14 הערות על היסטוריוגרפיה ראויה לשמה

1. טענת היסוד: ההיסטוריוגרפיה מתחילה להתפתח במקביל להתפוררותה של החברה המסורתית. היסטוריוגרפיה היא סוג, עוד סוג, של מפת משמעות.
2. אמנם מדובר במפת משמעות מורכבת מאין כמוה, מה שמסביר את הפופולריות הנמוכה שלה בלשון המעטה, אך למפת המשמעות הזו יתרונות ויכולות עדיפות במאמץ שלנו לתיקון החברה.
3. היסטוריוגרפיה מודרנית היא: תוצר מחקרי המבוסס על אנליזה ועל סינטזה [עדיפות לאנליזה]; על התמקדות בנושא קונקרטי חד פעמי [גם אם דומה באופיו למליון מקרים אחרים]; על מאמץ להבינו בתוך הקשר רלבנטי באופן מדעי-ביקורתי. על התוצר הזה להיות כתוב כך שהוא יהיה נגיש לביקורת של כל המעונין.
4. את הפרדיגמה ההיסטוריוגרפית – 'חקר העבר באופן מדעי, תוך מחוייבות עיקשת לעובדות הנוגעות למקום מסויים, לזמן מסויים, ולנושא מסויים' – יש להנגיד ל'פרדיגמת הזיכרון'.
5. 'פרדיגמת הזכרון' מעונינת בסינטזה שהיא בדרך כלל מוכתבת מראש ["עם נבחר" למשל], ומכאן שזמן מסוים, מקום מסויים ונושא מסויים לא מענינים אותה, באשר היא נעה ביחידות זמן רחבות. במקרה היהודי חטיבות הזמן הללו הן 'בריאה, בחירה, מתן תורה, ארץ מובטחת, קלקול, גלות, ימות משיח, גאולה'. הפרדיגמה 'הזיכרוניסטית' איננה נרתעת מאנאכרוניזם [אי-זמניות בתרגום חופשי], כפי שניתן ללמוד מדוגמאות רבות [למשל: האגדה על משה העולה למרום ומתגלגל בשל סקרנותו לבית המדרש של רבי עקיבא ולמרות שהוא [משה] לא מבין כלום רבי עקיבא נשען עליו בפסיקתו ההילכתית ['הלכה למשה בסיני']. ביטוי מובהק לניגוד בין הפרדיגמות מספק לנו הרמב"ם שראה את ההיסטוריה, במובן של רישום כרוניקות מהסוג של מה קרה לאיזה מלך מתי ואיפה, כביזבוז זמן של טיפשים.
6. על מנת להבין את כל האמור [הניגוד בין הפרדיגמות כמו גם את הטענה שההיסטוריוגרפיה המודרנית נוצרה כאחת התגובות להתפוררות הסדר הטרום-מודרני], יש להסביר בקצרה [ובשטחיות מסויימת] את ההבדל בין המצב המסורתי [הטרום-מודרני] למצב העכשווי [המודרני או הפוסט-מודרני]. ההבדל עולה מהשוואה בין שני המצבים על פי ארבעה תחומים: כלכלה, תרבות, פוליטיקה וחברה. ארבעה תחומים אלו מקיימים ביניהם את הזיקות החיוניות להבנת התהליך ההיסטורי.
7. במושג 'חברה' הכוונה לכל מה שמתקיים בזיקות בין יחיד לציבור, בין פרט לכלל, וכד'; המושג 'תרבות' מתייחס לכל מה שיש בין מחשבות לבין ייצוגן; 'כלכלה' היא פעילות אנושית המתקיימת במרחב שבין ייצור לבין צריכה ;'פוליטיקה' היא תחום העיסוק האנושי המייצר כוח ומחלק אותו.
8. לפני ההשוואה בין שני המצבים האנושיים [הטרום-מודרני והמודרני], על פי ארבעת התחומים, חשוב לזכור כי לא רק שמדובר בתהליך היסטורי סבוך, אלא שאפשרויותיו והתממשותו בפועל אינן אחידות. כך, יש אלפי דרכים לבטא מודרניות, משלילתה האלימה והמוחלטת [אל קעידה למשל] ועד להתמסרות מוחלטת לקרנבל אפשרויותיה [פוסט מודרניזם ניהיליסטי כדוגמא]. רוב האפשרויות הן לא כאן ולא כאן, אבל חשוב להכיר את הקצוות
9. באשר לחברה: ניתן לסכם את ההבדל במונחים של ניגוד בין חברה סגורה לחברה פתוחה. בעולם המסורתי שהיה ואיננו עוד, המוצא קבע במידה כמעט מוחלטת את המקום החברתי, את התפקיד החברתי ואת הזהות. בעולם המודרני הכל פתוח למשא ומתן, לחינוך, למניפולציה, לעיצוב ולפוליטיקה, ובכל מקרה גם אנשים המשתייכים לאותה קבוצה חברתית [חרדים בבני ברק או חברי קבוץ למשל] יכולים להבין את מעשיהם ואת מקומם החברתי באופן שונה ומשתנה.
10. באשר לתרבות: ניתן לסכם את ההבדל במונחים של ניגוד בין תרבות קדושה לתרבות חופשית. התרבות הטרום-מודרנית, מאורגנת על פי עקרונות של קדושה, ולכן היא בנויה היררכית ומבחינה עקרונית בין חומר קריאה אסור לחומר מותר וגם קובעת דרכים חד משמעיות [גם אם רוויות ויכוח ביניהן] להבנתו; בניגוד גמור לכך, התרבות החופשית כשמה כן היא, מאפשרת הכל, ומותירה את האדם או קבוצות אנוש בפני חובת הרפלקטיביות הבלתי פוסקת.
11. באשר לכלכלה: מושגי היסוד שלה [יצור וצריכה], נכונים גם לכלכלת האדם הקדמון וגם לכלכלת קליפורניה למשל ברגע זה, והם משמשים להשוואה בין שני המצבים ההיסטוריים באופן הבא: בכלכלה הטבעית המרחק בין ייצור לצריכה כמעט ולא קיים. רוב האנשים מייצרים את מה שהם צורכים וצורכים את מה שהם מייצרים. היפוכו של דבר בכלכלת שוק, שם הזיקה בין ייצור לצריכה רופפת. 'השוק' על מנגנוניו השונים הוא הוא שחוצץ בין ייצור לצריכה. כך נסביר באופן מהותי – להבדיל מתלונה מוסרית שמקורה ביצירה ספרותית – את הסיבות לקיומם של 'עלובי החיים' לצד עשירים המשתכרים בכל שעה 10,000 ₪.
12. בענין המדינה, ניתן לסכם את ההבדל במונחים של ניגוד בין פוליטיקה ביזורית לריכוזית. מנקודת מבט זו טובה ומדוייקת הגדרתו של מכס ובר [1864-1920] את המדינה המודרנית 'כארגון המחזיק בידו את המונופול על האלימות'. היפוכו של דבר התקיים בעולם הפיאודלי, הקורופורטיבי, שם הכוח היה מבוזר בהגדרה.
13. בהנחה שהשוואה בסיסית זו סבירה, הרי שהגיון צמיחתה של ההיסטוריוגרפיה המודרנית נעוץ במורכבותו של המצב החדש, המודרני. ארבעת הפרמטרים הנזכרים יצרו צורך בסוג התבוננות-חותרת-להבנה המסוגלת להתמודד עם המורכבות. לסוג ההתבוננות הזה קוראים 'מדע', ואכן ההיסטוריוגרפיה היא עוד ענף מדעי אחד מני רבים. וממילא, אותו מדע בענפיו האחרים [כגון פיזיקה, כימיה, גאוגרפיה, כלכלה וכו'] – הוא אחד ממנועי השינוי המרכזיים שחוללו – וממשיכים לחולל – את המצב ההיסטורי החדש.
14. עולה מכך שהיסטוריוגרפיה מדעית-ביקורתית היא גם הכלי להבין את העולם החדש כמו שהיא עוד אחד ממרכיביו. ומכאן ברורה הבעייתיות: ההיסטוריון – בשונה מהביולוג – הוא גם מנהל המעבדה וגם עכבר המעבדה. אצל הביולוג או הכימאי אין את הבעיה הספציפית הזו. מכאן מסתברת גם הבריחה מההיסטוריוגרפיה: המורכבות הזו אינה עולה בקנה אחד עם תרבות 'שרות הלקוחות' ו'תרבות האינסטנט' שאנו חיים בה.