כלשון ירמיהו ז א שם שאותו מעניקים הכותבים לעמק
מפורסם זה בארץ ישראל".
אז
הנה לנו דוגמה מדוע צרפתים אולי מתעניינים יותר מאחרים בתל מגידו. כך גם כותב לואי
וביין שכותב ב-1837 אפילו יותר מוקדם עמק יזראל או זדר אלון, ככה הוא מופיע בת
העתיקים הלועזיים אשר נקרא גם מגידו, "עמק תבור משתרע מהר הכרמל וים התיכון
ועד לאגם טבריה ולירדן מאז ימיו של נבוכדנצר מלך אשור ועד למסעו האומלל של
נפוליאון בסוריה היווה בימה לקרבות רבים". ואז הוא מתאר את הניצחון של המפקד
בקרב המסוים הזה וזה המקום שבו צבעות אנטיכריסט ימצאו את קבריהם. האם הוא מדבר על
העתיד או האם הוא מדבר על העתיד הקרוב מאוד שהוא מקווה שהטורקים ישלמו על מעלליהם?
אם
כן, הקבוצה הזאת של הצרפתים היא מעניינת אבל אני כבר מדלגת עליה ומספרת לכם שמשלחות
מחקר צליינים מסתכלים, חלקם מזכירים לרוב המאה ה-19, אחד מעשרה אנשים שמסתובבים
במקום יספר על מגידו כארמגדון, זאת אומרת שעדיין אין זה מטבע עובר לסוחר.
אבל
מתי הדבר יקבל את החיות המקסימלית שלו? אתם כמובן יכולים להניח שזה יקרה אחרי
1917, זאת אומרת שאנחנו נגיע למאה ה-20. השיח כבר קיים, יש כבר דיון, הדיון עובר
אצל בלשנים, הדיון עובר אצל מטיילים, היסטוריונים, צליינים, אבל כאשר אנחנו נגיע
להתעניינות הבריטית בארץ הקודש - ופה אני צריכה להזכיר שכל המחקר כאן הוא מחקר שבעצם
מתעסק בתפיסות עולם הרבה יותר גדולות מאשר לזהות פחמן 14 של שכבה כזאת או אחרת -
בעצם מדובר פה במלחמה של הגנה על התנ"ך, התנ"ך לא פבריקציה אנושית כפי
שטענו הרציונליסטים הקדומים יותר, אלא מדובר בניצחון אחר של הרציונליזם מול האוונגליזם,
והפעם זה רציונליזם של המדע שיוכיח שארץ התנ"ך היא אכן ארץ התנ"ך, ולכן
יהיה חשוב לעבור ולבדוק כל מקום ומקום.
וכך אני מוצאת בכתיבה הבריטית שהיא באמת אינסופית ואחרי המלחמה היא עוד יותר כן כמים לרוב, למשל ב-1919 ספר שנכתב על ידי לי. הכותרת של הספר a pilgrim in palestine after its deliverance כאשר כתוב deliverance זה לא liberation deliverance , זה השחרור במובן האפוקליפטי.
אחרי
כן savage כותב את הספר 'אלנבי
אוף ארמגדון'. עכשיו אתם בוודאי שמעתם שאלנבי קיבל תואר בעקבות הצלחותיו וכשהוא
מגיע הוא מקבל את התואר 'ויקאונט אוף מגידו'. איך זה התגלגל להיות לורד ארמגדון זה חלק מכמעט מה שאפשר
לומר 'הספין התקשורתי' שתפס, אודות הזיהוי בין מגידו לארמגדון.
בזכרונותיהם הבריטים
יוצאים לקרב על ארמגדון. ולכן לא מפליא אותי למצוא ספרים שנקראים 'קוולרי אוף
ארמגדון', כלומר הפרשים על ארמגדון, שזה מצלצל כמובן מוכר כמו ארבעת הפרשים של
האפוקליפסה ועוד.
ואני
רוצה לסיים בדור השלישי: הדור הראשון הצרפתים, הדור השני הבריטים, ובאופן מאוד מעניין הדור השלישי זה ראשות הגנים הלאומיים ומשרד התיירות
בישראל. אלה עושים כל שאל ידם כדי לחזק את הקשר ואולי מסיבות של אנחנו אכן באחרית
הימים מצפון תיפתח הרעה או שמא, כדי לספק את מבוקשם של המבקרים אשר מעוניינים
לראות בזירה הארץ ישראלית ובזירה המזרח תיכונית את תוכנית אחרית הימים, ומה יותר
מתאים מאשר לעמוד בתל מגידו ולתאר כיצד כאן עיראק ושם כך וכך ואנחנו מגיעים למצב.
ובפעם אחרת אצטט מתוך הטקסטים שכותבים בראשות הגנים אפילו
ארכיאולוגים רציניים ונכבדים שחופרים את התל. אבל היפה ביותר בעיניי הוא האזנה למורי הדרך העומדים על ראש התל
ונוקטים בצעד שהוא צעד תיאולוגי מרתק, שיש לו רגליים, אומנם קטנות למדי, אבל יש לו
רגליים, וזה השוואת יאשיהו המלך לישוע הצלוב.
כאשר מנסים להסביר את העניין האסטרטגי הטופוגרפי לדברים יש באמת כן איזה היגיון מסוים במרכזיות של התל הזה על ציר, על דרך מאוד מאוד חשובה, למרות שהמקום בעצם של התאספות עמים רבים צריך להיות בעמק ולא בתל.
אבל כאשר אנחנו בודקים אנחנו מוצאים שבדרשות כבר במאה הרביעית, ודרשות שנקראות הדמונסטרציו, או אם תרצו ההוכחות, של מי שגם נקרא 'הפרסי', דמות של מישהו שנולד בפרס ולכן נקרא אופרטוס, שבמאה הרביעית הוא כותב מדוע יאשיהו נרדף כשם שישוע היה נרדף, והוא מת כמוהו על כך שניסה לנקות ולטהר ולתקן עולם.
ומכאן
שאת אותה הדרשה אני עודני מחפשת בדרשות מאוחרות יותר. אבל בינתיים המקום הטוב ביותר
לשמוע את הדרשות האלה זה אצל מורי הדרך של מדינת ישראל שעומדים על תל מגידו ומוסרים
לנו שהקרטוגרפיה של אחרית הימים עברה צפונה.
