חוק המספרים הגדולים - מלה על מספר החרדים ואיפה הבעיה ומה כדאי לעשות וממה כדאי לא להתרגש

 שאלו אותי על סמך מה אני טוען שחרדים תופסים לכל היותר 5% מהעם היהודי.

זו טענה הנשענת מצד אחד על הערכות (שונות) של אנשים מבפנים ומבחוץ. חבר הכנסת לשעבר אברהם כץ עוז כתב לא מזמן שיש לכל היותר 430 אלף חרדים, שזה פחות מ-5% של אזרחי ישראל. ח"כ גפני כתב לפני כמה שנים שיש בערך 800 אלף חרדים. שזה קרוב ל-10%.

הואיל וחרדים, כמו ערבים או כמו נשים או כמו נהגים או כמו אוהדי בית"ר או כמו בוגרי מכינת קד"צ ואפילו כמו אקדמאים או עיתונאים, זה סוג של הכללה, הרי ברור שאם נברר כל אחד עם עצמו מה מפריע לו בחרדים או נשים או נהגים או אוהדי ביתר או בוגרי מכינות קד"צ או אקדמאים ואפילו עיתונאים, נגיע למסקנה שלפחות 80% מכל אלו לא מפריעים ולהפך, הם יופי טופי ותורמים לעצמם ולחברה ולתרבות ולכלכלה ולערכים ולגיוון התרבותי.

נותרנו עם 20% של החרדים (כי עליהם אני מדבר ביומיים האחרונים כדי להרגיש חלק מהציבור כי כולם מדברים עליהם) שהם לצורך העניין בעיה אמתית, או לפחות עושים רושם ככאלו, כי הם משתינים על הכללים, לא רואים ממטר אף אדם אחר, בעיקר לא יהודים, מתייחסים בציניות למדע (מעליבים אותו בשם 'יהדות' תלושה שטחית וצרת אופק ובאותה נשימה עושים שימוש בתוצרים הממשיים של המדע: ביוב, חשמל, סלולרי, מחשב ורפואה וכמובן בטחון פנים וחוץ וכמובן קצבאות וכל השאר), וכן הלאה.

אז כמה הם? 20% של 5% או 20% של 10%? 40 אלף או 160 אלף? זה באמת משנה? כן, חשבונאית-מרכולתית בוודאי שכן. כי כל בטלן מוחזק על חשבון משלמי המסים וכן הלאה.

אבל בהנתן העובדה (וזו עובדה) שפקידי האוצר, שהם לא חרדים ולא משתינים על המדע ועל יהודים אחרים והם בכלל אנשים נפלאים ומשכילים עם עניבות ועקבים וכל מה שצריך, מגולחים ומאופרים וכן הלאה, גוזלים בכל שנה לפחות 20 מיליארד שקל מהתקציב הממלכתי המאושר (כלומר אותו תקציב שאושר אחרי שאותם פקידי אוצר דאגו לקצץ אותו כי זה כל מה שהם יודעים לעשות כי זה מה שהם למדו בחוגים לכלכלה בארץ ובחול), הרי שהפרש של 120 אלף חרדים לכאן או לכאן הוא באמת לא רציני.

אז מה מפריע לנו. כסף? אם כסף, הכתובת היא משרד האוצר. כל עוד יושבים שם אנשים המשתינים על הפרדת הרשויות ועל הקפיטליזם (הפרנקליני) גם יחד, אין סיבה להשחית הברה אחת אפילו על החרדים.

אבל אם זה לא כסף אלא כבוד וזהות ותחושת סולידריות, אז כן, מדובר בעניין רציני מאד. כי כל אחד מ40 אלף החרדים הללו (אליהם יש לצרף לא מעט גורמים דומים ממגזרים וממגדרים אחרים) פוגע בנשמת אפה של הדמוקרטיה: האמנה החברתית.

מה עושים? עושים. לא צועקים על הגרעין הקשה של החרדיות שישאר איתנו לנצח כל עוד יש חברה מודרנית ודמוקרטית (כי החרדיות לא היתה קיימת ולא יכולה היתה להיות קיימת לפני המודרנה והדמוקרטיה וכל מי שאומר אחרת ומצביע למשל על החסידות כעל שורש החרדיות איננו יודע מה הוא סח והנה יצא לי ביטוי מנומס לומר מה אני חושב על אלו שלא מבינים מהחיים שלהם בענייני היסטוריה יהודית).

עושים על הפריפריה של החברה החרדית, על ה-80% של ה-5% או של ה-10%, ממש לא משנה. כי רובם, ואת זה כולנו יודעים, עוברים, בדיוק כמו 80% מהערבים, תהליך עמוק של ישראליזציה.

האם הנשים שלהן תמשכנה לעטות שביסים והאם הגברים ימשיכו ללכת עם מעיל באוגוסט? קרוב לוודאי שכן. אוהד הפועל לובש אדום עם ציור של צ'ה גווארה, חייל בגולני יש לו עץ בכומתה, וחרדים לובשים בגדים של חרדים. גם לי יש מדים משלי, מגיל 15 ג'ינס עם שרוול צר וטי-שירט ונעלי ספורט.

לא זה העניין ומי שזה מה שמציק לו שילך לפסיכולוג. אני מכיר כמה ממש טובים, עזרו לי בעניינים אחרים, חשובים בהרבה. העניין הוא איך מחזקים את מגמת הישראליזציה ומקטינים בכך את הנזקים של ה-20% של ה-5%, שהם, כאמור, איתנו לנצח, בדיוק כפי ששונאי יהודים בקרב ערבים איתנו לנצח (מספרם הולך וקטן ואחוז האינטלקטואלים בקרבם הולך וגדל, אבל על זה בהזדמנות אחרת) ובדיוק כפי שפמינאציות ימשיכו לטנף את הפמיניזם הקונסטרוקטיבי ובדיוק כפי שרוגל אלפר ימשיך לזהם את העיתון לאנשים חושבים.

היה יהודי חכם אחד, שכחתי את שמו, שאמר שבמקום לקלל את החושך יש להגביר את האור. זה הרעיון.

עד כאן פרק נוסף בדת המספרים הגדולים. שבת שלום.