יום שלישי, 12 בנובמבר 2024

תשובה למכתב שקיבלתי מסטודנטית לשעבר ובו שלל קושיות שאלות ותהיות לגבי מה קרה מה קורה ומה אפשר לעשות

 למה דווקא התיישבות בצפון הרצועה? כי היא השלב האחרון לפני מישור החוף. מבחינה זו גם ציר פילדלפי חשוב, אבל שם הנוכחות כרגע צבאית, ואם אין ברירה אלא להעדיף אזור על אזור, אז צפון הרצועה גם סביר יותר וגם מספיק חשוב. אבל בעיקרון, לטווח ארוך, היעד צריך להיות חיסול הרצועה כישות גיאוגרפית. 

אפשר לדמיין מעבר של פלסטינים לסיני, או כאלו שישארו שם כפי שיש פלסטינים בגליל או בשומרון או בכל מקום אחר, אבל שהישות הגיאוגרפית-מדינית הזו תעלם כי היא מובלעת חסרת צידוק שכל מטרתה מיומה הראשון ב1949 נועד לשמש - גם בידי מצרים, ועד היום בידי מצרים, שאיתה יש לנו "שלום" כידוע - ככלי לחרבש את המציאות בישראל. 

כי זו האסטרטגיה ארוכת הטווח של שכנינו היקרים, להתיש להתיש ולהתיש. 

זה שאנחנו מחזיקים מעמד יפה מאד, מוכיח שני דברים שאין ביניהם הרבה קשר, בכל אופן לא קשר הכרחי, ואולי יש ביניהם קשר ישיר, צריך לחשוב על זה: א. זכרון קצר. ב. אהבת החיים. 

בעצם השניים קשורים... כי מי שאוהב את החיים מעדיף לשכוח למשל את העובדה שעד 1955 בוצעו נגד ישראל מרצועת עזה אלפי פיגועים עם קרוב ל-1000 הרוגים, שבמונחים יחסיים זה כמו לומר שבחמש השנים הקרובות ירצחו בערך 9000 יהודים. נחמד, לא? אז רוב הישראלים לא יודעים את העובדה הזו ולכן כנראה אלפי ישראלים ממשיכים לחיות באזור הרצועה, ושדרות אפילו היום פורחת, ובכלל כל האזור.

אני לא האמנתי לרגע בעיסקת חטופים כי עיסקאות הן דבר שמשיגים בין שני צדדים שיש להם מכנה משותף כלשהוא. מעשה החטיפה היה מהלך מבריק מצידו של חמאס, והוא מנצל אותו עד תום כפי שרק ארגונים מתועבים מסוגו יודעים לעשות. א-פרופו אסטרטגיית ההתשה שהוזכרה קודם: חמאס ראו את פסטיבל גלעד שליט לפני 9 שנים והבינו שכל מה שהם צריכים לעשות זה את אותו הדבר כפול 200. הם הצליחו ובגדול: האידיוטים השימושיים שמפוצצים את הגשרים ושלטי החוצות ופועלים בכיכר ההיא מול הקרייה עושים עבורם את העבודה. 

אז היתה עיסקה אחת. מה חושבים מטורלילנו, שחמאס יוותר על הנכס הזה? התמורה שהם יבקשו על שחרור כולם "עכשיו" (אחד המושגים שמביאים לי קריזה, או רצון להקיא, בלי קשר לדבר השני אליו הוא מחובר: נצחון עכשיו שלום עכשיו סביבה ירוקה עכשיו וכן הלאה) היא כזו שישראל לא יכולה לחיות אתה, ולכן ההבלים שאנשים אומרים על "לעשות הכל" כדי להחזיר את החטופים מעיד על הטימטום האנושי האינסופי, שאולי גם אותו אפשר להסביר באהבת החיים הישראלית, כי כידוע אם אין שכל אין דאגות.

אז מה יהיה עם החטופים? אין לי מושג. סביר להניח שחצי מהם כבר לא בחיים. תולדות חטופים ושבויים באזורנו, אלו שזכו לשבת בשבי של דעאש, או 'סתם' שבויים שנפלו בשבי במלחמה, או כאלו שזכו להנות מהכנסת האורחים המזרחית המופלאה של האיראנים וכן הלאה, מלמדות שמדובר בהרבה מאד זמן.

כך או אחרת, אני מזכיר לעצמי שכל ההבדל בינם לבין אלו שלא נחטפו לא נרצחו ולא נהרגו בגלל חמאס ואיראן, הוא שלחטופים יש פנים ושמות, ולאלו שיהרגו ירצחו ויחטפו בעתיד כל עוד שקיים חמאס וכל עוד יש את השלטון הנוכחי באיראן, אין שמות ופנים (כלומר יש אבל עדיין אף אחד לא תלה את התמונה של השכן שלי בנתיבי איילון). 

זהו חישוב קר כמובן, הלב שלי רותח ואני כמובן מדחיק את המחשבות על אומללותם של הקרבנות, אבל אני מזכיר לעצמי כל הזמן לחשוב במונחים מונותיאיסטים,כלומר בהשאלה על הרעיון המונותיאיסטי, שעיקר חשיבותו וחידושו לעומת הפגאניזם הוא בכך שהוא דורש מהאדם לחשוב על סיבת הסיבות, ולא לקיים עבודת אלילים, שמשמעותה לסגוד לעצים כאילו שהם מביאים את הרוח, או לצרוח מול חומות הקרייה בתל אביב כאילו אם נצעק מספיק חזק החטופים יחזרו "עכשיו". אם בכלל לצעוק -  ואת זה כתבתי כבר בתחילת המלחמה - אז מול שגרירויות מדינות אירופה למיניהן.

סיבת הסיבות לעצם קיומם של חטופים הוא קיומו של חמאס שקיומו שלו בלתי אפשרי ללא קיומו של השלטון הנוכחי באיראן. המסקנה המתבקשת ברורה מאליה: לצעוק פחות על הקירות בקרייה, ולהשמיד גם את חמאס וגם את השלטון באיראן. איך? מתי? מי? מה? מו? אלו כבר שאלות טכניות. צעד ראשון במחשבה מונותיאיסטית הוא לזהות את סיבת הסיבות של תופעה מסויימת, ומשם לגזור את המסקנות העקרוניות, ומהן את המעשיות. 

כל דרך אחרת היא עבודת אלילים. נותנת הרגשה טובה, יש פולחן, יש מקומות קדושים, יש סמלים ששמים על הבגד, אפילו יש לא מעט אנשים שמתפרנסים מהמזכרות, יש סיורים במנהרות-דמה בכיכר מול הקרייה, כל העייסק מ-א עד ת' כמו בקמינו דה קומפוסטלה או בנוטר-דאם בפריז.

לא מכיר את ארגון 'קומו', אבל ממה שקראתי הרגע באינטנרט אז אני בעד. זה בערך מה שאני עושה עוד מלפני המלחמה הארורה הזו - מסביר, מלמד וכמובן קודם כל לעצמי: מנסה להסביר לעצמי וזאת על בסיס לימוד. אבל יש ערך למהלך ציבורי אז אני בעד. 

כך או אחרת, שכן יש הרבה ארגונים וזה אולי חלק מהבעיה שלנו - אנחנו מסרבים להבין שהארגון המשמעותי והיעיל ביותר להשיג את כל המטרות המוסכמות יותר או פחות נמצא בירושלים ומוכר בשם 'כנסת ישראל', שחבריו הם הבסיס לארגון חזק עוד יותר הידוע בציבור בשם 'ממשלת ישראל' - תפקידו של כל אזרח, כיהודי מונותיאיסט שנברא בצלם כלומר יש לו שכל ותפקידו לעשות בו שימוש, וכאזרח במדינה דמוקרטית, הוא לחשוב בעצמו על מהותן של הבעיות, על סיבת הסיבות שלהן, וכאמור לעיל לגזור מההבנות הללו (שמומלץ לעשותן בצוותא כדי להקטין את מרווח הטעות) מסקנות עקרוניות ומעשיות. 

אבל כל זה לא אמור לסתור את החובה להחזיר את התודעה האזרחית היסודית ביותר - הפוליטיקה - למרכז הדיון. עם כל הכבוד לעמותות וארגונים, כל עוד אנחנו מפקידים ברובנו את השדה הפוליטי, וחושבים שלצאת להפגנות זה פוליטיקה וכי באמצעות כמה שלטי חוצות מתוחכמים אנחנו מממשים את חובותינו האזרחיות, נמשיך לא להבין מדוע הדברים נראים קצת פחות טוב מכפי שהיינו רוצים.

כל אחד עם הרצון שלו כמובן, גם בשביל זה המציאו את הדמוקרטיה שהגיע הזמן שנבין שהיא איננה מסתכמת לא בטיעון 'הרוב קובע' הדבילי, וגם לא בטיעון 'זכויות זכויות זכויות' האווילי לא פחות. 

דמוקרטיה היא הכלי באמצעותו מנהלים - באמצעות משאבי המדינה האדירים ששום עמותה לא יכולה להתחרות בהן וגם לא כנופיית אלמונים ממגדלי עזריאלי וגם לא אף קרן אלמונית מאירופה - את אי ההסכמות שיש בציבור, כי זה מצב הצבירה היסודי של האנושות: אי הסכמות (לצד הסכמות, במקרה שלנו, של רוב הישראלים היהודים: הציונות, כלומר הרעיון שליהודים מותר להיות עם חופשי בארצו).

והנה, מה שכתבת לי על המאמר של ליבסקינד, או על הפודקאסטים שלי על הרצל, הוא מימוש של כל מה שכתבתי לעיל: לומדים דברים חדשים, פוגשים טיעונים חזקים, וחולקים את התובנות הפרטיות שלנו עם החברים והמשפחה וכן הלאה. חיזקי ואימצי. 

ובלירשותך אני מפרסם את המכתב הזה בבלוג שלי, כפי שהוא, בלי השם שלך כמובן, כי אני חושב שמה שכתבתי לך ראוי שישמעו גם אחרים.

תודה !!

5 תגובות:

  1. מונותאיסט חילוני
    דרך אגב, מישהו הביא משהו בשמך אצלי באתר אבל לא היה ברור אם אותו מישהו היה אתה, או מישהו אחר, אז שתקנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. הרעיון המונותיאיסטי, עוד לפני שהוא נודד למחוזות ההתגלות ולשלשלת המסירה ומשם לתרי"ג (שכידוע הוא מספר יליד מדרש משעשע במובן החיובי של המלה משעשע מהבבלי מכות כד ע"ב) ומשם לחרדת ההמתנה שש שעות בין שניצל לשוקו (שהרי לשם כך ומשום כך נברא העולם ונבחר העם ונתנה הארץ ונמסרו התורות וננאמו האיומים וההבטחות, הכל כדי להמתין בחרדת קודש נוראית שש שעות בין שניצל לשוקו), ובכן הרעיון המונותיאיסטי מטרתו המקורית והכמעט שכוחה היא ללמד את הציבור המאמין באל הבורא האחד לחפש את סיבת הסיבות לכל דבר. ולכן אפשר - יהיו שיגידו ממש מתבקש - להיות מונותיאיסט חילוני. בוודאי אם החלופה היא דתיות חרדתית השמה את הדגש על המתנה של שש שעות בין בורגר להפוך. לגבי התגובה באתר, שלח נא ביד תשלח, או לכאן או למייל, ונבדוק. שא ברכה ותודה

      מחק
    2. הנה התגובה שלי למה שהביאו בשמך:
      https://yuddaaled.wordpress.com/2024/11/13/%d7%94%d7%a7%d7%91%d7%a6%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%99/#comment-12353

      מחק
    3. כמה הערות על דברי אודי מנור:
      א. שאלת נר של שבת היא שאלה קלושה שהרי אנחנו מדליקים נרות לפני שבת ולא בתוך
      שבת. ועדין יש לה בסיס מסוים שדורש התייחסות. הרחבה עליה ניתן למצוא בספר קרן
      זווית של נדב שנרב בפרק על פרשת ויקהל.
      ת: הכל בסדר. אני בעד המנהג היפה הזה על סמליותו וכן הלאה. אבל לומר במפורש שאלוהים ציווה עלינו להדליק נרות שבת זה חסר שחר. אלוהים לא ציווה להדליק נרות שבת. נקודה. הפואנטה? בדיוק. שהתרבות, כל תרבות, ללא יוצאת מהכלל, ולא יתכן אחרת, היא יצירה אנושית. כולל מושג האלוהים. מושג, לא קיום, לא מה שאין לנו יכולת, לאף אחד מאיתנו, כולל לא לרמבם ולא לבעשט ולא לאף אחד, כולל לא ליאיר נתניהו, לדעת בוודאות, ולכן מושג האלוהים כלומר התוכן שמייחסים לו.
      ב. בענין הלוח, התנ"ך כבר מזכיר עיבור שנים עוד לפני חורבן הממלכות וגלות בבל.
      התאמת השנה הירחית והשמשית אם כן היא ענין קדום למדי עוד ממשה רבינו. שמות
      החודשים הגיעו מבבל אבל זה ענין זניח.
      ת: מה זה זניח… כל כך זניח שאנחנו עושים בו שימוש כבר 2500 שנה… מתמטיקת העיבור, אגב, היא יוונית. וזה בסדר. לי כאתאיסט אין שום בעיה להודות באשמה האיומה שהתרבות של עמי, שהוא כל דבר חוץ מלבדד ישכון ושכמו כל עם הוא מתחשב גם מתחשב בגויים, לקח מרכיבי תרבות משכניו. את האותיות המרובעות שאני עושה בהן שימוש עכשיו, סתם דוגמא קטנטנה ולא חשובה כידוע. סליחה. זניחה. עובדה זניחה היא שתורתנו הקדושה כתובה בכתב אשורי…
      ג.הוא צריך להחליט אם הוא ספקן אמפירי ולכן לא יכול לקבוע לגבי אלוהים (שכן אלוהים באופן עקרוני איננו חלק מהטבע) או דוגמטיסט
      אתאיסטי המאמין שאלוהים הוא מושג שנוצר בידי האדם.
      ת: הואיל ואני ספקן אמפירי אני מציע הצעה ('אמונה') לפיה מושג האלוהים הוא יצירה אנושית. השכל הישר, כלומר האמפיריקה מורה על כך ש"האמונה" הזו סבירה פי כמה מכל אפשרות אחרת. שהרי מה לעשות, וזה מה שמלמדת האמפיריקה, ש"אפילו" בתוך תרבות עתיקה וותיקה מושג האלוהים (של הרמבם למשל) שונה ב180 מעלות ממושג האלוהים של גיבור תרבות אחר של אותה תרבות (הבעש"ט למשל), ומכאן שכל טענה לפיה מושג, מ ו ש ג האלוהים איננו המצאה אנושית היא ביטוי לדוגמטיזם מגוחך.

      מחק
    4. המשך:


      ד. מכאן נובע שגם הביקורת שלו על המאמין איננה הוגנת כיון שגם המאמין איננו
      דוגמטי אלא פשוט מאמין באלוהים מתגלה שנתן לנו את התורה. אודי מנור יכול לא
      להאמין בכך אבל היות והוא לא יכול לשלול עקרונית את ההתגלות כאירוע היסטורי,
      הוא גם לא יכול לבקר את האדם המאמין כדוגמיטיקן. זה שהוא עצמו לא מאמין באירוע
      האמפירי הזה לא שולל אותו עקרונית.
      ת: אכן מאמין באלוהים לא חייב להיות דוגמטי, אבל מה לעשות וההיסטוריה האנושית מלמדת שזה בדרך כלל המקרה.
      ה. זה לא אומר שאין על המאמין קושיות אמפיריות חזקות כמו שאלת המבול, יציאת
      מצרים ומעמד הר סיני עצמו שלכאורה אין להם ראיות אמפיריות חזקות. ועדין זה לא
      שולל אותם עקרונית.
      ת: פרשנותו של האתאיסט הנשען על ההיסטוריה (אני למשל, וזה לא הכרחי) היא שמיתוסים כמו המבול וכמובן בריאת העולם ויציאת מצרים ומעמד מתן תורה תפקידם חינוכי, מוסרי, עקרוני, ובזה כוחם ואין בכך כל בעיה. זוהי תעודת עניות למאמין להתנות את אמונתו באלוהים בקיומן "העובדתי" של פרשיות כאלו, שהשכל הישר יודע שהן בלתי אפשריות, וכי עיון בהן מנקודת מבט של שכל ישר, זה המשמש גם את המאמין בצאתו ובלכתו בביתו ובכל מקום ובכל עניין קטן כגדול, יודע שהן בלתי אפשריות. לא ברור לי מדוע אמור להיות פער בין חיבתם של כל בני האדם לסיפור טוב, לבדיחה טובה, ליצירת אמנות מכל סוג, למוזיקה וכן הלאה, עניינים המרחיבים דעתו של אדם ומביאים אותו להתנהג כך ולא אחרת, לבין המחשבה שלהם שזהותם היהודית תלויה לקיומה רק בהסכמה מראש שאלוהים ברא את העולם בששה ימים (ואז מתחילים עם ההתפתלויות של מ זה יום ומי הם התנינים בפסוק 22 ואיך זה שמאדם אחד ומחווה אחת התפתחה האנושות כולם כשהשכל הישר יודע שמנישואי קרובים הילד יוצא אידיוט וכן הלאה), או שהיה מבול שנמשך 40 (או 150) יום, ושרק כשהיונה (או העורב?) לא חזרו יכלו כווווווווווולם לצאת מהתיבה של נוח (כווווווווולם… כמה מיני בעלי חיים יש בעולמנו האמפירי? עד היום, מאות שנים אחרי שבני אדם שרצו להבין מה קורה בטבע ויתרו על ההשקפה המקראית והעתיקה על הטבע והתחילו להביט בטבע ללא משקפים של מקרא ואמונה, לא יודעים את התשובה אבל ברור שהיא בסדרי גודל גדולה יותר, מה זה גדולה, אדירה פי עשרות מונים, ממה שנכנס לתיבה שלא היתה ולא נבראה של נוח שרק משל היה)
      ו. בענין הלימוד וההתפתחות מסכים לחלוטין. אין ספק שהיתה גם אינטרקציה
      היסטורית של יהודים עם תרבויות חיצוניות. אין לי מחלוקת איתו בהיבטים הללו.
      ת: שמח להסכים על עניין אחד 'קטן', וזה הרי המפתח להכל. לא נולדתי עם המחשבות והתובנות שלי לגבי התפתחות מושג האלוהים (עניין אנושי ואנושי בלבד ולא יכול להיות אחרת, שנאמר 'דיברה תורה בלשון בני אדם', בדיוק, היא גם נכתבה ונחשבה בידי בני אדם ולא יכול להיות אחרת), וגם לא לגבי האינטראקציה בין 'תורתו הקדושה של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב' ובין תרבויות סביבתו כי גם כאן לא יכול להיות אחרת וזו תעודת כבוד לתרבות שאני גאה להיות חלק ממנה, ולא להפך.
      בקיצור, אתאיסט או לא, קודם כל יש שכל ישר. והסיכוי שהוא ישמש את האדם לצרכים שליליים ולעיוותים קיים כמובן, והדברים ידועים, אבל לא הכרחיים. כל טוב

      מחק