תחייה גאווה פחד בושה - מחשבות על 'הימים הנוראים' של הציונות

משנכנס אדר מרבין בשמחה

משנכנס אלול מרבין בתשובה

משנכנס אפריל-מאי על אחת כמה וכמה: גם שמחה וגם תשובה. כלומר הרהור בתשובה המשמחת - הציונות על כל הצלחותיה (הבלתי יאומנו מנקודת מבט היסטורית), ועל כל מחיריה.

הנטייה האנושית לעיין במציאות באמצעות קטגוריות זוגיות, משולשות ומרובעות טבעית, מובנת, נוחה, יעילה ובכל מקרה חלה גם עלי באשר גם אני אנוש בעל נטיות אנושיות. חם-קר, גבוה-נמוך, חירות-שוויון-אחווה, דם יזע ודמעות, עם ישראל-ארץ ישראל-מדינת ישראל,  וברשומה הזו תחייה גאווה פחד ובושה, שהן למעשה פעמיים-פעמיים כי הן גם ריבוע וגם שני זוגות.

התשובה הציונית המתמשכת שלי, 'נכון לעכשיו' כבר יותר מ-30 שנה, מאז שהתחלתי להבין ברצינות מאין באתי ולאן אני הולך, היא תחייה-גאווה.

אני ציוני מתוך תחושת גאווה ושותפות לתהליך התחייה הלאומית ששורשיו אי אז באמצע המאה ה-19, עם התעוררות הלאומיות היהודית, זו של משה הס למשל, והמשכה מפתח-תקווה והרצל וחיים וייצמן וכן הלאה, דרך בן-גוריון, שרת, אשכול, אלון ולא פחות חשובים מייסדיה של 'קבוצת ניצנים' בה נולדתי ובני דורם, ועולי שנות החמישים, שניים מהם ההורים שלי, ובני דורם, ועוד ועוד מליוני יהודים שבאו הנה כפי שאמר רייב עלי מוהר ושר רייב איינשטיין "ממקומות רבים" ו"מכל הגלויות"

השילוב הזה של גאווה בתחייה טוב לכשעצמו. אבל הוא בולט וחזק יותר ביחס לחלופה, זו המשלבת פחד ובושה. לא מעט ישראלים חיים בארץ הזו בתחושה של פחד, פחד מהחלופה הלא-ישראלית, בין אם זה פחד כלכלי ובין אם זה פחד בטחוני וכל שילוב בין השניים.

אפשר להבין את הפחד היהודי. שורשיו עתיקים וחוויותיו במאה ה-20 ידועות ואין צורך להוסיף מלה בנושא, בכלל ובפרט משנכנס אפריל-מאי. לבי אליהם גם אם אינני מזדהה עמם. ולא שאני לא פוחד. נאמר כבר במקורותינו 'אשרי אדם דואג תמיד'. יציאה לכביש מחייבת קורטוב של פחד השומר אותך חד בין אם אתה נוסע ברכבת בין אם ברכב דו-גלגלי. ומה שנכון לסכנות הכבישים נכון גם לשאר מרעין בישין: בריאות, פרנסה, חמאס, חיזבאללה. הכל נכון ועדיין השאלה הקבועה היא 'מה יותר'? תחייה או פחד?

תחייה.

או לכל היותר ריסון הפחד בגבולות התחייה. זוהי נוסחה אנושית טובה. זו התשובה. ראוי לחזור אליה, לתשובה הזו. התחייה. התקווה.

אם את הפחד האנושי במתכונתו היהודית אני יכול להבין ולקבל, הנה עם הבושה יש לי בעיה גדולה יותר. ישראלים לא מעטים, או ליתר דיוק ישראלים שיכולתם לעשות רושם כאילו הם מרובים - זאת בזכות כלי התקשורת העומדים לרשותם, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף - חיים כאן בתחושה עמוקה של בושה. בושה על עצם קיומה של ישראל, בושה על שחצי מליון מאזרחיה חיים מעבר ל'קו הקדוש' ששורטט בצבע ירוק בלי יותר מדי כוונות ומשמעות באביב של שנת 1949, בושה על שראש הממשלה שלהם מתנהג כפי שהוא מתנהג, בושה על שהמדינה שלהם - מה לעשות, הם יודעים זאת ובכל זאת הם שומרים שתיקה - היא לא רק הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ואחת הדמוקרטיות החיוניות ביותר בעולם, אלא שהיא מצליחה להיות דמוקרטיה כזו במציאות בטחונית מורכבת ביותר, והישגיה בתחום זה מתממשים באמצעות הצבא המוסרי ביותר בתולדות האנושות. את כל זה יהודי-הבושה יודעים. הם רק לא יכולים להודות בכך כי זה סותר את תשובת הבושה שלהם. בעניין הזה הם לא מסוגלים לשבור שתיקה ובכך הם פוגעים בצלם האדם  שלהם.

