No hay duda de que tiene usted razón en su afirmación de que el judaísmo no es una teoría abstracta sino una teoría de la vida. Pero toda la Torá judía esta basada en el deber del lector hacer todo lo posible para entender lo que dice el texto. .
La primera palabra de la Biblia, Génesis, no habla por sí sola y su comprensión depende del contexto de la realidad y de las demás palabras que la rodean.
Esto no es una opinión, sino un hecho: la Biblia está llena de debates sobre el significado de las mitzvot, entre las cuales muchas veces hay contradicciones, a veces en forma directa e inequívoca, si se interpretan con claridad cosas escritas en la Sagrada Torá, pero algunos les dan la vuelta.
Hay muchos ejemplos de esto. Una mitzvá muy conocida hoy en día es encender velas de Shabat. En la Torá está escrito que está prohibido encender fuego en Shabat. ¿Cómo se encaja uno con el toro? No encaja. Pero ésta es la esencia de la cultura humana: se desarrolla a lo largo de los años mientras se debate internamente y recibe influencias del exterior.
Por ejemplo: ¿Sabes que todo el calendario hebreo "sagrado" está basado en la cultura babilónica, la cultura del imperio que destruyó el Templo? Interesante, ¿no? Del Imperio Babilónico los judíos también tomaron las letras que se utilizan hoy en día en el idioma hebreo.
En otras palabras: hablar de la santidad de un texto como si fuera un diamante perfecto encontrado en la tierra, es no entender cómo se desarrolla la cultura. Así como una cultura se ha desarrollado en el pasado, así continúa - ¡y debe continuar! - desarrollándose en el presente y en el futuro.
En cuanto al ateísmo, la cuestión es bastante sencilla. Tal como entiendo este concepto, surge de la aceptación absoluta de que los humanos no lo comprenden todo.
La posible diferencia entre un ateo y un creyente es que el creyente común toma su ignorancia humana y la convierte en base para el dogmatismo. El ateo (tal como yo entiendo el término), reconoce el hecho de que él, como persona, no lo entiende todo, y por lo tanto, por definicion, no puede decir cosas inequívocas sobre Dios.
¿Qué le queda a un ateo? En muchos casos la ignorancia supina, el fanatismo anticlerical, la superficialidad. Pero en mi caso, siendo judío ateo, me queda mucho: el conocimiento, adaptación de las ideas que surgen en las fuentes de la cultura judía, y cómo fueron aplicadas y podrán ser aplicadas en la vida personal, familiar, comunitaria, social y política.
Ésta es la base de mis acciones como sionista en el Estado de Israel. Vivo una vida judía plena, una vida de creación y construcción que refleja el valor judío más elevado: la santidad de la vida.
¿Y qué es el fundamento de la santidad de la vida judía? Yace en el concepto de Dios, tal como aparece en la Biblia. Porque el concepto de Dios es otro invento humano. Sí, tal cual.
Es más: Como sabemos, o deberíamos saber, el concepto de Dios tiene interpretaciones diferentes y por supuesto contradictorias. El Dios de la Biblia hebrea es un Dios que crea la vida, que espera del ser humano tomar responsabilidad en el interminable proceso de creación, y por ende, este Dios (inventado por los primeros Hebreos, luego conocidos como Judios), exige al hombre elegir entre el bien y el mal.
Por lo contrario, Dios, el de los musulmanes, exige sumisión, dedicación y renuncia del creyente a sus capacidades creativas.
Al parecer, es el mismo Dios, porque hay un solo Dios... Pero en la práctica, dos conceptos completamente opuestos.
Y el concepto de "Dios" es sólo un concepto que puede - y debe - aprenderse, entenderse e interpretarse. Porque, como se mencionó, esta es la esencia de la cultura humana tal como es: no tiene significado fuera del debate sobre sus conceptos, ideas y posibilidades. Y obviamente, por lo menos en el caso Judío, pero prácticamente en todos los casos, estos conceptos deben ser - y casi siempre lo son - la base de la práctica cotidiana.
Y como ya he mencionado, yo, como ateo, abordo este debate cultural de una manera más decente que el creyente. Porque mi ateísmo surge del hecho de que no lo sé todo. El creyente tampoco lo sabe todo, pero frente al ateo que está dispuesto a decir "no sé", el creyente impone conceptos dogmáticos a la realidad.
En el caso de los musulmanes, como sabemos, este dogmatismo se expresa en mucha violencia. Fueron precedidos en esta tendencia por los cristianos, que hasta el siglo XIX utilizaron el dogmatismo para la Inquisición, las expulsiones (principalmente contra los judíos, pero no exclusivamente), los pogromos y cosas similares.
En conclusión: El ateísmo es el enfoque más decente desde el punto de vista humano. No porque el ateo lo sepa todo; viceversa, porque el ateo admite que no lo sabe todo. Por lo tanto, hay menos peligro a un dogmatismo departe del ateísmo, dogmatismo como lo practicaban los cristianos hasta hace poco y como lo practican los musulmanes hoy en día. Obviamente existe también dogmatismo entre Judíos, pero por lo menos su práctica tiene poco que ver con las prácticas conocidas entre cristianos y peor todavia entre musulmanes.
Un elemento más: En mi caso, mi ateísmo, que surge del hecho de que no lo sé todo, me obliga a estudiar todo el tiempo y a examinar las cosas que sé o creo saber. También en este sentido hay, o debe haber, una gran diferencia entre el ateo y el creyente. No siempre, pero en muchos casos, esta es la realidad.
Espero que mis palabras sean bien entendidas. No tengo duda que otros ateos serán menos respetuosos que yo a su herencia, sea judía, cristiana u otra.
Pero yo puedo hablar solo por mí mismo, aunque conozco suficientes compatriotas tanto en Israel como en el mundo Judío, que se refieren a estas cuestiones en forma muy parecida a la mia
Más aun: tengo varios amigos judíos religiosos que están de acuerdo con la premisa básica según la cual no existe cultura humana que no está en un constante proceso de intercambio interno y externo, un intercambio que su magna-premisa es la interpretación y la reinterpretación.
En fín: Juego de palabras o no, lo más importante es el aprendizaje. Y no por casualidad el sentido de la palabra TORA es justamente eso: el aprendizaje, que en el caso del magistuoso idioma Hebreo, significa también - o mejor dicho, ante todo - mostrar el camino.
י.ד.
השבמחקנובמבר 18, 2024 ב- 3:35 pm
כמה הערות על דברי אודי מנור:
א. שאלת נר של שבת היא שאלה קלושה שהרי אנחנו מדליקים נרות לפני שבת ולא בתוך
שבת. ועדין יש לה בסיס מסוים שדורש התייחסות. הרחבה עליה ניתן למצוא בספר קרן
זווית של נדב שנרב בפרק על פרשת ויקהל.
ב. בענין הלוח, התנ"ך כבר מזכיר עיבור שנים עוד לפני חורבן הממלכות וגלות בבל.
התאמת השנה הירחית והשמשית אם כן היא ענין קדום למדי עוד ממשה רבינו. שמות
החודשים הגיעו מבבל אבל זה ענין זניח.
ג.הוא צריך להחליט אם הוא ספקן אמפירי ולכן לא יכול לקבוע לגבי אלוהים (שכן אלוהים באופן עקרוני איננו חלק מהטבע) או דוגמטיסט
אתאיסטי המאמין שאלוהים הוא מושג שנוצר בידי האדם.
ד. מכאן נובע שגם הביקורת שלו על המאמין איננה הוגנת כיון שגם המאמין איננו
דוגמטי אלא פשוט מאמין באלוהים מתגלה שנתן לנו את התורה. אודי מנור יכול לא
להאמין בכך אבל היות והוא לא יכול לשלול עקרונית את ההתגלות כאירוע היסטורי,
הוא גם לא יכול לבקר את האדם המאמין כדוגמיטיקן. זה שהוא עצמו לא מאמין באירוע
האמפירי הזה לא שולל אותו עקרונית.
ה. זה לא אומר שאין על המאמין קושיות אמפיריות חזקות כמו שאלת המבול, יציאת
מצרים ומעמד הר סיני עצמו שלכאורה אין להם ראיות אמפיריות חזקות. ועדין זה לא
שולל אותם עקרונית.
