יום רביעי, 1 בינואר 2025

סטוקמן ריפורט - או: זן ואמנות הובלת בקר על פני הים התיכון

 א. בירור מושגים

מה זה סטוקמן? איש ה-סטוק. מה זה סטוק? בימינו זה כינוי למניה. אבל כמו שהמלה 'קפיטל', שזה הון, נולדה על בסיס ה'ראש', או ליתר דיוק הרבה פעמים 'ראש', של בקר, שנאמר 'ראשי בקר', כך גם המלה 'סטוק' מקורה לתיאור עדר של בקר. כי בקר לסוגיו, לצד האדמה כמובן, הוא בסיס החיים האנושיים.

אז סטוקמן הוא האיש שמטפל בבקר בדרכו מהאחו אל המשחטה, מהעשב אל המקפיא, ומשם בדרכים מפותלות אל התנורים, הסירים, המנגלים ואל מחזור הדם האנושי.

ומה זה ריפורט? דו"ח. דין וחשבון.

ומה זה סטוקמן ריפורט? הדו"ח של איש הבקר, אבל גם כותרתו של הספר החזק ביותר שקראתי לאחרונה, קודם כל כי הוא - כמו הבקר לא פעם - מתעקש שלא להיות מוכנס בקלות לקטגוריה כזו או אחרת.

אבל הסופר - אלמוני בשם י. ח. קוגן (וכן, הרמיזה המחוייכת ליוד-חית מפורסם וחכם אחר, זה שנרצח ב-1921 ביפו על ידי אבירי הלאומנות הערבית הרצחנית שאף פעם לא די לה מלרצוח בהתלהבות הדוניסטית) - הקל עלי את מלאכת ההגדרה כאשר בכריכה האחורית הציע אחת קולעת למדי: דוקו-פילוסופיה.

ב. בירור מושגים - ב'

מה זה דוקו-פילוסופיה? הייתי מסתפק בהפניית הקורא לכותרת, אלא שאני נוטה לשער שבניגוד לבני דורי, בימינו יצירת המופת 'זן ואמנות אחזקת האופנוע' פחות מוכרת (כ דגושה ורפויה גם יחד), הגם שאני מדי פעם רואה אותה בחנויות 'אפילו' לא של יד2.

אז מה זה דוקו-פילוסופיה? פשוטו כמשמעו: תיאור דוקומנטרי של מלאכת הסטוקמן (ויש לקוות שאת המשך הכותרת - הובלת בקר על פני הים התיכון - אין צורך להסביר) כשהוא משולב בפילוסופיה.

ומה זה פילוסופיה? טוב, על כך שביוונית מדובר ב'אהבת החוכמה' כולנו יודעים. אבל יש פילוסופיה ויש פילוסופיה, ומי כמו ויטגנשטיין שההתחכמויות שלו סללו את הדרך לכסילות-משמימות-משוקצות כמו ג'ודית באטלר יודע למה הכוונה.

כי פילוסופיה, לעומת תחום הידע העילאי שזכיתי להיות מסוגל לדווח עליו פה ושם (היסטוריה), נוטה לא פעם אל עבר המופשט, ולא שזה רע, אבל יש מצבים בהם הפשטת היתר, בעיקר כשהיא מוותרת על ה-קומון-סנס' (שזה בפשטות 'החוש המשותף', כלומר החיבור שאמור לעשות אדם המצוייד בשכל ישר בין כל הדיווחים שהוא מקבל מחושיו הידועים: שמיעה, ראייה, מישוש וכו'), עלולה להגיע לתלישויות הזויות, שסכנתן רבה. שנאמר על ידי משורר אחר מסוגו של קוגן: ילדים, היזהרו מעצי הבאובב.

והיום ילדים, עצי הבאובב מסתובבים ברחובות עם גלימת שופטים ועם כובע מרובע של אקדמאים. וכמובן משקפיים עגולים וגליון של עיתון ידוע מתחת לבית השחי.

אז במקרה שלנו, הפילוסופיה של קוגן רחוקה ת"ק פרסה, או אם כבר, במונחיו, אלפי קשרים מהאשפה שנוצרה והצטברה בממלכת הפילוסופיה התלושה במאה השנים האחרונות ובעיקר בדור האחרון, והיא ראויה לשמה, כי יש בה אהבת חוכמה, אהבה שתלויה בדבר (המתועד הדוקומנטרית) ושלא-תלויה בדבר, כי חיבורם של שני סוגי אהבות אלו היא יסוד החוכמה.

ג. לתאור הספר בלי ספויילרים

421 עמודים. אבל כאלו שאחרי העמוד השלישי הקורא המתאהב כבר מצטער שנותרו רק 418. והחוויה הזו של לשקוע בין הדפים, בין תיאורי החיים על הסיפון, חוויותיו של איש-בקר עם עגלים וכבשים ומלחים מהפיליפינים וסוחרי בקר בהונגריה ועובדות בתעשיית המין ברומניה, היא מסוג החוויות שרק מי שאוהב ספרות מכיר, ושאם הוא לא מכיר הוא לא באמת אוהב ספרות, ושספרות קיימת בשבילה.

מעשה בנער ישראלי צעיר, שאחרי שירותו הצבאי הקרבי, שכלל כמה סבבים בסבבים המגוחכים שהביאו עלינו את ה-7 באוקטובר (ושאם תתחזק רוח הטיפשות התבוסתנית המרימה ראש שוב פעם, יצטרף גם ה-7 באוקטובר לרשימת הסבבים המגוחכת והקטלנית), מצא עצמו כסטוקמן באניית בקר המובילה ראשי בקר מאירופה לישראל, אם לשם גידול עדרים לפני שחיטה ואם ישירות לשחיטה.

ובאנייה רבים המלחים הפשוטים, בורים ועמי ארצות ברובם, שתמורת 1000 דולר לחודש עוסקים במלאכה המשלבת סכנות רבות ומשונות, בנמל, על האנייה, בשלב העמסת העדר ובשלב פריקתו, וכמובן לאורך מסעות ימיים הנמשכים במקרה הטוב כמה ימים בודדים וכמעט שבועיים במקרים של תקלות שונות ומשונות: אנייה אחת למשל איבדה את העוגן שלה. התוצאה היתה לא רק עיכובים משונים וקנסות גבוהים שהטילו הטורקים השחצנים והמרושעים על הבעלים - כי אם אין עוגן אי אפשר לעגון בכניסה לבוספורוס ואז אין ברירה אלא לעבור את המיצרים באמצעות גוררת טורקית - אלא בעיות בהזנת הבקר ובייבוש הפרשותיו, עניינים מורכבים שלא זה המקום להכנס אליהם.

ובימים על פני הימים הימים ארוכים לא פעם ומשמימים. בקיץ חם ובחורף קר וכשהגלים גבוהים הכל מסתובב מעליך וכשהכל רגוע מחפשים סיבות לריב וכל הזמן דרוכים ומצפים לרגע שהאנייה תתקרב מספיק לחוף ואפשר יהיה לקלוט סיגנלז מהאנטנות הסלולריות וליצור קשר עם אהובים ורחוקים.

מלח אחד נע על פני הגלים במשך 17 חודשים רצופים. אבל היה לו את המזל לשרת באנייה עם הסטוקמן שלנו, שלצד היותו נער צעיר, ספרים הוא קרא מאז שהוא זוכר את עצמו ובהתאם יכולותיו העיוניות ובתוספת נדיבותו חסרת הגבולות אירגן לבקשת המלחים הבורים שיעורי תנ"ך וברית חדשה על הסיפון.

ויש סיפור על איש ביטחון מהסוג שאנו פוגשים בכל פעם שאנו מתכוונים לנסוע ברכבת: "יש לך נשק?" וחוכמות עמוקות מסוג זה. עריצות על בסיס כסילות היא אולי הדבר המפחיד ביותר בסידורים של החברה הליברלית האנונימית. אפשר רק לדמיין מה עובר לאנשי הבטחון בראש כשהם מנחים את מאבטחי הכניסה בסבידור לבלבל את המוח בשאלות דביליות כמו "יש לך נשק" או "משהו חד אולי", כי מה בדיוק התיזה: שאזרח המצויד במפתח כרטיסי סים (מכשיר מתכת חד לכל הדעות ומכל בחינה) יממש את פנטזיית 'חטיפת פולהאם 1-2-3', לא לפני שיוודא שאין לו צינון חלילה כדי שאיש הבטחון לא יעלה עליו אחרי זה?

אז במקרה שלנו, הסטוקמן מדווח על איש בטחון כזה, שהחליט לממש את זכותו להתנהג כעבד-כי-ימלוך, התנהגות שתנאי ראשון למימושה הוא הפקדת השכל בכספת מיוחדת אצל מנהל הנמל, ואז לזרוק פקודות לכל כיוון, בלי קשר למציאות (מבחינה זו אפשר אולי לצרף את אנשי הבטחון בימינו לפילוסופים הדגולים שהוזכרו קודם - אצל אלו השימוש בשכל אסור, אצל עמיתיהם יש לעשות שימוש מופרז בשכל, התוצאה זהה).

התוצאה: עשרות כבשים שנהרגו מזה שהן רמסו זו את זו. אבל לפחות גילינו שאין להן לא נשק ולא מכשיר חד.

ד. וקצת זן לסיום

כן כן, הפרדוקס המוכר של הגשש: דייג אוהב דגים? אם כן, למה הוא דג אותם. מספרים יודעי דבר שבמעבדות במכון וייצמן ממשיכים לנסות לפתח את מה שחיים וייצמן, האיש שעל שמו המכון, חשב עליו כבר לפני 100 שנה: בשר מלאכותי שיחסוך מהבקר את המסלול המשונה הזה במהלכו דייגי-בקר, סטוקמנים למשל, דואגים לבריאותם בדרכם מהונגריה לגולן, כדי שאחרי שיתהלכו באחו בגולן כמה ימים, שבועות או חודשים, יעלו ברוב טקס על מנגל או יבלו כמה שעות במעשנה.

בהצלחה לכולם. גילוי נאות: אני טבעוני. גם צמחוני. גם קרניבור. בקיצור - מכיל את כולם, פרוגרסיב אמיתי, פלורליסט. בענייני מזון אני ממש קוויר גמור. אין גבולות אין הגדרות אין שחור לבן אין מגדר ובלבד שיהיה טעים ומזין. לא אוכל ג'נק, משתדל לבשל את מה שאני אוכל, אין לי אשליות שיום אחד אוכל לגדל את מה שאני אוכל. אפילו לא עגבניות. אני חי בעולם הממשי.

ומובן מאליו שהעולם הממשי בר-שינוי. אבל כפי שקוגן מלמד אותנו, רק מתוך 'השיטה' ולא בניגוד אליה. אלא אם קוראים לך גרטה ואתה הופך את הטימטום לנבואה קדושה ואת הנבואה הקדושה למפעל חיים צדקני ותלוש.

ומה קשורה גרטה? נו, כידוע לצד היותה של תעשיית הבקר רצח עם נאצי וכן הלאה, היא גם מחממת את כדור הארץ. או שלא. לכו לשמוע הרצאות של ניר שביב. ואחר כך אפשר להנות מהמבורגר טוב.

ואי אפשר בלי שניים מקרא אחד תלמוד, רשות הדיבור ליוסף חיים קוגן: 

"תחושת הוותק מפרה בי הרהורים על קנקן ההסתגלות האנושית, שוב. לעתים נדמה לי שהסתגלותו של אדם קשורה או אף תלויה ביכולתו להשיל מעליו את עברו. לפעמים, הסתגלות זו נראית בעיני כפרי כישרון מפוקפק או ניסיון עבר מפוקפק, המאפשרים לנטרל את העתיד ולא ליפול בפחי חלומות; להתקפל אל מימדיו של ההווה הצר ולקבל את צורתו. בכלל הצורך במעשה הוא המקיץ את האדם אל ההווה ומגבלות המציאות כבר יוצרות את הצמצום שבמעשה המצמצם אותנו אל ההווה. ואז הוא כל כל מצומצם ומסוגל אל אותו המקום בו הוא נמצא, אל אותו רגע בלתי נראה כמעט"

והנה בפעם החמישית שאני קורא את הקטע הזה, אני מזהה את היחס המרתק בין 'מסוגל' ל'מסוגל' ל'מסוגל'. סומך עליכם שאתם יודעים לעשות חשבון בלי עזרה שלי.

ואם כבר מדברים על חשבון, ובתקווה ובברכה שתזכו להחזיק את סטוקמן ריפורט ממש בידיים, אל תחמיצו קריאה שלישית וחמישית ויותר מזה, של הפרק 'מינוס'.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה