תקציר הפרקים הקודמים: לפני כמעט שנתיים העליתי לאוויר את הפודקאסט 'היסטוריה עכשיו' שנמצא ליד עוד דברים שאני עוסק בהם כהיסטוריון.
מסתבר למרבה הפלא שיש עניין בסוג כזה של תכנים.
ושתבינו: מדובר בפודקאסט עם אפס פירוטכניקה, שכל
כולו דיבור מונוטוני בקולי הערב, פרק פרק ועוד פרק, כל אחד בן 45 דקות, בסך הכל ארבע
'עונות', על פי קו התפתחות היסטורי, כלומר בכפוף לציר הזמן.
והנה מדי פעם אני מקבל בזכות הפודקאסט הזה שאלות
מעניינות.
והפעם שתי שאלות הקשורות לידוע בציבור בשם
'הסכסוך':
האחת קשורה ל'עסק הביש' ובליבה תהיה האם יש מקום לסימטריה בהתבוננות על
טרור שנקטה ישראל כנגד שכנותיה (והרי, כזכור, ואם לא אז ויקיפדיה תזכיר, 'עסק
הביש' היה בראשיתו פעולת טרור ישראלית על אדמת מצרים,
השנייה מכוונת אקטואליה יותר, והיא תוהה לגבי המושג
'בלתי מעורבים', כשגם הפעם הנטייה לסימטריה ברורה למדי.
והנה התשובות, כרגיל, ארוכות, מסורבלות, משעממות מוות, מי שרגיל לקרוא 140 תווים באינסטוש, שידפדף הלאה.
א. אין סימטריה, אפילו לא בטבע (בכל אופן לא בהכרח)
עקרונית בלי קשר לשום נושא שהעלית, הנטייה
האנושית לחפש סימטריות מובנת, 'אנושית', משרתת לא מעט צרכים אבולוציוניים
וחברתיים, אבל היא לא יותר מגישה פרשנית.
גם אם יוכיחו לך או לי באמצעות מיליארד דוגמאות
לסימטריה בטבע, עדיין אומר לך את הקביעה העקרונית ההיא, שעולה בקנה אחד עם
טיעוניהם של כל החוקרים בתחום חקר המוח והתודעה האנושית.
כך או כך, בני אדם (וקרוב לוודאי שכל בעל חיים
אחר, בוודאי אינטליגנטי לפחות כמו עכבר) חייב לעשות שימוש בתבניות כי אחרת אי אפשר
למיין ולארגן ולמשמע מידע, ובלי מישמוע המידע אי אפשר לקבל החלטות, ובלי קבלת
החלטות אי אפשר להתמודד עם מצבים.
אבל תבנית היא תבנית היא תבנית. אי אפשר בלעדיה, יש להשמר ממנה, לעובדה ולשומרה, לבנות ולהיבנות ממנה ואותה וחוזר חלילה.
ב. בוודאי שאין סימטריה בידוע-בציבור בשם 'הסכסוך'
ומכאן לשאלה שלך: אין שום סימטריה בין הצדדים
לסכסוך הידוע בכינויו השונים: ישראלי-ערבי, יהודי-ערבי, יהודי-פלשתינאי,
ישראלי-פלשתינאי וכל צמד-חמד דומה כזה או אחר.
הסיבה היחידה - ה י ח י ד ה - לקיומו של הסכסוך היא עמדת הערבים כלפי היהודים: שלילת עצם זכותם היהודים להגדרה עצמית, קל וחומר על 'אדמה ערבית'. נקודה.
ג. כיצד היהודים יכולים לפתור את הסכסוך? על ידי שיהפכו כולם לג'ון-לנונז
כמובן שניתן לומר שבידי היהודים להביא את הסכסוך
לסיומו על ידי כך שהם יבטלו את עצמם. ובכן, רעיון לגיטימי, שכידוע ניסו להגשימו
שלוש פעמים בעבר, ומנסים להגשימו בהווה:
לנין וסטאלין שהכירו בקיומם של יהודים אבל סברו
שמדובר בתקלה היסטורית שחובתה לעבור מן העולם.
היטלר שהכיר בקיומו של עם יהודי אבל סבר שיש
להשמידו.
וג'ון לנון וליצנים דומים אחרים שסבורים שבאמצעות
שיר מרגש כזה או אחר כל בני האדם יהיו רק בני אדם, זאת תוך התעלמות שלהיות בן אדם
זה להיות משהו: אירי, סלובקי, יפני, קוריאני, יווני, וגם, נעבעך, יהודי.
עד כאן לגבי נסיונות העבר למחיקת היהודים (ובכך
למנוע מראש את הסכסוך הנזכר). היום יש חזרה לשילוב של הרעיונות הללו, המובלים על
ידי קואליציה משעשעת במיוחד, הכוללת את רוב כותבי המאמרים בעיתון לאנשים חושבים,
שעור ניכר של "אקדמאים" ב"אקדמיה" הישראלית, ארגונים כמו
BDS,
אנשי מעלה נאורים כמו נשיאות "האקדמיה" בארה"ב, המטורללים עם
הכאפיות שצווחים מה שצווחים על הריבר והסי, וכמובן קבלני הביצוע שלהם: חותים,
איראנים, מצרים ופלסטינים (שכל, אבל כ ל סוגי ההנהגה שלהם, כל אחת ושיטתה, שוללים
את עצם זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי בארצו: מאיימן עודה שעושה זאת דרך הכנסת,
דרך עודה בשאראת שנהנה מאכסניית העיתון של BDS וחמאס בעברית, ומשם לסינוואר ויורשיו מזה,
ונסאראללה ויורשיו מזה וכן הלאה וכן הלאה).
המשותף לכולם הוא עקרון פשוט אחד: אין
יהודים>אין סכסוך.
הם כמובן צודקים, אלא שאם ליהודים אין מקום
בעולמנו, מדוע שיהיה מקום לארמנים כורדים מארונים ו... פלסטינים?
יתכן והם צודקים בטענתם שהיהודים הם חלאת המין
האנושי. יש לכך לא מעט הוכחות: עובדה היא שמדובר בעם ששיעורו בכלל האנושות הוא
שברי הפרומיל ובכל זאת הוא מחזיק בכ-25% מפרסי הנובל; עובדה היא שישראל היא המקום
היחיד בעולם בו אוכלוסיית העצים רק גדלה, זאת לאחר שהושמדה כמעט כליל על ידי
המוסלמים למיניהם - בדואים, פלחים ועות'מנים; עובדה היא שישראל נמצאת במקום הראשון
בעולם בניצול פוטנציאל המים, ועוד שורה ארוכה של דוגמאות המוכיחות מעל לכל ספק
שיהודים הם חלאת המין האנושי.
שהרי ידוע כי בימינו להיות צדיק זה נגיד להיות
כמו גאונת הדור התינוקת המפגרת משבדיה, הסמל לבטלנות העלובה של מיליניאלז שלא
יודעים להבחין בין תקע לשקע וכל אומנותם זה להעלב אם חלילה פונים אליהם בשפה
מגדרית לא הולמת,
וכמובן שגיבורי האנושות בימינו הם רוצחי תינוקות
של אחרים, העושים שימוש בתינוקות שלהם כדי לרצוח את שכניהם.
ובכן, כאמור, יתכן והם צודקים לגבי היות היהודים
חלאת המין האנושי.
אלא שלמרבה הצער, יהודים ברובם מסרבים לשתף פעולה עם תכנית השלום הגדולה של האנושות, ולכן, משום מה, הם רוצים להמשיך ולהתקיים.
ד. השלכות התעקשות היהודים לסרב לתכנית השלום של ג'ון לנון
לצורך המשך התקיימותם הבינו אחדים מהיהודים שהדרך
המשמעותית והרצינית ביותר למימוש כוונתם הזדונית להיות-הם, היא חידוש ממלכתיותם
בארצם, ארץ-ישראל. וב-150 השנים האחרונות הם עושים זאת תחת דגל אותו הגדירו
כ"ציונות".
תקוותם היתה שהואיל והם - בני ישראל - מוכרים
ככאלו, וארצם - ארץ ישראל - מוכרת ככזו 'אפילו' בברית החדשה ובקוראן, הנה תהליך
שיבתם לארצם יתקיים ללא הפרעה ואולי אפילו בתמיכה ובעידוד (כפי שאכן התקיים אצל לא
מעט נוצרים ופה ושם מוסלמים, כמו המלך פייצל המפורסם שחתם על הסכם ברוח כזו בינואר
1919).
אבל הם טעו, ובמקום מחיאות כפיים מהשכנים הם קיבלו וממשיכים לקבל מקלחת אינסופית של ברזל, מלים, חרמות, שקרים וכן הלאה.
ה. כיצד להבין אם כך את 'עסק הביש'
שזו בכלל היתה השאלה. ובכן, הפעולות שנקטה ישראל
ב-1954 והידועות בכינוי 'עסק הביש' אולי היו טיפשיות מבחינה אסטרטגית, והן בוודאי
היו עלובות מבחינה מבצעית, אבל הדרך הנכונה להבין אותן היא לחזור לשאלה שעליהן התכוונו
אותן פעולות (שכללו גם את האניה בת-גלים) לענות.
ומה היתה השאלה? מה על היהודים לעשות ביחס למחוייבות
הערבית להשמיד את מדינתם ואת זהותם ואת זכות קיומם.
כאמור, תשובת ההתאבדות העצמית לטובת
"השלום" לא היתה מקובלת כבר אז על רוב היהודים, ולכן, אלו מהם שלקחו חלק
במפעל התחייה הלאומית שלהם, הבינו שעליהם להגן על עצמם.
ומכאן ברור שכל פעולה שעושה ישראל - גם אם היא
מוטעית אסטרטגית (כלומר היא תשובה עקרונית גרועה) וגם אם היא גרועה מבחינה מבצעית
וגם אם היא מביכה מבחינה מוסרית (כי היה נחמד מאד אילו יהודים וערבים ויוונים
ויפנים היו עסוקים, נגיד, בלהמציא דיסקונקיז, לפתור בעיות מים ולקדם את חקר
הסרטן, אה, כן, גם ערבים מסוגלים לזה, אתה הרי זוכר שהם המציאו את
האלגברה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איך שכחנו להזכיר), ובכן כל פעולה בטחונית
שעושה ישראל נובעת מהעובדה הלא-סימטרית הנזכרת, והנה זה שוב, כי לאנשים (בעיקר אם
הם טובים) יש נטייה לשכוח את הדברים היסודיים ביותר:
בעוד ישראל מצהירה על נכונותה ורצונה לחיות בשלום עם שכניה, קרובים ורחוקים, מהרגע הראשון של קיומה, ועוד קודם לכן, מרגע הקמת התנועה שהביאה להקמתה, ועוד קודם לכן, מרגע היווצרות תפיסת העולם האנושית באמת המוכרת בשם יהדות, הנה כל שכניה, רחוקים (בהרווארד ובאנקרה) וקרובים (בעזה ובחיפה ובגליל ובאום אל פחם וברמאללה) מצהירים על ההפך הגמור: אין עם יהודי, אין לו קשר לארץ-ישראל, מדינת ישראל איננה לגיטימית מהריבר טו דה-סי.
ו. ועוד כמה מלים על "שלום"
ואחרי שהבנו – כך יש לקוות – את סיבת הסכסוך ואת
חובתה של ישראל לנקוט בשלל דרכים כדי להגן על עצמה (כולל שימוש בעקרון המוכר לכל
מאמן כדורגל וכדורסל: 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה', במונחים אסטרטגיים קוראים
לזה – 'מלחמת מנע' שבמקרה הנדון אין מוצדקת ממנה, כי ישראל מיומה הראשון ועד היום
נמצאת במצב לוחמה שנכפה עליה על ידי השכנים הערבים במרחב הערבי כמעט כולו).
וכל השאר הן הערות שוליים, חשובות, אבל שוליות
ביחס לדבר המרכזי. הערות שוליים יכולות לכלול – והן אכן כללו – מאמצים ראויים
ופוריים של יהודים ולא-יהודים להפחית את להבות הסכסוך. משום מה מכנים שתי הצלחות
ידועות בתחום זה בשם "שלום", כשפעם מדובר על "הסכם השלום עם
מצרים" ופעם אחרת על "הסכם השלום עם ירדן".
והרי לא מדובר ב"שלום", לא על פי משמעות המלה בכל שפה שעולה על הדעת, ו'אפילו' לא במונחים בסיסיים ביותר של הדדיות, של רצון טוב, של רוח טובה, של נכונות לפיוס. שום דבר מאלו לא מתקיים לא במצרים ולא בירדן והדברים ידועים ומי שמכחיש אותם מעיד לא על המציאות אלא על קשייו בהיכרות עמה.
ז. ומה לגבי המושג "בלתי מעורבים"?
המושג "בלתי מעורבים" על פי הבנתי הוא מושג טכני, שנועד להקטין את החיכוך עם אוכלוסייה שאיננה מחזיקה נשק. אבל אי אפשר להתחיל דיון במושג כלשהוא במימד הטכני שלו. כי כמו בעניין 'עסק הביש', או בכל עניין של זן ואמנות אחזקת הלא-משנה-מה, הכל מתחיל בתמונה הרחבה והכללית.
מבחינה זו ברור לחלוטין, למשל, שמבחינה 'טכנית' זוג איכרים ברוסיה בזמן הפלישה הנאצית ב1941 הם 'בלתי מעורבים' במובן הזה שהם לא מחזיקים בנשק. אבל מבחינה מהותית הם מעורבים ועוד איך. כך חשבו שני הצדדים, כך חשבו (ופעלו) גם הם. גם ב-1812 אגב, אז בערך החל עידן המלחמות הטוטאליות.
נעיר הערה קטנה הדורשת דיון נפרד, בהזדמנות אחרת: המלחמות בימינו הן טוטאליות הגם שיחסית מספר הנפגעים בנפש נמוך מאד ביחס למלחמות
של העת העתיקה.
'הטוטאליות' בצד הישראלי-יהודי מביאה למשל למחאות
נגד המלחמה, או בעד המשך המלחמה, או לדיבורים על נזקיה הכלכליים של המלחמה או לכל
היבט אחר.
כלומר המלחמה היא טוטאלית במובן הזה שבשונה
מהמלחמות של האצילים והמלכים בימי הביניים היא מעניינת את כולנו, כולל את החרדים
שעצם התנגדות רובם לגיוס לצבא היא התייחסות למלחמה כעניין שאמור לעניין אותם,
והוא אכן מעניין.
כך גם לגבי הערבים הישראלים, אמנם בצורה אחרת:
עצם החשדנות כלפיהם מזה, או אי שירותם הצבאי מסיבות ידועות מזה, והנושא דורש הרבה
יותר כמובן. לא כרגע.
ומה שנכון לצד היהודי-ישראלי בוודאי נכון לצד
הפלסטיני. אדרבא, שיטת המלחמה של חמאס וחיזבאללה ושות' מחייבת נוכחות קבועה של
'בלתי מעורבים' שמשמשים מבחינתם מגן אנושי מרובע:
1. מבצעית-טקטית (בתי חולים וגני ילדים כאתרי
שיגור);
2.
סביבתית-חברתית (משל הדגים והים);
3.
לוגיסטית (הספקה הומניטרית פירושה שישראל מתדלקת ומזינה את רוצחיה אזרחיה).
4.
מדינית-מוסרית (על ידי הצגת ישראל כתוקפן, וכן הלאה).
מכאן שבמקרה של הפלסטינים, הדרך הנכונה להביט על
הדברים היא זו: אין ולא יכולים להיות פלסטינים "בלתי מעורבים" אלא אם הם
נמצאים בכל מקום חוץ מאשר ברצועת עזה.
למה הדבר דומה? ל-6 מליון אוקראינים שברחו
מארצם בגלל המלחמה, ואז, אם לחזור למקרה של זוג האיכרים ב1941,
שעליהם עוד אפשר לומר שהם "מעורבים" על פי עקרונות המלחמה
הטוטאלית, הנה האוקראינים שהגיעו לכל מקום שהוא מחוץ לאוקראינה, עליהם אפשר לומר
סוף סוף שהם "בלתי מעורבים".
ומה שנכון לאוקראינים נכון פי כמה לגבי
הפלסטינים, שהרי רוב האוקראינים היו מעוניינים בחיי שקט ושלווה כמו רוב הרוסים,
תוך שהם מכבדים את זכות קיומם ההדדי, מה שלא מתקיים בשום צורה ובשום רמה ברחוב
הפלסטיני.
כלומר גם כשמליון עזתים יעברו לקטאר, למצרים, לטימבקטו או ללוב, הם ימשיכו בחרושת השנאה שלהם כלפי היהודים ומדינתם, ולכן גם אז הם יהיו בבחינת "מעורבים", הגם שברמת-נזק קטנה בהרבה, שכן בזמן שהם ישבו בקטאר או במצרים וכן הלאה, הם לא יוכלו לשמש כמגן אנושי לחמאס, או כסביבה טבעית, וכן הלאה.
ח. לסיכום, כך או אחרת, אין סימטריה
כאמור בפרק התיאורטי, סימטריה היא לכל היותר
אפשרות בטבע, ובכל מקרה היא תבנית.
במקרה של 'הסכסוך', אין ולא היתה סימטריה. אך הואיל ולרוב האנשים קשה
עם עובדת אי קיומה ההכרחי של סימטריה (שהרי כידוע "לכל מטבע שני צדדים"
ו"האמת עוברת באמצע"! אז זהו, שלא. למטבע יש גם נפח והאמת עוברת בכל
מקום בו אין שקר ולהפך), ובכן, בהנתן תנאי-תודעה אלו, אין פלא שהבלבול גדול.
במקרה הפחות גרוע הבלבול מביא להשוואות לכאורה
לגיטימיות בין "טרור" ישראלי לטרור ערבי, ובמקרה הגרוע מאד הוא מביא לכך
שישראל והיהודים הופכים בעיני מליוני מבולבלים, כולל בישראל ובעולם היהודי, מקרבן
לתוקפן, או מהפתרון לבעיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה