חד משמעית כן, כל חכם דת, בוודאי במסגרת היהדות, יכיר בכך והעניין אכן מוכר על ידי גדולי החכמים שהסבירו כי לא פעם, בעיקר בנושאים מהותיים, כשיש סתירה, או סתירה לכאורה, בין אמונה לבין הגיון, יש לבחור באמונה.
דוגמא מפורסמת מאד היא דברי הרמב"ם בנושא הויכוח האם העולם נברא יש מאין כפי שקובעת האמונה היהודית (פסוק ראשון במקרא קובע זאת מפורשות), או העולם היה קיים מאז ומעולם כטענת המיתולוגיה היוונית.
הרמב"ם שנשען רבות על ההגיונות של הפילוסופיה היוונית, הבין כי בריאה יש מאין נושאת בתוכה פרדוקס בלתי ניתן להסבר, אך קבע מפורשות שהואיל וזה המצב, על היהודי לקבל את המסורת היהודית לפיה העולם נברא יש מאין.
מחקרים שנעשו בנושא השפעת האמונה - כל אמונה, כולל ברעיונות מופרכים על פניהם, כמו זה הקובע שהארץ שטוחה, או זה הטוען נחרצות כי האדם לא הגיע לירח וכי כל מבצע אפולו הוא פיברוק של NASA - מלמדים שוב ושוב כי הטיה אידיאולוגית משפיעה על הבנה רציונלית של המציאות.
אלא שמחקרים חכמים באמת, כלומר לא כאלו שמסתפקים בלהצביע על הבעיה הזו תוך הצגתה באופן נלעג ומבזה (כשתמיד הבזוי והנלעג הוא כל מי שלא חושב כמו החוקר כמובן), מסבירים כי ההטייה האידיאולוגית הזו, כלומר כוחה של אמונה להתייצב מעל להגיון, היא חלק חשוב, לא פעם מכריע הישרדותית, בארגז הכלים של האדם בהתמודדותו עם אתגרי הקיום שלו, אלו שבאים מהטבע ואלו שבאים מידי אדם.
במלים אחרות, 'הפיקסציה האידיאולוגית' כפי שכינה את התופעה ההיסטוריון המעולה פרופ' עזר גת מאונ' תל אביב (חתן פרס א.מ.ת וחוקר מוכר ומוערך בעולם כולו), לא רק שהיא נחלת הכלל - כל אדם, בוודאי כולל אצל החוקרים המלעיגים והמבזים - אלא שהיא כאמור חלק מהאבולוציה של האדם.
אלא שהבנת מקומה של האמונה באבולוציה של האדם, איננה אמורה להיות סוף פסוק אלא נקודת התחלה. למשל, אי אפשר לעשות שימוש בימינו, או אפילו בימי הביניים, ברעיונות ששימשו כמערכת חיונית בהישרדות של העם היהודי בתקופת בית שני (למשל האמונה כי לא כורש הגדול איפשר את שיבת ציון כי אם אלוהים שעשה שימוש בכורש כדי לאפשר את שיבת ציון, רעיון שהוביל למסקנה לפיה על העם ששב לארצו להקפיד הפעם בעשיית דבר אלוהים כך שימנע חורבן נוסף, מסקנה שדווקא הובילה להיווצרות של כתות וזרמים שהמאבק ביניהם הפך לאותה 'שנאת חינם' שהיא ההסבר האמוני - ולא ההסבר הרציונלי היסטורי אודות כוחה העצום והגיונה הפנימי של האימפריה הרומית - שהביא לחורבן הבית השני).
במלים אחרות, המודעות לפיסקציה האידיאולוגית, תוך כדי התייחסות אליה באמפתיה ובכבוד, חייבת להוביל את האדם לבחון כל הזמן את היחס בין מרכיבי אמונתו העל-הגיוניים, לבין המרכיבים ההגיוניים שמשדרת המציאות כפי שהיא.
ברור לחלוטין, או אמור להיות ברור לחלוטין, שכלי העבודה המשמשים את האדם בימינו לצורך הבנה מדוייקת את שידורי המציאות, משוכללים לאין שיעור מאלו שעמדו לרשות האדם בימי הביניים, ובמלה אחת מדובר על המדע, שלא במקרה מעמדו בדורות האחרונים גבוה מאד, ולא פעם נמצא במקום הראשון גם מנקודת מבטם של אנשים המאמינים באלוהים וכל מה שנגזר מזה.
כל שנותר לברר אם כך הוא היחס מהבחינות האמורות בין בעלי אמונה יהודית לבין בעלי אמונה אחרת. עם כל הזהירות וההסתייגות הנדרשת, לי בכל אופן ברור שמקורה המוצק של התיאולוגיה היהודית ברעיון בריאת העולם כולו על ידי ישות (אלוהים, יהוה, אדוני, הקב"ה, צור ישראל או כל שם אחר) שהתכוונה לטוב, והיא היא האחראית על הטוב ועל הרע, ושלכן היא יסוד היסודות לאמת אובייקטיבית שעל האדם הסובייקטיבי מעצם טיבו לחתור אליה בכל תחום של חייו (מהנדסת חשמל ועד מוסר ומשפט), ובכן נקודת המוצא הזו הופכת את היהדות לעליונה על החלופות האחרות, בין אם זה בודהיזם שמציע למאמיניו להתעלם מהמציאות, ובין אם זה נצרות או אסלאם שנקודת המוצא שלהם היא לא בריאת העולם, אלא הולדתו של משיח או הגירתו של עבד האלוהים ממדינה למכה.
וכל השאר דורש בירור נוסף כמובן. תודה על השאלה החכמה. מקווה שהתשובה עמדה ברמת השאלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה