כמה מלים על התערבות חיצונית בבחירות של מדינה ריבונית

ונגיד שמדובר בעניין עקרוני פסול, בלתי אפשרי שיהיה אחרת. גם כי כל מדינה ריבונית בימינו חיה בהקשר גלובלי, ולכן מה שאי אפשר לעשות לסחורות ולממון ולתיירים אי אפשר לעשות לממון לרעיונות ולאינטרסים, חוץ ממה שאפשר לעשות לסחורות, לתיירים ולממון הזורמים ברחבי הגלובוס: רגולציה.

הרגולציה במקרה של התערבות חיצונית בבחירות היא עניין מסובך פי כמה מאשר בדוגמאות האחרות. כי תייר וסחורה עוברים דרך שערי כניסה, וממון ניתן לווסת בכל מיני דרכים (רבית, מיסוי, התערבות בשערי מטבע ועוד), אבל התערבות חיצונית בנוייה הרי על שני מרכיבים ברורים: דימויים וכספים.

אז על כספים אפשר לפקח כפי שאפשר לפקח על תנועות ממון לבורסה המקומית. אבל ביום שהמציאו את 'האגודה העות'מנית' (ומשמה אפשר להבין שזה היה מזמן וסביר להניח שזו לא היתה המצאה של התורכים אבל גם אם כן מדובר על לפחות 100 שנה), כלומר את העמותות, הפיקוח מסובך למדי כי קל מאד להקים עמותה (עשרות אלפי עמותות פועלות היום בישראל), קל מאד להגדיר אותה כך שכמעט כל מה שהיא תעשה יחשב תקין, וכדי לבדוק באמת אם העמותה הזו או האחרת פועלת על פי כוונותיה המקוריות יש להעמיד צבא של פקחים, וגם אז לא ברור מה תהיה התוצאה.

אבל יש עניין עמוק בהרבה, שבכלל אפשר היה להתחיל ממנו. מהותה של הפוליטיקה המודרנית. אמנם כבר ניסינו להסביר את העניין הזה, אבל מה לעשות ובמדינת הבקבוקים והקרניים החדשות, צריך בכל יום כמעט לחזור ליסודות הדיון ולהזכיר כי פוליטיקה היא תחום עיסוק אנושי שמטרתו לעצב את המציאות כך או אחרת. בעיקר 'כך או אחרת'. זו הסיבה שיש מאבקים פוליטיים בקרב בני אדם בערך מאז הציור הראשון ההוא על הקיר של המערה ההיא מי יודע איפה. עד עצם היום הזה.

עם ההבדל הקטן והחשוב בכל זאת, שאת הפוליטיקה היום מנהלים בשיטה המכונה 'דמוקרטיה' שהיא מין שילוב לא מאד מוצלח – אבל הכי פחות גרוע שיש בהתחשב בנסיבות האנושיות של מחלוקות מהותיות על ערכים, אינטרסים ודמותה הרצויה של המציאות – של כלים (כמו הפרדת רשויות, תקשורת, עמותות, מפלגות, בלוגים J), כללים ('חוק') ופרוצדורות (בחירות מוסדרות פעם ב-X שנים, רצוי 4 אבל מי סופר).

ובכן, בידיעה מוסכמת (נכון לעכשיו) וממומשת על ידי כל הצדדים שדמוקרטיה היא עניין בעייתי ועם זאת פחות בעייתי מכל שיטה אחרת, ועל סמך ההנחה שמטרת הפוליטיקה הדמוקרטית היא לעצב את המציאות, הרי שכל הדיון בהתערבות חיצונית מקבל פתאום פרצוף אחר, דרמטי הרבה פחות ממה שנוהגים לעשות ממנו לאחרונה אנשים המשתייכים למה שהם מכנים 'המחנה הלאומי' (אגב, ביטוי מובהק לאנטומיה של הדמוקרטיה: השימוש הנמרץ בסמלים, דימויים וסיסמאות שמטרתן לקצר את הדרך בין ליבו של האזרח לבין ידו הבוחרת).

כי אם הפוליטיקה עוסקת בעיצוב המציאות,  כל שנותר הוא להתווכח לא האם יש גורמים חיצוניים המתערבים בה, אלא בשאלה איזו מציאות אנו רוצים. בפרפראזה על מה שמדי פעם אני נוהג לכתוב על ויכוח הסרק אודות כן או לא מעורבות ממשלתית במשק ('השאלה היא לא האם יש מעורבות של המדינה במשק אלא לטובת מי'), השאלה היא לא האם יש התערבות חיצונית בפוליטיקה הישראלית אלא על ידי מי ולטובת מה.

שימו לב לעניין חשוב מאד. לא כתבתי "השאלה היא לא האם יש התערבות חיצונית בבחירות בישראל, אלא על ידי מי ולטובת מה", אלא "השאלה היא לא האם יש התערבות חיצונית בפוליטיקה הישראלית אלא על ידי מי ולטובת מה". כי בחירות הן חלק, יהיו שיגידו חלק עלוב למדי, אני בכל אופן אסתפק בלומר שהן רק חלק, מהפוליטיקה בישראל. ולכן שאלת ההתערבות החיצונית לא יכולה להתחיל ולהסתיים במקטע המוגבל של הבחירות. היא חייבת להיות מיושמת כמו תל אביב והפוליטיקה: ללא הפסקה. אין ברירה אלא לתת כמה דוגמאות.

למשל הימין הדתי הפונדמנטליסטי ההזוי בארה"ב, אלו שאנשיו עומדים על ראש גבעה בטקסס ומתפללים לגשם שיפסיק את הבצורת שיש בטקסס כבר שלוש שנים, זאת בזמן שחברות הנפט לוקחות כל טיפת מים פנויה כדי להמשיך את תהליך הפקת הנפש מפצלי שמן, כן, כאלו פסיכים יש שם, והם שמים בכיס כל פסיכי מקומי שיצא לי לפגוש כאן, ותודה לאל לא חסר גם כאן, וזו -הדוגמא של הפונדמנטליסטים הטקסנים – היא אחת קטנה ולא מאד מרשימה. אז נגיד שהחבורה הזו כחלק מהמשיחיות שלה רואה ב'שיבת העם הנבחר לארץ הקודש' (שימו לב, לא 'שיבת העם היהודי לארץ ישראל' כפי שיגידו הציונים הראויים לשמם) עניין חשוב כל כך שהיא הופכת אותו לנושא לדיון בבחירות בארה"ב, והיא מבססת עליו מסע תרומות לטובת התיישבות של יהודים בארץ ישראל השלמה, כי עד שלא ישוב העם הנבחר לארץ הקודש, לא יתחולל שובו של ישו וכל מה שנכתב בהולי-בייבל הללויה, נו, אתם מבינים. זו התערבות חיצונית בפוליטיקה הישראלית, כן או לא? שאלה רטורית. התשובה: כן.

או נגיד ראש ממשלה אחד, לא משנה שמו כרגע, זה שאמר שהוא רוצה בכנסת הבאה להעביר חוק שלמעשה ישיב את מלוכת ירבעם לעיר הקודש, שכבר שבועיים בערך הוא עסוק בלנסות לכפות את עצמו על הקונגרס האמריקני כדי לשאת את נאום חייו שאולי יציל את העולם מהגרעין האיראני. מכירים? נו, אז אלו שרוצים שהוא ינאם בכל מחיר עסוקים בלהתערב בפוליטיקה הישראלית, כן או לא? שאלה רטורית. התשובה: כן.

או נגיד יהודים המתביישים בעובדה שיהודים הקימו מדינה, מזרימים בה מים מהצפון לדרום, מטיסים F15, ממציאים כל מיני דברים מוזרים, ובעיקר מחייכים ונהנים מהשמש ומהים בתל אביב וכן הלאה, בקיצור, הם מתביישים בעובדה שאחרי אושוויץ ולנוכח המחסומים ואקיבוש ישנם שומו שמים יהודים שמחים, אז היהודים הללו, בחלקם, מתארגנים בJSTREET או בארגוני 'תיקון' אחרים, ואוספים כסף ושולחים אותו לישראל ומחזקים עמותות שפועלות נגד אקיבוש ונגד השמחה היהודית הבלתי נסבלת הזו, נו, אתם מבינים. זו התערבות חיצונית בפוליטיקה הישראלית, כן או לא? שאלה רטורית. התשובה: כן.

וכן הלאה והלאה, אפשר להמשיך ולהוסיף דוגמאות עד אין קץ. 'הכל הולך' אני אומר? כן ולא.

לא, כי יש חוק. וחוקים הם ביטוי לרגולציה הנזכרת, שמטרתה במקרה של שמן קנולה המיובא מטורקיה, לבדוק שמדובר בשמן ולא בשתן. אז חוקים נועדו לבדוק האם 'הקרן החדשה' למשל פועלת על פי ההצהרות שלה ולפי המטרות שלה.

כן, כי כאמור אנו חיים בעולם גלובלי. מי שחושב שאפשר למכור הייטק לארה"ב, תפוזים לאנגליה, אבוקדו לגרמניה, ציוד רפואי ליפן, גז לרוסים ומטוסים לניגריה, אבל בו זמנית להמשיך ולמלמל מתחת לשביס 'הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב', הוא או אידיוט, או עושה את עצמו אידיוט, או משקר לעצמו, או גרוע מכך – משקר לאחרים. וכפי שאבוק דואים או צנצנות דבש ימשיכו לזרום (תחת פיקוח, תחת פיקוח, על פי החוק, על פי החוק) מכאן להתם ('מכאן לשם' בעברית מתוחכמת), כך גם רעיונות, כספים ואינטרסים המיוצגים בחיבור בין רעיונות לכספים.

ולכן חברות וחברים, השאלה היא לא האם יש התערבות חיצונית בפוליטיקה הישראלית אלא על ידי מי ולטובת מה. רוצים להתווכח כי זה עושה לכם את זה? (לי זה עושה את זה במידה ידועה), תתווכחו על המה. מה את או אתה או אני או ההוא, בעיקר ההוא שיושב או יישב שם למעלה, רוצה שיקרה במציאות. לא כמה בקבוקים הוא מיחזר ולא כמה פעמים הוא אמר 'אני ציוני ואני גבר גבר'.