כן, יש הרבה סיבות לחוש בושה במדינה הזו. יש בכלל הרבה סיבות להרגיש בושה כאדם במציאות הגלובלית כמובן. בושה שלי יש מים זורמים בברז ואני לא מהרהר כלל האם יש או אין בהם חידקי כולירע בעוד שבמרחק של 1000 ק"מ מכאן יש אנשים בסהרה שמה שמבדיל מבחינתם בין חיים למוות הוא בעלות על קנקל אותו ימלאו במים נגועים ויעמידוהו בשמש הקופחת כדי שזו תהרוג את החיידקים וכך הם יוכלו להנות משתיית מים ללא סיכון. בושה שאני עומד לצאת מהבית בידיעה שראש הממשלה שלי לא מתכנן להשליך על השכונה שלי חבית חומר נפץ ואם יש צורך מבחינתו אז מנה יפה של גז סארין, ואילו בני אנוש לא פחות ראויים ממני לחיים הגונים ובטוחים החיים בערך 200 ק"מ מכאן חווים כבר שש שנים את החוייה הזו, והדברים ידועים.

גם בושות מקומיות לא חסרות תודה לאל ולפקידי האוצר. בכל יום הולכים לעולמם 40 ניצולי שואה. עוד 40 איש שכבר לא יהיה צורך לארגן להם קצבה עלובה בגובה של תקציב הקיסמים בתאגיד הון פיננסי שראשיו, ברשות ובסמכות ובמסגרת החוק משלשלים לכיסם כ-15 אלף שקל לשעה, כל שעה, כל היום, כל השנה, כבר שלושים שנה. ובושה שמערכת המשפט שובתת ועובדי משרד החוץ שובתים ובושה ש-40% מהעובדים בישראל לא יכולים אפילו לחשוב על שביתה כי אין להם זמן כי הם עובדים בשתי משרות ומגיעים בקושי לשכר החציוני העומד על 65% מהשכר הממוצע שזו בושה לא פחות גדולה.

רשימה חלקית. אבל היא לא משנה את התשובה שלי על שאלת חיי כאן. כי בושה היא אסטרטגיה דלה מאד לתיקון העמוק הנדרש כאן. בושה היא מבוא לצדקנות וצדקנות היא האחות התאומה של הניכור ושל הטהרנות, וניכור וטהרנות הם נחלתם של 'האנשים החושבים' היושבים היכן שיושבים וממטירים עלינו רעל של בושה וקיתונות של פחד.

לכל היותר 'בושה בגבולות הגאווה' אבל למה בכל פעם לנסות ולרבע את המעגל המרובע הזה? לא. פחד בגבולות התקווה? בסדר. לבושה אין שום תפקיד. אפשר, הגיע הזמן, טוב יהיה אם לקראת שנת ה-70 (יש לנו שנה שלמה אם כך) פשוט נוותר עליה.

חג שמח (בגבולות התוגה).

ידיעה שהגיעה (אלי) זה עתה

ראש משלחת 'הצלב האדום' בישראל וברשות הפלסטינית, ז'אק דה מאיו אומר בראיון עם סבר פלוצקר בידיעות אחרונות (מוסף 'ממון', 21 באפריל, 2017) הדברים הבאים : 

"בישראל אין אפרטהייד.אין משטר של עליונות גזע על גזע של שלילת זכויות אדם.  ישראל מאפשרת לנו - בניגוד למדינות רבות כולל מערביות- גישה מהירה לבכירים

 בצבא,בשירות בתי הסוהר ובשירותי ביטחון אחרים.הגענו למסקנה חד משמעית  שאין פקודה צהלית לירות בחשודים כדי להרוג,כפי שניסו לשכנע אותנו גורמים  פוליטיים. לצלב האדום אין אובססיה עם ישראל.משבח את ההפנמה המעמיקה  של עקרונות החוק ההומניטרי הבינלאומי בצד הישראלי ".

אין לי את הראיון המלא, אבל כשאשים עליו את ידי אפרסם את כולו.

עד אז מישהו יכול לארגן לז'אק דה מאיו מנוי לעיתון לאנשים חושבים??? 

הפיזיקה של העתיד - על עוד נסיון (משכנע למדי לשם שינוי) לחזות את העתיד

רשומה זו תנסה לתאר בקיצור האפשרי (ההערכה שלי עם כתיבת מלה זו היא שהרשומה הזו לא תסתיים בפחות מ-1500 מלים) את ספרו של מיצ'יו קאקו, 'הפיזיקה של העתיד'.

קאקו, בניגוד למה שחשבתי מצלילו של השם, הוא אמריקני מלידה. הוא כבר בן 70, והוא פיזיקאי, ועוד עליו אפשר כמובן לקרוא אצל הרבנית ויקיפדיה

הספר שלו מנסה לתאר כיצד יכול\אמור\רצוי העולם להראות בשנת 2100. לצורך העניין הפרק האחרון בספר (המקיף כולל אינדקס וכן הלאה 375 עמודים בסך הכל, אבל גדולים ודחוסים אבל יש פה ושם איורים ותרשימים) מתאר יום בחייו של איש החי בשנת 2100: ביתו, בריאותו, מקצועו, ריכבו, שותפיו לעבודה, בעיות סביבתיות (מנהטן בסכנת הפצה בגלל התחממות כדור הארץ), תחביביו (פוקר בשעות לילה מאוחרות עם שותפים מהקצה השני של העולם), וגם קרן, הדייט החדש שלו, שהיא כבר בת 62 (הוא בן 72) אבל נראית בת 40 לכל היותר (גם הוא, ושניהם נראים כפי שהם נראים בזכות תגליות עליהן מדבר הספר בפרקים אחרים). הפרק מסתיים כמו סדרת טלויזיה טובה בקטע של 'שנה לאחר מכן' - קרן כבר בהריון, והזוג הצעיר-מבוגר-חסר גיל -חסר דאגות (חוץ מהסכר המגן על מנהטן) עסוק בשאלה כיצד והאם להשביח גנטית את העובר (שהם בכוונת מכוון לא רוצים לדעת את מינו כדי לשמור כמה הפתעות לעתיד).

ביתו ניתן להרכבה ולפירוק וכל קירותיו הם מסכים המקושרים לרשת המידע

בריאותו תקינה כאמור ועוד למעלה מכך אבל זה לא אומר שאין מחלות ב-2100. סרטן למשל עדיין מחלה שכיחה אבל ההבדל הוא שבזכות טכנולוגיית איתור-מוקדם זמינה הנמצאת בקירות, במברשת השיניים, בבגדים ולמעשה בכל פינה, אין דבר כזה 'גידול' כי פשוט התאים הסרטניים למיניהם מאותרים בזמן ומושמדים באמצעים ננו-טכנולוגיים (ולא, הקורא יכול להרגע, השם 'שמעון פרס' לא יוזכר להלן ולמרבה הפלא הוא לא מוזכר בספרו של קאקו אפילו לא פעם אחת! וגם לא יובל נח הררי, לכו תבינו)

ריכבו נוסע מהדרייב-וויי לאוויר ובחזרה לחנייה בחברת ההנדסה בה הוא עובד על מוליכי על וכמובן שהרכב נוסע לבד מנקודה לנקודה ובחזרה

שותפיו לעבודה חלקם בני אדם (יצירתיים, בעלי שכל ישר ובעלי יכולת להבחין בתבניות) וחלקם רובוטים (שהם לא יצירתיים, נטולי שכל ישר וחפים מכל יכולת להבחין בתבניות)

על הבעיות הסביבתיות כבר דיברנו קצת ואין אלא להוסיף כאן שקאקו הוא אופטימיסט, כמעט משיחיסט-טכנולוג, ולכן הוא מודע לאתגרים הסביבתיים שיצרה המהפכה התעשייתית, אבל באותה נשימה הוא מבסס את האופטימיות שלו על אותו הכוח בדיוק - המדע - שאחראי למהפכה התעשייתית שהביאה את האנושות (אותנו ואותו) לרגע ההיסטורי בו אנו נמצאים. או כפי שקאקו עצמו מתאר זאת:

"אנו חיים בזמנים מלהיבים. המדע והטכנולוגיה פותחים בפנינו עולמות שבעבר התקיימו רק בחלומותינו. כשאני מביט על עתיד המדע, על שלל אתגריו וסכנותיו, אני רואה תקווה אמיתית. בעשורים הקרובים אנו נגלה על הטבע יותר משגילינו במשך כל ההיסטוריה האנושית -עשרות מונים יותר".

אודה ולא אבוש שכהיסטוריון יש לי רתיעה מתחזיות בכלל ובפרט תחזיות רחוקות ומקיפות כל כך ("כיצד ישנה המדע את גורל האנושות ואת חיי היום יום שלנו עד שנת 2100" - זו כותרת המשנה של הספר)

הנטייה הראשונה שלי היא לחשוב על העניין הבסיסי ביותר  - מדע וטכנולוגיה לא יודעים יותר מדי על מטרות חברתיות. בני אדם הם אלו שאמורים להחליט מה לעשות באמצעות מדע וטכנולוגיה.

אבל קאקו כותב את זה בעצמו כל כך הרבה פעמים בספר, שגם כשהוא מנתח בצורה שטחית להחריד עניינים שאני מבין בהם יחסית מעל לממוצע - כמו ההיסטוריה של הכלכלה הפוליטית - אני לגמרי סולח לו, כי אני מבין מה הוא רוצה לומר ואני מבין שהוא לא משיחיסט-טכנולוגי עיוור, למרות שהוא לא מסתיר לרגע את עמדותיו הערכיות המסתכמות בציטוט יפה מאד המסיים את הספר, ציטוט מאת מהטמה גנדי:

"שורשי האלימות:
עושר ללא עבודה
עונג ללא מצפון
ידע ללא אופי
מסחר ללא מוסר
מדע ללא אנושיות
סגידה ללא הקרבה
פוליטיקה ללא עקרונות"

אני משוכנע שבאנגלית - קל וחומר עם הטינגה-טונגה של המבטא ההודי - זה נשמע עוד יותר טוב.

כך או אחרת, אלו ערכיו של קאקו (ואני מקבל אותם ללא עוררין אם כי צלופחי העופרת ידעו לספר לכם שלא תמיד אני מצליח לעמוד במבחנם) והוא בונה את התיזה שלו בהתאם, וטוען וחוזר וטוען שהמדע והטכנולוגיה - אם רק יכוונו למקום הנכון - יקדמו עולם נטול אלימות.

וכן, ולמען הסר ספק, קאקו מתייחס לא 'רק' לייצר האדם הקיים כפי שהוא טוען כבר כ-100,000 שנה, לטוב ולרע, ללא שינוי (הוא מכנה זאת 'מנטליות איש המערה', מנטליות שיש בה רע כי היא הבסיס לחשדנות ולגזענות, אבל היא מנטליות שיש בה בסיס לטוב - הרצון לקשר ולמגע, החברתיות האנושית, הסולידריות). קאקו מתייחס גם לרוע המוכר מהעבר הקרוב-רחוק (מלחמות העולם) ולזה המוכר מכותרות העיתונים (הפנדמנטליזם המוסלמי).

אז אחרי שהסרנו ספק, מלה על מה מבסס קאקו את הבטחון העצמי שלו. והרי יש לא מעט אנשים בימינו המדברים על מדע כאילו היתה עוד 'דת' (ליצנים מסוג זה זוכים למקום של כבוד באקדמיות בכל העולם, כולל בזו הישראלית), ובכלל - קאקו לא שמע על אינשטיין שאמר ש'הכל יחסי' כלומר 'הכל בראש' ו'הכל הולך' כי 'הכל נראטיבים'?

אז זהו. שלא. קאקו הוא מדען. פיזיקאי, לא סתם היסטוריון. בעולם בו הוא חי ופועל מתווכחים על תיאוריות מדעיות ועל הבנה של נתונים ולא על עצם קיומו של המדע. בעולם של קאקו לא קיימים אנשי מקצוע, פיזיקאים אחרים, שיגידו לו מן חוכמה גאונית כמו זו המופצת כמעט בכל חוג להיסטוריה ברחבי ארץ הקודש ובאזורים מיושבים אחרים על הפלנטה שלנו: 'אין פיזיקה. יש פיזיקאים'.

אז על מה מבסס קאקו את הבטחון העצמי שלו? על ארבעה חוקי פיזיקה, שכולנו שמענו עליהם בהזדמנות כזו או אחרת, ואולי לא כולנו הבנו ובכל אופן הנה הם:

א. חוק הכבידה ('ההמצאה' של ניוטון)
ב. חוקי האלקטרומגנטיות (רשימת 'הממציאים' ארוכה מדי)
ג. החוק הגרעיני החלש ('תורת הקוונטים' שעליו, נגיד, אחראים אנשים פלנק, בוהר, שרדינגר, הייזנברג)
ד. החוק הגרעיני החזק (שוב פעם אינשטיין עם האי שווה אמסי בריבוע)

אפשר לגגל כמובן אם רוצים להבין עוד וברור שגם אם ננסה כל החיים להבין עוד ונצליח להבין עוד אף פעם לא נצליח להבין הכל. ובכל זאת, הקשר בין חוקי הפיזיקה האלו לבין המציאות הוא בערך זה:

א. חוק הכבידה מסביר את היחסים בין הגופים (מבלוקים הבונים בית ועד כוכבים הנמשכים על ידי שמשות)
ב. האלקטרומגנטיות מאפשרת את מה שאני עושה כרגע (ואתם): כל מה שקשור בחשמל ואלקטרוניקה וכן הלאה
ג. תורת 'הקוונטים' (מלשון 'כמות קטנה') עוסקת בהתנהגות של חלקיקים זעירים מכדי שאפשר יהיה למדוד בו זמנית היכן הם נמצאים ולאן הם מתקדמים כי הם קטנים יותר ממכשיר המדידה שעצם השימוש בו משפיע על התוצאה שהוא אמור לתת.  אבל הפיזיקה הזו איפשרה גם את הופעת הטרנזיסטור שהדרך ממנו אל המעגל המודפס וממנו לקירות או עדשות מגע שהם למעשה מחשבה יחסית קצרה.
ד. היפוכו של דבר - החוק הגרעיני החזק מתייחס לגופים העצומים, מהשמש החביבה שלנו ועד לחור שחור שאי אפשר לראותו כלל.

רייב יוטויוב, תלמיד חכם מצטיין שלמד אצל רייב גוגל, מסוגל ללמד ולהדגים את כל הדברים הללו ולכן אין טעם שאנסה לעשות באמצעות הבנתי המוגבלת את מה שיודעים לעשות פי כמה טוב ממני עוזריו ומוריו של רייב יוטויוב זצוק"ל

קאקו, על הבסיס המוצק הזה, מסביר לנו פרק אחר פרק את ההשלכות במישור המעשי. ואלו רשימת הפרקים מהם מורכב הספר:

עתיד המחשב (בכמה מלים: עד 2100 הכל זה מחשב [חוץ ממה שלא])

עתיד הבינה המלאכותית (קאקו לא מוטרד ברצינות מתסריטי אימה לפיהם הרובוטים עומדים להכניס אותנו לגן חיות ואת השאר להפוך למזון אורגני)

עתיד הרפואה (כאמור, סרטן כמו הצטננות לא יעלם אבל 'בגדול' רק בריאות צופה לנו העתיד)

ננו-טכנולוגיה (קשור לרפואה ולעוד הרבה מאד תחומים מרתקים. 'בגדול' הפרק הזה מדבר על התפקיד הגדול ששמור לטכנולוגיה הקטנה)

עתיד האנרגיה (פרק מרתק. הכי נגיש לאדם הסביר - ויסלח לי צלופח העופרת שכרגע העמדתי עצמי במדרגת האדם הסביר. בכל אופן, נכון לעכשיו - הספר ראה אור ב-2011 ולכן נתוניו הם לכל המאוחר מ-2010 - האנרגיה של האנושות מתבססת על 33% נפט, 25% פחם, 20% גז, 7% כוח גרעיני, 15% ביומסה והידרואלקטריקה [אל תשאלו אותי מדוע הוא שם את שתי הקטגוריות הללו ביחד שהרי אין ביניהן שום קשר ודמיון], 0.5% סולרי ומתחדש. אבל על פי הפרק נעשים בכל רגע מעשים שלא יאומנו בכמה וכמה חזיתות, כולל היתוך חם שרייב גוגל יסביר לכם מה זה, אל תשכחו לחפש גם ITER, פרוייקט מטורף למדי)

עתיד המסע בחלל (תכל'ס? פרק מיותר. מזכיר את המערכון ב'לול' "חדשות המדע": 'אין חדשות במדע'>זו היתה תכניתנו 'חדשות במדע'. בסדר, מעט הגזמתי. קאקו בכל אופן היה נעלב אילו היה יודע עברית ובטעות היה קורא את הרשומה הזו. הרי לעדותו מה שחולל בו את הרצון להיות מדען פיזיקאי היה ילדותו המאושרת אי שם בקליפורניה מול הטלוויזיה ששידרה לו פנטזיות כמו פלאש גורדון, באק רוג'רס ו'מסע בין כוכבים' עם דוקטור ספוק ובים-מי-אפ סקוטי והרפליקייטור והטרייקורדר ומאוחר יותר דאטא האלוהי ו-Q העוד יותר אלוהי והבורג ועוזריהם ימח שמם ואת מי שכחתי. בכל אופן, עד 2100 המסעות בחלל אולי יזכו לכמה הישגים, אבל כפי ששרו יגאל בשן ואני לא זוכר מי אחרי שנכשלו בתחרות לאירו-ביזיון, גם ב-2100 רוב האנושות יתקיים בה הפסוק: 'אנחנו נשארים בארץ'. ולכן, תכל'ס? פרק מיותר או לפחות לא מאד חשוב).