ו. בענין הלימוד וההתפתחות מסכים לחלוטין. אין ספק שהיתה גם אינטרקציה
היסטורית של יהודים עם תרבויות חיצוניות. אין לי מחלוקת איתו בהיבטים הללו.
מביא כאן את דברי התגובה לרשומה שלי על אתאיזם, לא לפני שאני מוקיר תודה על המאמץ להביא את הדברים בפני. תודה. לצורך הנוחות העתקתי את התגובה ואני מגיב על כל סעיף בנפרד.
מחקכמה הערות על דברי אודי מנור:
א. שאלת נר של שבת היא שאלה קלושה שהרי אנחנו מדליקים נרות לפני שבת ולא בתוך
שבת. ועדין יש לה בסיס מסוים שדורש התייחסות. הרחבה עליה ניתן למצוא בספר קרן
זווית של נדב שנרב בפרק על פרשת ויקהל.
הכל בסדר. אני בעד המנהג היפה הזה על סמליותו וכן הלאה. אבל לומר במפורש שאלוהים ציווה עלינו להדליק נרות שבת זה חסר שחר. אלוהים לא ציווה להדליק נרות שבת. נקודה. הפואנטה? בדיוק. שהתרבות, כל תרבות, ללא יוצאת מהכלל, ולא יתכן אחרת, היא יצירה אנושית. כולל מושג האלוהים. מושג, לא קיום, לא מה שאין לנו יכולת, לאף אחד מאיתנו, כולל לא לרמבם ולא לבעשט ולא לאף אחד, כולל לא ליאיר נתניהו, לדעת בוודאות, ולכן מושג האלוהים כלומר התוכן שמייחסים לו.
ב. בענין הלוח, התנ"ך כבר מזכיר עיבור שנים עוד לפני חורבן הממלכות וגלות בבל.
התאמת השנה הירחית והשמשית אם כן היא ענין קדום למדי עוד ממשה רבינו. שמות
החודשים הגיעו מבבל אבל זה ענין זניח.
מה זה זניח… כל כך זניח שאנחנו עושים בו שימוש כבר 2500 שנה… מתמטיקת העיבור, אגב, היא יוונית. וזה בסדר. לי כאתאיסט אין שום בעיה להודות באשמה האיומה שהתרבות של עמי, שהוא כל דבר חוץ מלבדד ישכון ושכמו כל עם הוא מתחשב גם מתחשב בגויים, לקח מרכיבי תרבות משכניו. את האותיות המרובעות שאני עושה בהן שימוש עכשיו, סתם דוגמא קטנטנה ולא חשובה כידוע. סליחה. זניחה. עובדה זניחה היא שתורתנו הקדושה כתובה בכתב אשורי…
ג.הוא צריך להחליט אם הוא ספקן אמפירי ולכן לא יכול לקבוע לגבי אלוהים (שכן אלוהים באופן עקרוני איננו חלק מהטבע) או דוגמטיסט
אתאיסטי המאמין שאלוהים הוא מושג שנוצר בידי האדם.
הואיל ואני ספקן אמפירי אני מציע הצעה ('אמונה') לפיה מושג האלוהים הוא יצירה אנושית. השכל הישר, כלומר האמפיריקה מורה על כך ש"האמונה" הזו סבירה פי כמה מכל אפשרות אחרת. שהרי מה לעשות, וזה מה שמלמדת האמפיריקה, ש"אפילו" בתוך תרבות עתיקה וותיקה מושג האלוהים (של הרמבם למשל) שונה ב180 מעלות ממושג האלוהים של גיבור תרבות אחר של אותה תרבות (הבעש"ט למשל), ומכאן שכל טענה לפיה מושג, מ ו ש ג האלוהים איננו המצאה אנושית היא ביטוי לדוגמטיזם מגוחך.
ד. מכאן נובע שגם הביקורת שלו על המאמין איננה הוגנת כיון שגם המאמין איננו
דוגמטי אלא פשוט מאמין באלוהים מתגלה שנתן לנו את התורה. אודי מנור יכול לא
להאמין בכך אבל היות והוא לא יכול לשלול עקרונית את ההתגלות כאירוע היסטורי,
הוא גם לא יכול לבקר את האדם המאמין כדוגמיטיקן. זה שהוא עצמו לא מאמין באירוע
האמפירי הזה לא שולל אותו עקרונית.
אכן מאמין באלוהים לא חייב להיות דוגמטי, אבל מה לעשות וההיסטוריה האנושית מלמדת שזה בדרך כלל המקרה.
ה. זה לא אומר שאין על המאמין קושיות אמפיריות חזקות כמו שאלת המבול, יציאת
מחקמצרים ומעמד הר סיני עצמו שלכאורה אין להם ראיות אמפיריות חזקות. ועדין זה לא
שולל אותם עקרונית.
פרשנותו של האתאיסט הנשען על ההיסטוריה (אני למשל, וזה לא הכרחי) היא שמיתוסים כמו המבול וכמובן בריאת העולם ויציאת מצרים ומעמד מתן תורה תפקידם חינוכי, מוסרי, עקרוני, ובזה כוחם ואין בכך כל בעיה. זוהי תעודת עניות למאמין להתנות את אמונתו באלוהים בקיומן "העובדתי" של פרשיות כאלו, שהשכל הישר יודע שהן בלתי אפשריות, וכי עיון בהן מנקודת מבט של שכל ישר, זה המשמש גם את המאמין בצאתו ובלכתו בביתו ובכל מקום ובכל עניין קטן כגדול, יודע שהן בלתי אפשריות. לא ברור לי מדוע אמור להיות פער בין חיבתם של כל בני האדם לסיפור טוב, לבדיחה טובה, ליצירת אמנות מכל סוג, למוזיקה וכן הלאה, עניינים המרחיבים דעתו של אדם ומביאים אותו להתנהג כך ולא אחרת, לבין המחשבה שלהם שזהותם היהודית תלויה לקיומה רק בהסכמה מראש שאלוהים ברא את העולם בששה ימים (ואז מתחילים עם ההתפתלויות של מ זה יום ומי הם התנינים בפסוק 22 ואיך זה שמאדם אחד ומחווה אחת התפתחה האנושות כולם כשהשכל הישר יודע שמנישואי קרובים הילד יוצא אידיוט וכן הלאה), או שהיה מבול שנמשך 40 (או 150) יום, ושרק כשהיונה (או העורב?) לא חזרו יכלו כווווווווווולם לצאת מהתיבה של נוח (כווווווווולם… כמה מיני בעלי חיים יש בעולמנו האמפירי? עד היום, מאות שנים אחרי שבני אדם שרצו להבין מה קורה בטבע ויתרו על ההשקפה המקראית והעתיקה על הטבע והתחילו להביט בטבע ללא משקפים של מקרא ואמונה, לא יודעים את התשובה אבל ברור שהיא בסדרי גודל גדולה יותר, מה זה גדולה, אדירה פי עשרות מונים, ממה שנכנס לתיבה שלא היתה ולא נבראה של נוח שרק משל היה)
ו. בענין הלימוד וההתפתחות מסכים לחלוטין. אין ספק שהיתה גם אינטרקציה
היסטורית של יהודים עם תרבויות חיצוניות. אין לי מחלוקת איתו בהיבטים הללו.
שמח להסכים על עניין אחד 'קטן', וזה הרי המפתח להכל. לא נולדתי עם המחשבות והתובנות שלי לגבי התפתחות מושג האלוהים (עניין אנושי ואנושי בלבד ולא יכול להיות אחרת, שנאמר 'דיברה תורה בלשון בני אדם', בדיוק, היא גם נכתבה ונחשבה בידי בני אדם ולא יכול להיות אחרת), וגם לא לגבי האינטראקציה בין 'תורתו הקדושה של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב' ובין תרבויות סביבתו כי גם כאן לא יכול להיות אחרת וזו תעודת כבוד לתרבות שאני גאה להיות חלק ממנה, ולא להפך.
בקיצור, אתאיסט או לא, קודם כל יש שכל ישר. והסיכוי שהוא ישמש את האדם לצרכים שליליים ולעיוותים קיים כמובן, והדברים ידועים, אבל לא הכרחיים. כל טוב