כמה הערות על אורתודוכסיה וחרדים - ספיחי הרצאה לחברות ולחברים ממשעול ושות' בבית ברל (גם לאחרים מותר לקרוא)

אז ככה. עניין חשוב שלא מספיק הודגש. נאמר כי כפי שכל החתולים הם בעלי חיים אבל לא כל בעלי החיים הם חתולים, כך כל החרדים הם אורתודוכסים אבל לא כל האורתודוכסים הם חרדים.

בסוגריים (אפשר בלי סוגריים?? יש אנשים שמכורים לסיגריות, אני מכור לסוגריים) נזכיר כלומר אזכיר כי אם שואלים חרדי האם הוא אורתודוכס הוא לא יבין את השאלה. ואם ישאלו אותו מה הוא במונחי יהדות, הוא יאמר שהוא יהודי.

אם יהודי אומר שהוא משהו - כלומר רפורמי או אורתודוכסי או רקונסטרוקציוניסטי (כן יש דבר כזה) - אז ברור שהוא יהודי המודע לעצם העובדה שהוא יהודי המגיב למציאות המודרנית. היא זו האחראית או היא בכל אופן הסביבה או ההקשר ביחס אליו או ממנו נוצרו הזרמים ועוד דברים רבים אחרים (פקס, דעאש, ביונסה, קוקה קולה וג'טרו טול).

כן, יש כאן משהו פרדוקסלי הנובע מהמתח או מהפער או מהמרחק שבין הגדרה חיצונית (מדעית) של תופעה כלשהיא לבין ההסכמה העקרונית של אנשי המדע שהם חלק מהסדר המודרני שלכל אדם יש זכות הגדרה עצמית.

במלים אחרות (ולא בסוגריים) אם המדען רואה חרדי הוא אומר הנה סוג מסויים של אורתודוכסיה. אבל אם החרדי רואה חרדי רוב הסיכויים שהוא יגיד על עצמו שהוא יהודי מאמין\שומר מצוות\יהודי אמיתי וכן הלאה וכדומה.

הואיל ומי שכותב כאן כרגע ומי שדיבר הבוקר הוא מדען - כלומר אדם המתבונן במציאות ומנסה להבין איך קרה דבר ונפל תמר והפילים מסתובבים מבלי להפגע - נקודת המבט שלו היא הקובעת לפחות לצורך הדיון.

הלאה.

נאמר לעיל שהחתולים וכו' והאורתודוכסים וכו'. אז הגיע הזמן לחדד נקודה שלא מספיק חודדה הבוקר: יש אורתודוכסים מודרניים, יש אורתודוכסים ציונים ויש אורתודוכסים חרדים. מה לא חודד? מה המשותף; מה השונה; ומה ההבדל בין המשותף לשונה מלבד מה שברור שעצם העובדה שהמשותף הוא משותף והשונה הוא השונה.

מה משותף? 'בגדול' יהודי עוקר זיתים במאחז בלתי חוקי בדרום שכם למשל, יכול לאכול מסירי הבישול של יהודי אורתודוכס-מודרניסט שהוא אזרח אמריקני וחבר פעיל בתנועת הBDS (כן, יש דברים כאלו). שניהם גם יחד וכל אחד לחוד יכולים להנות ממעשי ידיה של אשת החרדי היושב בברוקברק או בבניבלין, במאה שירים או בכל ישוב חרדי אחר. קאפיש? קאפיש. ולמה הם יכולים 'בגדול' לאכול זה אצל זה? כי הם מחוייבים לאותם כללי ההלכה, והמחוייבות להלכה (ולא נכנס כרגע לשאלה מה זה בדיוק ואיך זה עובד) היא מה שמגדיר בימינו 'אורתודוכסים' וזו הסיבה שהרבה אורתודוכסים, רובם ככולם, מסתובבים עם חזה נפוח כשעל מצחם כתוב: 'אנחנו ממשיכים את היהדות האמיתית מאז מתן תורה בסיני'. הם לא, אבל לא משנה. לצורך העניין נגיד שכן. כי זה הבסיס למכנה המשותף ביניהם. המכנה המשותף הזה גם מסביר מדוע יש נטייה לעשות שימוש במונחים הלקוחים מאיצטדיוני הכדורגל או מהפיסיקה האלקטרומגנטית: ultra. כך, באמצעות מושג זה מבחינים בין חרדים ל'סתם' יהודים עם כיפה קטנה המחפשים מזון 'סתם' כשר ולא מדירים עצמם מהופעה של הבי-ג'יז או מאולם הקולנוע. אבל זוהי הבחנה שטחית וגם על זה דיברנו והגיע הזמן לעבור הלאה.

מה שמפריד בין כל סוגי האורתודוכסים זה כל מה שלא קשור, אני חוזר - כל מה  ש ל א  קשור להלכה. למשל יחס לערבים. או לדמוקרטיה. או לפמיניזם. או לשער הרבית. או לחור באוזון. או לבת ים. וכן הלאה. בקיצור, כל מה שמרכיב את החיים הממשיים (כן, אני רומז שרוב מה שההלכה עוסקת בו היום הוא בשולי השוליים של החיים הממשיים אבל אני מוכן למחוק את המשפט הזה אם הוא מעליב מישהו וברור שאין לי כוונה למחוק אותו כי זה מה שנחמד בבלוג - הוא שלי).

ועכשיו לשאלת ההבדל בין המשותף למפריד. לעניות דעתי הצנועה, בעולמנו הנוכחי, לשאלות כמו כמה זמן יש להמתין בין שניצל לשוקו (שאלה שההלכה נותנת עליה תשובה מלומדת ועמוקה) יש חשיבות משנית (שלא לומר שולית שלא לומר מלים יותר קשות) ביחס לכל השאלות האחרות שרק את חלקן הזכרתי קודם לכן.

מה החשיבות של הטענה הזו? בניגוד למה שאומרים לי לא פעם - 'נו, אתה פשוט שונא חרדים'! (אני לא!!) - העניין הוא לא לבטל את אורח החיים של אנשים כאלו ואחרים (זכותו של כל אדם להמתין שש שעות בין שניצל לשוקו כמו שזכותם של אנשים אחרים לאכול חסה וצנון או לרוץ 13 פעמים בחודש לא משנה אם חורף או קיץ אם יש או אין להם כוח וחשק). העניין הוא אחר לחלוטין: ברגע שמוותרים על הפרדיגמה הראשונה (המשותף בין האורתודוכסים שהופך את כולם ל'דתיים') נפתחות אפשרויות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות לשיתופי פעולה החוצים מגזרים שלכאורה יש ביניהם תהום.

בונוס קטן - מילת הקסם של הסוציולוגים הנוכחיים ושלוחיהם בכל פינה כמעט - הדתה (כאן אמור לבוא 'טם-טם-טם' דרמטי אבל אני לא יודע איך לצרף קבצי קול לבלוג שלי אפילו לשחרר את הקונטרול B אני לא תמיד זוכר, הנה נזכרתי). הפטפוט הסוציולוגי הדרמטי הזה, המשוחזר תחת כל עץ רקוב וקיקיוני, כשתפקידו הוא כמובן להפחיד את הציבור שהנה והנה ועוד מעט וכן הלאה וכן הלאה, יכול להיות מוחלף במבט רענן הרואה ב-90% מהחרדים בעלי ברית למאבקים פוליטיים בתחומי הרווחה, הכלכלה והדיור. עניינים פעוטים לעומת השאלה הדרמטית של כמה שעות יש להמתין בין שניצל לשוקו, אבל היי, לא הבטחתי וגם בן גוריון לא הבטיח שתמיד יהיה כאן משמעותי ודרמטי.

עד כאן נושא אחד שלא מספיק חודד. הנושא השני מורכב בהרבה. הכותרת שלו היא משהו בסגנון של 'שלוש הוכחות לטענה שהחרדיות היא תופעה היסטורית חדשה, זאת בניגוד גמור לחזה הנפוח ולמה שכתוב על המצח וכן הלאה'.

כן, יכולתי למצוא כותרת קצרה יותר אבל לפעמים - כלומר תמיד - יותר קל לדבר מהר והרבה מאשר לאט ומעט. לי לפחות. ובכן, שלוש הוכחות בקיצור, בכותרות:

א. שדרוג המושג 'דעת תורה' ממושג טכני כמעט לג'וקר כל יכול.
ב. המעבר מנטייה לפסוק הלכות לקולא לפסיקת הלכות לחומרא.
ג. ויתור מודע ומוצהר על אחריות כלל-יהודית כוללת

הסברים קצרים ברשותכם\ן (יש שמועות שמירב מיכאלי מסתובבת לא רחוק ואני חושש מאד להתפס על חם בשימוש שוביניסטי בשפה העברית):

א. המושג 'דעת תורה' היה עד למאה ה-19 מושג 'טכני' שמשמעותו דומה לזה המשמש למשל את דיווחי התנועה: 'יש פקק בצומת השומרים'. הנמשל: כשם שדיווחי תנועה אומרים את המובן מאליו מבחינת מדווחי תנועה ('יש פקק בצומת העמקים'  - מה עוד יכולים לומר מדווחי תנועה?? שאין פקק??) כך המושג 'דעת תורה' רוצה לומר שאחרי שקלא וטריא חכמי ההלכה הגיעו למסקנה זו או אחרת וזו לא דעתם אלא 'דעת תורה'. לעומת זאת, מהמאה ה-19 המושג הזה הופך לכלי שימושי בידי 'גדולי הדור' (הרבובדיה למשל היה מהמפורסמים שביניהם אבל הוא לא היה הראשון ולא היחיד) לא כדי לפסוק הלכות אלא כדי לקבוע בשאלות בקנה מידה אחר, למשל האם להכנס או לא להכנס לממשלה, האם להצהיר הצהרות נגד ערבים או אומואים וכן הלאה. בניגוד גמור ל'דעת התורה' בשלב 'הטכני' שלה, הרבובדיאים של העת החדשה לא רק שלא מחוייבים להסביר על סמך מה הם הגיעו למסקנתם העל-הלכתית, אלא שציבור המאמינים שלהם מסכים מראש שהוא לא מסוגל להבין מלכתחילה לא את הבעיה ולא את הפתרון. אם זה קצת מזכיר לכם את ההתנהגות של חלק לא קטן מקוראי העיתון הידוע לאנשים חושבים וקהילות סמוכות אחרות המשתייכות למה שידוע בשם 'מחנה השלום' (לא מזמן הלך לעולמו אחד מהרבובדיאים שלהם) אז זה רק בראש שלכם. אני דיברתי על חרדים.

ב. קל ופשוט. עד למהפכה התעשייתית החיים החומריים היו קשים מלכתחילה ורב נורמלי ושכיח לא היה מעמיס על הקושי הזה עוד קשיים הלכתיים הקשורים לשחיטה למשל. היפוכו של דבר בימינו כאשר המכונה התעשייתית מסוגלת לייצר כל גחמה אידיאולוגית, כמו ביצי חופש, סלט נופש, מלפפוני אושר ועגבניות כושר וגם כמובן גלאט-גלאט-גלאט-אולטרא-סופר-דופר KOSHER

ג.  את זה כבר הסברנו עם המשפט המפורסם מספר 2 של החתם סופר. זוכרים? זוכרות? לא נכבה, זוכרות במובן של זוכרים+מירב מיכאלי. כך או כך, 'השומע ישמע והחודל יחדל'. שזה עקרון המנוגד בתכלית הניגוד לעקרון המסורתי במובן של הטרום-מודרני לפיו 'ישראל על אף שחטא - ישראל הוא' או 'כל ישראל פלסטינים זה לזה'. כלומר ערבים. ואם זה לא ברור אז תשאלו כי גם אני עייפתי.

עד כאן, כל טוב ובהצלחה ולא לשכוח - כמו תמיד - לשתות מים, לחייך פעם ביום ולעמול ללא הרף וממש לטרוח ולהקפיד על ההבחנה בין עיקר לתפל.

ברוכה והצלוחה.