ילדים! היזהרו מעצי הבאובב!! חכמינו מזהים תהליכי דיקטטורה ואף נותנים בהם סימנים: ר"ב-שמ"צ-רש"פ-פא"נ-שעי"ד-עפ"ה-תק"א

חופש המקלדת וחיבורה המהיר למרחב הציבורי, מאפשר היום להפיק בקלות כל טקסט, כמו כמובן הטקסט הזה שאני מפיק עכשיו, שמטרתו להעמיד במבחן טקסט המוכיח שישראל היא כבר למעשה דיקטטורה, טקסט שנכתב על ידי פילוסוף דגול, ושראה אור במעוז האחרון של הנאורות בעולמנו (ואולי היחיד שהיה פה אי פעם, כך ללא ספק משוכנעים פרנסיו ומעריציו שממשיכים לתת לו לגיטימציה מעצם העובדה שהם קוראים או כותבים בו).

יתרונו הגדול והיחיד של הטקסט שאני מפיק כאן בקלות באמצעות חופש המקלדת וחיבורי המהיר למרחב הציבורי, הוא שאני לא פילוסוף דגול והבמה שאני מפרסם בה את הדברים היא בסך הכל בלוג בלי הרבה יומרות.

כך או אחרת, מבחן האזהרות הוא במימושן במציאות. כלומר אין צורך להיות לא פילוסוף ולא בעל קתדרה ולא שום תואר דומה אחר, גם אין צורך לנשום את אוויר הפסגות ברחוב שוקן, כל מה שצריך לעשות הוא פשוט לקחת כל אחד מהמרכיבים המשמשים להוכחה שישראל היא כבר דיקטטורה או עומדת להיות דיקטטורה ממש בזמן הקרוב, ולבחון אותם אחד אחד וכמכלול.

או להפך: כדי להרגיש טוב עם עצמך שאתה שייך עדיין לאחרוני הנאורים, הדבר האחרון שעליך לעשות הוא לבחון האם התיאור המדכא של הדיקטטורה הישראלית, אכן מחזיק מים. במקום זאת עליך לתחוב היטב את הגליון היומי של העיתון המהולל מתחת לבית השחי, ולמלמל בקפדנות ר"ב-שמ"צ-רש"פ-פא"נ-שעי"ד-עפ"ה-תק"א.

נראה לי כחומר מעולה לספוקן-וורד, ליצירת ראפ ואולי אפילו למחזמר. הנה זה בפונטיקה, ממש מתגלגל על הלשון, שלא לדבר על המשמעות הנסתרת של כל אחד מהצירופים (ר"ב - רק ביבי; שמ"צ - השמץ!; רש"פ - הפרטנר לשלום; פא"נ - מה זה פאן, פאנאן!!; שעי"ד - יחי השאהיד; עפ"ה - עפים על עצמנו; תק"א - מקווים שבפעם הבאה החץ יפגע).

rav-shamatz-rashaf and fun

sha-his afa taka kan

אבל אני שסובל ממחלה חשוכת מרפא, 'מציאותיטיס', לא מסוגל לכך. לא רק שניסיתי את התרופה הבדוקה - לתחוב גליון של העיתון המהולל תחת בית השחי, אפילו ישנתי שבוע שלם עטוף בגליונות העיתון ומילמלתי 'דיקטטורה דיקטטורה דיקטטורה' שוב ושוב שבעה לילות תמימים - אלא שטובי היועצים בפניהם הצגתי את המחלה, משכו בכתפיהם ואמרו לי משהו בסגנון של 'אכלת אותה, תסתדר'.

אז בהנתן מחלתי חשוכת המרפא, כל שנותר לי הוא להכנע לתסמיניה: בחינת הדברים לגופם במבחן המציאות (זה, אגב, מקור שמה של המחלה).

ובכן: 

1. ר"ב - האם מתקיים בישראל מימוש של רצון הבוחר כן או לא? שאלה רטורית, מביך לענות עליה אפילו. נעבור הלאה.

2. שמ"צ - האם בישראל מתקיימת פרקטיקה של שלילת המרחב הציבורי? אני עובר פעמיים בשבוע בכיכר החטופים ובדרך עובר מתחת לכמה עשרות גשרים. בנוסף, בזיפזופ היומי שאני מבצע בין ערוצי הטלוויזיה בדרכי לגאולת ערוץ הספורט, אני עובר על בערך חמישה ערוצי חדשות שונים. על פי שמועות - כי אני, כשאני רוצה ללמוד חדשות אני לומד היסטוריה ולעומת זאת אין שום דבר חדש בכותרות השוברות של ערוצי 'החדשות' - ובכן על פי שמועות בכל ערוץ אפשר ללמוד על ישראל אחרת. 14 פחות 11 שווה 13 כפול 12 חלקי 33.

3. רש"פ - האם בישראל מתקיימת מציאות של רידוד השפה? נו, ברור, ביחס לרמתם של דגולינו היושבים בבר-אילן או ברחוב שוקן, כל אחד מאיתנו הוא עילג. אלא אם לא לזה הכוונה, אבל כך או אחרת, אם השפה כל כך רדודה, על יסוד מה חושב הפילוסוף המזהיר אותנו מעצי הבאובב של הדיקטטורה, שנבין את מה שהוד רוממותו מקליד ומפרסם? בעיה. לוגיקה101, מודה בגאווה שלא למדתי אף פעם פילוסופיה באופן מסודר. תמיד איכשהוא נמשכתי למקצועות המציאות, היסטוריה למשל.

4. פא"נ - פרפקציוניזם אישיותי נדרש: הסמן הזה כל כך הזוי, שאין ברירה אלא לקחת עוד כמה מלים המנסות לפרש את עומקו, עומק שרק פילוסופים מסוגלים אליו. הנה זה שוב, מתגלגל יפה על הלשון, ממש פא"נ - פרפקציוניזם אישיותי נדרש, או "נאמנות לשלטון ולערכיו" ולא ל"ליברליזם פלורליסטי". לוגיקה101 כבר אמרנו? אז אמרנו. ביידיש זה נשמע כרגיל טוב יותר. האט ער געזאגט (כלומר האט מיר געזאגט). או עוד קידומת ביידיש: דו פארשטייסט? אתה מבין את זה ברוך? "פלורליזם ליברלי" מסתבר כאפשרות רק ואך ורק אם אינני מקבל את "ערכי השלטון", כי אחרת מדובר בדיקטטורה. כיצד זה מסתדר עם רצון הבוחר? זה לא. לוגיקה101 כבר אמרנו? אז הנה אמרנו שוב. ומכיוון שאני לא סומך על עצמי שאני מסביר את עצמי מספיק טוב, הנה זה שוב במלים אחרות: אם אני מזדהה עם ערכי הלאומיות הציונית וחושב שלהיות עם חופשי בארצנו זה ערך שדורש בין השאר סוג מסויים של פעולות שלטוניות, וגם השלטון במקרה מאמין באותם רעיונות, הרי שמדובר לא בליברליזם פלורליסטי אלא בדיקטטורה. פילוסופיה כבר אמרנו? אז הנה שוב: פילוסופיה.

5. שעי"ד - האם מתקיימת בישראל 'שלילת ערכי היסוד של הדמוקרטיה' כמו "פגיעה בחופש הביטוי" או "פגיעה בערך החיים"? נו, לגבי 'חופש הביטוי' הנה הוא מתקיים ממש בשנייה זו כפי שהוא מתקיים לצערם של כמה מאיתנו גם ברחוב שוקן (כי חופש ביטוי איננו ערובה לתוכן קל וחומר לאיכות ולרוח הביטוי, אבל שיהיה, ביידיש זה נשמע יותר טוב: זאל זיין). אבל מה עניין 'פגיעה בערך החיים'? הפילוסוף מסביר לנו שמטרות כמו 'חיסול חמאס' אינן מציאותיות וכי בשמן פוגעים בזכות לחיים של החטופים. אכן תמונות קשות. רק פילוסוף מדופלם מסוגל בקלות כזו גדולה לבלבל בין סיבות לתוצאות, ואם הוא יהודי מאמין אבל פילוסוף הוא יקפיד שלא לחפש את סיבת הסיבות לטרגדיית החטופים (רמז: עיסקת שליט).

6. עפ"ה - ומה בדבר עליונות הפוליטיקה על המשפט? נו, כאן בכלל הגענו לסבך ללא מוצא... כי על פי הפילוסוף שלנו מערכת המשפט אינה נגועה חלילה בפוליטיקה. יושבים שם אנשים צחורים וטהורים נטולי פניות. אבל חשוב מכך, היא המחטף התודעתי שמבצע כאן הפילוסוף, המשוכנע כמו רוב הפילוסופים מסוגו החיים במאה ה-21, שכולנו מטומטמים. במקרה שלי זה נכון ב90% מהמקרים, אבל גם 10% זה משהו (תשאלו את יאיר גולן, הוא ישמח לזכות ב-10% תמיכה בקלפי בבחירות הקרובות), 

והנה ה-10% שלי: השימוש במושג 'פוליטיקה' מתעתע כי הוא מקפל בתוכו כמה רמות של מציאות (מה לעשות, חולה במציאותיטיס כאמור): א. פוליטיקה במובן של 'פוליטיקאים' ערמומיים ונוכלים (לעומת שופטים צחורים וטהורים). ב. פוליטיקה במובן של מאבקי כוח בתוך ארגון מסויים (למשל מי יהיה יו"ר הכנסת או יעמוד בראש הוועדה למינוי שופטים או מי יעמוד בראש הפרקליטות או מי יהיה יו"ר ועד הבית בשכונה שלי). ג. פוליטיקה במובן של תחום עיסוק אנושי מאז המערות כנראה, אבל ללא ספק מאז שיש היסטוריה כתובה, כלומר לפחות 5000 שנה, במהלכו בני אדם עסוקים בלארגן כוח הנחוץ לניהול החברה (כי האדם הוא יצור חברתי) ובאופן בו מחולק הכוח הזה. 