עתיד העושר (פרק חשוב אבל בעייתי כי קאקו מנסה את כוחו כהיסטוריון כלכלי-פוליטי וההסברים שלו הם אמנם מעניינים מאד אבל לא היסטוריים ולא פוליטיים)

עתיד האנושות (ובמסגרתו עובר קאקו לדבר שפת עתידנים מהסוג שהאייזק אסימובים החלו לפתח לפני 60 שנה בערך. סוגי ציוויליזציות, מקומה של ציוויליזצייתנו החביבה, המשיחיות החייזרית לפיה ברגע שחייזרים יגידו 'היי חבר'ה, וואטסאפ?', הכל יבוא על מקומו בשלום בערך והחברים של בן לאדן וחאלד משעל ואטיפ ארדוגן יכו על חטא ויגידו 'געוואלד! איך יכולנו לעסוק בביצה שנולדה ביום טוב כשיכולנו ללמוד עוד פרק בהילכות קוונטען!, או משהו כזה. אבל פרק מעניין ומלא השראה למרות הכל)

וזהו. הפרק האחרון על הסכר במנהטן ועל קרן בת ה-62 ועל מוליכי העל וכן הלאה נקרא בפשטות: 'החיים בשנת 2100'.

מיד משחרר אתכם. רק עוד כמה התבוננויות ספציפיות וזהו.

מקרוב משפחה שלי שמעתי לראשונה - ממש לא מזמן - על 'הסינגולריות'. כן, כן, ויקי הרבנית ורייב גוגל ואנחנו מיושרים על אותה רמת ידע. 'בגדול' אם הבנתי נכון מדובר בתחזית פסימית ביותר במרכזה הטענה שהמחשבים יהיו כל כך חכמים תוך שבועיים-שלושה לא יותר משניים-שלושה עשורים שהם לא רק ישתלטו עלינו אלא על היקום כולו כי הנטייה של המחשבים תהיה לבנות מכונות ומחשבים יותר ויותר ויותר ויותר ויותר וכן הלאה ויותר ויותר חכמים ומכיוון שהם לא מבינים שום דבר אחר חוץ מיותר ויותר אז היותר והיותר הזה יביא לכך שהמחשבים יסנגלו את היקום וכך הוא יגיע לקיצו.

אני מניח שלא באמת הבנתי את הסינגולריות עד סופה, אבל דווקא בגלל זה 'מתחשק' לי לצטט ציטוט שמביא קאקו מפיו של אדם שאני רוצה להניח וקל לי להיות משוכנע ללא צל של ספק שהוא כן מבין מה זה סינגולריות והנה מה שהוא - שמו דאגלס הופשטטר (ההוא מ'גדל אשר באך' - כן קראתי, לא, לא הכל הבנתי, כן זה היה די מתיש אבל כן, אני עקשן) - אמר על הסינגולריות:

"זה כאילו שתיקחו הרבה אוכל טוב וקצת גללי כלבים ותערבבו אותם כך שלא היה אפשר לדעת מה טוב ומה רע. זו תערובת אחידה של זבל ורעיונות טובים, וקשה מאד להפריד בין השניים, משום שאלה אנשים חכמים; הם לא טיפשים" (הציטוט לקוח מה'אמריקן סיינטיסט' משנת 2007 ובספר זה מופיע בעמוד 110)

קאקו הרבה יותר עדין ומעודן מהופשטטר והביקורת שלו על הסינגולריות נשענת על גישה מאוזנת ובריאה מלכתחילה, הנכונה לכל תחום מדעי (או אחר): להזהר מתורות המעמידות הכל על עקרון אחד. לגופו של עניין, הואיל ומדובר בתיאוריה המתייחסת לשאלה הסבוכה של 'הבינה המלאכותית', והואיל ולקאקו יש דעות בנושא מהבית (עוד לפני שהוא עסוק בתיזות של קורצוויל או של מבקריו), הרי שהוא לא נופל מהרצפה לכסא כשהוא שומע 'סינגולריות' או 'בינה מלאכותית' וזה משתי סיבות לפחות (שתיים שנדמה לי שהבנתי אבל יש באמתחתו - כלומר בספר שלו - עוד כמה):

האחת - כל הקשור ל'חוק מור'. החוק הזה שניבא במשך עשרות שנים את הגידול בעוצמת החישוב ואת הקיטון בנפח שהעוצמה הזו דורשת (או במלים אחרות, אם פעם מחשב היה אולם של 500 מטר רבוע עם כוח חישוב של כמה עשרות אלפי פעולות לשנייה, הנה היום באייפון4 המיושן שלי יש הרבה יותר כוח חישוב מאשר במחשבים של אפולו 17. ובהתאם המחיר ובהתאם השכיחות החברתית ובהתאם ההשפעה היום-יומית), מתקרב לקיצו. קאקו משוכנע ותכף גם אתם תשתכנעו שהוא צודק, שבקרוב כבר אי אפשר יהיה להקטין את המחשבים כי אינטל (או כל חברה אחרת שמדפיסה מעגלים מסיליקון) מתקרבת לרמת האטום הבודד. וברגע שינסו להדפיס מעגל על אטומים בודדים תתרחש זליגת אלקטרונים כי בגודל הזעיר הזה האלקטרוניקה תפסיק להתנהג באופן חשמלי ותתחיל להתנהג כמו החתול של שרדינגר כלומר באופן נטול ודאות. וכן, קאקו יודע שתתכן טכנולוגיה אחרת להמשך הקטנת הנפח והגברת יכולת המיחשוב, אבל היא עדיין לא קיימת באופן מעשי מספיק. ודי אם נגיד שקורצוויל, הנביא הגדול של הסינגולריות, זה שכתב ספר שהסינגולריות כבר כאן, חזה שהיא תתרחש ב-2019 והנה אנחנו ב-2017 והאייפון4 שלי עדיין נתקע מדי פעם (טוב, זה לא קשור אבל הבנתם את הכוונה).

השנייה - כל הקשור בשילוב מושכל ובריא ומאוזן של הטכנולוגיה עם האדם. קאקו, במקום להבהל מהטכנולוגיה או להבהיל מפניה, מסביר שני דברים חשובים: 1. שגם אם לא קיימת הסכמה לגבי מה זו 'בינה', היא בכל אופן מחייבת שלוש תכונות מרכזיות - חישה והכרת הסביבה; מודעות עצמית, תכנון העתיד באמצעות הצבת מטרות. מחשב מסוגל לבצע טוב יותר מכל אדם את המשימה הראשונה אבל גם זה לא באופן מושלם. קאקו מסביר למשל שגם ב-2100 תהיה עבודה לעובדי אשפה כי ההחלטות הנדרשות למיון ולפינוי דורשות משהו שמחשבים לא יודעים לעשות: לזהות תבניות. אבל מודעות עצמית היא בוודאי לא משהו שאפשר לזהות כיום כיכולת מחשבית ועוד פחות מכך תכנון עתיד הדורש פשוט עולם ערכי וחשוב מכך: רגשי. 2. שבכל מקרה מדובר בתהליך הדרגתי שמאפשר לאנושות להתארגן כל הזמן ולהתאים עצמה להתפתחות המכונות ולוודא שהן לא משתלטות על סביבתן.

עד כאן בעניין הסינגולריות. תודה קאקו. תודה פעמיים. פעם אחת על שאני מבין טוב יותר מה זה. פעם שנייה כי אני מבין שאין לי שום סיבה ללכת ולהתאבד או משהו (ויסלח לי צלופח העופרת גם על כך).\

שני עניינים אחרונים באמת ואני הולך. עמוד 207 מצא חן בעיני מאד. כתובים בו דברים שאני יודע על עצמי ועל אנשים רבים אחרים (ההורים שלי למשל) כבר מזמן. ההקשר הוא אותה מכונה המופיעה במסע בין כוכבים. הרפליקייטור. מן מקירוגל כזה שאתה מדבר אליו והוא לוקח אטומים ומולקולות ומסדר אותם בצורה של תה או עוגת גבינה או צלופח עופרת. מה שבא לך. פטנט שלדעת קאקו לא רק אפשרי אלא ללא ספק יהיה חלק מהסביבה בשנת 2100 ואולי אף קודם. ומכאן לדילמה: "כיצד תתנהג החברה כשהמוצרים יסופקו כמעט חינם, כאשר החברה תהיה עשירה עד כדי כך שלא יהיה צורך בעבודה?". כאן מגיע חצי עמוד של דיון מעניין אבל אני מרשה לעצמי (אחרי 2300 מלים, אבל מי סופר חוץ מהמחשב?) לדלג ישר לפואנטה שעשתה לי את זה: "רובנו נמשיך לעבוד ולהביא תועלת פשוט משום שזה חלק מהמורשת הגנטית שלנו, מעקרון איש המערות הטבוע עמוק בתוכנו". בקיצור, נמשיך לעבוד (וואט עבער דאט מינז) כי זה פשוט מעניין.

עניין אחרון  - פה ושם מביא קאקו אנקדוטות היסטוריות על חיזויים נכונים ומוטעים. לא רק כי הוא מודע לעצמו והוא יודע שמה שהוא עושה זו מלאכה הכרוכה בהימור מסויים (אמנם מבוסס על אותם ארבעת חוקי הפיזיקה, ובכל זאת), אלא כי זה באמת מרתק. בצד של המצליחנים הוא שם את ליאונרדו ואת ז'ול ורן כמובן. על תחזיותיהם הוא יודע לומר שמה שעמד בין הנייר למימוש היה טכנולוגיה ומדע, והרי זו התיזה שלו לכל האורך. אבל היו עוד שניים שאני זוכר כרגע שקלעו למטרה באופן מעורר התפעלות, שניהם חיו בערך באותו הזמן, בגיאוגרפיות שונות אך בסביבות פוליטיות שעברו תהליך דומה של שינוי: בנג'מין פרנקלין בצפון אמריקה והמרקיז דה קונדורסה בצרפת, שניהם אנשי המאה ה-18 שחזו דברים באופן מדוייק למדי, כמו למשל:

"אי אפשר לדמיין את הגבהים שאליהם תגיע בעוד אלף שנים שליטתו של האדם בחומר. ייתכן שנלמד להוריד מעל מסות גדולות את כובדן, ולהעניק להן רחיפה מוחלטת, לטובת תחבורה קלה. החקלאות תקטין את כוח העבודה אך תגדיל את התוצרת. לכל המחלות יהיו אמצעי מנע או מרפא באמצעים בדוקים, מבלי להוציא מזה את גיל הזקנה, וחיינו יתאכו להנאתנו אף יותר מכפי שנהוג היה בימים שלפני המבול" (פרנקלין, 1780)

לעומת זאת, ממש בתחילת הספר, כותב קאקו את הדברים הבאים:

"ב-1893, כחלק מהתערוכה העולמית בשיקגו, נתבקשו 74 אישים ידועים לחזות כיצד יראו החיים במאה השנים הבאות. הבעיה העיקרית היתה שהם המעיטו כולם בהערכת קצב התקדמות המדע. לדוגמה, רבים מהם חזו נכונה שיום יבוא ויהיו לנו כלי טיס טרנס-אטלנטיים מסחריים, אך הם חשבו שאלה יהיו ספינות אוויר. הסנטור ג'ון ג'יי אינגולס אמר, 'כפי שהיום האזרח נועל מגפיים או קורא לכרכרה, בעתיד הוא יזמין כדור פורח'. ראש שירות הדואר ציין שהדואר ישולח במרכבות ועל גב סוסים גם מאה שנים לאחר מכן. מפקח משרד הפטנטים האמריקני אמר 'כל מה שאפשר להמציא כבר הומצא'. ב-1927 בתקופת הסרט האילן העיר הארי וורנר 'מי בכלל רוצה לשמוע שחקנים מדברים'. הניו יורק טיימס כתב ב-1903, שבוע לפני הטיסה של האחים רייט, שמכונות מעופפות הן בזבוז זמן וב-1920 מתח העיתון ביקורת על מדען הטילים גודארד והכריז שעבודתו חסרת ערך כי טילים לא יכולים לנוע בריק".

ועל מה מבסס קאקו את האפשרות שתחזיותיו יהיו קרובות יותר לאלו של ורן ופרנקלין? על חמישה מרכיבים:
א. על ראיונות עם 300 מדענים מובילים
ב. על כך שכל ההתפתחויות המדעיות המתוארות בספר מבוססות על חוקי הפיזיקה הנזכרים
ג. על כך שהפיזיקאים אינם מצפים לשינויים בחוקי הפיזיקה הללו
ד. על כך שאבות הטיפוס של הטכנולוגיות המוזכרות בספר כבר קיימות במציאות
ה. על כך שאת הספר כתב 'אדם מבפנים' כלומר איש מקצוע

בתור 'אדם מבחוץ' אני רוצה להודות על מאמציו של 'אדם מבפנים' להסביר באופן בהיר למדי את כל סודות העולם הפיזיקלי, התיאורטי והמעשי, שהוא החליט להציג בפני (ובפני עוד כמה מליוני קוראים מן הסתם).