מודה שכבר קצת לא נעים לי להעלות לכאן את התכנים האלה, כי אני מרגיש כמו נודניק טרחן.
אז למה בכל זאת? כי איכשהוא משום מה אני ממשיך לחשוב, אין לי מושג למה, כלומר יש לי אבל אני לא רואה שזה ממש עוזר, שלהיסטוריה יש חשיבות.
הנה טקסט של שידור רדיו מחודש מרץ 1948, ברדיו של 'ההגנה', בנושא התעמולה הערבית.
הדברים ששודרו ברדיו הופיעו אחר כך כטקסט בעיתונות, ומשם לקחתי אותו.
אני לא הייתי כותב 'נאצו-בריטיים' אבל אף אחד לא שאל אותי, משתי סיבות: א. אני לא כזה חשוב. ב. עוד לא הייתי אז בחיים.
חשוב בהרבה: בניכוי 'הנאצו-בריטיים' (כי היום 'הנאצים' הם אנחנו, כלומר אתם יודעים מי, אני למשל, אתמול זכיתי לתואר הנכסף 'גזען' כי העזתי להציג עובדות שאינן מסתדרות עם אג'נדת יפי הבלורית והתואר), מדובר ברצפט המשמש את קואליציית השארץ, הניו יורק שיימז, הבלי-בלי-סי והסי-אין-אין לא הגינות ולא יושרה.
כי זו - לא הגינות ולא יושרה - היא יסוד תעמולת השקר וההסתה.
תכל'ס? שיעמום אחד גדול. ובלבד שהיינו לומדים משהו מ(הישנותו המתמידה והעקשנית של)העבר, הנה הדברים:
"תעמולה זו, המכוונת נגד היישוב העברי, מנוהלת בידי הגולים הערבים שחזרו מארצות הציר. הם משתמשים בדרכים ובשיטות של רב־התעמולה הנאצית. לאנשים אלה מצטרפים גורמים לא־ערבים מחוגי הריאקציה העולמית ושונאי ישראל שבכל אתר ואתר.
ההדרכה ניתנת במידה רבה על ידי גורמים בריטיים, אשר העניקו לתעמולה זו את הגוון המוכר שלהם — נימה מוסרית וצדק אנושי כביכול — שאותה מנסים שופרות התעמולה הבריטיים לשוות לה מאז פתחו במלחמתם בנו.
לפי מושגיהם, הציונות היא חדירה קולוניאלית למזרח הערבי בכלל, והנוער העברי מתחנך על שנאה ופאשיזם. אין בציונות לאומיות צרופה או כמיהה למולדת — תכונות שהן, כמובן, נחלת הכנופיות ומדריכיהן הנאצו־בריטיים.
הנחת היסוד המעשית הראשונה, שעל פיה מכוונת התעמולה הערבית — כפי שמודרכים פרסומי לשכות התעמולה וההסברה של הוועד הערבי העליון בירושלים וביפו ומשרד המודיעין של קאוקג'י — היא שיש לשכנע את ההמון הערבי שכל המגרעות והמשברים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים שבהם נתברכו הערבים — מקורם ביהודים.
הנחה נוספת, המיועדת למשכיל הערבי וליצוא, היא שיש "להוכיח" כי הציונות נושאת בחובה תכניות התפשטות וכיבושים, דיכוי כלכלי, פוליטי וחברתי, וכי היא מפריעה להתפתחות הדמוקרטית והתרבותית של ההמונים הערביים.
שתי הנחות יסוד אלה מודגמות בשיטה ובהתמדה בידיעות קטנות בעיתונים, בהודעות רשמיות של המפקדות, ובמדורים מיוחדים בעתונות הערבית היומית.
מספרים על יהודים הניזונים מקליפות תפוחי זהב כדי לעורר רחמים על ההמונים הערביים ביפו המתקשים בהשגת לחם — מזונם העיקרי.
מכריזים על מושבות יהודיות שביקשו את חסותו של עבד אל־קאדר אל־חוסייני כדי לחפות על כשלונותיהם, ומציגים את היהודים כמפגינים נגד הסוכנות והחלוקה.
ולבסוף — כדי ליצור משקל שכנגד לעזיבה של אלפי ערבים מכפריהם באזור יפו — מפרסמים מספרים דמיוניים על "בריחת יהודים" מהארץ.
מעלימים את כל מקרי המעילות בכספי אגודות, בתי חולים, קופות צדקה ומגביות נשק. לעומתם מרבים לתאר את "הג'ונגל היהודי" כמלא פשעים כרימון.
לכל אלה מצרפים הם את "המדע" הבא להתווכח בשיטות צבאיות ובדרכי תעמולה כאחד — מודרך ומסייע בידי מומחים ובעלי ניסיון מבני אותה כת שחורה של טורפי אדם ומחריבי עמים".
עד כאן תיאור התעמולה. נשבע לכם טקסט מהרדיו מ-1948 ולא קטעים מהשארץ או מהמפגש היומי בבית הקפה בקפלן פינת שוקן.
ומכאן למסקנות אנשי 'ההגנה', מרץ 1948:
"אין להשלות את עצמנו בדיבורים על הבנה והסכם עם אויב כזה בטרם יוכה. רק לאחר שנכה אותו — מבלי לזלזל בו ובכוחו — יבוא תורם של ההבנה וההסכם הנכספים.
אין בכוונתנו לומר שאנו מבטלים את ערכה של תעמולה מאשרת והוגנת. אנו עושים אותה, והיא נעשית על ידי הבאת דברנו הצודק לאוזנם וללבם של ההמונים הערביים.
אך כאמור — מתוך ידיעה ברורה שהשעה היא שעת מלחמה, המחייבת עמידה על כוונותיו הצבאיות של האויב, כמו גם על דרכי תעמולתו וסודות מלחמתו הרוחנית כביכול".
גזור והדבק.
ושכח. כי זכרון מזיק לאידיאולוגיה לאג'נדה ולצדקנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה