יום רביעי, 28 באוקטובר 2020

השמש, הנהר, הקבוע, המשתנה - סערות ימינו במבט היסטורי, או: אז מה קורה?

 'אין חדש תחת השמש' נהוג לומר, ובדרך כלל מתלווה לאמירה הזו משיכת כתפיים לא מחייבת. 'דונט וורי, בי האפי' היא מסקנה אפשרית. כל עוד אפשר, כל עוד המקרר מלא, כל עוד הכבישים בסך הכל בטוחים, כל עוד למרות הקורונה רובנו בריאים באופן חסר תקדים מבחינה היסטורית, תוחלת החיים רק עולה, שישים זה ה36 החדש, וכן הלאה.

'אף אחד לא נכנס לאותו הנהר פעמיים' מקובל לומר. ויש המהדרין: 'אפילו לא פעם אחת'. כי הנהר זורם, וגם אם אתה קבוע - ואתה לא, אבל נגיד שכן - הנהר עצמו זורם כל הזמן, ולכן אף אחד לא נכנס לאותו הנהר אפילו פעם אחת. לאמירה הזו מתלווה לא פעם תמהון סקרני. איך זה. מה, הכל משתנה כל הזמן? כן. הכל משתנה כל הזמן, שום דבר לא קבוע, הקבוע היחיד הוא השינוי, על מנת לעמוד במקום עלינו לרוץ מהר מהר מהר. כל סלולרי חדש הוא 'מהפכה', כל רכב חדש הוא 'חווית נהיגה אחרת', ובכלל, הכל 'אחרת', פעוטון 'אחרת', וחתונה 'אחרת' ושירות בנק 'אחר', שנה חדשה, חיים חדשים.

שמש או נהר? הכל קבוע או הכל משתנה? טוב, שוב מסתבר שהחיים הם גם וגם, ולא או-או. הכל קבוע והכל משתנה, ואם נושמים לרגע רואים שזה אולי מסובך, אבל פחות ממה שזה נראה, ושגם אם זה יותר מסובך ממה שזה נראה, זה מה יש, אלו החיים, וככל שנדע לחיות עם המתח הזה שבין הקבוע למשתנה, כך ניטיב, אולי, למצוא פתרונות. או שלא. כי חלק מההבנה האנושית המדוייקת, היא שלא לכל בעיה יש פתרון, ושלא פעם מה שנראה כבעיה איננו בעיה אלא מצב צבירה, ושגם לדברים שיש להם פתרון יש נטייה לנוע בין השמש לנהר.

הסערה הפוליטית-חברתית-בריאותית-כלכלית-מדינית למשל. זו שמדברים עליה כבר בערך שנתיים, מדינה אחת, פעמיים ים, שמש אחת עגולה, שלושים ימי מחלה, שלוש מערכות בחירות, יותר מ2300 מתים במגפה ועוד 320 בכבישים, יותר מ120 מיליארד גרעון, בערך מליון מובטלים, הסכם קואליציוני משונה מאין כמותו שאולי אין לו תחליף ראוי לשמו, אולי, 120 מנדטים ואפס תקציב, כמעט 9 מליון אזרחים, אחד אלוהינו, ענד קאונטינג.

הנהר אולי קר מאי פעם. עוצמת השינוי כל כך גדולה שאולי צודקים אלו שאומרים שעוד מעט אין דמוקרטיה. יש כאלו שאומרים שאף פעם לא היתה. אחרים אומרים שעוד מעט לא תהיה כאן כלכלה. יש כאלו שאומרים שאף פעם לא היתה. יש כאלו שמחפשים דרכון אירופי, כי עוד מעט לא תהיה מדינה. אחרים אומרים שאף פעם לא היתה.

אבל גם השמש זורחת. עיון בעיתונים ישנים יגלה ששחיתות פוליטית, שקרים מדיניים, עיוותים כלכליים, עלבונות תרבותיים, מתיחות חברתית ושאר ירקות באושים היו כאן עוד לפני שנולדתי, כשהיה כאן שמח, כשהכל היה פשוט עד שהגעתי. עיון בעיתונים יגלה איומים דמוגרפיים שלא התממשו, איומים סביבתיים שלא התממשו, אסונות צבאיים שלא התממשו, רציחות פוליטיות שלא התממשו, בינתיים כמובן, כי 'הכל צפוי והרשות נתונה' וכן הלאה.

אז מי צודק? אנשי הנהר או אנשי השמש? 'גם וגם' אמרנו אז גם הם וגם הם. אבל מי יותר? כי האמת אף פעם, בניגוד גמור לקלישאה הידועה, לא עוברת באמצע. גם היא, כמו השמש נעה בחלל במהירות גבוהה למדי, וגם היא כמו הנהר, זורמת. צריך למצוא אותה, את האמת החמקמקה, זו שכאילו באמצע.

איך? באמצעות המצפן האנושי היעיל ביותר, שיעילותו מפוקפקת רק פחות מכל שאר המצפנים העומדים לרשותנו: תודעת העבר. מאין באנו, איפה אנחנו, לאן הולכים, למי נותנים ועל איזה בסיס נותנים את הדין, על פי איזה סרגל עושים את החשבון.

הנה תובנה אפשרית אחת, על ישראל, מדינת הלאום היהודית והדמוקרטית: הדמוקרטיה לא היתה קיימת עד לא מזמן, לא ליהודים ולא לאף אחד אחר. גם מדינות האמורות לשרת את אזרחיהן לא היו ליהודים וגם לא לאף אחד אחר. הנה מאין באנו: מסוג של כלום (מנקודת מבט של אזרחות על כל המשתמע: חירויות וזכויות קנין ובעלות על הגוף וחופש מצפון). ואיפה אנו נמצאים? יענה כל אחד לעצמו, אבל בהגינות. התשובה שלי: תודה לישראל על קיומה כמדינת אזרחיה היהודית-דמוקרטית. עצם קיומה מאפשר לי את הדיון על עתידה.

ישראל דמוקרטית כי היא מדינת לאום, כמו עשרות דוגמאות אחרות, מאירלנד ועד ניו זילנד. וגם ארה"ב, בניגוד למה שמקובל לומר כי כביכול אין שם יסוד לאומי. יש. איך? בהזדמנות אחרת.

ועוד משהו בענייני שמש ונהר: דמוקרטיה לא היתה אף פעם עד לפני כמה דורות. בוודאי לא ביוון, למרות מקור המלה ובניגוד למה שסיפרו לנו מסיבות לא ברורות בבית הספר. אבל הנה, הדמוקרטיה הפכה למובנת מאליה בימינו, למרות שלא פתרה שום בעיה אנושית כי לרובן אין פתרונות כי רובם הם מצבי צבירה. הדמוקרטיה היא בסך הכל דרך לנהל את מצבי הצבירה הזו. אבל דמוקרטיה היא שם כללי לשורה ארוכה של מוסדות ומנגנונים שמאפשרים אותה - בחירות למשל, או משפט - וכולנו יודעים מה קורה כשלא מתחזקים מנגנונים. הם נשחקים, מתבלים ולא פעם פועלים הפוך. 

ואת כל האמור אפשר לפסול, ועל כל האמור אפשר לומר: 'עזוב, אנחנו בדרך לתהום'. אין שום שיטה ודאית להפריך את הטיעון הזה. הנפילה לתהום היא בהחלט אפשרות. אבל איך שהוא ההיסטוריה מלמדת אותי, שאם בכל דור, או בכל עשור, או ממש עם הנץ-כל-יום-אור, באים הקטסטרופליסטים המיואשים ושוב מייאשים, אולי ההפך הגמור הוא הנכון. 

אז מה קורה? קצת שמש, קצת נהר, המציאות, מאין באנו, לאן הולכים.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה