מאמר שלי שראה אור בכתב העת של מופת
מתחיל בפרשנות על 'שמע ישראל', ממשיך במחשבות על מהותה של הוראה משמעותית ומדוע היא חייבת להיות רב-תחומית במובן החזק, ממשיך בהצבעה על מה היא לא הוראה משמעותית (פלורליזם אימפוטנטי לפיו כולם צודקים; ביקורתיות דווקאית שמטרתה להראות מדוע הצדקן צודק והחסיד הוא בסך הכל מתחסד; 'חינוך לערכים' בשמו מותר לעוות כל ערך מימין ומשמעאל; ו'הוראת פרופסיה' שהיא עוד ברבריות ושמה התמחות ) ומסיים בטענה שמכיוון שמורים אי אפשר לייבא מתאילנד ומהודו אין ברירה אלא להכשירם כאן באופן שאני (ואחרים טובים ממני) מציעים.
מתחיל בפרשנות על 'שמע ישראל', ממשיך במחשבות על מהותה של הוראה משמעותית ומדוע היא חייבת להיות רב-תחומית במובן החזק, ממשיך בהצבעה על מה היא לא הוראה משמעותית (פלורליזם אימפוטנטי לפיו כולם צודקים; ביקורתיות דווקאית שמטרתה להראות מדוע הצדקן צודק והחסיד הוא בסך הכל מתחסד; 'חינוך לערכים' בשמו מותר לעוות כל ערך מימין ומשמעאל; ו'הוראת פרופסיה' שהיא עוד ברבריות ושמה התמחות ) ומסיים בטענה שמכיוון שמורים אי אפשר לייבא מתאילנד ומהודו אין ברירה אלא להכשירם כאן באופן שאני (ואחרים טובים ממני) מציעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה