כמו בכל שנה בסתיו - מנסים להבין את "המחדל" (של 1973)

 

ידידי ד"ר חנן שי, אחד שמבין הרבה יותר מדבר או שניים בענייני צבא בטחון אסטרטגיה וכן הלאה, פרסם מאמר חשוב נוסף בנושא המלחמה ההיא.

הנה המאמר שלו; 

https://www.hananshai.com/2025/10/73-23.html

והנה תגובתי:

שלום חנן. במאמרך אודות גולדה לא הזכרת ולו ברמז את נושא אי הפעלת האמצעים המיוחדים, אי הפעלה מכוונת ומודעת מצידו של ראש אמ"ן, והרי כל הבטחוניסטים שאתה לועג להם במאמרך , דדו גלילי ואלון, אמרו שוב ושוב בועדת אגרנט ובזכרונותיהם (אני כתבתי על כך בספרי על אלון ), שעבורם אמצעים אלו היו "פוליסת הביטוח" של ישראל, שכן הפעלתם היתה מספקת את אותו זמן התארגנות וגיוס מספיקים, 48 שעות, שקרוב לוודאי היו מונעים את המלחמה או ללא ספק היו מבטיחים שהיא תראה אחרת לחלוטין. 

 באופן מוזר מפתיע ומאכזב, אתה  מצטרף בניתוח שלך המתעלם במכוון מאחד המרכיבים החשובים של הסיפור, לדעתי החשוב ביותר בפער מכל מרכיב אחר, להיסטוריונים גדולים כמו יואב גלבר ודן שיפטן, שמקפידים מסיבות בלתי ברורות (שגם לגביהן העליתי השערות בספרי על אלון), להתעלם מהפרשה הזו, של אי ההפעלה של פוליסת הביטוח של ישראל, אי הפעלה מכוונת, מוצהרת, ומנומקת בדיעבד, של ראש אמ"ן, איש אמונו של משה דיין, יריבם המדיני המר והעקרוני של גולדה גלילי ואלון.

 ברוח הניתוח שלך: כשם שמודיעין ואסטרטגיה לא מבססים על תחושות, כך היסטוריה בטחונית לא יכולה להתעלם מפוליטיקה המובן העמוק של המושג. גמר חתימה טובה.

והנה כאן מאמר מקיף שכתבתי בנושא:

https://davis.huji.ac.il/sites/default/files/davisinst/files/Udi_Manor_1.pdf

 ועל הפרשנות שאני מציע בו, חלים, כמו על כל פרשנות בכל נושא, שני כללים אפשריים, אולי שלושה:

1. טיעונים נגדיים המציעים פרשנות שונה על בסיס אותן עובדות ועובדות נוספות שלא הופיעו בפרשנות שלי

2. התעלמות (כי לממי אתה בכלל יבחוש בן שלולית(

3. אד הומינם (אתה? שמענו עליך שחצית פס לבן)