יום שישי, 5 בספטמבר 2014

עיסקת הגז עם ירדן - כמה הערות על תודעתנו הכלכלית

מכירת גז ב15 מיליארד דולר ל-15 שנים, נכנסת לחשבונות של האוצר כהכנסה צפויה. גם אם חלק גדול הולך לקניבלים, עדיין הם משלמים לא מעט מיסים וכמובן השאר הולך לקופת המדינה. עיסקאות מהסוג הזה צפויות עוד ועוד, וכמובן שיש למשק הישראלי לא מעט מגזרים אחרים ההופכים אותו למשק חזק.

כסף יש כמו זבל. בעצם יותר, כי זבל מוגבל במספר הבהמות שמייצרות אותו. כסף הוא פיקציה חשבונית, אוסף מספרים הנתון למניפולציה. השבוע שמעתי ברדיו אחד מהשדרנים ששואל את אחד הכלכלנים שאלה ממנה ניתן היה להבין שהשדרן חושב שיש איזה שהוא מקום בו נשמר הכסף של המדינה. כמעט עשיתי תאונה מרוב צחוק. 92% מהכסף הם פיקציה דיגיטלית.

לא רק שלא צריך לקצץ, אלא אפשר להשקיע בלב שלם ואוהב בחברה האזרחית, ולקדם אותנו למקום אחר מבחינת שוויון ואיכות חיים שגם תגדיל את ההכנסה הלאומית ממיסוי וגם תחזק את הדמוקרטיה.

אז למה זה לא קורה? לא בגלל 'שחיתות' ולא בשל הפיטפוט הרולניקי המשמים הזה של 'ריכוזיות' או הפטפוט העממי 'הון שלטון', אלא זו תוצאה של השקפת עולם. כה פשוט. השקפת עולמם של ביבי ושל שליחו במשרד האוצר, איש יקר הידוע בשמו יחשיך גפרור, סבורים שתפקידה של המדינה הוא לעשות את המינימום עבור האזרח. זהו הימין הקלאסי במירעו. אין כאן שום דבר חדש וזו לא המצאה ישראלית.

לצידם של ביבי-יחשיך, יש פקידי האוצר שמיומה הראשון של המדינה, לא משנה מי השר ומי הממשלה ומה האווירה הציבורית, פועלים ברובם על פי העקרון שהאזרח הוא מטרד. כל אזרח, בעיקר אם הוא ילד בן 8 הוא סבא שלו בן ה-80, כלומר שני יצורים שרק צורכים ולא מייצרים מסים אלא דורשים כספים (אחד לכיתות והשני למיטות).

הנה דוגמא קטנה משרד האוצר לא יקדם תכניות להפסקת עישון כי עישון מבחינת האוצר הוא ווין-ווין. איך? המעשן גם משלם מסים כל חייו וגם נהנה מחיים קצרים שמשמעותם פחות פנסייה וכל שאר הדברים שזקנים מחורבנים מעמיסים על המערכת.

וכמובן, החדשות האחרונות על קיצוץ תקציבי ו'הבשורה' שלא יעלו מסים. מגוחך. הרי מה פירושו של קיצוץ בתקציב החינוך למשל? שהתשלומים יוטלו על ההורים. לא רק שזה מיסוי, אלא מיסוי רגרסיבי, כלומר כזה הלוקח יותר מהעניים ופחות מהעשירים. באופן יחסי כמובן. כמו מע"מ. בעל ההכנסה של 5000 שקל משלם בדיוק את אותו שקל וחצי בערך על ליטר בנזין כמו זה שמרוויח 500,000 בחודש. יש כאלו.

ודוגמית אחרונה: גם אחרי שהתקציב מאושר; וגם אחרי שהאבק שוקע; האוצר בשלו - את מה שהוא לא הצליח למנוע לפני אישור התקציב, הוא ינסה למנוע אחרי האישור. איך? על ידי מדיניות של תת-ביצוע. בשורה התחתונה - ולא, אין לי את הנתונים המדוייקים - מדובר בלפחות 5% מהתקציב שאינם מנוצלים. בעברית מדובר בלפחות 15 מיליארד שקל בשנה. כל שנה.

זכור לי שר מסחר ותעשייה אחד, אולמרט שמו, שיצא בזמנו במלחמת חורמה נגד האוצר בטענה שהם 'העלימו בשנים האחרונות 65 מיליארד שקל'. נשמע דמיוני, נכון? אבל זו המציאות. כל עוד האזרחים לא מבינים איך הכלכלה הלאומית עובדת, החיילים האלמונים של יחשיך גפרור במשרד האוצר ימשיכו לצחוק עלינו כל הדרך לג'וב חייהם ב-HSBC או השד יודע איפה.

אני אולי נשמע ציני, אבל אין הסבר סביר אחר. מי שחושב שה-15 מיליארד הללו הולכים לכיסים של כמה פוליטיקאים כפי שזה קורה ברשות הפלסטינית או במקסיקו ורוסיה, טועה.

למרות הכל ישראל היא מדינת חוק. והבעיה היא מה המדיניות שמפעילה המדינה כלומר מה התוכן של החוק. מסירת כי"ל או בנק הפועלים לידים פרטיות נעשתה כחוק. בניית הכבישים והרכבות בארץ על ידי חברות זרות מבלי שהדבר תורם לשוק העבודה הישראלי גם היא נעשית כחוק.

כל עוד שיחשיך גפרור הוא שר האוצר וביביטורס ראש הממשלה, כלכלת ישראל תמשיך להיות נחלתו של מיעוט. נכון שהפירורים מספיקים לרובנו לחיים סבירים, אבל אפשר יותר, הרבה הרבה יותר.

2 תגובות:

  1. יחשיך גפרור , גדול ! ברור שאפשר יותר , זהו מסר שצריך להגיע לבוחר הרלונטי , כדי שיחשיך גפרור וביב לא יבחרו , הרי תאורטית רוב העם ירוויח משינוי מדיניות

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן כן. זו ורק זו צריכה להיות המשימה לקראת הבחירות הבאות.

      מחק