על יסוד סעיף ג', דמוקרטיה היא שיטת ניהול פוליטיקה במסגרתה התשובות על השאלות הללו ניתנות על יסוד כללים מוסכמים, שכוללים כללים לשינוי הכללים. למה מתכוון פילוסופנו הדגול? אין לדעת. אבל בהנחה שהוא מספיק הגון (אין לדעת) ומספיק נבון (סביר להניח אחרת מילא לא היה פילוסוף, אזהרתו לא היתה מתפרסמת בעיתון המהולל), סביר שהוא יסכים שהגדרות א' ו-ב' כפופות ל-ג'. ואם כך הוא הדבר, הרי שהאזהרה שלו לפיה יש כאן דיקטטורה כי הפוליטיקה אצלנו עליונה על המשפט, איננה אלא תיאור מציאות אנושית כבר 5000 שנה לפחות, כנראה יותר. כי גם במערה, השאמאן שהוסכם שהוא זה שמכריע בין מחלוקות, הוסכם ככזה כחלק מקבלת כללי משחק בלתי כתובים (בעידן המערות), אבל כללי משחק בכל זאת.

אז אם כל מה שמפריע לפילוסופנו שיש מאבק על כללי משחק, באמת חבל נורא שלוקחים לו את הצעצוע, אבל מה לעשות שבאוטו האדום רוצה לשחק עכשיו יוכבד, והגם שהיא קטנה ביישנית וחלשלושית (ועכשיו כמובן יאשימו אותי שוב במיזוגניות, זה בסדר, אני רגיל), הרי שכללי המשחק הם אלו שלא רק מי שיש לו כוח נוסע על הבימבה האדומה, אלא גם מי שאין לו כוח.

על זה מתקוטטת המערכת הציבורית שלנו בשנתיים האחרונות, על ניסוח מחודש של כללי המשחק בין הרשויות השונות, וכל זה, מה לעשות, פוליטיקה, ולכן, מה לעשות, במובן של סעיף ג', גם מערכת המשפט כפופה לפוליטיקה. וכל זה עוד לפני שדנים בעמדות הפוליטיות במובן הצר יותר בהן אוחזים.זות חלק מהשופטים.טות שלנו שמעדיפים.פות את רווחתם של רוצחים ואנסים על פני זו של אלו שמשלמים להם את המשכורת.

7. תק"א - אכן מתקיימת בישראל תרבות של קונספירציה ואיום, וללא ספק יש ישראלים שממציאים "אויבים מדומיינים". לא זו כל המציאות. רוב הישראלים לא שותפים לתרבות של קונספירציה ואיום, ורוב הישראלים לא מחפשים אויבים מדומיינים, מהסיבה הפשוטה שרוב הישראלים אינם פילוסופים ולכן הם מזהים בקלות אמנם לא תהליכים אבל כן, ממש בקלות, אויבים אמיתיים היושבים ברצועת עזה, בתימן, בביירות, בדמשק, בבירות, בטהראן ובהרווארד ובשלוחותיה. 

ומה בנוגע לישראלים ששטופים בתרבות של קונספירציה ואיום? נו, אפשר למצוא כאלו מכל הסוגים. אלו שמאיימים למשל שכל עוד יושב מי שיושב במשרד ראש הממשלה הם יפסיקו לטוס, לייצר מודיעין ואולי לשלם מסים. או כאלו שמאיימים שאם יגייסו אותם הם ירדו מהארץ (למה הם מחכים??). או כאלו שמפיצים את טירלולי 'מדינת העומק'. 

ומה באשר ל'אויבים מדומיינים'? נו, גם כאן תודה לאל הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, מכל הסוגים: לא מעט חרדים משוכנעים שהאויב הגדול שלהם הוא התל-אביבי הממוצע עם המשקפיים העגולים. המאיימים-שלא-לטוס ומזהי-התהליכים מדמיינים שהאויב הגדול שלנו יושב בקיסריה ומעשן שמפניות סגולות ושותה סיגרים או להפך. ושר המשפטים משוכנע שהאויב שלו יושב בבית המשפט העליון.

והנה לנו יופי של איזונים ובלמים: רוב ישראלי מוצק המצליח בקלות לזהות מי הוא אויב אמיתי ומי הוא אויב מדומיין, ולצידו מיעוט צעקני הכולל כך מסתבר גם פילוסופים דגולים, שמזהים תהליכים ומדמיינים דמיונות. הואיל והמדמיינים התלושים מאיינים זה את זה, אפשר לכתוב את ראשי התיבות האחרונים להיום: חזל"ש.