יום שלישי, 4 במאי 2021

23 שנים לפטירתו של יעקב כ"ץ

 הספר הראשון שלי לחודש החדש, 'במו עיני', אוטוביוגרפיה של יעקב כ"ץ, אהובי, משוש חיי, מורי הגדול מכולם.

שגם היה חתן פרס ישראל, וגם זכיתי לראותו בספרייה הלאומי - הוא מת ב1998 בגיל 94 - אבל אף פעם לא היה לי האומץ לגשת אליו ולומר לו 'תודה'.
הוא לא הכיר אותי, לא זכיתי ללמוד אצלו אבל למדתי אצל טובי תלמידיו והכי חשוב, אין מלה שלו אני חושב שלא קראתי, קודם כל את הגדול מכולם, 'מסורת ומשבר', אבל לא פחות גדול ופחות שנוי במחלוקת, 'היציאה מן הגטו'.
כותב כ"ץ, יהודי יוצא הונגריה, אורותודוכס אבל לא צר-אופק, משכיל-ענק אבל לא מהסוג שיורק לבארות, על דברים שאמר פעם לבנדיקט קורצוויל, לימים ברוך קורצווייל, מבקר הספרות הענק, ששחט כאן בארץ הקודש כמעט כל מה ומי שזז ובעיקר את אלו שהעיזו לומר דברים טובים על משהו.
כי ככה זה "ביקורת" אצל חלק מה"ביקורתיים". להגיד את ההפך וכמה שיותר בהתלהבות.
בכל אופן כה אמר כ"ץ לקורצוויל, אגב שיחה בענייני החברה היהודית במרכז אירופה (הונגריה, גרמניה, צ'כיה, וכדומה): "אתה קורצוול, איך רואה לעולם את התמונה, אתה רואה מיד את הקריקטורה".
כה פשוט, כה עמוק, כה מדויק, כה מבריק. כ"ץ.
מעתה אמור, "אמור לי מה רואה האיש שלפניך, ואומר לך אם הוא תמונה או קריקטורה". ובאיבחת אמרה פיענח עבורי כ"ץ את תיעובי העמוק והעתיק מעיתון 'הארץ', מרוב השידורים החדשותיים בטלוויזיה המסחרית, ממה שמכונה כאן משום מה 'דוקומנטציה קולנועית', ולא פחות חשוב, ואולי כן פחות חשוב, כי מי סופר אותם בימינו חוץ מהם את עצמם, ובכל מקרה הרבה יותר עצוב ועלוב, חלקים גדולים למדי, שרק הולכים וגדלים, של מה שממשיך להיות מכונה כאן 'מדעי הרוח והחברה'.
מה שמזכיר לי עוד ספר נפלא שלו, שכותרתו - האיש ידע גם להכתיר כותרות נפלאות - "עת לחקור ועת להתבונן", גם היא נייר לקמוס מדוייק למדי בין אלו שיודעים לראות רק קריקטורות, לבין אלו שמתאמצים - כי זה לא קל, לאו דווקא מבחינה שכלית אלא מבחינה רגשית - לראות תמונה.
איך אמר ענק אחר? את הדברים יש לראות בשפת ליבם.

אין תגובות:

פרסום תגובה