בעוד פחות מחודש ימלאו 70 שנה לשביתת הימאים שפעם היתה די מפורסמת, והיום אולי מעט פחות.
לפרטים ניתן לפנות לגוגל פינת ויקיפדיה. כאן רק אומר אולי את המובן מאליו: השביתה הזו שנמשכה יותר מחודש ובמונחים של ספורט הסתיימה אחרי זמן פציעות (פשוטו כמשמעו ותרתי משמע) בהפסד של השובתים, אך שבמונחים היסטוריים הסתיימה מאוחר הרבה יותר בנצחון בנקודות של השובתים, מסמלת באופן מקיף למדי את כל הדילמות הקשורות לעולם המורכב הזה של יחסי עבודה, בכלל ובפרט על רקע מדינה חדשה שמילא היא חדשה, העיסוק המרכזי שלה אי אז לפני 70 שנה הוא לקלוט עליה ולבנות אומה.
כמו בנושאים נוספים מהסוג הזה, הדיון בהם יכול ללכת ואמנם הלך וממשיך ללכת בשני כוונים מנוגדים:
האחד - הדיכוטומי. בין אם לטובת או נגד השובתים, בין אם בעד או נגד אבא חושי ובן גוריון, כך או אחרת, סיטרא-אחרא מול הצדיקים, כוחות השחור מול כוחות האור, מורה הצדק נגד הפשיסטים וכיוצא באלו מושגים אחים דומים באופן כזה או אחר.
השני - ההיסטורי. סימנו המרכזי היא העדר שחורים ולבנים, טובים ורעים, טועים וצודקים. לא כי אין צדק, להפך. כי במקרה הזה, ובעוד לא מעט מקרים היסטוריים דומים יותר או פחות אחרים, כולם צודקים. אלא שכשצדק פוגש צדק, ואוחזי צדק א' מוכנים להכיר באפשרות שהאוחזים בצדק ב' גם הם אוחזים בסוג של צדק, כלומר שהצדק שלהם - א או ב - איננו מוחלט אלא חלקי, ברור שאין שום דרך פשוטה וחלקה וחד משמעית למצוא פתרון, ואולי בכלל הדיבורים במונחים של 'פתרון' מוטעים מיסודם, כי כל מה שניתן להשיג הוא פשרה חלקית שתחייב בזמן נראה לעין (במונחי יחסי עבודה: כשנה-שנתיים לכל היותר), פתיחת הדיון מחדש.
הצדק הברור של הימאים השובתים היה קודם כל תנאי העבודה העלובים, שלא לומר האיומים שלהם. צדק ברור נוסף הוא זכותם (והיו שאמרו חובתם) להתארגן.
הצדק הברור של מדינת ישראל היה קודם כל חשיבותו של ענף הימאות בכלל ושל פעילותו הסדירה של הנמל היחיד באותו הזמן שעמד לרשות ישראל: נמל חיפה.
מכאן לדיון בפרטים הדרך קצרה אבל הדיון בפרטים עשוי או עלול - תלוי מי אומר מה - להתפתל בדרכים ארוכות שחלקן בהכרח מובילות לשום מקום אך חלקן, אם נלקחות ברצינות, אמורות להוביל את המתבונן לוותר על הכיוון הדיכוטומי ולאמץ את הכיוון האנושי.
למשל תפקיד האלימות. למשל תפקיד העיתונות. למשל תפקיד המפלגות (חומר למחשבה: כשלון מפ"ם בבחירות שהתקיימו ארבעה חודשים לפני שביתת הימאים חידד את המתחים בין שני מרכיבי המפלגה הזו (השומר הצעיר והתנועה לאחדות העבודה) שנוסדה בעיקר על בסיס שלילת מפא"י בינואר 1948, ושכמעט מכל בחינה פוליטית גדולה ראו את הדברים באופן שונה במקרה הטוב, הפוך במקרה השכיח). למשל הפילוג בתנועה הקיבוצית. רשימה חלקית.
השבמחקשתי הערות
א. זכור לי ,מעט במעורפל, שבקיבוצי השומר הצעיר, בתנועת מפ'מ ובעיתון על המשמר התייחסו לאירוע כ''מרד הימאים'' (ולא כ*שביתת* הימאים).
לתפיסתם היה זה מרד בהגמוניה השנואה של מפא'י (ושליטתה בהסתדרות), באלימות של ''פלוגות הפועל'', ובדיקטטורים השנואים עליהם: בן גוריון / גלילי / אבא חושי / אלמוגי ועוד. דיקטטורים שבמונחי ימינו הם היו מתייחסים אליהם כלאומנים, ימניים, צרי אופקים, ומסוכנים לעתיד ישראל ועתיד כלל האנושות.
מרד זה היה מאוד חשוב בעיניהם לא בגלל תנאי העבודה המחפירים של הימאים. לתפיסתם, המחנה שלהם קיבל בהכנעה מבישה את פרוק הפלמ'ח והקמת צה'ל ''הממלכתי''.
הם לא הצליחו ללחום על הדבר החשוב כל כך בעיניהם - השליטה, דרך הזדהותם הפוליטית של רוב מפקדי הפלמ'ח, בכוחות הצבאיים של היישוב. (הפלמ'ח היה אמור, בין השאר, לקבל בפרחים את הטנקים הפולשים מבריה'מ בכדי לגאול גם את המדינה הזו מציפורני האימפריאליסטים - קפיטליסטים).
מרד הימאים היה מעין ניסיון לתקן במעט את המחדל הנורא של העבר הקרוב - בעיקר את פרוק הפלמ'ח.
ב. נכתב ברשומה:
'' ... השביתה הזו שנמשכה יותר מחודש ובמונחים של ספורט הסתיימה אחרי זמן פציעות (פשוטו כמשמעו ותרתי משמע) בהפסד של השובתים, אך שבמונחים היסטוריים הסתיימה מאוחר הרבה יותר בנצחון בנקודות של השובתים ...''
----------------------
התשובה לשאלה מי ניצח תלוייה בפרספקטיבת הזמן אליה רוצים להתייחס ובקריטריונים להשוואה.
הימאים אמנם השיגו תנאי עבודה טובים יותר - אך למעשה כל חברות ''הצי הישראלי'' הפכו ללא תחרותיות בשוק הגלובלי (די בדומה למה שקורה כיום באל על)+ ישראלים אינם עובדים בימאות. גם בספינות הנמצאות בבעלות ישראלי - כל העובדים הם זרים.
חשוב מכך, השביתה חשפה לעיני כל את הקונפליקט הבלתי נמנע בין בעלות של ההסתדרות על חברות עסקיות לבין יומרתה לייצג את זכויות העובדים.
המרחק מכאן ועד הפגיעה הקשה בשליטת ההסתדרות על המשק בישראל (בימנו בהשוואה לעשורים הראשונים של המדינה) אינו כל כך ארוך.
יותר מכך, יתכן ששביתת הימאים היוותה את הסדק הראשון שגרם למעבר של כלל המשק הישראלי מסמי - סוציאליסטי לכמעט לגמרי קפיטליסטי.
ההפך המוחלט מהאידיאולוגיה המאוד סוציאליסטית של תנועת מפ'מ שתמכה בימאים.
נדמה לי שראוי להוסיף לנצחונם את המשפט ''עוד ניצחון כזה ואבדנו''.
למעשה הם באמת אבדו. הם הפכו מהמפלגה השניה בגודלה במדינה לחלק קטן מתוך מפלגה הנמצאת על סף אחוז החסימה (מר'צ).
פרשנות לגיטימית אבל אני לא מזדהה אתה... ההבחנה החדה בין קפיטליזם לסוציאליזם לא מקובלת עלי לא פילוסופית ועוד פחות מכך היסטורית. בראייה לאחור הכל מסתדר יפה, אבל בין הארוע הזה לתכנית הייצוב למשל חלפו עברו יותר מ-30 שנה מלאות אפשרויות שרבות מהן אכן נוסו וייושמו. החיים הם לא שחור לבן בשום תחום.
מחק