זוכרים את פרשת לוחמי השייטת והקישון?
זוכרים שאחרי מי יודע כמה זמן חללי השייטת שמתו בייסורי-סרטן במשך זמן ארוך הוכרו כחללי צה"ל?
הידעתם שלמרות זאת הם לא נזכרים בארועי ההנצחה של חיל הים?
אני לא ידעתי.
למדתי על כך מכתבה ברשת ב' ששידר אסף פוזאלוב.
בכתבה הוא מספר על אח שכול, איש בן 60 עוד מעט, שכבר שש שנים הולך לאזכרות הרשמיות של חללי חיל הים ומקווה סוף סוף לראות שחוץ מהכרה במוות במסגרת שרות צבאי וחוץ מהפיצויים הכספיים למשפחות, אחיו ז"ל זוכה גם להוקרה רשמית מהפיקוד הבכיר של חיל הים.
כי אם חייל שנהרג בתאונת דרכים או אפילו חייל שהתאבד 'נפל על משמרתו' , הרי שהתואר הזה בלי ספק נכון ללוחם שייטת שבמסגרת הטימטום האידיאולוגי של היחידה הזו הקפיד להתאמן בצלילה דווקא בטינופת של הקישון.
פוזאלוב סיפר שלא רק שהאח השכול (המייצג אם שכולה שימיה הולכים וכלים) לא קיבל תשובה אלא שהגדיל הצבא המוסרי ביותר בעולם לעשות, והפקיד עליו ששה חיילי משמר גבול שישמרו עליו פן יפריע לסדר.
ומה הוא הסדר? עלוב נפש בא, עלוב נפש הולך, הכסת"ח חוגג והעיקר שיש נאומים נמלצים.
כן, ברור, אסף פוזאלוב כעיתונאי ראוי לשמו ביקש תגובה ממשרד הבטחון. משרד הבטחון הפנה אותו לחיל הים.
כן, ברור, אסף פוזאלוב כעיתונאי ראוי לשמו, ביקש תגובה מחיל הים. חיל הים הפנה אותו למשרד הבטחון.
והאנשים האלו יצאו לפנסיה תקציבית בגיל 45, ויבקשו מאתנו מחיאות כפיים.
ויקבלו אותן.
כי הם מייצגים את הצבא המוסרי ביותר בעולם.
זהו, שהוא לא. ממש לא. ולא בגלל שבזמן לחימה הוא איננו כזה. הוא כזה ועוד איך. בלחימה בעזה ובכל מקום אחר הוא מתנהג כצבא המוסרי ביותר בעולם. אבל כשעשן הקרב מתפזר, הצבא חוזר להיות ראוי לשם 'הצבא האטום ביותר בעולם'. שלא לומר מטומטם.
ומעורר בושה.
זוכרים שאחרי מי יודע כמה זמן חללי השייטת שמתו בייסורי-סרטן במשך זמן ארוך הוכרו כחללי צה"ל?
הידעתם שלמרות זאת הם לא נזכרים בארועי ההנצחה של חיל הים?
אני לא ידעתי.
למדתי על כך מכתבה ברשת ב' ששידר אסף פוזאלוב.
בכתבה הוא מספר על אח שכול, איש בן 60 עוד מעט, שכבר שש שנים הולך לאזכרות הרשמיות של חללי חיל הים ומקווה סוף סוף לראות שחוץ מהכרה במוות במסגרת שרות צבאי וחוץ מהפיצויים הכספיים למשפחות, אחיו ז"ל זוכה גם להוקרה רשמית מהפיקוד הבכיר של חיל הים.
כי אם חייל שנהרג בתאונת דרכים או אפילו חייל שהתאבד 'נפל על משמרתו' , הרי שהתואר הזה בלי ספק נכון ללוחם שייטת שבמסגרת הטימטום האידיאולוגי של היחידה הזו הקפיד להתאמן בצלילה דווקא בטינופת של הקישון.
פוזאלוב סיפר שלא רק שהאח השכול (המייצג אם שכולה שימיה הולכים וכלים) לא קיבל תשובה אלא שהגדיל הצבא המוסרי ביותר בעולם לעשות, והפקיד עליו ששה חיילי משמר גבול שישמרו עליו פן יפריע לסדר.
ומה הוא הסדר? עלוב נפש בא, עלוב נפש הולך, הכסת"ח חוגג והעיקר שיש נאומים נמלצים.
כן, ברור, אסף פוזאלוב כעיתונאי ראוי לשמו ביקש תגובה ממשרד הבטחון. משרד הבטחון הפנה אותו לחיל הים.
כן, ברור, אסף פוזאלוב כעיתונאי ראוי לשמו, ביקש תגובה מחיל הים. חיל הים הפנה אותו למשרד הבטחון.
והאנשים האלו יצאו לפנסיה תקציבית בגיל 45, ויבקשו מאתנו מחיאות כפיים.
ויקבלו אותן.
כי הם מייצגים את הצבא המוסרי ביותר בעולם.
זהו, שהוא לא. ממש לא. ולא בגלל שבזמן לחימה הוא איננו כזה. הוא כזה ועוד איך. בלחימה בעזה ובכל מקום אחר הוא מתנהג כצבא המוסרי ביותר בעולם. אבל כשעשן הקרב מתפזר, הצבא חוזר להיות ראוי לשם 'הצבא האטום ביותר בעולם'. שלא לומר מטומטם.
ומעורר בושה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה