על התרבות

בשלב הזה של הדיון, לכאורה מאוחר לומר כי היסטוריונים ומדעני חברה אחרים נוהגים להביט על המציאות לפחות מארבע זויות, שהן שרירותיות במידה ידועה אבל הכרחיות על מנת למדוד את הידיעה. ארבע הזויות הן - לא לפי סדר החשיבות - כלכלה, פוליטיקה, תרבות וחברה.

ברשומה הששית של בלוג זה, אגדיר למה כוונתי בכל אחד מארבע זויות אלו. ברשומה הזו אדון בתרבות. בחמישית אדון בחברה. ברשומה הקודמת דנתי בפוליטיקה ואילו באלו שקדמו להן דנתי בכלכלה. מיותר לציין כי אין מדובר ברשומות מלאות או בסוף פסוק. אדרבא, הדרך הנכונה היא שיטת המעגלים המתרחבים. כלומר הליכה צעד צעד מנושא לנושא, מזוית לזוית, מהתרבות לפוליטיקה וממנה לכלכלה ומשם לחברה, וחוזר חלילה לתרבות ולפוליטיקה וכן הלאה, כאשר בכל שלב יש להוסיף משהו, להעמיקו.

למעשה, שתי הפסקאות הקודמות הן לכשעצמן ביטוי להבטחה שבכותרת. עצם ההכרזה על זויות הסתכלות, עצם הבחירה בהן, עצם הטענה שאין היררכיה ביניהן, ועצם הטענה שיש ביניהן קשר, היא מהלך 'תרבותי', במובן אותו לא הגדרתי - דבר שהבטחתי לעשות ברשומה הששית כאמור - אבל שבשלב הזה ניתן לסכמו במונח מקביל: 'הגות' או במונח מקביל אחר: 'תודעה'.

מישהו אחר יגיד 'אמונה', אחר יציע 'נרטיב'. כך או אחרת - וחשוב לי להדגיש שמבחינתי אמונה, נרטיב, הגות או תודעה אינם מושגים נרדפים גם אם הם שייכים לאותה משפחה - מדובר בתוצר של המחשבה החופשית, הרציונלית, התבונית, וזו בדיוק נקודת המוצא לרשומה הזו.

ב'על התרבות' כוונתי ל'תרבות' בהקשרה המודרני. כאחד הבסיסים ל'חיים הטובים'. בקיצור יש לומר כי המאפיין המרכזי של התרבות בעידן המודרני הוא העדר הגבולות שלה. העדר מוחלט של גבולות, להוציא את גבולות התודעה האנושיים, שכמו הטימטום - שהוא עוד ביטוי לתרבות - על פי גרסתו של אינשטיין הוא אינסופי.

דוגמאות לאינסופיות של התרבות המודרנית, יהיו שיאמרו 'פוסט-מודרנית', יש גם כן בלי סוף. כל סוגי המוזיקה העולים בדעתכם, סוגי הסרטים, האופנה, הבדיחות, הספרות, היצירה הפלסטית וכן הלאה וכן הלאה. בשעורים שלי אני אוהב לנקוט בשני אייקונים המסמלים את ההבדל בין התרבות בעולם הטרום-מודרני, או המסורתי [כאן כן מדובר במושגים נרדפים, אלא שאחד הוא על דרך השלילה ולכן בטוח יותר ונקי מקונוטציות, לעומת עמיתו המתאפיין מבחינות אלו במהופך].

האייקון המסמל את התרבות בעולם הטרום-מודרני הוא משולש, או פירמידה. ההבדל ביניהם הוא במימד הנפח שהוא לא עקרוני לטענה שבכוונתי לטעון. כי משולש, או פירמידה, הם שטחים או נפחים מוחלטים וסופיים. זאת ואף זאת: הם מארגנים את התוכן המוגבל אותו הם מסוגלים להכיל בהיררכיה ברורה של חשוב יותר וחשוב פחות, כשהקצה העליון מסמל כמובן את התוכן העיליתי ביותר. דוגמא קונקרטית פשוטה היא 'ארון הספרים היהודי', מושג מודרני, יש יאמרו פוסט-מודרני, אבל כאן אני לא נוקט בו במובן פוליטי-חברתי כלשהוא אלא כמתאר כללי של מה שניתן לכנות 'היצירה היהודית לדורותיה', אבל לא 'מהתנ"ך לפלמ"ח' מהסיבה הפשוטה שאנו דנים בתקופה הטרום-מודרנית. ולכן, הפירמידה או המשולש שלנו חוסמים את כל היצירה היהודית עד למאה ה17 בערך, והם מארגנים את כל היצירה הזו לא רק על פי היררכיה ברורה - התנ"ך בשפיץ ואילו ספרות הרבנים של המאה ה17 לצורך הענין למטה [ולא לבלבל את המושג הטכני 'בסיס' עם המושג המעריך 'בסיס'!! כי כאן 'הבסיס' הוא כמובן השפיץ!] - אלא על פי 'פנים' ו'חוץ'.

אני מקווה ומניח שהקורא הממוצע מכיר את המושג 'ספרים חיצוניים', ואם לא יעשה רגע הפסקה ויקפוץ לביקור בגוגל. ועכשיו, כשהוא יודע מה הם 'ספרים חיצוניים' הוא מבין טוב יותר את המשפט הארוך שסיים את הפסקה הקודמת, והוא בוודאי מבין טוב יותר את האייקון של הפירמידה או המשולש. מעתה אמור, תרבות טרום-מודרנית מתאפיינת בכך שהיא מסדרת את תכניה במידרג ברור תוך שהיא מוציאה אל מחוץ לגבולות ההסכמה את מה שלהלן יכונה 'ספרות חיצונית'.

וכאן למושג 'נרטיב' כוח מארגן עצום. כי על פי 'הנרטיב', או 'המיתוס' של היהודים, 'הספרים החיצוניים' כוללים לא רק ספר לגיטימי מבחינת תכניו [הדתיים-הירואיים ולאומיים גם יחד!] כמו 'ספר החשמונאים', אלא כמובן את הקוראן או את הברית החדשה. בכוונה סידרתי את השניים בסדר כרונולוגי הפוך כדי שאוכל בקלות רבה יותר להפנות את תשומת לב הקורא לאופן בו עולה שמו של החיבור הנוצרי הקדוש ביותר עם התיזה שאני מציב כאן, ברשומה הזו. כי מה היא 'ברית חדשה' אם לא ברור לכל כי היא באה אחרי מה שהנרטיב הנוצרי יכנה 'ברית ישנה', שהוא בדיוק מה שיהודים טרום-מודרניים על פי המיתוס שלהם יכנו בקיצור ובדיוק מושלם מבחינתם 'ספר הברית' [לא ישן ולא חדש אלא הברית היחידה הבלעדית והבלתי ניתנת להפרה בין אלהים, עמו, תורתו וארצו]?

אם הדברים קשים לעיכול - ואני לא רואה יותר מדי סיבות למה יהיו כך הדברים - שווה לקרוא בהם שוב.

אני בינתיים עובר לאייקון השני, המסמל את התרבות בעולם המודרני. האייקון הזה הוא כוננית מדפים, או רשת. שזה בדיוק אותו הדבר חוץ ממה שמניחים על כוננית או על רשת. ובניגוד למה שנהוג לחשוב ולפאר ולקלס ולרומם ולשבח כפריצת דרך מהפכנית, האינטרנט [הרשת] הוא המשך ישיר של התפיסה של כוננית הספרים הפתוחה. הוא מהיר הרבה יותר, נגיש הרבה יותר, עשיר הרבה יותר במבעים ויזואליים, אבל הוא המשך ולא מהפכה.

כי המהפכה באה לידי ביטוי בכוננית המדפים, שבמלה אחרת אפשר היה לכנותה 'אנציקלופדיה'. שווה להכנס לאתר כלשהוא באינטרנט [אלא מה] שמסביר את האטימולוגיה של המושג הזה, אנציקלופדיה, ועוד יותר את ההיסטוריה שלה. בקיצור נגיד, שמפעלם של האנציקלופדיסטים במאה ה18, אולי המאה המשמעותית ביותר ביצירתה של העת החדשה חוץ מהמאה ה19 והמאה ה20 כמובן, יצא במפורש כנגד ההיררכיה המשולשת-פירמידלית של הכנסיות למיניהן. מעתה כל הידע חשוב באותה מידה, ובלבד שיש לו משמעות - ומשמעות תהיה נושא לרשומה נוספת, אינני יכול לנחש את מספרה אבל מתוך ההגיון הספירלי שתואר לעיל, הרי לכשאשוב יום אחד לספירת התרבות אקדיש דיון שיטתי למושג המשמעות הבעייתי והחשוב והמכריע כל כך.

ובכן, מעבר לשאלת המשמעות, או לצידה של שאלת המשמעות, האנציקלופדיסטים הניחו שאת הידע יש לסדר רק באופן אחד: הא-ב. שזה בדיוק מה שיודע לעשות האינטרנט. לסדר ידע, או תרבות - כי פדופיליה היא לא ממש ידע במובן הידוע, אבל היא סוג [מגונה מאד] של תרבות - על פי הא-ב. ויהיו מי שיגידו, ובצדק, שעל פי דבר 'נחות' עוד יותר מא-ב: דיגיטציה בינארית.

עד כאן על ההבדל בין האייקונים ובין מה שהם מייצגים. ברור לגמרי כי מנקודה זו ואילך העבודה כלומר הדיון רק מתחיל. השאלות שמתרוצצות בראש של כולכם, אני ממש יכול לשמוע אותן צועקות בקול, הן כאלו למשל: 'ואת הידע שמסדרים לפי הא-ב, מי אוסף? ומי כותב את הערך בבריטניקה או בויקיפדיה?' וגם 'מה הוא בכלל ידע?' או 'למה התכוונת כשאמרת שגם פדופיליה היא תרבות'?

שאלות מצויינות. רשימה ראשונית ואפילו טרום-ראשונית. אבל נקודת מוצא כבר יש. התרבות המודרנית היא אינסופית. בחומריה, באופניה, בנקודות המוצא והסיום [הלא קיים] שלה, בכל היבטיה ובעיקר אולי בויכוח על כל אלו.