יום שבת, 5 ביוני 2021

מאה שנה (ועוד שנה ורבע) לקרב תל-חי: ברייקינג ניוז - גם טרומפלדור רצה לחיות בעד ארצנו. כמה מפתיע.

 


באיחור של שנה ורבע אבל מה זה משנה, הנה כמה הרבה מלים על מאה שנה לקרב תל-חי, ובעצם כמה נקודות שכדאי לדעת.
א. סדר היסטורי: מלחמת העולם הכי ראשונה מסתיימת בנובמבר 1918. בתחילת 1919 מתחילים הדיונים על עיצובו של הסדר העולמי החדש בורסאי, פריז, צרפת. בנובמבר 1919 נסוגים הכוחות הבריטיים מצפון הארץ ומלבנון וסוריה, אותן כבשו כחלק מההתחייבות המשולשת הרוסית-צרפתית-אנגלית לפני המלחמה (צרפתים נהרגו לטובת הבריטים בחזית המערב, בריטים נהרגו לטובת הצרפתים במזרח וכן הלאה). אל תוך הואקום לכאורה או לא-לכאורה נכנסים כוחות ערבים שמשרתים את רצונו של פייסל להפוך את דמשק לבירת הממלכה הערבית. כך נקלעים למערכה לא-להם-לכאורה ארבעה ישובים יהודים בודדים למדי (מטולה, או מתולה כפי שאויית שמה באותו הזמן, כפר בר גיורא [מוכר יותר בשם כפר גלעדי], חמרה [ מושב סמוך לכפר גלעדי שהיום כלומר מאז כבר לא קיים] ותל-חי [חווה שנועדה לעבד אדמות רחוקות יחסית].
ב. הקרב המפורסם התרחש ב-1 במארס 1920, אחרי כארבעה חודשים של כאוס אזורי בו נלחמו אלפי בדואים כנגד מאות בודדות של חיילים צרפתים. עיקר הנפגעים באזור היו כפריים נוצריים שנחשדו ובצדק כתומכי הצרפתים שאת השלב הראשון שלהם בהשתלטות על שטחי לבנון-סוריה ביצעו כצפוי מאזור החוף. אצבע הגליל רחוקה למדי משם, ובהתאם המצב הבטחוני.
ג. אחרי הקרב הוחלט לעזוב את האזור ורק באוקטובר 1920 שבו מתיישבי מטתולה למתטולה וכפר גלעדי לכפר גלעדי ואם הבנתי נכון תל-חי לא חזרה להיות ישוב פעיל.
ד. אמר או לא אמר 'טוב למות בעד ארצנו'? חד משמעית כן. יש ויכוח על הנוסח המדוייק, אבל הרעיון שעצם העלאת הספק הופכת את הספק לעובדה אפשרית כלומר לנראטיב היא המצאה בת זמננו, הגם שהנביאים כתבו עליה מה שכתבו כבר לפני אלפי שנים ('הקוראים לשקר אמת' וכן הלאה). ההבדל הוא שבתקופת הנביאים לאנשים היתה בושה, היום ממש לא.
ה. האם בישיבה שהתקיימה כמה ימים לפני הקרב האחרון, בן-גוריון וברל ואוסישקין ואישים נוספים אמרו שאין לוותר על ההתיישבות ואילו ז'בוטינסקי אמר שיש לקרוא להם לחזור? כן. אבל ז'בוטינסקי אמר באותה הזדמנות שאם מחליטים שעליהם להמשיך ולשבת שם לנוכח המצב, יש לשלוח לשם כוחות רבים ומיד, כוחות חמושים ולא 'רק' אנשי עבודה ועמל.
ו. זאת ואף זאת: במהלך חודשי ההמתנה, התעקשו חברי 'אחדות העבודה' ('השמאל') שאין לאפשר את שיבת המתיישבים לאצבע הגליל לפני שתתבהר התמונה המדינית (כלומר הם חזרו על עמדת ז'בוטינסקי).
ז. באשר לתמונה המדינית, זו התייצבה בסוף 1920, עם הפשרה שעשו הבריטים והצרפתים. מה הפשרה? זוכרים סייקס-פיקו 1916? הקו עבר מעכו מזרחה. אבל ב-1918 כאמור הבריטים הם אלו שהדפו בפועל את העות'מנים לתורכיה, ובפברואר 1919 הציונים - בתיאום עם הבריטים - הגישו מפה לפיה גבולה הצפוני של ארץ ישראל עובר צפונית לליטני, כן, מה שאתם שומעים, צפונית לליטני. למה? כדי שכל מקורות המים של ארץ ישראל יהיו בידי הממונים על הסיוע להקמת הבית הלאומי היהודי ובוניו (הציונים אם זה לא ברור). אז מה היתה הפשרה? בערך אמצע הדרך בין סייקס-פיקו לקו צפונית לליטני, מטתולה+, ובקיצור: אצבע הגליל.
ח. עד היום מתקיים ויכוח לגבי צירוף המלים 'להב המחרשה קבע את הגבול'. אפשר וכדאי לכתוב גם על זה עוד ספר, אבל בקיצור נגיד את המובן מאליו, שכמו במקרים דומים אחרים, הויכוח נע בין אלו הרואים בצירוף המלים הזה 'מיתוס' במובן של 'שקר' או לפחות 'לא-אמת', לבין אלו הרואים בו תיאור צלול של המציאות. במקרה הזה מדובר בשילוב של מרכיבים שאף אחד מהם איננו מוחלט, ולכן 'האמת עוברת באיזה שהוא מקום באמצע' אבל אם אני שואל את עצמי - וכרגע רק אני מדבר עם עצמי - האמת עוברת באמצע הקרוב יותר לאלו הרואים בצירוף המלים הנאה הזה תיאור של המציאות, הגם שלא באמת צלול. הכיצד? כי צודקים אלו הטוענים שהשיקול המרכזי בקביעת גבול הצפון היה בידיהם של גדולים ועצומים כמו ממשלות צרפת ובריטניה, ולא בידיים של אהרון שר, ברל כצנלסון ואפילו לא ז'בוטינסקי. אבל היא הנותנת כפי שנהוג לומר בשפה יפה. היא הנותנת: הבריטים התעקשו על הצפנת הגבול מתוך מניעים גיאוגרפיים שבליבם ההנחה שמי שידע לנצל היטב את השילוב המבטיח בין קרקע למים ושמש וכל השאר, הם היהודים ומטתולה היתה מבחינתם הוכחה לכך, וכמובן תל-חי וכפר גלעדי וחמרה. במובן הזה אכן קו המחרשה קבע את הגבול, אבל ברור לחלוטין שאם לבריטים לא היה דחוף להסדיר את ענייניהם היגעים עם הצרפתים, קו הגבול היה נקבע צפונית לליטני, רחוק למדי מקו המחרשה של מתטולה.
ט. תרומפלדור, טרומפלדור ומורשת גדוד העבודה על שם טרומפלדור וברית יוסף תרומפלדור וכל ההתקוטטות בין שמאל לימין. ז'בוטינסקי בכל אופן לעולם לא הכחיש את היות טרומפלדור סוציאליסט והוא אף הודה בכך שבתקופה ההיא כמעט כולם היו סוציאליסטים. הבעיה שלו אם הסוציאליזם לא היתה הרעיונות עצמם, אלא ההתעקשות של כמה וכמה מיורשי מורשת טרומפלדור להכחיש ולהשכיח את היותו של טרומפלדור גם תרומפלדור, כלומר איש צבא, "מיליטריסט" לא עלינו. ז'בוטינסקי היה ברור גם בנקודה זו: מלחמה היא דבר מכוער אך בחיי צבא ובהגיון שלהם יש לא מעט דברים יפים, כמו למשל משמעת, ובלבד שהיא באה מבפנים, וכל מי שמטייל בפארקים ובחופים בארצנו לא יכול שלא להכיר בדקות ההבחנה של ז'בוטינסקי שאמר כבר לפני מאה שנה שהעם הזה, העם היהודי אם זה לא ברור, זקוק לחינוך ציווילי. בקטנה. הנה כרגע אני שומע בכביש הראשי כאן עוד אופנוערס שחתך את אגזוזו והוא חוצה את הצומת במהירות מופרזת לתפארת האגוטיזם של המאה ה-21. איפה ההדר הז'בוטינסקאי איפה. כמותכם אני מנחש למי מצביע האופנוערס.
י. טוב למות בעד ארצנו, פעם שנייה. מצחיק אותי בכל פעם לשמוע את ההומניסט התורן שמסביר לכל מי שרוצה לשמוע, שהוא דווקא מעדיף לחיות בעד ארצנו. וואלה. כאילו שטרומפי, דבורה דרכלר, שרה ציזיק, בנימין מונטר, זאב שרף, יעקב טוקר ולפניהם שניאור שפושניק ואהרון שר קיוו כל חייהם למות. בנאום נפלא שנשא ב-1943 בארוע השנתי, הגדיר זאת בן-גוריון בערך במלים האלו: כולם חיים וכולם מתים. השאלה היא איך חיים ואיך מתים. יהודים בגולה חיו ומתו באופן מסויים, ואילו רק בארץ ישראל הם יכולים לחיות ולמות כבני חורין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה